פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        לחוצי טבעת

        אחרי התחלה צולעת, פיניקס של שאקיל מראה סימני שיפור בשני צדי המגרש, כמו גם באמונה ומוטיבציה. אסף רביץ מנתח את סיכויי הסאנס

        זוהי הכתבה האחרונה בפרויקט "לחוצי הטבעת". אחרי בוסטן, דנבר, יוסטון, ודאלאס נותרה רק קבוצת לחוצים אחת - פיניקס.

        לפני המשחק מול סן אנטוניו ב-9 במרץ ההימור של סטיב קר על שאקיל אוניל נראה כמו הפלופ של המילניום, עם שישה הפסדים מתשעה והגנה מחוררת, אבל מאז הניצחון על הספרס פיניקס נראית משומנת וחדורת מוטיבציה, וניצחה שבעה ברציפות עד להפסד בהארכה בדטרויט. אתמול רשמה ניצחון מרשים בפילי. אולם האם יש לה סיכוי ללכת עד הסוף?

        התקפה

        סימן השאלה הבולט ביותר לאחר הטרייד שהביא את שאקיל לאריזונה נגע להשפעתו על משחק הריצה המפורסם של מייק ד'אנטוני וסטיב נאש. התשובה לאחר יותר מחודש - הכל טוב, תודה. פיניקס ממשיכה לרוץ וקצב הנקודות שלה עודנו רצחני. במרץ היא קלעה תשע פעמים 110 ומעלה, וירדה מהסך הזה רק ארבע פעמים. בתקופת הדיזל פיניקס קולעת יותר, וזאת למרות שבתקופה זו היא שיחקה נגד קבוצות הגנה טובות יותר. ובכלל, לא כל החמישייה צריכה לרוץ, לכן נאש ממשיך להטיס את חבריו קדימה גם כאשר שאק נותר מאחור. הפגיעה העיקרית בריצה קשורה לעזיבה של שון מריון, שחקן הכנף האולטימטיבי במשחק המעבר, אבל גם בלעדיו פיניקס מחזיקה בשחקני כנף נהדרים.

        סימן שאלה נוסף קשור לשינויים במשחק של הסאנס בהתקפה עומדת. פיניקס התבססה על הפיק אנד רול של נאש עם אמארה סטודמאייר כשסביבם קלעים מאחורי הקשת, אך כעת הנוכחות של שאק מצופפת את הצבע ועשויה הייתה להקטין את יעילות המהלך הזה. בפועל - יש שיפור משמעותי.

        השינוי הבולט ביותר שייך לאמארה, שהיה במגמת עלייה עוד לפני הטרייד, ואחריו הפך למפלצת בלתי ניתנת לעצירה, המפלצת שדמיינו ברוחנו לפני הפציעה הגדולה. בחודשיים האחרונים הוא קולע 28.8 נקודות למשחק ב-56.5 אחוזים מהשדה ומגיע לקו 10.7 פעמים, משם קולע ב-85 אחוזים (כולל משחק של 20 מ-20). כשמחשבים את 9.7 הריבאונדים וה-2 גגות למשחק, מבינים שמדובר במספרים של מועמד לגיטימי ל-MVP.

        יש שני אחראים בולטים להצלחה של אמארה לאחרונה. נתחיל משאקיל. הדיזל הוא המנטור האולטימטיבי, ולקח על עצמו את העניין כפרויקט. שיתוף הפעולה של צמד הגבוהים מרשים, הם מחפשים אחד את השני כל הזמן ונראים כאילו שיחקו ביחד מאז גן חובה. אוניל משתמש באינטליגנציית המשחק ובהתמצאות הנפלאה שלו בצבע, כך שגם כשהתפקיד שלו משני הוא מפנה לבין שניים של נאש ואמארה, משאיר לאמארה את צד ימין החזק שלו, ומתמקם באופן שמקשה מאוד על השומר שלו להספיק לעזור בזמן, מבלי להפקיר את הטבעת למסירה פנימה לענק, או לריבאונד התקפה.

        האחראי השני להצלחה הוא ד'אנטוני, שמוכיח שהוא לא מאמן של טריק אחד אלא גאון התקפי אמיתי, כשביצע התאמות מבריקות כדי לנצל את היתרונות של אמארה כארבע. הוא יצר שני תרגילים חדשים שמבוססים על שיתוף פעולה בין הגבוהים - באחד שאקיל מקבל כדור בפוסט ואמארה משתחרר לקליעה מחצי מרחק באותה פינה, בשני אמארה יוצא מחסימה של שאקיל בשמאל ומקבל כדור במצב אידיאלי עבורו.

        הדגש על שחקני הפנים בהתקפה גם עוזר לנאש, שירידת חלק גדול מהעומס ההתקפי, שהיה מונח כולו על כתפיו עד הגעת סופרמן, השיבה את הצבע ללחייו. במרץ נאש זורק פחות, באחוזים טובים יותר, מוסר קצת פחות ומאבד הרבה פחות. הוא לוקח על עצמו את העניינים כשהוא מרגיש חם, ומפנה את הבמה לאמארה בשאר הזמן. גם ראג'ה בל שב בהדרגה לכושר, והחודש קלע באחוזים גבוהים מהרגיל, וגרנט היל משלים חמישייה יעילה ומגוונת. הבעיה העיקרית בהתקפה של פיניקס היא ליאנדרו ברבוסה, שנראה מנותק מחבריו. בוריס דיאו וגורדן גיריצ'ק נותנים תרומה סבירה מהספסל, אבל לא מחפים על החולשה של ברבוסה, שהופכת את הספסל של פיניקס לחלש מהרגיל. בעיה נוספת היא שהדקות בהן שאקיל אפקטיבי כשחקן מטרה מוגבלות מאוד, ומהדקה ה-30 אין טעם לתת לו כדור עם הגב לסל.

        הגנה

        פיניקס איבדה בטרייד את שחקן ההגנה הטוב ביותר שלה, שעשה עבודה גדולה בריבאונד, חטיפות, חסימות, שמירה אישית וכיסוי הכנפיים, אבל הרוויחה שחקן שיודע לסגור את הצבע, מה שהיה חשוב לה במיוחד. מבחינה הגנתית, החלוקה של לפני הניצחון על הספרס ואחריו בולטת במיוחד. עד לנצחון ספגה פיניקס 113.2 נקודות, והחיסרון של מריון נראה גדול עליה. כל שחקן חוץ עם קליעה סבירה הפך לבלתי ניתן לעצירה ורוב הקבוצות קלעו נגדה ב-53 עד 57 אחוזים מהשדה.

        מאז הניצחון סופגת פיניקס 105.3 נקודות - לא נתון מדהים, אבל בהחלט סביר ביחס לקצב המהיר. שחקני החוץ של השמשות הבינו שהצבע הוא לא הטיילת של פעם, ושהם יכולים ללחוץ את השחקנים שלהם ולמנוע מהם זריקות נוחות גם במחיר חדירות. היל הפתיע כאיש למשימות מיוחדות עם הגנה נהדרת על טוני פארקר וטימאק במאני טיים; שאקיל שומר היטב על שחקני פנים סטנדרטיים והפתיע לטובה בהגנה על דאנקן, וזה מאפשר לאמארה לנצל את היתרונות שלו בהגעה לעזרה.

        עכשיו לחסרונות. מבחינה אינדיבידואלית יש לסאנס כמות רצינית של שחקני הגנה גרועים. על נאש דובר רבות, אבל הוא לפחות מנסה; אמארה, לעומת זאת, מקבל תמיד את ההחלטה הלא נכונה, ולמרות שהוא כבר אינו הסנטר, עדיין חוגגים עליו. ברבוסה לא פחות רע ורמת קבלת ההחלטות שלו רק מידרדרת. גם גיריצ'ק ודיאו לא עשו לעצמם שם של שומרים גדולים, לכן הספסל מוריד את רמת ההגנה באופן משמעותי. שאקיל מתקשה נגד שחקנים עם קליעה מבחוץ או שחקנים זריזים, ורע מאוד בהגנה על פיק אנד רול.

        לפיניקס אין יכולת לחפות על הבעיות בעזרת הגנה קבוצתית. הם משתמשים הרבה בעזרה, אבל הרוטציות לא מספיק מהירות ומדויקות, מה שמאפשר ליריבות שלשות פנויות רבות. ד'אנטוני הרבה פחות יעיל ומבריק כמאמן הגנה, ונראה שלא הוא ולא השחקנים שלו מבינים את הצד הזה של המגרש מספיק טוב.

        בזמן האחרון ניתן היה לראות את פיניקס שומרת אזורית במשך דקות ארוכות, בעיקר נגד קבוצות עם סנטרים שקולעים מבחוץ, כמו גולדן סטייט ודטרויט. נגד הפיסטונס ד'אנטוני התעקש על האזורית כמעט כל הרבע הראשון, כנראה כדי להרגיל את השחקנים שלו לכך שמדובר באופציה שהוא מתכוון להשתמש בה. ראשיד אומנם שבר את ההגנה בקלילות עם ארבע שלשות וניהול משחק מבחוץ, אבל דטרויט לא הצליחה להגיע לצבע ולא ייצרה מומנטום, להבדיל מהשחיטה הכשרה שביצעו בשמשות באריזונה. קיים סיכוי שנראה אותם שומרים אזורית גם בפלייאוף, ואולי אפילו במאני טיים, חידוש בנוף הכדורסל האמריקאי.

        שורה תחתונה

        פיניקס שיפרה את משחק ההתקפה שלה בעקבות הטרייד. אומנם לא באופן משמעותי, אבל כן במקומות שחשובים לה לפלייאוף - במשחק העומד, במשחק הפנים וביכולת של ההתקפה להסתדר גם בלי שנאש עושה הכל. הפיכתו של אמארה לכלי ההתקפי המרכזי החדש של הקבוצה תעזור לה מאוד גם בעתיד.

        ההגנה השתפרה מאוד בתחומים מסוימים ונחלשה מאוד באחרים, ונותרה קבוצת הגנה קיצונית - יש קבוצות שהיא יכולה לנטרל, בעוד אחרות מפרקות אותה בקלות.

        לכן, עבור פיניקס משמעותיות במיוחד שלוש המילים שיקבעו את גורל המערב בפלייאוף השנה - מאצ'אפים, מאצ'אפים, מאצ'אפים. אם תפגוש קבוצה שהסנטר שלה קולע שלשות, שהסקורר המרכזי שלה הוא פאוור פורוורד זריז, שמסתמכת על פיק אנד רול ושאין איך להחביא את נאש מולה - הסיכוי שלה לעבור יהיה קלוש. הבעיה היא שיש קבוצה כזאת, קוראים לה יוטה, והסיכוי שפיניקס תקבל דווקא אותה בסיבוב ראשון לא קטן. למרות שהאזורית יכולה לעזור בדיוק נגד הג'אז, המשימה של פיניקס לעונה הרגילה צריכה להיות להימנע מהמקום החמישי.

        מצד שני, תנו לפיניקס את הספרס והיא תסתדר מולם טוב יותר מכל קבוצה אחרת בליגה (אולי חוץ מבוסטון). נגד כל שאר קבוצות המערב לפיניקס יש יתרון בולט של ניסיון או כישרון, ואם נוסיף לכך את הביטחון והמוטיבציה ששאק מביא, כמו גם את תחושת הדחיפות והאמונה המחודשת, נקבל את המועמדת מספר 2 לקחת את המערב, שיש לה כלים להתמודד עם המועמדת מספר 1. אם היא תגיע לגמר צפוי קרב די שקול מול בוסטון או דטרויט. בין כה וכה, תתרחקו מסולט לייק סיטי, ויש סיבות לאופטימיות.