איפה מחיאות הכפיים?

"עבוד עם גרנט, או שתלך הביתה". כך אמר, לכאורה, רומן אברמוביץ' לז'וזה מוריניו, אחד המאמנים המוערכים בעולם. להלן עוד ציטוט קלאסי, כמעט בלתי נתפס, שמסמל פרק נוסף בביוגרפיה של גרנט, חותמת סופית לעוד יעד שנכבש על ידי האיש הקטן מפ"ת.

לא ברור איך זה קרה, אבל האולטימטום החד משמעי של אברמוביץ' חשף עד כמה הוא משתוקק לצרף לשורותיו את המנהל המקצועי המהולל של פורטסמות', וכמה חשוב לו שהמלאבסאי יהיה לצדו, גם אם המהלך הוא על חשבון מוריניו בכבודו ובעצמו. מתברר ששתי אליפויות רצופות בפרמיירליג לא מספיקות. יש פה מישהו שעושה עבודה טובה יותר, גם אם היא נעשית מאחורי הקלעים.

התקשורת הבריטית המומה ממעלליו של האיש המסתורי. הוא מעולם לא העביר אימון בפרמיירליג, אבל הונחת מלמעלה על הארי רדנאפ בפורטסמות'. הוא לא אימן מחוץ לישראל, אבל מעורב בקבלת ההחלטות של אחת הקבוצות הגדולות בעולם. הוא עדיין עובד שכיר של פורטסמות', אבל מלווה בגלוי את פיטר קניון במסעו לקלינסמן בלוס אנג'לס. גרנט ממשיך לעשות בית ספר לסובבים אותו, אלא שהפעם זה במולדת הכדורגל. איפה מחיאות הכפיים?

אחרי נאום בתי הקפה של יוסי מזרחי, קשה היה שלא להרהר בו מחדש. גרנט, שהוכתר כמתחכך האולטימטיבי בעיתונאים, נחשב לאבי השיטה בישראל. נראה שהוא ממשיך בהצלחה את עבודת השיווק האגרסיבית, אבל בשנים האחרונות היא שודרגה: מעיתונאים הוא עבר לאוליגרכים.

הוא היה הראשון שלב לבייב החליט להחתים בהפועל ת"א (לפני נפילת העסקה), הוא היה המאמן שהועדף על פני ארקדי גאידמק (לפני שנכנע לדעת הקהל הירושלמית, ואז הועבר לפורטסמות'), והוא הבייבי של רומן אברמוביץ'. כנראה שחבל לבזבז את הזמן על אנשי תקשורת שמתיימרים לעצב את דעת הקהל, עדיף לפנות היישר למקבלי ההחלטות.

העבודה נעשית בשקט, ביעילות, וכאמור, מאחורי הקלעים. בכל המהומה סביב מינוי המאמן של צ'לסי, לא נשמע ציטוט אחד מצדו של גרנט. "אני לא יודע מה אתם חושבים עליו בישראל", מספר ג'ון קרטר, עורך הספורט בעיתון היומי "דה ניוז" שיוצא בפורטסמות', "אצלנו הוא עדיין נחבא אל הכלים ונחשב לחידה. דבר אחד ברור לנו, המנג'ר רדנאפ מאוד מעריך אותו מבחינה מקצועית".

גם קרטר מופתע מהדיווחים מלונדון, שמספרים על ההשפעה של גרנט על הנעשה בצ'לסי. "אין ספק שיש לו יחסים מצוינים עם מיסטר גאידמק (אלכסנדר, הבעלים של פומפי, פ"ח)", אמר קרטר באנדר סטייטמנט בריטית אופיינית, "אחרת קשה להסביר איך בהנהלה עוברים בשתיקה על מגעים שלו עם קבוצה אחרת עוד לפני שהעונה הסתיימה".

יוסי מזרחי לא חידש הרבה כשטען שכיום מאמנים כבר לא נמדדים רק לפי התוצאות. הדור החדש של אנשי המקצוע מיוצג על ידי טיפוסים כמו ספאחיה ושמיר, שירזי וחזן, שתמיד יודעים להגיד את הדבר הנכון, לשמור על פאסון, לחייך בצביעות ובעיקר להתחמק מאחריות. גרנט אומנם נחשב לאמן הספינים והתדמית הציבורית, אבל בניגוד לכל אלו, הוא עושה את זה עם עבר מקצועי מוכח.

את מכבי ת"א הוא החזיר בשנות ה-90 למעמדה כאימפריה, עם מכבי חיפה הוא זכה בשתי אליפויות קלילות אחרי שבע שנים עקרות, ועכשיו, בימי קשטן, אנחנו גם לומדים להעריך את הקמפיין המוצלח שלו עם הנבחרת.

למעשה, זו כבר תקופה ארוכה שגרנט לא נהנה מחיבוק של התקשורת. פרשת הנסיעה לאפריקה והבלעדיות ל"ידיעות אחרונות" גררה עליו ביקורות נקמניות מצד העיתונים המתחרים. דבריו הקשים של בלילי כביכול חשפו את הריקבון האמיתי שמאחורי הנבחרת. גם ההישגים בקמפיין האירופי הושגו אך ורק בזכות "התחת של גרנט", ולא בזכות מערכיו הטקטיים. בשנים האחרונות קל יותר להשתלח בו וללגלג עליו מאשר לשבח אותו.

מעטים הם המאמנים שבסיום העונה מורמים על כתפי האוהדים לקול קריאות "הוא קוסם". יוסי מזרחי ורוני לוי יכולים להעיד שגם זכייה באליפות לא מבטיחה קרדיט מהאוהדים. רבות דובר על השרמנטיות של גרנט, על הקסם האישי, אבל זה לא מספיק בשביל להביא הישגים. את נמני וזוהר הוא הפך לאלופי ישראל. את בניון הוא הפך לכוכב בינלאומי. את נבחרת ישראל הוא הפך לקבוצה חזקה ובלתי מנוצחת. כוכבים מוכנים להיפצע בשבילו, אוליגרכים הופכים עולמות עבורו. הוא השילוב הנכון בין הפסיכולוג הקשוב, החבר לשש-בש והמאמן היסודי. אז מה אם במקביל הוא מעביר אס-אם-אסים לעיתונאים?

בינתיים, מתא הכבוד של סטמפורד ברידג', הוא צוחק על כולנו. בקצב הזה, עם כל הכבוד לפיני גרשון ולדייויד בלאט ולמשחק הקיקיוני הזה שהם מתעסקים בו, אברהם גרנט עומד להפוך לאחד מאנשי המקצוע החשובים שיצאו מהספורט הישראלי. משום מה, הרבה יותר קל לנו לזלזל מאשר לפרגן לו.