מלכוד 24 - יורו 2016: עם 24 נבחרות בטורניר, יש חשש להידרדרות ברמה

תיהנו מיורו 2012, חברים. תיהנו כמה שיותר, כי דבר כזה לא יחזור עוד. הטורניר באוסטריה ושווייץ ב-2008 היה נהדר, וגם המהדורה באוקראינה ופולין מבטיחה לענות על הציפיות, בהנחה שהמארחות יצליחו בכל זאת להתארגן על עצמן בזמן. אבל החל מצרפת 2016 צפויה אליפות אירופה, אחד מאירועי השיא של עולם הכדורגל, לעבור שינוי מהותי מאוד לרעה. על כך יש להגיד תודה קודם כל לסקוטלנד ואירלנד. שתי התאחדויות אלה חברו יחדיו בינואר 2007 והציעו לאופ"א לשקול הרחבת הטורניר ל-24 נבחרות. "אנחנו לא עושים זאת למעננו, וזה לא נועד רק לשפר את סיכויינו להעפיל. הפעולה נועדה לטובת המשחק כולו. יותר נבחרות יקבלו הזדמנות, ושלב הבתים יארך זמן רב יותר", אמר אז יו"ר ההתאחדות הסקוטית דייויד טיילור.

עוד בנושא:

ארבעה כרטיסים אחרונים ליורו יחולקו הערב

בפורטוגל קוראים לאוהדים לתמוך ברונאלדו

חלק מהנבחרות שכבר עלו יתכוננו במשחקי ידידות

באופ"א ראו כי טוב, ממניעים כלכליים ופוליטיים גרידא. לפני הדאגה למשחק, מתעניינת ההתאחדות האירופית ברווחיה שלה עצמה, ובחלוקת כספים לחברים, והיא עשתה חשבון פשוט – ככל שמספר הנבחרות והמשחקים עולה, כך יעלו ההכנסות. אליפות אירופה הפכה לתרנגולת שמניבה ביצי זהב. יורו 1992 בשבדיה, בו התמודדו שמונה נבחרות בלבד, הניב מחזור של 41 מיליון יורו (בהמרה יחסית למטבע שלא היה קיים אז). המעבר למספר האופטימלי של 16 נבחרות באנגליה 1996 יותר משילש את המחזור לכ-150 מיליון, והמספרים רק הלכו והאמירו מאז.

יורו 2000 יצר מחזור של 230 מיליון, הנתונים צמחו ל-852 מיליון ב-2004, והגיעו ל-1.3 מיליארד ביורו 2008 אשר העניק לאופ"א רווח נקי של 250 מיליון. כל זה רק מגביר את התיאבון של מישל פלאטיני וחבריו. הם יודעים שהגדלת הטורניר פירושה הכנסות גבוהות הרבה יותר, וממש לא רוצים לפספס נבחרות גדולות. היעדרותה של אנגליה מיורו 2008 פגמה באופן מהותי ביותר בשורה התחתונה של הרווח, והמטרה הלא מוצהרת היא לדאוג שמקרים מסוג זה לא יישנו. מובן מאליו שהגדלת מספר הנבחרות מקטינה באופן דרמטי את הסיכוי לניפוי של ספרד, גרמניה או צרפת במוקדמות.

"ברור שזה יהיה טוב לכולם ולא יפגע בטורניר", הצהיר ב-2008 פרנץ בקנבאואר שכיהן אז בתפקידים בכירים באופ"א. לנארט יוהאנסון, נשיא הארגון לשעבר, הכריז חגיגית: "זהו צעד קדימה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ספורטיבית". השינוי האומלל עבר פה אחד בהצבעה, והסתייגויות כמעט ולא נשמעו. ולמה שיהיו כאלה? הנבחרות הגדולות מקבלות כרטיס כמעט אוטומטי ליורו, הבינוניות משפרות משמעותית את סיכויי ההעפלה, ולנמושות בכל מקרה לא אכפת. גם אנחנו בישראל צריכים, לכאורה, לשמוח עד הגג. אם מדינה עם "הליגה השישית בטיבה באירופה" לא תעפיל לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה ב-2016, יהיה זה בזיון מהדהד. אבל אנחנו הרי קודם כל אוהדי כדורגל, ולכן מחובתנו לכעוס ולהתנגד להחלטה המבישה, גם אם אין בכוחו של טור זה לשנות דבר.

מדוע, אם כך, תהיה הגדלת יורו ל-24 נבחרות הרסנית כל כך? יש לכך לפחות ארבע סיבות חשובות.

ברור כשמש שרק מספר נבחרות שהוא חזקה של שתיים עובד טוב בטורנירים מסוג זה. אליפות אירופה, בניגוד לכל התחרויות האחרות, שמרה עד כה על כלל זהב זה. היא התחילה עם ארבע נבחרות, צמחה לשמונה ונעצרה ב-16. מספרים אלה מצטמצמים נהדר. 16 נבחרות מתחלקות לארבעה בתים, מהן מעפילות שתי הראשונות לרבע הגמר – מה יכול להיות יותר פשוט והגיוני מזה? גם בארבעת המונדיאלים האחרונים נהוגה שיטה בריאה של 32 נבחרות, אשר מצטמצמות בצורה חלקה ל-16 עולות לשמינית הגמר.

כדי להבין כיצד עובדת שיטת 24 נבחרות, צריך לחזור לגביעי עולם בין 1982 ל-1994, והדור הצעיר של האוהדים לא מכיר את העיוות הביזארי במהלכם. בספרד 1982 נוסתה שיטה אומללה עם שני שלבי בתים, וזה לא הזמן להתמקד בה כי היא עברה מן העולם. לעומת זאת, בשלושת המונדיאלים שלאחר מכן יושמה השיטה שתקום לתחיה בצרפת 2016. 24 הנבחרות חולקו לשישה בתים, ובשלב הראשון נופו שמונה נבחרות בלבד. כיצד זה אפשרי? ארבע מתוך שש הנבחרות שסיימו במקום השלישי בבתיהן המשיכו הלאה לשמינית הגמר, והן נקבעו על פי "המאזן הטוב ביותר".

ראשית, גישה זו הופכת את שלב הבתים לגארבג' טיים אחד ארוך. רק הנבחרות החלשות ביותר הולכות הביתה, ובאליפות אירופה מדובר באלה שלא היו צריכות להיות שם מלכתחילה. לראיה, רמת העניין בשלב הבתים בקופה אמריקה, שם מחולקות 12 הנבחרות לשלושה בתים, ושתי נבחרות עם המאזן הטוב ביותר במקום השלישי עולות, נמוכה להחריד.

שנית, השוואה בין הבתים השונים לצורך קביעת העולות אינה הוגנת בעליל. זה לא צודק כי דווקא לנבחרות שמוגרלות לבית קל יותר יש סיכוי גבוה יותר להמשיך – מספיק לקבל יריבה אחת נוחה כדי ללקט את הנקודות הדרושות להעפלה לשמינית הגמר. לעומת זאת, הנבחרות שמשובצות לבית המוות נדפקות פעמיים. זה לא צודק גם כי המחזורים האחרונים בבתים השונים מתקיימים במועדים שונים, וכך יודעות הנבחרות שמשחקות אחרונות מה הן צריכות לעשות על מנת להקדים את היריבות שסיימו במקום השלישי בבתים שכבר ננעלו.

על מנת להדגים את שני החסרונות גם יחד, די להיזכר במקרה האבסורדי של אורוגוואי במקסיקו 1986. הנבחרת הברוטלית בתכלת, עם התקפה אנמית והגנה רעועה, סיימה ב-1:1 מול גרמניה והובסה 6:1 בידי דנמרק בשני משחקיה הראשונים בבית. למזלה, הפסידה סקוטלנד לשתי יריבות אלה, בעוד בבתים הנוספים סיימו הונגריה וצפון אירלנד עם מאזן גרוע במיוחד במקום השלישי. כתוצאה מכך, נזקקו האורוגוואים לנקודה מול הסקוטים במשחק האחרון על מנת להבטיח עלייה לשמינית הגמר. זה בדיוק מה שהם השיגו, על אף שחוסה באטיסטה קבע שיא כשהורחק כעבור 56 שניות. בונקר מכוער הבטיח 0:0 בסיום. דוגמה אומללה נוספת זכורה ממונדיאל 1994, אז סיימה רוסיה עם ניצחון בודד ושני הפסדים, ונאלצה לחכות יומיים נוספים על מנת לדעת אם מאזנה מספק כדי להעפיל לשמינית הגמר מהמקום השלישי. לא מפתיע לגלות שהיריבות, אשר ידעו היטב מה עליהן לעשות, שלחו את הרוסים הביתה.

איך שלא תסתכלו על זה, 24 נבחרות יוצרות טורניר קטסטרופלי מבחינה מתמטית, אבל באופ"א מעדיפים להתעסק בחשבון אחד בלבד – ספירת המזומנים.

נכון לעכשיו, כוללת אופ"א 53 התאחדויות. אם נתעלם באלגנטיות מנבחרות שלא ראויות לשחק במוקדמות בכל מקרה, ונועדו אך ורק לשפר את מאזן ההבקעה של חלוצי היריבות, כגון סן-מרינו, אנדורה, לוקסמבורג ודומיהן, נגלה כי יותר ממחצית מהנבחרות הנורמליות יעפילו ליורו 2016. זהו שיעור לא שפוי, והוא יגרום בהכרח להצפת הטורניר בנבחרות בינוניות. באליפויות האחרונות הייתה רמת התחרות בשלב הבתים גבוהה יחסית, וכמעט כל המשחקים עוררו עניין ספורטיבי. אמנם גם כאשר יש 16 משתתפות מסתננות לפעמים לאליפות אירופה נבחרות בינוניות מינוס, אבל הן משמשות אטרקציה חיובית, כמו לטביה ביורו 2004. כאשר מספרן של העולות יגדל, תתקרב רמת העניין בשלב הבתים לזו שקיימת במונדיאל, לשם מעפילות נבחרות כמו סין, טוגו וטרינידד. אם היו 24 נבחרות ביורו 2012, הייתה אסטוניה, חביבה ככל שתהיה, מעפילה לשם ישירות. האם הנבחרת שהובסה 4:0 בבית בידי אירלנד, נבחרת אפורה להחריד בפני עצמה, הייתה תורמת משהו לתחרות?

בנוסף, העובדה כי רוב הנבחרות מעפילות לשמינית הגמר בכל מקרה, תגרום לכך שהסיכוי לסנסציה, כלומר הדחה מוקדמת של נבחרת בסדר גודל של ספרד, הולנד או אפילו אנגליה, יהיה נמוך. החלק הראשון של הטורניר יאבד לחלוטין את האטרקטיביות, ורק יגרום להארכתו והצפתו במשחקים חסרי חשיבות ברמה נמוכה.

כבר עכשיו נמצאת רמת העניין במוקדמות בשפל. שיעור המשחקים העלובים בפגרת הנבחרות גבוה, וצריך לחפש את הקרבות המרתקים באמת בזכוכית מגדלת. כאשר יגדל מספר העולות לאליפות אירופה ל-24, תובטח למעשה העפלתן של הנבחרות הגדולות מראש, וכל המתח יתרכז סביב הנבחרות הבינוניות. האם אוסטריה תקדים את בולגריה? האם ישראל תגבור על ארמניה? זה אולי יעניין קצת את הישראלים והארמנים, אבל מה תהיה המוטיבציה של הקבוצות לשחרר את כוכביהן למשחקים חסרי חשיבות? גם כך נוטים שחקנים רבים "להיפצע" קלות לפני זימון לנבחרות, ומועדונים מנהלים משא ומתן נוקב עם ההתאחדויות בנוגע לשיתופם. התופעה רק תלך ותתרחב בעקבות הבטחת מקומן של הנבחרות הבכירות באליפויות אירופה הבאות, והכדורגל הבינלאומי ימשיך לאבד את יוקרתו אל מול מפעלי הקבוצות. במקום לסנן את אנדורה ואיי פארו ולשלוח אותן לטורניר משלהן, דואגת אופ"א דווקא להארכת הגארבג' טיים במוקדמות.

על נקודה זו לא מרבים לדבר באופ"א, אך גם היא קריטית במיוחד. הסקוטים והאירים, הוגי הרעיון הקטסטרופלי, ראו את הנולד, וטיילור אמר ב-2007: "אני יודע שלא נוכל לארח את הטורניר בעתיד, וזה כואב. אבל כאשר מניחים על כפות המאזניים את האירוח אל מול קלות ההעפלה, בחרנו בדרך שתיטיב עם כולם". סקוטלנד שקלה אז להתמודד על אירוח יורו 2016 בצוותא עם ווילס, אך הרעיון נפסל בסופו של דבר, וכמוהו גם אירוח משותף של שבדיה ונורבגיה. רק איטליה וטורקיה התמודדו עם צרפת בתחרות הסופית.

גם כאשר השתתפו באליפות אירופה 16 נבחרות בלבד, התקשו מדינות קטנות יחסית להרים את האירוח בכוחות עצמן. בשנת 2000 נערך היורו לראשונה על אדמת שתי מדינות – בלגיה והולנד, כעבור שמונה שנים אירחו אותו אוסטריה ושווייץ במשותף, וביוני הקרוב יעשו זאת פולין ואוקראינה, אשר גברו בהצבעה לא לגמרי כשרה על המועמדות המשותפת של קרואטיה והונגריה. אלא שכל הצמדים האלה היו מתקשים מאוד לארגן את הטורניר עם 24 נבחרות. הגדלת מספר הנבחרות מחייב הגדלת מספר איצטדיונים, ולכן מצמצמת את רשימת המארחות הפוטנציאליות למינימום. יהיו אלה המדינות המפותחות אשר יגרפו את הרווחים ויגדילו את הפערים ביבשת. הפתרון היחיד לשבור את ההגמוניה יהיה באירוח משותף של שלוש או ארבע מדינות, כמו הרעיון הסקנדינבי הביזארי של דנמרק/שבדיה/נורבגיה/פינלנד. ואז, כמובן, יעפילו כל המארחות אוטומטית, כי למי אכפת? הרי יש כל כך הרבה מקום בין 24 הנבחרות.

אז הנה לכם השורה התחתונה. יורו 2016 יתקיים בשיטה מעוותת ולא הוגנת, רמתו תהיה נמוכה יותר בהשוואה לאליפויות אירופה שהורגלנו אליהן, טורניר המוקדמות יאבד לחלוטין את ערכו, ואי השוויון ביבשת יגדל. תיהנו מיורו 2012, חברים, כל עוד אתם יכולים.

כדורגל עולמי בוואלה! ספורט