"האיראנים הם אנשים טובים מאוד"

מכבי ראשון לציון הייתה הערב (חמישי) במרכז הפוקוס של עולם הכדורסל, עם נחיתתו של הפורוורד עומאר סניד, היישר מסגנית אלופת הליגה האיראנית, סאבא באטרי. סניד, שמתחיל קדנציה שנייה בארץ אחרי שנה באליצור אשקלון ועוד שנה בראשון, נחת הבוקר בישראל ונתקל בקשיים בביקורת דרכונים, בגלל שמו - עומאר שריף. בראשון עדיין מחכים לשחרור הבין לאומי של השחקן מהאיגוד האיראני ובו בזמן מחכים לאישור ממנהלת הליגה לרישום מאוחר של השחקן.

באימון הבכורה שלו הראה סניד מדוע הוא הרוויח 50 אלף דולר לחודש באיראן, כשהשתלב מהרגע הראשון והעלה הרבה חיוכים על פניו של עופר ברקוביץ', מאמן הקבוצה. בסיום האימון התפנה סניד לענות על מספר שאלות על החיים באיראן.

כשעזבת את מכבי ראשון לפני שנתיים, חשבת שתגיע לאיראן?

"בחיים לא. עשיתי מה שאני צריך לעשות. שיחקתי עונה מצוינת ברוסיה, בלוקומוטיב רוסטוב. בפגרה הייתי בבית, ובינתיים החליפו מאמן ברוסטוב שלא ראה אותי בתוכניות למרות שהיה לי חוזה. חיפשתי עסקה אחרת, ובאיראן באו עם ההצעה הכספית הגבוהה ביותר, אז נסעתי לשם".

כאמריקאי, לא היה לך מוזר ללכת לשחק באיראן? הרי אין יחסים טובים בין המדינות.

"זה לא היה שונה מבחינתי לשחקן באיראן כאמריקאי, מאשר לשחק בישראל כאמריקאי. זה ממש אותו הדבר בשבילי".

היית יכול להסתובב ברחובות? אתה בכל זאת ממדינה עוינת.

"ברור שאתה יכול להסתובב ברחובות, זה כמו בכל מקום אחר. ההבדל הגדול שבאיראן אין את החופש שיש בכל מקום אחר בעולם כמו בישראל. אין את הפאבים, הדיסקוטקים ודברים כאלה".

סניד מגלה שעבורו, כאמריקאי, אין יותר מדי הבדלים בין ישראל לאיראן.

לא קיבלת אזהרות מהממשלה בארה"ב לא ליסוע לאיראן?

"לא, ממש לא. מה שאנשים לא מבינים זה שהמלחמה היא בין פוליטיקאים. היא בין הנשיא בוש, לאיך שלא קוראים לנשיא שלהם. ברחוב אין שנאה כל כך, הם בסך הכל אנשים רגילים".

איך מתייחסים באופן כללי לשחקנים האמריקאיים באיראן?

"הם התייחסו אליי כמו אל כל שחקן אחר, כמו שבישראל מתייחסים לשחקן אמריקאי או לישראלי. בהתחלה היו קצת מבטים מוזרים, אבל זה רק כי אני חדש. גם פה בישראל הסתככלו עליי מוזר כשהגעתי. האיראנים אנשים טובים מאוד, ובכל ראיון שאני נותן, אני דואג להזכיר זאת".

העיתונות האיראנית לא דיברה איתך על העובדה שהיית בישראל?

"עיתונות הספורט באיראן לא עוסקת בכאלה דברים. הם מסתכלים רק על ספורט, הממשלות שידברו ביניהם ויעשו מה שהם רוצים. ספורט מקרב ועושה דברים שהפוליטיקאים לא יכולים".

"יש שתי סיבות עיקריות שאמריקאים באים לשחק באיראן: הראשונה היא שיש שם באמת הרבה כסף, כמו ברוסיה לפחות. השנייה היא שהעונה שם מאוד קצרה, כך שאפשר לבוא לשם אחרי ששיחקת במקום אחר. בנוסף לכל זאת, הליגה שם מתפתחת בצורה יפה אז זה חוויה מעניינת".

איך הרמה והאווירה בליגה האיראנית?

"הרמה שם מתפתחת בסך הכל, היא לא רעה בכלל. האמריקאים מעלים את הרמה. אני לא יודע להשוות ביחס לישראל, אבל זה בהחלט רמה לא רעה. השחקנים האיראנים בכלל לא רעים, הם משחקים באולימפיאדה. הם מאוד אתלטיים וגבוהים, יש להם ארבעה או חמישה שחקנים של מעל 2.10 מטר. בסך הכל הם צריכים מאמנים מבחוץ שיבואו להרים את הרמה שם. מבחינת אווירה, אין קהל ברמה של ישראל. אני תמיד נזכר באיזה אווירה הייתה במשחקים מול מכבי תל אביב והפועל ירושלים, ובאיראן זה לא מתקרב לזה".

הגעתם לגמר ליגת האלופות של דרום אסיה והפסדתם.

"הייתה חוויה מדהימה, הפסדנו בגמר בנקודה. הקבוצה ציפתה ממני ללכת לשחק איתם באליפות אסיה, שנערכת בקרוב, אבל אני בחרתי ללכת לראשון כי רציתי לחזור לשחק באירופה".

כשקיבלת את ההצעה מראשון, ידעת על המצב הרע של הקבוצה?

"אני עוקב אחרי ראשון ואחרי כל קבוצה שאני שיחקתי בה בכל זמן ושומר על קשר עם הרבה שחקנים. כשראיתי את המצב מראשון ידעתי שאם תבוא הצעה אני הולך לשם כי הם חשובים לי, עשיתי פה עונה טובה. אני בא לעזור להם להשאר בליגה".

אתה תחזור לאיראן בעונה הבאה?

"זה שיקול עסקי בשבילי. בסוף העונה אני אבחן את כל העסקאות הכי טובות, ואם תבוא מאיראן ההצעה הכי טובה, אלך לשם".