מאמנים הם בני אדם. ככאלה, עם מינויים למקום עבודה חדש, הם נוטים לעתים לעשות קודם כל מה שהם אוהבים ונהנים ממנו במקום מה שהמעסיק זקוק לו. במקרה של ארז אדלשטיין, הדבר הכי טבעי והכי קל הוא תרגילי ההתקפה בסט של 2:3 גבוה, שיטה שהייתה מקובלת בקבוצות הגדולות של ג'ון וודן ב-UCLA בשנות ה-70' ובמכללת פרינסטון תחת פיט קאריל ונעלמה כמעט לחלוטין בשנים האחרונות, שבהן השתלט על הכדורסל הפיק אנד רול. ואמנם, אחרי שנים רבות של כדורסל שבלוני תחת מאמנים חסרי יצירתיות, היה מרענן לראות את ישראל משיגה נקודות מחיתוכים, מבק-דורים וממשחק של גארדים עם גב לסל. במקום לאפשר לגל מקל ולעומרי כספי לכדרר את עצמם לדעת, אדלשטיין מתעקש על משחק קבוצתי. גם הריצה למתפרצת במסירות ארוכות סטייל מוטי ומיקי, במקום הכדררת שהייתה נהוגה בשנים האחרונות, הייתה מרשימה.
נבחרת ישראל הפסידה בהארכה 100:97 למונטנגרו
אדלשטיין: משחקים גדולים מוכרעים בדברים קטנים
הבעיה היא שתרגילים הם האלמנט הכי פחות חשוב במשחק. אסתטיקה זה נחמד, אבל בכדורסל מנצחת מי שקולעת יותר נקודות, ובעיקר מפסידה מי שסופגת יותר. המשחק מוכרע ביכולת לעצור פיק אנד רול, לבלום חדירה לטבעת, לעכב שחקן שעומד לקלוע סל בטוח בעבירה, לתת עזרה בזמן, להתייצב לעבירת תוקף, ליפול לכדור אבוד, לרדת להגנה. אם תצטיין בכל האלמנטים הללו, תנצח במרבית המשחקים גם אם תשחק בהתקפה את התרגילים של הפועל קרית חיים בשנות ה-60'.
כל מי שעוקב אחרי הכדורסל הישראלי בשנים האחרונות יודע שבעיותיו ההגנתיות עוד קשות יותר מאשר ההתקפיות. שחקנים זרים אוהבים מאוד את הליגה שלנו בעיקר כי הרבה יותר קל להשיג בה סטטיסטיקות טובות מאשר בליגות אירופאיות אחרות. המאמנים הישראלים אוהבים מאוד לחפות על ההגנה הבינונית של חניכיהם באמצעות הגנות נסוגות, חילופים אוטומטיים, מצ'אפ זון ושאר הסוואות. העיקר שלא יצטרכו לשמור באמת.
אחד המאמנים היחידים שבחרו בגישה אחרת בשנים האחרונות היה אדלשטיין, שהנחיל בהפועל תל אביב אישית רצחנית. לכן, היה מאכזב כל כך לראות את הכדורסל הנרפה של ישראל בהגנה. הדאנק של סיאד סחוביץ' בהתקפה קריטית בהארכה, שסגר למעשה את הסיפור, היה מייצג: כל דכפין ייתי ויקלע. הפיק אנד רול של מאמן מונטנגרו לוקה פביצ'ביץ', שוויתר על מקוריות ובחר ביעילות של טיילר רוצ'סטי הנהדר, פירק את הצורה לישראל. בפשטות, השחקנים שלה לא שומרים טוב (בעברית מדויקת יש לומר "לא שומרים היטב", אבל אנחנו מתעסקים בעברית של כדורסל). כספי איבד את מקומו ברוטציה של שלוש קבוצות NBA בגלל האלמנט הזה, יותם הלפרין כבד ואיטי וליאור אליהו מעורר רחמים כתמיד בצד החשוב של המגרש.
ברבע השלישי, שהיה העצוב ביותר בתחום זה, המונטנגרים פשוט טיילו לצבע פעם במסירה לגבוה שחותך לסל אחרי הפיק אנד רול, פעם סתם בחדירה. שחקני ישראל לא ביצעו עבירות, לא נתנו עזרה ואפילו לא התעצבנו. עבודת הרגליים של אדלשטיין, שרקע ברגליו והשתולל, הייתה מרשימה הרבה יותר משלהם. ברבע הרביעי אדלשטיין עשה התאמות וצופף קצת את הצבע, אז המונטנגרים צלפו משלוש. ה-9 מ-18 שלהם מחוץ לקשת לא היו מקריים גם הם: החילופים של ישראל בהגנה והרוטציות היו איטיים ולא אגרסיביים, ורוב הזריקות היו בלי יד על הפרצוף. פרט לדקות ספורות של אזורית ברבע הרביעי, אדלשטיין לא ניסה הגנה אחרת, אולי כי לא רצה לבגוד בעקרונותיו. הוא לא הצליח להסתיר את חסרונותיו של שחקניו, ושילם על כך.
הנקודה העצובה באמת במשחק הייתה היעדר העומק של הענף. השחקן הצעיר ביותר ששותף בנבחרת היה כספי, בן 26. אדלשטיין לא מאמין כרגע שיש יותר משמונה שחקני כדורסל ראויים בישראל, אחד מהם הוא מתאזרח, דיאור פישר, בעל קשר רופף לכדורסל המקומי. המונטנגרים, מנגד, הסתדרו היטב בלי שני שחקני ציר פותחים ב-NBA, ניקולה ווצ'ביץ' וניקולה פקוביץ'. הניצחון שלהם אינו מפתיע: הם פשוט עמוקים יותר ומוכשרים יותר מישראל. את מצוקת הכישרון אדלשטיין לא יכול לפתור בקמפיין אחד, ואפילו לא בשלושה. לדרוש משחקניו להרביץ כדי למנוע סל בטוח בצבע הוא יוכל כבר באימון מחר.
