יש ריח של דז'ה-וו באוויר, כאשר צ'כיה תתמודד עם פורטוגל ברבע-הגמר. כאשר נפגשו השתיים ברבע-גמר יורו 96' בברמינגהאם,. היתה צ'כיה האנדרדוג המוחלט, שהפסיד במשחק הראשון של הטורניר (2:0 לגרמניה אז, 4:1 לרוסיה הפעם), ועלה בכל זאת, עם הפרש שערים שלילי. מובן שההשוואה לא מושלמת, כי אז דובר בבית המוות, והפעם שרדה נבחרתו של מיכל בילק את הבית הקל ביותר שאפשר לבקש. אבל התחושה הכללית קיימת, ואפילו בהמשך הדרך יכולה צ'כיה לשחזר בדיוק את דרכה מלפני 16 שנה. אם תנצח את פורטוגל, קיימת אפשרות להדיח את צרפת בחצי-גמר (ב-1996 זה נגמר בפנדלים אחרי 0:0 משמים) ולהפסיד לגרמניה בגמר.
יורו 96' היה הטורניר הגדול הראשון של צ'כיה כמדינה עצמאית, אחרי פירוק צ'כוסלובקיה. זה גם היה הטורניר הגדול הראשון של דור הזהב הפורטוגלי, אחרי בצורת של 10 שנים. לואיס פיגו, רוי קוסטה, פאולו סואוסה, ז'ואאו פינטו וחבריהם סיימו את מוקדמות מונדיאל 94' אחרי איטליה ושווייץ, והיו נחושים להוכיח את איכותם הפעם. אחרי 1:1 מול דנמרק במשחק הפתיחה, השתחרר הלחץ בזכות 0:1 על טורקיה, ולקינוח בשלב הבתים גברה הנבחרת של אנטוניו אוליביירה על קרואטיה 0:3. הציפיות נסקו אז, פחות או יותר כמו אחרי ההצגה של כריסטיאנו רונאלדו מול הולנד.
בקיצור, למרות הניצחון הסנסציוני על איטליה בשלב הבתים, מעטים מאוד נתנו לצ'כיה סיכוי בווילה פארק, מה גם שהאיש שהפך לתגלית הטורניר, פאבל נדבד, החמיץ את הקרב בגלל כרטיסים צהובים. לפני יורו 96' היה נדבד אלמוני לחלוטין מחוץ לארצו, וכך גם קארל פובורסקי. ב-23 ביוני 1996 הוא הפך לפתע לכוכב-על, כאשר עשה צחוק מההגנה הפורטוגלית והקפיץ כדור גאוני מעל השוער ויטור באייה בדרך לניצחון 0:1. אלכס פרגוסון החליט להביא את פובורסקי לאולד-טראפורד על סמך אותו טורניר, אם כי המהלך התברר ככישלון. הפעם משחקים וצלאב פילארז' ופטר יראצ'ק את התפקידים של פובורסקי ונדבד, ולשם שינוי אף אחד מהם לא מושעה. האם יצליחו לשלוח הביתה את כריסיטאנו ונאני? חוץ מזה, את ההגנה הנהיג ב-1996 הקפטן מירוסלאב קאדלץ, שעשה קריירה נהדרת בבונדסליגה במדי קייזרסלאוטרן. הפעם, ישחק מול הפורטוגלים בנו מיכל קאדלץ, כוכב לברקוזן, מגן שמאלי במקצועו שמוסט בטורניר הנוכחי החל מהמשחק השני לעמדת אביו במרכז ההגנה.
שירה בציבור
אגב, הקשר המשעשע ביותר של הנבחרת הנוכחית לזו של יורו 96 מקורו לא בנדבד ולא בפובורסקי, אלא בראדק דרולאק. החלוץ היה מלך השערים בליגה הצ'כית בשנתיים רצופות לפני הטורניר ההוא, והמאמן דושאן אוהרין כלל אותו בסגל, אם כי הוא ישב רוב הזמן על הספסל. עם פרישתו, הפך דרולאק לפרשן כריזמטי, ובמוקדמות יורו 2012 ביקר ללא רחמים את הנבחרת של בילק. הוא קרע את השחקנים לגזרים אחרי משחקים חלשים והחבורה הצעירה תיעבה אותו עד מאוד. לכן, כאשר הושלמה ההעפלה בזכות ניצחון על מונטנגרו בפלייאוף, התכנסו כל השחקנים הצ'כים במעגל כבר בשדה התעופה עם חיוך רחב על הפנים ושרו שיר גס במיוחד בגנותו של ראדק דרולאק (צפו בקטע ממש כאן למטה). מי יודע, אולי יהיה סבב הופעות חדש של הלהיט המוזיקלי הערב בוארשה.
בזכות בנטו ו-וילאש בואש
רונאלדו גרף את כל הכותרות אחרי הצמד שלו לרשת הולנד, אבל השחקן המרשים ביותר של פורטוגל במשחק המדובר היה ז'ואאו מוטיניו, שצריך להודות במיוחד למאמן הנבחרת הנוכחי על התפתחות הקריירה שלו. מוטיניו גדל במחלקת הנוער של ספורטינג ליסבון, בה הכיר מקרוב את רונאלדו ואת נאני, וטופח על ידי פאולו בנטו. בנטו היה זה שהמליץ למאמן הקבוצה הבוגרת ז'וזה פסיירו לקחת ילד בן 17 ולזרוק אותו הישר להרכב בינואר 2005. זה עבד. מוטיניו הפך תוך שבועות ספורים לאחד השמות המדוברים ביותר בליגה הפורטוגלית, ותרם רבות לריצה של ספורטינג לגמר גביע אופ"א, בו הפסידה באופן דרמטי וכואב 3:1 לצסק"א מוסקבה באיצטדיונה הביתי. כעבור מספר חודשים, התפטר פסיירו, ובנטו קודם במקומו. מבחינת מוטיניו, היו אלה בשורות נהדרות. הקשר פרח בהדרכתו, הפך לשחקן הרכב בנבחרת, וכיכב ביורו 2008.
השינוי לרעה התחולל בשלהי 2009, כאשר בנטו התפטר מספורטינג. הקבוצה, שהפכה ללוזרית האולטימטיבית בפורטוגל, לא התמודדה ברצינות על האליפות, ומוטיניו החל לאבד את המוטיבציה. כקפטן, הוא ספג את הביקורת הקטלנית ביותר מצד האוהדים והתקשורת, ואחרי עזיבת המאמן האהוב כבר לא היה לו חשק להילחם. רצונו היחיד היה לעזוב, ובחודשים האחרונים שלו בליסבון כינו אותו לא פעם "תפוח רקוב" ואפילו "סרטן". מאליל בלתי מעורער הפך מוטיניו לנזק הגדול ביותר של הקבוצה. כושרו הירוד גרם בסופו של דבר למאמן הלאומי קרלוש קיירוש לנפות אותו מהסגל למונדיאל בדרום אפריקה. שבועות לאחר מכן, חל המפנה המיוחל כאשר אילץ הכוכב המתוסכל את המועדון למכור אותו דווקא ליריבה השנואה פורטו. המהלך עשה כותרות גדולות מאוד בפורטוגל, ומעמדו של מוטיניו בספורטינג מזכיר כעת פחות או יותר את "האהבה" שמקבל לואיס פיגו בברצלונה.
מוטיניו חשק לעבור לפורטו בזכות אדם אחד בלבד אנדרה וילאש-בואש. המאמן הצעיר, שקיבל לידיו את הקבוצה בקיץ 2010, הבטיח לבנות את הקבוצה סביב כישוריו של מוטיניו, ולשם כך גם נענה בשמחה לרצונו של ראול מיירלש לעבור לליברפול. מוטיניו קיבל חופש פעולה מוחלט בקישור, והצלחתו בעונת הטרבל המזהירה לפני שנה היתה מסחררת בכל קנה מידה. במקביל החליף בנטו את קיירוש על ספסל הנבחרת, והכל לפתע התחבר שוב מבחינתו. לא מפתיע שהוא חזר על שטיח אדום הישר להרכב הפותח, והביטחון העצמי שלו ניכר היטב. הילד שסומן בתחילת דרכו ככוכב-על בפוטנציה יהיה עוד מעט בן 26, והטורניר הנוכחי יכול להזניק אותו למעמד לו הוא ראוי. הערב הוא צריך לגבור בקישור על יראצ'ק ויארוסלאב פלאשיל, ואז תחכה לו בחצי-הגמר ספרד או צרפת.