פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אמרות שפר

        דורון לא רק פרש וחזר שוב ושוב, הוא גם דאג לפרש ולהסביר כל צעד ושעל, על הרוחניות והייעוד הגלומים בהם. להלן מיטב הציטוטים

        אמרות שפר

        להגיד על דורון שפר שהוא עוף מוזר בשמי הכדורסל הישראלי, יהיה אולי האנדרסטייטמנט הגדול ביותר שניתן להפיק בכל הקשור לספורט המקומי שלנו. בשנים האחרונות פורש שפר וחוזר למגרשים לסירוגין, כשכל צעד שלו מלווה בהסברים מעמיקים יותר ופחות על הסיבות שהובילו אותו לעשות את מה שעשה, או לא לעשות מה שלא עשה, או שאולי לעשות את מה שאולי עשה. שבע שנים מאז נטש לראשונה את הענף, הודיע הבוקר (שני) איש הקרח על קאמבק נוסף, וחתם לעונה אחת בהפועל גליל העליון. לרגל המאורע, ליקטנו עבורכם את מיטב הגיגיו של הכדורסלן המחונן. את השיפוט, אם בכלל, השארנו לכם.

        הפרישה מהצהוב, החזרה לצהוב

        "זה קרה כבר בספטמבר שעבר, לפני המשחק הראשון בטורניר תל אביב, נגד ז'לגיריס קובנה. עליתי להתחמם, ותוך כדי החימום הכל התבהר לי פתאום. היה לי ברור שאני צריך לפרוש. זה היה רגע חזק ואינטנסיבי מאוד והעיניים שלי התמלאו בדמעות". שפר פורש מכדורסל, טייק 1, יוני 2000.

        "כרגע אני מרגיש שזהו זה, אבל לא אתבייש אם הלב יגיד לי לחזור". ובכל זאת, מותיר פתח לחזרה, יוני 2000.

        "בשנתיים האחרונות טיילתי בכל העולם ולא נגעתי בכדורסל. זאת הסיבה שבשבועות האחרונים חזרתי להתאמן באופן רציני כדי שאוכל לשחק יותר משתי דקות, מבלי שיגמר לי האוויר. כרגע אני משתדל לקחת את הדברים צעד אחר צעד". בדרכו למשחק הראווה בקונטיקט, שסימן את שובו למגרשים, אוגוסט 2002.

        "אני מאוד-מאוד מתרגש. הלב הוא זה שאמר לי לחזור עכשיו. בדיוק אותו לב שאמר לי לעזוב - אבל בכיוון ההפוך. את ההחלטה לחזור קיבלתי אי שם בדצמבר לפני שנה בהודו. לא ידעתי מתי ואיפה, אבל ידעתי בלב שלם שזה מה שאני רוצה לעשות. גם במהלך 13 החודשים שעברו מאז, ההחלטה נשארה בעינה עד ל'לידה' שמתרחשת ממש עכשיו". חבלי משיח, נובמבר 2002.

        "התאהבתי במשחק מחדש. כבר בעונת הפרישה הרגשתי את העוצמות של המשחק, וכנראה שזה מה שמחזיר אותי. הרבה פחות מעניין אותי כל מה שמסביב, כל מה שמעניין אותי זה לשחק. אני רוצה עכשיו גם לחזור לאליפויות, להישגים, ויש עליי פחות מהלחץ שמגיע עם זה בדרך כלל. כולנו נראה עכשיו לאן זה מוביל, צעד צעד. יש כדור, יש סל ואפשר סוף סוף להתחיל לשחק. לא הרגשתי שחסר לי משהו, אבל פשוט הגיע הרגע לחזור". שפר חוזר ללבוש את המדים הצהובים-כחולים, ינואר 2003.

        על כדורסל, יהדות וייעוד

        "ירושלום לכולם. החיים הובילו אותי למקום שהוא מרכז רוחני. לשלב את הכדורסל בעיר הקודש זו זכות גדולה עבורי. אני זוכר שבתור ילד הייתי מסתכל על גלובוסים של כדור הארץ, רואה את ישראל הקטנה, ובמרכז שלה הייתי מביט בלב של העולם - ירושלים. אולי העיר הזאת תהפוך יום אחד לירושלם ואחר כך גם לירושלום". בגלימתו של טיוהר, יולי 2003.

        "היו לי שתי הזדמנויות טובות לצאת לאירופה, אבל הדברים תמיד השתבשו בדקה האחרונה. אחרי הפעם השנייה הבנתי שהייעוד שלי הוא לשחק בהפועל ירושלים. גם אני וגם הקבוצה למדנו כל אחד מהדרך שלו, ובאנו אחד לקראת השני, ומה שחשוב הוא שעכשיו אני כאן, וירושלים היא הקבוצה עבורי". מודיע, בדרכו שלו, על הארכת חוזהו בבירה, אוגוסט 2004.

        "היהדות במהותה היא ברכה, יש לה המון מה ללמד אותנו ולא במקרה אנחנו פה. לא כי אנחנו יותר טובים או פחות טובים, אלא כי יש לנו את התפקיד שלנו. במציאות שאנחנו חיים בה דברים התעוותו גם בדת, אבל בסך הכל זה משהו שהוא חלק מאיתנו, בין אם נרצה ובין אם לאו. לבית כנסת אני לא הולך. כן צמתי ביום כיפור, אבל אני לא יכול להגיד לכם אם אני אצום ביום כיפור הבא. אני נוסע בשבת ואני לא יכול להגיד אם אסע בשבת הבאה. מפעם לפעם אני מניח תפילין וקורא תהילים, אז מה זה אומר". אול-אראונד דוס, יוני 2005.

        האני מאמין של שפר

        "היו אופציות מעניינות, גם כאלה מחו"ל, אבל כשהתחלתי לבדוק, הפועל תל אביב היתה הכי רלוונטית, והדלת שלהם הייתה הכי פתוחה. אני רוצה לממש את הפוטנציאל שטמון בי, אבל הבטחות והצהרות לא יבואו ממני, אני רק מקווה שהשיא עוד לפני. האוהדים של הפועל תל אביב מזכירים לי את האוהדים היוונים, ואני מזמין את כל אלה שהתרחקו לחזור ל'נוקיה'. טובים השניים מן האחד". סוגר בהפועל תל אביב, יולי 2005.

        "הפועל תל אביב הוא מקום שאני רואה בו אפשרות לסיים את הקריירה, למרות שאני עדיין לא חושב על זה, כי אני חושב שאני עדיין יכול להפיק מעצמי הרבה. כשיגיע הזמן להגיד תודה נארגן עוד מסיבת עיתונאים, אבל כרגע אני עדיין משחק". ובכן, הדגש הוא על כרגע. יולי 2005.

        "הגעתי למסקנה שלשחק כדורסל, כל העיסוק הזה בכדורסל, היה עבורי בזבוז זמן. לו הייתי יכול לחזור בזמן, לבטח לא הייתי בוחר לעשות זאת. בזבזתי אנרגיות לריק. מדובר באיוולת, המצפון שלי ישר, כי אני לא יכול להתחיל משהו שאני לא יודע אם אוכל לסיים. אין לי כוחות ואין לי אנרגיה, ולכן אני פורש. אני רק מצטער שאני מודיע לכם את זה במהלך החג". שפר, שלושה חודשים אחרי, במכתב להנהלת הפועל תל אביב. אוקטובר 2005.

        "עד אחרי המשחק הראשון אני לא מדבר. אתקדם צעד אחרי צעד, בתקווה שלא אפרוש שוב עד אז. גם לי קשה להחזיק את הדברים בבטן אבל קצת סבלנות - סיכמנו שלא אדבר". עוד סיבוב פרסה, דצמבר 2005.

        "עברתי תקופה מאוד אינטנסיבית, תהליך של מחשבות על איך בן אדם רוצה לחיות עם עצמו. זאת הסיבה שזזתי הצידה מהכל, כי לא אהבתי איך שהרגשתי כשאני מסתכל על עצמי בראי, ולא אהבתי את איך שאני מתנהג בתור אבא, בתור בן, בתור בעל ובתור שחקן. זה היה חשוב לי כמו אוויר לנשימה, למרות שהיתה פה מידה של חוסר אחריות מצידי. נקודת האור בסיפור הזה היא הפועל תל אביב. היו להם את כל הסיבות לכעוס ולגנות, לאורך כל הדרך היתה להם סבלנות והם קיבלו וכיבדו, ואנחנו חיים בעולם בו לא תמיד מכבדים ולא תמיד מקבלים את השינויים ואת השונה. אני חוזר לחיים הקודמים. היה לי ברור שאני רוצה לחזור, אבל לא עמדתי עם סטופר. השורה התחתונה היא שאני מרגיש אחרת ורוצה להיות כאן. אוהדי הכדורסל לא חייבים לסלוח לי, הם יכולים לכעוס. אני מרגיש מהם יחס של זלזול גם מהפרישה הקודמת. כבר אז אמרו לי 'הוא התחרפן'. אני מנסה לשתף עד כמה שאני יכול בכנות לשתף, ושכל אחד יחליט מה שהוא רוצה". איזה התחרפן, מה התחרפן. ינואר 2006.

        "החזון שלי הוא שנהפוך למועדון שמשדר על אותו גל, הולך יד ביד באש ובמים, בעליות ובירידות, בניצחונות ובהפסדים. מועדון שמחובר לעצמו ולסביבתו. מועדון שהדרך חשובה לו יותר מכל תוצאה, ושדרך זו תבוא לידי ביטוי הלכה למעשה במעשים ובהתנהגות שתתבסס על כנות, סובלנות, אחריות, אחדות, חדווה, שמחה ואהבה. התנהלות ועשייה בדרך זו לא סותרת ניצחונות, גביעים ואליפויות ולא מאבק חסר פשרות על המגרש. עשייה כזו מאפשרת התרכזות במשחק עצמו ללא הפחד והתלות בתוצאה". לאחר שהצטרף להנהלת הפועל, פברואר 2006. חודשיים לאחר מכן הוא שוב נעלם.

        הקאמבק האחרון (?)

        "הכדורסל אף פעם לא עזב אותי. אני מתחיל לעבוד עכשיו עם ילדים בבית וגן. לגבי משחק, אני לא יודע. עדיין יש בתוכי ילד שרואה את עצמו מכדרר במגרשים. תמיד יש סיכוי לחזור לשחק, אבל חבל לבנות מגדלים. מצד שני, אני לא רוצה להיות אחד שלא יודע מתי להפסיק". שפר לא רוצה לבנות מגדלים, מאי 2007.

        "לא אתפלא אם בצורה כזו או אחרת אחזור למשחק הזה, כדי להחזיר לו קצת ממה שהוא נתן לי. לא יודע עוד באיזו צורה זה יקרה, אבל בהחלט יש כוונות כאלה". מחמם מנועים, מאי 2007.

        "שנתיים לא שיחקתי כדורסל, ואני לא יכול לדעת ולצפות איך אראה או כמה אוכל להפיק מעצמי. אני מקווה שהגוף לא יבגוד בי כי אני לא נאחז בקרנות המזבח. ברור שמה שאני אמור לקיים את מה שאני חותם עליו. הרוחניות והכדורסל לא סותרים זה את זה, אלא משלימים. אמרתי כבר אחרי שהייתי בהודו ובקוסטה ריקה, שזה מכניס נשמה, לב ודרך לחומר. גם דרק שארפ הוא מאוד רוחני ודתי, ומייקל ג'ורדן ולאנס ארמסטרונג - כאלה שלא לובשים כיפה או ציצית או שהם לא יהודים. הכנסת רוח לחומר - רק רוחניות בלי קרקע זה לעשות רוח. הכדורסל הוא דרך נהדרת לשלב את שני העולמות: זה עולם אינטנסיבי ויכול להיות טעון, מלחיץ ומאתגר. אני חוזר לראות איך ליישם את מה שלמדתי בעולם בו לא קל ליישם". ושוב אתכם, גבירותיי ורבותיי, דורון שפר. יולי 2007.