טוטו יורד מהכותרות

שמעו, לא כזה פשוט לתת כותרת טובה. צריך להיות קופירייטר מוכשר ויצירתי כדי לדעת לתמצת אירוע בכמה מילים קצרות, להמציא סיסמה מדויקת שתקלע בתוכה את כל עלילת המשחק, ותצליח לשלב בתוכה גם חריפות, גם קריצה וגם מסר ראוי. התנאים אינם קלים. פעמים רבות הכותרת צריכה להישלף במהירות ובלחץ זמן, וכל עורך יגיד לכם שעל הכותרות הטובות חושבים רק ביום למחרת. ישנן הרבה נסיבות מקלות לכל הכותרות הגרועות שמתנוססת בראשי העיתונים והאתרים, כי בעיקר קשה להיות יצירתי בכל פעם מחדש על אירועים שקורים בשגרה, כמו עוד מחזור ליגה, עוד משחק משעמם, עוד ניצחון של המוליכה. כמה פעמים כבר אפשר להגיד שיש "סטטוס קוו בצמרת"?

יש הטוענים כי כותרות הן עניין פנים ברנז'אי וחסר חשיבות בעיני הקורא. יש אמת בדבר, כי מה שאמור לעניין את הצרכן הוא התוכן, התמונות או הסקופים. אך כששלושה עיתונים ועוד כמה אתרי אינטרנט צריכים לדווח על אותו אירוע, כותרת טובה יכולה לעשות את כל ההבדל בין בנאליות מעייפת למקוריות איכותית, בין קליק על הידיעה או הכתבה לדילוג קליל מעליה.

יש לא מעט כותרות שפשוט השתפשפו כל כך חזק, שגורדו עד זוב דם, עד כדי כך שמעורר קבס לראות אותן. כל ההטיות עם שמם של טוטו תמוז ושחר פאר, כל הציטוטים המייגעים מנמל התעופה וכל אותן קריאות קרב כבר יצאו מכל החורים. רוצים דוגמאות? הנה לכם כמה, ואפילו לא מעט.

משחקי מילים הם הפתרון הנדוש ביותר. אם בעבר עיתון "הארץ" היה היחיד שמתעקש על כותרות אינפורמטיביות של שתי שורות ("ואז לופא שלף את אביטן מהספסל", או "עכשיו גם בטורינו יודעים שמילאן בפורמה טובה"), נדמה שבשנים האחרונות גם ברחוב שוקן החלו ליישר קו עם צירופי הלשון של "ידיעות" ו"מעריב". אבל כמה צירופי לשון קיימים כבר בשפה העברית? מתברר שלא מספיק.

שילוב שמו של כוכב המשחק מאז ומתמיד היה המוצא הכי מתבקש ובנאלי, תופעה שגרמה לניצחונות של שחר פאר להפוך לבלתי נסבלים. כבר מזמן "עוד יאיר השחר", "הנשרים פשטו עם שחר" ו"פאר והדר" יצאו לנו מכל החורים. דודי סלע הוא כמובן "סלע קיומנו", אבל רק כל עוד הוא "מוציא מים מהסלע". למזלנו, לאחרונה החלוץ של מכבי פתח תקוה נמצא בכושר גרוע, כך שכבר חודשיים לא נתקלנו ב"העם עם הגולן". שמו של טוטו תמוז דורש את המובן מאליו ("שמו איקס בטוטו", "הרס את הטוטו" וכיו"ב), ברק יצחקי הוא "יצחק מי שיצחקי אחרון", עומר הוא "פרץ של כישרון", כל שער של אחמד הוא "קסום", וזאת מבלי להזכיר את המטעמים שנעשו עם הברזילאי של מילאן, קאקה.

הטעות של שוער בית"ר ירושלים מול קופנהאגן הראתה על השבלוניות של התקשורתית. באחד המקומות נכתב שזה היה "ניצחון בדרך הקאלה", באחר זה הוגדר כ"משוכה קאלה", בעוד וואלה! בחרה ב"סליחה, תקאלה". אגב, תודה מיוחדת צריכה להינתן לשם משפחתו של מאמן האלופה, שמאפשר צירופים כמו "שום דבר" או "שום כלום". גם פה - אין שום בשורה חדשה.

מצעד המרגיזים:

5. טברטקו קאלה - בדרך הקאלה, משוכה קאלה וכו'.
4) סדאם חוסיין בשוק
3) שחר פאר – פאר היצירה, השחר העולה וכו'.
2) שי דורון – שי לחג
1) טוטו תמוז – הבאנקר של הטוטו, אחד בטוטו, איקס על טוטו, שניים בטוטו, טוטו תיקו וכו'.

נקודת המוצא היא שאם הביטוי נראה מתישהו על שלט חוצות – בין אם מדובר בפרסומת, סרט, שיר או גרפיטי - הוא מהווה כותרת ראויה. מסורתית, שמות של יצירות שונות היוו תמיד אופציה מועדפת. אין פלא שלאור ההכנות הגרועות בפגרה, הסרט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" היה מתנה משמים עבור כמה מהעורכים. ב"האח של דריקס" השתמשו בכל פעם שהחלוץ הכבד היה מעורב במהלך ליד השער, כל 0:5 הוא "החמישייה הקאמרית", כל החלטה מעוררת מחלוקת של השופט היא "אופסייד סטורי", על כל תיקו 0:0 שולפים את "ואיזה מסכנים האוהדים". מפליא שהבונקר של קשטן לא כונה "הבופור". בהקשר הזה, אין ספק שהיצירתיות הייחודית של המתרגמים הישראלים בבחירת השמות לסרטים, היא נכס לעיתונות. עכשיו רק נותר לנו לחכות למשחק שיצדיק את הכותרת "חרמן על הזמן".

סרטים, סדרות, שירים ויצירות שאסור להשתמש בהם:

5) הבא בתור הוא סוס
4) הלו, כאן בלומפילד/הלו, זה רדיו?
3) להיות איתך בכל דקה
2) ואיזה מסכנים האוהדים
1) כל ביטוי שמסתיים במילים "מת מצחוק"

הסברה אומרת שעל שאלות מפגרות מקבלים תשובות מפגרות, וכשחבורה של עיתונאים ממתינה בנתב"ג למוצא פיהם של ספורטאים לפני או אחרי טיסה מפרכת, אין פלא שכל מה שהם סוחטים מהם מהווה כותרות חסרות טעם. נכון שנפטרנו כבר מ"משחקים משבת לשבת", וחלק מהמאמנים כבר נבוכים מהתירוץ "ספגנו שערים לא מחויבי המציאות" (חוץ מקשטן), אבל הקידמה הביאה בשורות חדשות. עכשיו רץ חזק "מקווה שנוציא תוצאה טובה", "נוסעים כדי לנצח" ו"באירופה משחקים על תוצאה".

הציטוטים האסורים:

5) "הכדור פשוט לא נכנס"
4) "היינו שווים שלושה גולים היום"
3) "אם לא היינו מאמינים, לא היינו נוסעים"
2) "היכולת הזו לא תספיק לנו ביום חמישי"
1) כל מה שאלי כהן אי פעם אמר

הפנייה הישירה לעבר שחקן או מאמן שמעמדו מעורער היא עוד מניפולציה תקשורתית מועדפת. לא ברור למה הכוונה ב"קטן, מאחוריך" (מה זה, מחבואים?), אבל זה מצליח להרגיז שוב ושוב. גם "הבט, דרור" היא מעט מאוסה, "רוני לוי תתפטר" היא שחוקה, שלא לדבר על ביטויים שקיימים רק בז'רגון הספורטיבי, כמו "שאפו, צביקה". במקרים מסוימים פונים ישירות לספורטאים ("תראו לנו מה אתם שווים", "תעשו אותנו גאים", "תנו את הנשמה"), ואך לאחרונה באינטרנט אף שולחים הוראות לקוראים, כמו "צפו ב..." או "כנסו", שהוא בכלל שגיאה לשונית מביכה (אמור להיות "היכנסו").

דירוג המאוסים:

5) בהצלחה
4) אין עוד מלבדו
3) תודה לך, שלום לך
2) מאחוריך
1) שאפו

אולי זה המצב הביטחוני במזרח התיכון, אולי זו מורשת הקרב הישראלית, אולי זה רק הצורך הבסיסי של התקשורת לחמם את האווירה, אבל מה שבטוח: הכותרות המיליטנטיות תמיד מנסות להפוך אירועי ספורט בידוריים לדרמות בעלות משמעויות גורליות.

הדוגמאות הבלתי נסלחות:

5) התחתית בוערת
4) האווירה מתחממת
3) הקרב על אירופה
2) המלחמה על הבית
1) כל שימוש במילה "גורלי"

הליקויים לא פסחו על וואלה!. רק בשבת האחרונה הגדרנו את ה-0:0 בין איטליה לצרפת כ"ההר הוליד עכבר", ואת ההפסד של יונייטד בדרבי של מנצ'סטר כינינו "אריקסון אכל שיפודי פרגי". אבל פנינו לקראת שנה חדשה, ואנחנו אופטימים. הרי אם לא היינו מאמינים, לא היה טעם לכל המסע הזה. לא ככה?