כאשר זכתה ויקטוריה פזלן הצנועה באליפות צ'כיה לפני שנה והעפילה בניגוד לכל הסיכויים לליגת האלופות, הובילה אותי סקרנותי לשיחות עם אוהדיה. "אנחנו קבוצה גדולה, יש לנו מסי ופויול משלנו", כתב אחד מהם. מסי הוא וצלאב פילארז', קיצוני מהיר ותחבולן שגובהו 169 סנטימטרים, בדיוק כמו הכוכב הארגנטיני. פלזן הוגרלה באופן אירוני בשלב הבתים מול ברצלונה, ואחרי המפגשים מולה זכה הקשר הקטנטן שלה למחמאות מפפ גווארדיולה בכבודו ובעצמו. פויול הוא הקשר פטר יראצ'ק, שקיבל את הכינוי הן בשל מראהו והתלתלים על ראשו, והן בשל המנהיגות, הלב והנשמה. כל קבוצה צריכה דמות מסוג זה אחד שנותן את כולו בכל רגע נתון וסוחף אחריו את חבריו.
וולפסבורג מלכת הטורניר
והנה לכם, הצמד הזה לוהט עכשיו גם ביורו כל ארבעת השערים של צ'כיה רשומים על שמם. פילארז' כבש את השער המצמק מול רוסיה במבצע אופייני, ועלה על לוח התוצאות גם מול יוון. את השער הראשון לרשת היוונית הבקיע יראצ'ק, ואתמול (שבת) הוא אחראי לדרמה הגדולה שהעלתה את צ'כיה לרבע הגמר, ועוד מהמקום הראשון. ללא תומאש רוזיצקי הפצוע, מעטים נתנו לנבחרתו של מיכל בילק סיכוי, אבל היא הייתה טובה יותר מהמארחת, והפגינה הרבה מאוד לב והקרבה. יראצ'ק, עם האופי הפויולי שלו, הוא שמדגיש יותר מכל את הנחישות הצ'כית, ואין ראוי ממנו לכבוד המלכים שיקבל עכשיו במולדתו.
על הדשא של ורוצלאב היו אמש לא פחות מחמישה שחקנים שייצגו את פלזן בליגת האלופות. בנוסף לגיבורים הגדולים, היו אלה גם המגן דויד לימברסקי, הקשר דניאל קולארז' שמילא את מקומו של רוזיצקי, ופרנטישק ראיטוראל שנכנס כמחליף. מהספסל צפו בהם שני חברים נוספים לקבוצה, ולדימיר דרידה ומילאן פטרז'לה. עד לפני שנתיים, רובם לא היו מוכרים אפילו בצ'כיה. היום הם חלק מההיסטוריה, ממשיכים את המסע החלומי שהחל בזכות מאמן פלזן פאבל ורבה. בלי להזכיר אלופות קטנות במזרח התיכון, זו דוגמה מצוינת למה שהמשכיות והתמדה יכולות לחולל. בינתיים עזבו יראצ'ק ופילארז' לוולפסבורג הראשון הגיע לשם כבר בינואר ונתן חצי עונה נהדרת בבונדסליגה, השני יצטרף אליו הקיץ. זה אומר, אגב, כי וולפסבורג היא מלכת השערים של יורו 2012 בפער ניכר. לשחקניה שבעה שערים בטורניר בנוסף לרביעייה מרגלי הצ'כים, גם מריו מנדז'וקיץ' הקרואטי הוסיף שלושה. בפער עצום אחריה, עם שלושה כיבושים לכל אחת, מדורגות באיירן מינכן (מריו גומז), צסק"א מוסקבה (אלן דזגוייב) ומנצ'סטר סיטי (דויד סילבה, סמיר נאסרי וג'וליאן לסקוט). ריאל מדריד, ששלחה 11 שחקנים לטורניר, ניפקה בינתיים שער אחד בלבד, בזכות פפה.
לרוסיה אסור להיות פייבוריטית
הסנסציה הצ'כית מרשימה במיוחד כי היא הצליחה לסחוט את המקסימום מסגל לא מזהיר, אותו הספידו רבים די בצדק אחרי התבוסה לרוסיה. הדחת נבחרות של דיק אדבוקאט היא סיפור עצום אפילו יותר, והוא נעוץ בבעיות המנטליות הקשות. קוראים שהקדישו מספר דקות לכתבה על רוסיה לפני פתיחת הטורניר לא צריכים להיות מופתעים מהקריסה המוחלטת שלה במצב בו היא נחשבת לפייבוריטית אבסולוטית. רוסיה בגרסתה הנוכחית מתקשה עד מאוד לתפקד מול יריבות נחותות ברגע האמת, ומתעלה על עצמה דווקא מול אתגרים גדולים. זה בא לידי ביטוי בהפסד בישראל מיד אחרי הניצחון הגדול על אנגליה במוקדמות יורו 2008. זה בא לידי ביטוי בכישלון הטוטאלי מול סלובניה בפלייאוף העלייה למונדיאל 2010. זה בא לידי ביטוי גם בהדחה הביזארית של זניט, המהווה את שלד הנבחרת, אצל אוקזר במוקדמות ליגת האלופות לפני שנתיים, ובהפסד של אותה זניט לאפואל ניקוסיה בעונה החולפת.
הפעם המצב רק החמיר אחרי הניצחון המוחץ על צ'כיה. הוא הפך את ההעפלה לרבע הגמר לכמעט ודאית, לפחות בתחושת השחקנים והאוהדים. מבחינת הרוסים, דבר לא יכול להיות מסוכן יותר. כדי להבין את עומק הבעיה די היה לקרוא את הציטוט ששימש כותרת ראשית בעיתון "ספורט אקספרס" אתמול בבוקר, לפני המשחק מול יוון. "השער הראשון יקבע המון", אמר השוער ויאצ'סלב מלאפייב. הכיצד זה ייתכן? רוסיה זקוקה לנקודה מול נבחרת שלא מתקרבת אליה מבחינת איכות השחקנים, ומודה בפה מלא אם היוונים יבקיעו את השער הראשון, הסיכוי שלנו להשוות אפסי. האם אתם יכולים לדמיין את מנואל נוייר אומר את המשפט הזה? וכך זה גם נראה. רוסיה ניסתה, אבל איש משחקניה לא האמין בעצמו אחרי הטעות המטופשת, על סף השריקה להפסקה, של סרגיי איגנשביץ' שעשוי לסיים את דרכו במדים הלאומיים ולא להיות שותף לקמפיין מוקדמות המונדיאל מול ישראל. גם אדבוקאט שידר תסכול וייאוש, והחליף את שחקן המפתח במערך שלו, אלכסנדר קרז'אקוב, כבר במחצית. הפוטנציאל של הסגל הרוסי המתואם והמסוגנן היה נהדר, ושחזור ההעפלה לחצי הגמר היה בהישג יד, אבל ההגרלה הייתה קלה מדי עבורו. את הפרדוקס הזה לא יצליחו גם טובי הפסיכיאטרים ברוסיה לרפא.
חנינה לקראגוניס עכשיו!
ובינתיים תחשבו על הטרגדיה של יורגוס קראגוניס, כובש שער הניצחון של היוונים. הקשר בן ה-35 החמיץ את גמר יורו 2004 בגלל השעיה. כעת, ככל הנראה בטורניר פרידה, הוא סחב את נבחרתו לרבע הגמר, אבל יחמיץ את המפגש מול (כנראה) גרמניה בגלל כרטיס צהוב לא מוצדק באופן קיצוני. אפשר להתווכח אם קראגוניס היה צריך לקבל פנדל אחרי שנתקל ברגלו של אלכסיי ברזוצקי ברחבה, אך ברור כשמש שהתחזות לא הייתה שם, והשופט קיפח שוב את היוונים שסבלו משריקות שגויות בכל המשחקים בטורניר עד כה. אפשר לא לסמפט את הסגנון שלהם, אבל רק בגלל שהתגברה על כל המכות האפשריות שהגורל הנחית עליה, מגיע לחבורה של פרננדו סנטוס להמשיך. ואם למישהו באופ"א עוד נשאר שכל ישר, הרי שיש לבטל מיידית את הכרטיס האכזרי של קראגוניס, ולאפשר לו לקבוע ביום חמישי שיא יווני חדש, 121 הופעות.
תקדים אמריקאי עבור הכתומים
למזלה של הולנד, היא רק צריכה לנצח את פורטוגל בהפרש שני שערים ולחכות לניצחון גרמני על דנמרק. כל אחד משני האירועים האלה סביר בהחלט על הנייר, ולא צריך ללכת רחוק כדי למצוא העפלה חריגה הרבה יותר, שתוכל לשמש השראה עבור וסלי סניידר ורובין ואן פרסי. בגביע הקונפדרציות ב-2009, הפסידה ארצות הברית לאיטליה 3:1, ואז הובסה 3:0 על ידי ברזיל. בטורנירים של פיפ"א חלים חוקים הגיוניים יותר וקלים יותר לחישוב כדי לשבור שוויון לוקחים בחשבון קודם כל את הפרש השערים הכללי. אז האמריקאים הגיעו למחזור הנעילה עם אפס נקודות והפרש שערים של מינוס חמש. לאיטליה היו שלוש נקודות והפרש שערים חיובי של שער, למצרים שלוש נקודות גם כן בזכות ניצחון על סקואדרה אזורה, ואפס בהפרש שערים. במצב כזה, אפילו האוהדים האופטימיים ביותר של ארצות הברית לא יכולים היו אפילו לחלום על נס.
אבל הנס התרחש. ברזיל כבשה שלושה שערים לרשת האיטלקית כבר במחצית הראשונה, ופירוש הדבר היה ברור ניצחון בהפרש שלושה שערים על מצרים העלה את האמריקאים. צ'רלי דייויס כבש את הראשון בדקה ה-21, אלופת אפריקה נכנסה לפאניקה, ואחרי ההפסקה השלימו מייקל ברדלי וקלינט דמפסי את ה-0:3 הנדרש. זה לא נעצר שם. בחצי הגמר העיפה ארצות הברית את ספרד, ובגמר הובילה 0:2 על ברזיל במחצית לפני שהפסידה 3:2. הולנד צריכה הרבה פחות מזה.