האם בני יהודה יכולה להתמודד העונה על האליפות?

בתחילת חודש יולי, נחתו שחקני בני יהודה בישראל לאחר הניצחון 0:1 על סימורג מאזרבייג'אן. עשרות אוהדים הגיעו לקבל את פניהם, כשדקות לפני יציאת השחקנים הם התעמתו עם קצין ביטחון. הסיבה: רצונם של האוהדים לתלות מספר כרזות. לאחר דין ודברים הסכים הקב"ט שהשלטים ייתלו, בלבד שיוסרו מיד בתום האירוע. לאוהדי בני יהודה לא לקח הרבה זמן, והם מיד תלו את הדגל הענק שהם הכינו, דגל אותו הם גם הביאו לאימון פתיחת העונה, ועליו כתובה אותה מילה ב-27 שפות: אליפות.

אוהדי בני יהודה אולי מעט ממהרים, אבל הנתונים היבשים מרטיבים להם את העיניים: הליגה החלשה יחסית, החיבור הנהדר של הסגל, הפריחה של המועדון אמורה להגיע לשיאה העונה, השחקן הטוב בליגה משחק דווקא אצלם וכמובן, איך לא הטיימינג הסמלי – בדיוק 20 שנה אחרי האליפות הבלתי נשכחת ההיא.

האם הנתונים היבשים האלה מרכיבים לנו עוד קבוצה שיכולה וצריכה להתמודד על התואר העונה ללא בושה, או שזה מוקדם ומוגזם לחשוב שקבוצה עם תקציב שמהווה כשליש מהקבוצות הגדולות בכלל תחלום כל כך בגדול. את היכולת של בני יהודה באירופה קשה להציג גם מול קונוסים – תמצאו שם להט, חיבור, יכולת ויומרה. אבל זה בכלל אפשרי?

10 מתוך 11 השחקנים שפתחו בניצחון 0:4 על דינאבורג הלטבית שיחקו בקבוצה גם בעונה שעברה, וכולם היו לסירוגין שחקני הרכב. כשבני יהודה תכננה את העונה שלה, היעד הראשון היה המשכיות. המאמן גיא לוזון עמד על כך שמרבית הסגל יישאר, כולל הצעירים אלירן עטר ודין מורי שהיו מבוקשים בקבוצות אחרות. זה היה גם אחד התנאים שהציב לוזון כשישב עם ראשי הקבוצה למשא ומתן לקראת חתימה על חוזה לעונה הנוכחית. התלכיד הזה מקבל שחקן שכבר לקח כמה אליפויות, עמרי אפק, וזר ברמה גבוהה על הנייר, סיניסיה ליניץ' הקרואטי, ששיחק בשנתיים האחרונות בהיידוק ספליט.

"בני יהודה קבוצה בריאה מאוד", אומר ניצן שירזי שאימן את הקבוצה במשך כמעט חמש עונות. "כשאתה אומר בריאה, זה אומר שזו קבוצה שלפני השיא, עם שחקנים שיש להם לאן להתפתח ושחקנים שיכולים לשדרג עוד יותר את יכולתם, דוגמת עטר, מורי, צעירי וראלי. בני יהודה זו קבוצה שמתבגרת וגדלה והיא כבר לא קבוצת תחתית בכדורגל הישראלי. זה מועדון חזק שבשש השנים האחרונות התמודד רק פעם אחת נגד הירידה. עם התרחבות הליגה בני יהודה הופכת להיות קבוצה יציבה וחזקה מאוד, שהטוב עוד לפניה".

אמנם רק חמישה שחקנים עזבו את בני יהודה, אבל שניים מהם היו בדיוק על הציר שמרכיב קבוצה, עמוד השדרה: הבלם הסרבי מילאן מרטינוביץ' והקשר האחורי קובי מויאל. למרות הכישרון הנהדר שמציף את הסגל של לוזון, אין שם אף קבלן אליפויות שיכול לחפות על חוסר הניסיון של השאר במאבקים כאלו. בקיצור, אין משה סיני או אפילו יוסי זאנה. בלי תמיר כחלון, החוסר בעומק בסגל רק בולט יותר. עומס המשחקים באירופה חייב את הקבוצה לסגל רחב יותר, כזה שייתן אויר לבסיס הבריא שרובו בהרכב. "לרוץ לאליפות זה לא דבר פשוט. אתה צריך סגל של כ-20 שחקנים פחות או יותר באותה רמה וגם מסורת של מועדון", אומר ניצן שירזי.

"הסגל נשאר כמעט זהה, אבל אלו שעזבו מאוד משמעותיים", סבור רוני "במבי" מאיר, קשר הקבוצה בעונת האליפות המפוארת ב-1989-90. "תמיר כחלון זה אחד השחקנים הכי מוכשרים בארץ. כאחד שאימן אותו ארבע שנים, אני יכול להגיד שהעזיבה שלו משמעותית. גם קובי מויאל עשה עונה מדהימה והוא ייחסר מאוד בקישור האחורי. אני גם לא בטוח שגארידו יכול להיכנס לנעליים של מרטינוביץ'. חסר לקבוצה עוד שחקן, בעל שם, אחד שיכול לסחוף אחריו, שחקן שכבר לקח אליפויות או תארים אחרים ויש לו ניסיון בכל הקשור לצמרת הגבוהה והתמודדות על אליפות או גביע. שחקן שמבין את המשמעות של לקחת אליפות, אחד כזה כמו משה סיני שהגיע בזמנו וסחב אותנו כל העונה עד שזכינו באליפות. או רוני לוי, שהצטרף יחד איתו. אם היה מגיע שחקן שכבר זכה בתארים, היה להם הרבה יותר סיכוי".

הקהל של בני יהודה אמנם קטן, אבל יש בו אנרגיות סוחפות. והאנרגיות של רוב האוהדים רומזות שהם מאמינים שהעונה יש הזדמנות היסטורית לעשות משהו. "אוהדי בני יהודה באמת מאמינים שהשנה אפשר לפזול לכיוון הצמרת הגבוהה", אומר דרור עוזרי, חבר בארגון האוהדים "אריות יהודה", שהגה יחד עם אחיו יגאל, את רעיון הדגל הענק עליו נכתבה המילה אליפות ב-27 שפות.

"הדגל שהוכן רק תיאר במילים פשוטות את מה שחשים האוהדים בליבם. את הדגל הזה עשו ויצרו האוהדים עצמם. הרעיון מאחורי הדגל היה לגרום לקבוצה להאמין במה שהאוהדים מאמינים, וזה אומר להאמין שאפשר לקחת אליפות. וכאשר אתה רוצה משהו ומאמין בו ויש לך את היכולת, אתה בוודאות תשיג אותו. אנחנו נגיד בקול רם את הדבר הזה שהקבוצה מפחדת לדבר עליו".

במשחק הבית הראשון מול סימורג האזרית, נכחו כ-3,500 זהובים באיצטדיון וזה למרות שמחיר הכרטיס לא התייקר לעומת הליגה - 50 שקלים בלבד. כדי להעכיר את האוירה, נוסיף כי גם חולקו כרטיסים בחינם לרוכשי המנויים. למשחק מול דינאבורג בשבוע שעבר הגיעה לבלומפילד כמות נמוכה אף יותר – פחות מ-3,000 אוהדים. עם קהל כזה קטן, קשה לרוץ לאליפות. על דברים כאלה מחפים שחקנים ברמה של משה סיני, ואין אותם.

"כשאנחנו זכינו באליפות, למשחק שלנו מול בית"ר ת"א הגיעו 17 אלף צופים", נזכר במבי מאיר."הכל היה של בני יהודה, כי האוהדים של בית"ר ת"א הגיעו במונית. היום מגיעים למשחק באירופה, עם כל התקשורת והבלאגן, פחות מ-3,000 צופים למשחק ביתי. הקהל לא מגיע". ניצן שירזי: "הקהל של בני יהודה הוא כוח אדיר, אבל רק אם תבוא רבבת צופים קבועה לבלומפילד מדי מחזור".

24 שערים כבש הצמד הזה יחד בעונה שעברה. גלבאן גם הוסיף 7 בישולים, עטר הוסיף שניים משלו. שניהם מרכיבים קישור שאין לכל קבוצה בליגה. החיבור ביניהם טוב יותר וכל אחד מהם חזר העונה טוב יותר. לגבי עטר, זה אומר דבר פשוט: תגלית העונה יכול להפוך תוך שנה לשחקן העונה.

"בני יהודה, לאורך השנים, היתה טובה כשהיה לה עושה משחק ברמה גבוהה ויש לה את זה השנה", אומר ניצן שירזי. "זה היה עם משה סיני בעונת האליפות, זה היה עם בן לוז או עם מטה בטורינה וזה קורה גם עכשיו עם פדרו גלבאן. גלבאן זה עושה משחק שהוא גם שחקן ברמה גבוהה, וגם שחקן של מספרים, שערים ובישולים. אליו יש להוסיף את אלירן עטר, שהוא לפחות על פי דעתי השחקן הישראלי הכי טוב בארץ כיום. זה צמד ענק".

בעונה שעברה ספגו הזהובים 31 שערים בלבד במסגרת הליגה. ממוצע הספיגה העונתי בליגה היה 0.93 שערים למשחק, ולמעשה בשני משחקים בלבד ספגה הקבוצה שלישיות - נגד בית"ר ירושלים בבלומפילד ובמשחק החוץ בסכנין. אמת, עוז ראלי נמצא בקו עליה מתמיד ונראה כאילו שהוא משחק בעמדת המגן הימני לפחות עשור. נכון, כפיר אדרי יתרום שוב מנסיונו בעמדת המגן השמאלי, אבל עזיבתו של הבלם מילאן מרטינוביץ' והצבתו של הבלם איבן גארידו במקומו יכולה לערער לחלוטין את השקט והשלווה במרכז ההגנה של גיא לוזון.

בניגוד למרטינוביץ', שידע לדבר אנגלית שוטפת ואף פיטפט בעברית, גארידו מתקשה לתקשר עם חבריו לחוליית ההגנה. גארידו אינו טיפוס שמנהיג הגנות, ונראה איטי גם מול חלוצי סימרוג ודינאבורג. "אני עדיין לא יודע איך לאכול את גארידו כבלם במרכז ההגנה", מוסיף ניצן שירזי, "צריך לראות איך יהיה התיאום שלו עם דין מורי. כי התיאום של מורי עם מרטינוביץ' היה מושלם".

הביטחון העצמי, לצד הרעב לקפוץ כיתה, חדר לכל שחקן בקבוצה, שמחכה רק "לקרוע את הליגה". דוגמה קטנה לשינוי המנטלי במועדון ניתן היה למצוא בהגרלת הסיבוב השלישי של הליגה האירופית. עוז ראלי, אלירן עטר, כפיר אדרי ואיציק עזוז שהו בכלל באותה שעה בשפת הים, כי ההגרלה בכלל לא עניינה אותם. כאשר נשאלו השחקנים את מי הם מעדיפים לקבל בהגרלה, ענו ראלי ועטר כמעט בו זמנית: "לא אכפת לנו בכלל. נפרק כל קבוצה שתבוא ולא חשוב בכלל מי זו תהיה".

בעונה שעברה גיא לוזון חינך אותם לא לפחד מאף קבוצה, העונה הם אמורים ליישם זאת טוב יותר אפילו מהעונה הקודמת. "משמח אותי לראות שיש בקבוצה שינוי בקטע של האופי והווינריות". אומר דרור עוזרי, "לשמוע את אלירן עטר אומר שהשנה הוא מתכוון לנצח כל משחק ומשחק, ושהוא עומד מול כל קבוצה כשווה מול שווה, אלו דברים שאף פעם לא שמענו משחקנים של בני יהודה".

לבני יהודה היו בעונה שעברה מספר הזדמנויות לקפוץ למקום השלישי, אבל בכל פעם שהיא נתקלה במשחק כזה קובע, היא נחנקה. הזהובים כשלו בעונה שעברה כמעט בכל משחק מאני טיים – למכבי חיפה והפועל תל אביב בשבוע אחד בליגה, ולסכנין בגביע. לגיא לוזון יש עוד הרבה עבודה מנטלית.

"לפי דעתי בני יהודה תהווה בורג חשוב מאוד בצמרת הגבוהה, אבל קשה לי להאמין שהיא תתמודד על האליפות", אומר "במבי" מאיר. "זה מועדון בלי מסורת, כבר 20 שנה שהם לא לקחו אף תואר. מאז האליפות שלנו ב-89 לא הגיע שום גביע או אליפות למועדון. זו תהיה קבוצה אטרקטיבית, טובה, לגיטימית שיהיה כיף לראות אותה, אבל קשה לי להאמין שהם מסוגלים להתמודד עם מכבי חיפה או הפועל תל אביב שהתחזקו". או כמו שאומר זאת עוזרי: "בקבוצה יש פחד מציפיות".

לבני יהודה צפויה פתיחת ליגה קלה יחסית, מה שאמור לעזור לה לצבור נקודות וביטחון לקראת המשך העונה. אבל עכשיו מצפה לחבורה המופלאה של לוזון האתגר האמיתי – לתרגם יכולת גדולה לתואר קטן. "יש עונות בהן הקבוצות הגדולות לא משחקות כל כך טוב ולא בורחות לליגה, וזה בדיוק מה שבני יהודה תהיה תלויה בו", אומר ניצן שירזי. "לכן זה מסוג העונות שקבוצה כמו בני יהודה יכולה לרוץ לאליפות. אם יש מועדון בארץ שהוא מחוץ לארבע הגדולות שיכול לעשות זאת – כמו לפני 20 שנה – זו בני יהודה".