לא משנה את היחס

כדי להמחיש כמה ירודה הייתה רמת הכדורסל שהוצגה אמש בהיכל, ראוי לעשות שימוש בשני נתונים סטטיסטיים: 1. מספר האיבודים – מכבי תל אביב וציבונה זאגרב איבדו יחד לא פחות מאשר 42 כדורים (23 ציבונה, 19 מכבי), וזכו לקחת חלק במשחק המפוזר ביותר ששוחק ביורוליג העונה. 2. מספר הפוזשנים – מכבי זרקה אמש 59 פעמים מהשדה ו-13 פעמים מהקו. ציבונה זרקה 57 פעמים מהשדה ועוד 25 פעם מהקו. אם נניח לרגע ששתי זריקות עונשין שקולות לזריקה אחת מהשדה, ובתוספת כמות האיבודים, מדובר ב-177 פוזשנים וכדור שהחליף ידיים בכל 13.5 שניות לערך. זה גם אומר שכמעט 24% מההתקפות לא הסתיימו בזריקה - נתון יוצא דופן. אם ניקח בחשבון שבמשחק נקלעו במשותף 154 נקודות, המשמעות היא שפוזשן הניב בממוצע 0.87 נקודות בלבד. במשחק בין אולימפיאקוס לפרוקום סופוט, לשם השוואה, נרשמו 180 פוזשנים, אולם נקלעו 174 נקודות (0.96 נקודות לפוזשן בממוצע). במשחק בין פנאתינייקוס לרואן נרשמו 185 פוזשנים, אבל גם 206 נקודות משותפות (1.11 נקודות לפוזשן).

זה די מפתיע כשקבוצה בסדר הגודל של מכבי הופכת לחלק מהמשוואה, אבל אם להיו כנים, קשה לצפות לדברים אחרים מקבוצתו של יוסיפ וורנקוביץ'. הרבה קבוצות כדורסל גרועות ראה ההיכל הזקן בימי חייו וציבונה מודל 2008 בהחלט זוכה למקום של כבוד בצמרת. שחקני החוץ המובילים שלה (לארי איוסו, כריס וורן ודאמיר מולאמרוביץ') איבדו יחד 12 כדורים ואיימו בעיקר על שלמות הלוחות. צריך לפרוט לבודדים את השמות שעומדים כיום מאחורי מועדון הפאר שירד מנכסיו כדי להבין עד כמה ציבונה הנוכחית עלובה: ודראן ווקושיץ', שפתח אמש בחמישייה, אכזב בעונה שעברה בנהריה; סם הוסקין, שחקן העוגן מתחת לסלים, שיחק רק לפני כמה שנים בגליל עליון; מולאמרוביץ' הוותיק, הנמצא בדמדומי הקריירה, עבר בשנים האחרונות בפאנליניוס היוונית, נחתך אשתקד אחרי שלושה חודשים מאולימפיאקוס והשלים את העונה בברואסה הספרדית; וורן נודד בין הליגה הפורטוגלית, הסרבית והמקסיקנית; לארי איוסו, אול-אראונד חסר מורא, מסתובב כבר שנים בקבוצות אירופאיות ננסיות. "תאר לך שהייתה באה לכאן פנאתינייקוס, ולא ציבונה או לה-מאן", הפטיר אחד האוהדים לאחר המשחק, "אם לא המזל שלהם בהגרלות, קטש היה מתגעגע כבר עכשיו לפסטורליה בגליל".

בהיעדר כדורסל ראוי, מרתק היה לבחון את הדינמיקה שהתפתחה על ספסלה של מכבי. כך זה בערך נראה: גיא גודס ישוב על הכיסא הקיצוני ביותר, לכיוון שולחן המזכירות; לצידו אורן עמיאל, שמגלה מעורבות גדולה הרבה יותר וקם בקצב של אחת לעשרים שניות כדי להעיר ולכוון את קטש, שלמעט קריאות קצובות לעבר השלישייה בכתום-שחור וגערות מזדמנות ביותם הלפרין ובעמרי כספי, משלב ידיים בנינוחות מפתיעה; רענן כץ נמצא לצידו של דיוויד פדרמן; וגם כשמכבי פותחת פער של 22 נקודות, ניכר כי המתח מכרסם בשמעון מזרחי העצור-תמידית, שמבלה את רוב המשחק בעמידה.

אבל האקס-פקטור הוא ניקולה וויצ'יץ', שיושב בצמוד לעמיאל ומחקה את תנועותיו. הוא קופץ ומניד בראשו כשהשופטים לא מאשרים ביצוע חילוף; פוער את עיניו בתדהמה לאחר כל שריקה לעבירה, גם אם הברורה ביותר; מסמן לקטש כשהוא מזהה מיס-מאץ'; מאותת לביינום לאן לזוז בהתקפה; מנופף בידיו כשמכבי יורדת להגנה, כאילו נמצא ממש על הפרקט; מזכיר לבאטיסטה לבצע בוקס-אאוט אגרסיבי אחרי זריקת עונשין; מנחם את אליהו, כשזה נשלח לספסל; ובטיים-אאוטים עומד מעל ראשו של גודס ומאזין בקשב רב. לא יהיה זה מוגזם לומר שביום מן הימים, לא בעוד שנים רבות מדי, הוא כנראה יעמוד שם, חנוט בחליפה, ויבקש את פסקי הזמן בעצמו.

"הנוף מהספסל פחות טוב עבורי מהנוף על המגרש. תאמין לי שהייתי מעדיף לשחק", סיפר הקרואטי בסיום. "אני חושב שהיה משחק טוב, יחסית, בשלושת הרבעים הראשונים. צריכים סבלנות, אנחנו רק בנובמבר ואי אפשר לצפות מקבוצה חדשה שתציג כדורסל מתואם בשלב הזה של העונה. עוד כמה שבועות אני בטוח שתראו מכבי שונה לגמרי". קטש לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.

כשוויל ביינום עלה אמש לפרקט, 6:30 דקות במשחק, נעו האלפים ביציע באי-נוחות. "כל הדיבורים מסביב לא מזיזים לי", נוהג ביינום לומר, אולם כאשר 11 אלף זוגות עיניים ננעצים בגבו, נראה הקומבו-גארד האמריקאי עצור ומהוסס. ברבע האחרון אומנם זכה לשש דקות משמעותיות והחל במהלך האחרון שהבטיח את הניצחון, אבל העמיד שורה סטטיסטית לא מחמיאה בעליל – לצד חמש חטיפות, הוא שוב רשם שתי נקודות, אסיסט אחד ושלושה איבודים.

לפני שבועיים נשאל ביינום אילו אלמנטים היה רוצה לשדרג העונה במשחק שלו. "בעיקר הייתי רוצה לאבד פחות כדורים ולמסור יותר", ירה בלי היסוס. "הייתי רוצה להגיע ליחס של 3-4 אסיסטים לאיבוד. אני צריך שמספר האסיסטים שלי יעלה דרמטית". כרגע הוא עדיין עומד על יחס שלילי (3.8 אסיסטים, 4 איבודים).

"אני לא רוצה להתייחס לאף שחקן שלנו ברמה האישית, אבל בכדורסל המודרני הדרישות מהגארדים מאוד מורכבות", מנסה אורן עמיאל להסביר את פשר ספסולו של הגארד האקסצנטרי. "בעבר הגארדים היו מאוד חד-גוניים: היה שחקן שמוביל כדור, היה שחקן שקולע. החלוקה הייתה מאוד ברורה. היום כולם צריכים לדעת לעשות הכל. לא נוותר על הפיק אנד רול, שהוא הלחם והחמאה שלנו. יש לנו שלושה שחקנים שיכולים גם להוביל כדור, גם לשחק פיק אנד רול וגם לצבור נקודות – קאמינגס, הלפרין וביינום. במצב שנוצר, אנחנו צריכים למצוא את השילובים הנכונים יותר. אנחנו רוצים שהאיום בהתקפה יבוא לפחות משני כיוונים. לפעמים זה עניין של כימיה ולפעמים של יכולת, אבל אסור להיכנס לסיסמאות. יכול להיות שהרכב מסוים שלא עבד במשחק שעבר, פתאום יתחבר ויתפוצץ במשחק הבא. כשנחבר כמה ניצחונות יחד נוכל לקבוע מה הולך טוב יותר ומה הולך טוב פחות. וויל הוא בחור חזק והוא מבין שאין כאן שום עניין אישי. אנחנו פשוט עדיין מחפשים את הקומבינציה הטובה ביותר לקבוצה, ובמוקדם או במאוחר גם נמצא אותה".