הנה הם באים

לילה גורלי עבר אתמול (בין שלישי לרביעי) על נמושות ה-NBA, ואחרי שהמסך ירד על הלוטרי וסדר הבחירות לדראפט 2007 נקבע, הגיע הזמן לדבר ת'כלס – מי לוקחת את מי. כל נסיון לנבא כבר היום את תוצאות הדראפט נידון מראש לכישלון, מכיוון שמניותיהם של המועמדים עוד ינסקו ויצנחו בהתאם לכיוון הרוח עד הדראפט עצמו ב-28 ביוני: יהיו כאלה שיעשו לעצמם שם באימוני ההתרשמות בקבוצות, יהיו כאלה שהסוכנים הממולחים שלהם יקפיצו אותם אל על בעזרת איזו שמועה מחמיאה, יהיו כאלה שפתאום יגלו שהם לא מספיק טובים, ויהיה גם כאלה שיחליטו למשוך את שמם מרשימת המועמדים (התאריך האחרון לשם כך הוא ה-18 ביוני). ועוד לא הזכרנו את השינויים הצפויים בסגלי הקבוצות, שכל טרייד או חילוף בעמדת המאמן עשוי לשנות את רשימת הצרכים שלהן מהקצה אל הקצה.

אז אחרי שסייגנו ביסודיות וכיסינו את הישבן טוב טוב, אנו מביאים לפניכם מוק דראפט ראשוני של 14 קבוצות הלוטרי. יתר קבוצות הסיבוב הראשון יזכו לכתבה משלהן בימים הקרובים. כפי שכבר פורט בהרחבה, הבציר של הדראפט הנוכחי הוא משובח במיוחד, ומבחר הכשרונות האדיר שבו עתיד לתת יום אחד פייט לדראפטים של 84', 96' ו-03' על תואר הדראפט הגדול בכל הזמנים. את חלק מהשמות אתם כבר בוודאי מכירים, ועל היתר עוד תשמעו הרבה בשנים הקרובות. בואו נצא לדרך.

1. פורטלנד – גרג אודן (סנטר, 2.15 מ', אוהיו סטייט)

שחקן כמו גרג אודן מגיע פעם בדור. השילוב הנדיר בין הגובה והמסה שלו לזריזות החתולית והטיימינג הנהדר לחסימות יהפוך אותו לכח עצום כבר ממשחקו הראשון בליגה. היכולות ההגנתיות שלו כבר הושווה לאלה של ביל ראסל, וגם אם קשה להאמין שאודן ישיג מספר דו ספרתי של אליפויות כמו ראסל, עצם ההשוואה מסבירה את גודל הפוטנציאל הגלום בו.

בצד ההתקפי לעומת זאת אודן רחוק מלהיות מוכן ל-NBA, לאחר שפציעה בפרק כף ידו הימנית (שאילצה אותו לשחק במשך כל העונה עם כף יד מגובסת) האטה את ההתפתחות שלו. כרגע מגוון התנועות שלו מתחת לסל הוא די מוגבל, אבל כפי שהוא כבר הראה בגמר טורניר המכללות (אותו סיים עם 25 נקודות ו-12 ריבאונדים), יש לו גם את היכולת להפוך יום אחד למפלצת התקפית, במידה ויזכה לסביבה התפתחותית תומכת.

אם לפני שנתיים מישהו היה כותב "סביבה התפתחותית תומכת" בהקשר של פורטלנד הוא היה נשלח להסתכלות דחופה. אבל מאז עברו הבלייזרס שידוד מערכות כולל, שמטרתו להפוך את הקבוצה מחממה לעבריינים מועדים לחבורה צעירה וחיובית. הצעד הראשון הגיע עם הצטרפותם של ברנדון רוי ולמרקוס אולדריג' בדראפט הקודם, והצטרפותו של אודן – שבנוסף ליכולתו על הפרקט הוא גם השחקן השקט, האדיב והצנוע ביותר בדראפט, תהפוך את פורטלנד באופן רשמי לקבוצה סימפטית, וככל הנראה גם למתמודדת מיידית על מקום בפלייאוף.

2. סיאטל – קווין דוראנט (גארד-פורוורד, 2.10 מ', טקסס)

אם חשבתם שמישהו בסיאטל יתאכזב יותר מדי מהעובדה שהסוניקס לא זכו בבחירה הראשונה, כנראה שלא ראיתם את קווין דוראנט משחק. הילד הצנום מטקסס נתן את העונה המחשמלת ביותר של שחקן מכללות מאז לארי בירד, והתצוגות הסנסציוניות שלו מדי משחק הפכו אותו לשחקן המדובר ביותר ביבשת. החבילה ההתקפית אותה הוא מציג נראית כמעט מושלמת - הקליעה שלו היא אבסולוטית מכל הטווחים, הוא מסוגל לעבור בכדרור שומר איטי וגבוה ממנו, לקבור בפוסט אפ שומר זריז ונמוך ממנו, ופחות או יותר לקלוע מכל נקודה על המגרש.

חלקים רבים במשחקו עדיין רחוקים מלהיות מושלמים, בעיקר בצד ההגנתי, אבל הכישרון הטהור שלו אמור להביא לו את תואר רוקי השנה ללא יותר מדי תחרות. השאלה היחידה לגביו תהיה האם הוא מסוגל לקחת קבוצה שלמה על כתפיו הדקות למאבק על התואר, אבל בכל מקרה ברור כי השמיים הם הגבול עבורו.

מי שיכול להרגיש מאוכזב הוא דווקא דוראנט עצמו, שיגיע לקבוצה חסרת חיים ומוטיבציה, בעיר שלפחות עד כה לא הראתה נכונות מיוחדת למנוע מהקבוצה שלה לעזוב לעיר אחרת. גם העובדה שלסוניקס עדיין אין לא מאמן ראשי ולא ג'נרל מנג'ר לא בדיוק תורמת למצב. דוראנט היה יכול להתנחם בכך שהוא עתיד לשחק לצד רשארד לואיס, אותו הוא מגדיר כמודל לחיקוי שלו בתור שחקן, אבל על פי ההערכות האחרונות לואיס נמצא בדרכו החוצה מסיאטל. בנוסף לכל הצרות ייאלץ דוראנט לצפות בערגה ביותם הלפרין מלהטט לו אי שם באור יהודה או בגן נחום, ולהישאר לנצח עם המחשבה על הנפלאות שהשניים הללו היו יכולים לעשות ביחד...

3. אטלנטה – ברנדן רייט (פאואר פורוורד, 2.09 מ', צפון קרוליינה)

ההוקס צריכים רכז. הם חייבים רכז. כבר כמה שנים שהם מגיעים ללוטרי בידיעה ברורה שהצורך העיקרי שלהם הוא פוינט גארד שיכוון את חבורת הסווינגמנים הפרועה שנאספה לה בג'ורג'יה, ובכל שנה מחדש מפתיעים הם עם פורוורד נוסף לאוסף. הפעם הבטיחו באטלנטה לשים סוף לפיאסקו השנתי וללכת בכל הכח על הפוינט גארד הטוב ביותר בנמצא, אבל בהיותנו חסידיו של מאיר אריאל ז"ל, ברור לנו כי מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה. הבחירה הגבוהה במיוחד שנפלה לחיקם של ההוקס תפתה אותם לקחת פורוורד נוסף - ברנדן רייט. רייט אמנם מדורג אצל כל המומחים ככישרון הגולמי השלישי בטיבו בדראפט, אבל קשה לראות אותו משתלב בסגל חסר האיזון של אטלנטה.

נתוני הפתיחה של רייט הם יוצאים מהכלל. הידיים הארוכות שלו והאתלטיות המשובחת גרמו לסקאוטרים להכתיר אותו כקווין גארנט הבא עוד בימיו בתיכון. הוא מחזיק בארסנל תנועות רחב מתחת לסל, טאצ' לא רע מחצי מרחק, וניחן גם בחוש מצוין למציאת השחקן הפנוי במידה והוא נתקל בשמירה כפולה. אחרי עונת פרשמן טובה מאוד בצפון קרוליינה בחר רייט לנטוש את הקמפוס ולנצל את מניותיו הגבוהות כדי להשתחל לצמרת הדראפט, למרות שברור שהוא עדיין לא מוכן לחלוטין לליגה של הגדולים. למזלו (או יותר נכון לרוע מזלו), באטלנטה הוא יפגוש לא מעט חבר'ה באותה סיטואציה.

4. ממפיס – אל הורפורד (פאואר פורוורד, 2.09 מ', פלורידה)

בשנה שעברה זכה ג'ואקים נואה מפלורידה בתואר השחקן המצטיין של פיינל פור המכללות, ומיד הפך למועמד ודאי לבחירה הראשונה בדראפט. נואה חזר לשנה נוספת בקולג', והשנה קטף את אותו פרס חברו לקבוצה קורי ברואר, שהוכתר מיידית לפוטנציאל ה-NBA הטוב ביותר של פלורידה. אבל אנחנו מהמרים שהשחקן הראשון של הגייטורס שישמע את שמו בליל הדראפט יהיה דווקא אל הורפורד. הורפורד עמד כאמור בצילם של שני חבריו לשושלת של פלורידה (מה לעשות, במכללות שתי אליפויות ברציפות נחשבות לשושלת), אבל במקצוענים שחקן פנים קשוח וחזק שמסוגל לרשום נקודות בסיטונות בצבע וגם לקלוע ברכות מחצי מרחק הוא מצרך די נדיר.

הורפורד אולי לא מתהדר ברבגוניות של נואה, אבל בניגוד לחברו הטוב אפשר לבנות על כך שגם במידה והוא לא יהפוך לאולסטאר, הוא בכל מקרה יתפתח לשחקן חמישייה טוב ויעיל, מה שמקטין את אלמנט הסיכון של הגריזליס בבחירה. בממפיס חלמו ערב הלוטרי על גרג אודן, ונראה כי יסתפקו בהורפורד כביג מן האגרסיבי שיפצה על הרכות של פאו גאסול בקו הקדמי, וינסה להרים את המועדון הכושל הזה מהקרשים.

5. בוסטון – יי ז'יאנליאן (פאואר פורוורד, 2.12 מ', סין)

ז'יאנליאן הוא התעלומה הגדולה ביותר בדראפט. צ'אד פורד, מומחה הדראפט של האתר ESPN.COM, הגדיר אותו כ-"שחקן הטוב ביותר שיצא מסין מאז יאו מינג", מה שכמובן לא אומר בעצם כלום. למרות גובהו, ז'יאנליאן משחק בעיקר עם הפנים לסל, והיכולות האתלטיות הפנומנליות שלו איפשרו לו לשלוט ללא עוררין בליגה הסינית. מגלי הכישרונות שהרחיקו למזרח הרחוק כדי לברר על מה המהומה גילו כישרון עצום (שרשום כבן 20, למרות שהשמועות טוענות שגילו האמיתי קרוב יותר ל-23), עם ניתור מדהים, קליעה מצוינת וקשיחות מפתיעה, שמשחק בליגה חלשה מאוד, בלי תחרות אמיתית משחקנים ברמתו.

בעוד שאין ספק שהפוטנציאל שלו מרקיע שחקים, שאלת היכולת שלו להשתלב בקבוצת NBA נותרת פתוחה, ומקרים דומים בהיסטוריה מראים שבאותה מידה בה יכול ז'יאנליאן להפוך לאייקון תרבותי ולאולסטאר קבוע, הוא עלול גם למצוא את עצמו בסיטואציה לא אידאלית שתוביל לכדור שלג בסיומו יזכה לקבל בגאון את תואר ה-"באסט" המוכר. לאור מצבם העגום של הסלטיקס, נדמה שהם מוכנים לקחת את הסיכון האדיר הזה, פשוט בגלל שאין להם כבר מה להפסיד. כישרונות מקומיים מבטיחים הרי לא חסרים להם, ובמקום לצרף עוד שחקן טוב מאוד לרוטציה, הם יעדיפו לנקוט בשיטת הכל או כלום עם ז'יאנליאן.

6. מילווקי – ג'וליאן רייט (סמול פורוורד, 2.04 מ', קנזס)

את העומק האדיר של הדראפט הזה ממחישה העובדה שבלא מעט דראפטים מדומים, כמו זה שאתם קוראים עכשיו, לא נמצא שמו של ג'וליאן רייט בין עשר הבחירות הראשונות. מדובר בשחקן גבוה, מהיר, מגוון בצורה בלתי רגילה, עם קליעה לא רעה ו- IQ כדורסל מצוין, שומר נהדר ואתלט שככל הנראה יככב בתחרות ההטבעות של האולטסאר בשנים הקרובות. על פי כל מדד, יש לנו כאן שחקן שאמור להיות בקלות בין שלוש הבחירות הראשונות בכל דראפט נורמלי. אבל השנה כאמור זה לא מספיק.

למרות ההערכות השונות, אנחנו מאמינים שהבאקס לא ירשו לעצמם לוותר על החבילה המרשימה שמספק רייט, ובהנחה שאל הורפורד וברנדן רייט כבר לא יהיה פנויים, הם יבנו עליו כתחליף מיידי לרובן פטרסון העוזב, וכחלק עתידי מהגרעין הצעיר והמבטיח שנרקם לו בקבוצה יחד עם אנדרו בוגוט וצ'ארלי וילנואבה.

7. מינסוטה – קורי ברואר (גארד-פורוורד, 2.06 מ', פלורידה)

הצורך העיקרי של מינסוטה הוא שחקן פנים שיעזור לקווין גארנט מתחת לסלים, אבל ברשותכם אנחנו נהמר שהדראפט יגיע אחרי הטרייד שיגאל את KG ואת הזאבים מייסוריהם ההדדיים. במקרה כזה יחפשו במיניאפוליס את השחקן הטוב בנמצא, ואין מקום יותר טוב להתחיל לחפש מאשר בשחקן המצטיין של הפיינל פור האחרון. עד העונה ברואר היה ידוע בעיקר כשחקן הגנה איכותי וקלע שלשות מזדמן, אבל ככל שהלכו ונקפו המשחקים הוא התגלה פשוט כשחקן שלם, בנה לעצמו שם של שחקן של מהלכים גדולים, ומניות הדראפט שלו נסקו בהתאם.

הסיפור האישי של ברואר שווה התייחסות מיוחדת. ההחלטה המשותפת של כוכבי הגייטורס לחזור לעונה נוספת בקמפוס היתה קשה במיוחד עבור ברואר, שבניגוד להורפורד, נואה וטוריאן גרין (שהם שלושתם בנים של ספורטאי עבר מקצוענים) בא ממשפחה קשת יום מטנסי, שהיתה זקוקה לכסף שיגיע מהחוזה הראשון שלו ב-NBA כמו אוויר לנשימה. למרות זאת בחר ברואר להישאר עם חבריו, וחגג בסיום העונה ניצחון אישי כפול – גם תואר ה-MVP של הפיינל פור, וגם זינוק מרשים במניות הדראפט שלו, שעמדו על סביבות המקומות 25-30 אשתקד, והגיעו עד לסף החמישייה הפותחת השנה.

8. שארלוט – ג'ואקים נואה (פאואר פורוורד, 2.10 מ', פלורידה)

במבט ראשון נראה כי הבחירה של ג'ואקים נואה לוותר על היציאה לדראפט בשנה שעברה (בו היה כמעט בוודאות נלקח בבחירה הראשונה) התגלתה כמוטעית. הנה הוא פתאום מופיע כמועמד לבחירה השמינית, ובמקומות רבים הוא אף מדורג נמוך יותר. אבל אל תטעו לרגע – לנואה אין שום חרטה על בחירתו. את הזמן שחלף מאז הדראפט הקודם הוא עם חבריו הטובים מפלורידה, ועל הדרך זכה יחד איתם בתואר אליפות שני ברציפות. מבחינה סטטיסטית היתה לו עונה פחות מרשימה מזו שקדמה לה, אבל את היתרונות שלו – היכולת לתרום בכל האספקטים של המשחק, האינסטינקטים החדים, האנרגיה הבלתי נגמרת והתשוקה האדירה לנצח – אף אחד לא ייקח ממנו.

ההתלהבות הרבה בה משחק נואה מסתירה לעתים את החסרונות הבולטים במשחקו, בעיקר בתחום הקליעה והכח הפיזי, ומהבחינה הזו נדמה שהצניחה במניותיו תעשה לו רק טוב. במקום להיות השם הגדול של הדראפט, עם נטל הציפיות והדרישה לספק תפוקה מיידית, יגיע נואה ל-NBA ככישרון עתידי נטו, וככזה יזכה למרווח זמן רחב יותר על מנת לשפר את משחקו. הבובקאטס יכולים לספק לו אווירה מושלמת, עם קבוצה חדשה וצעירה, שעשתה לעצמה הרגל לצרף שחקנים שכבר הובילו קבוצות לאליפות ברמת המכללות (אמקה אוקאפור, ריימונד פלטון, שון מיי), ורעבה לשחקן שיעניק לה את מה שהיא צריכה יותר מכל – זהות.

9. שיקגו – ספנסר האווס (סנטר, 2.13 מ', וושינגטון)

כמעט בכל דראפט ניתן למצוא אותם. סימני השאלה תמיד נמצאים סביבם, אבל איכשהו הם בכל זאת מסתננים פעם אחר פעם לצמרת הדראפט, תחת הקלישאה השחוקה הטוענת כי "גובה אי אפשר ללמד". רבים וטובים כסם בואי ושון בראדלי כבר הגיעו בדרך זו ל-NBA, והמסתנן התורן שלנו הוא ספנסר האווס.

לשם האיזון, מדובר בשחקן עם יכולות לא מבוטלות – קלעי יעיל ביותר עם הגב לסל, עם טווח קליעה של שלוש נקודות (אמנם בקשת של המכללות), ובעל ראיית משחק מצוינת לגובהו. אבל בהתחשב באיטיות היחסית ובאתלטיות המוגבלת שלו, קשה לראות אותו מתרגם את כל התכונות הללו לקריירה של כוכב במקצוענים. בטח ובטח אחרי שהשלים שנה אחת בלבד בקולג' (סבירה בלבד ברמה האישית, וקטסטרופלית ברמה הקבוצתית), מה שמציב אותו בעמדת זינוק בעייתית מלכתחילה. הבולס, שמשוועים לקצת עזרה באיזור הצבע, ישמחו לקפוץ על המציאה, מה שייאלץ את האווס להתפתח בסביבה של קבוצה עם שאיפות לאליפות, וזה אף פעם לא דבר קל (פרטים אצל דארקו מיליצ'יץ').

10. סקרמנטו – מייק קונלי ג'וניור (רכז, 1.83 מ', אוהיו סטייט)

הרכז הסילוני ששיחק לצידו של גרג אודן מאז ימיהם בחטיבת הביניים, הראה לכל העולם בשנה האחרונה שהוא הרבה יותר מסתם "החבר של אודן". אחרי פתיחת עונה מהוססת הוא לקח פיקוד על הבאקאייז הצעירים, פיטם את מי שהיה צריך וגם השתלט על המשחק בעצמו כשהיה צורך, והיה אחד הגורמים המרכזיים בריצה של אוהיו סטייט עד לגמר טורניר המכללות.

הפריצה המטאורית שלו למרכז הבמה הפכה אותו למועמד טבעי להיות הרכז הראשון שיירד מהלוח, אבל גם לקבוצה המאושרת שתזכה בו ברור שהוא עוד רחוק מהיום בו יוכל להוביל קבוצת NBA. הקליעה שלו מבחוץ לא מספיק יציבה, וגם העובדה שאחרי שנים ארוכות חברו הטוב לא יהיה על הפרקט לצידו בוודאי לא תסייע. אבל בהתאם למנטרת גזירת הקופון המוכרת, קפץ קונלי ג'וניור למים הקרים של הדראפט במטרה לתפוס מקום טוב למעלה, בתקווה להגיע לסיטואציה שתאפשר לו להתפתח בנחת. הגעה שלו לסקרמנטו תסמן ככל הנראה את תום עידן מייק ביבי בקבוצה, ותכניס את הקינגס למצב של בנייה מחדש, שרק תתרום לקונלי בהמשך.

11. אטלנטה (מאינדיאנה) – אייסי לואו (רכז, 1.88 מ', טקסס A&M)

אייסי לואו הוא דוגמה קלאסית לבעייתיות של הערכת שחקן על פי אימונים אישיים. קבוצות NBA רבות מבססות את בחירותיהן בדראפט על פי צפייה במועמדים מבצעים תרגילים מוכתבים מראש, שאת ציוניהם משקללים אל גליון ציונים אחיד. לואו הוא לא שחקן שירשים בסוג כזה של מבחנים. הקליעה שלו לא מזהירה, הזריזות רק סבירה, הניתור לא משהו וההגנה היא לא יותר מממוצעת. אבל ברגע שהוא עולה לפרקט, פתאום מתגלה שחקן שהשלם שלו עולה על סך חלקיו.

לואו הוא גנרל אמיתי על הפרקט, שיודע לשלוט בקצב המשחק בצורה אבסולוטית, לקבל את ההחלטה הנכונה ברגע הנכון, להזין את חבריו לקבוצה במסירות אמן ותמיד (אבל תמיד) להשחיל את הסל הגדול כשצריך. בילי נייט יתפלל שמייק קונלי ג'וניור יישאר פנוי עד הבחירה הזו, אבל במידה וישכיל לתת את המפתחות לניהול הקבוצה לפלא הקטן מקולג' סטיישן, הוא ירוויח הרבה יותר מרכז טוב, הוא ירוויח מנהיג אמיתי לעשר השנים הבאות.

12. פילדלפיה - ת'דאיוס יאנג (סמול פורוורד, 2.04 מ', ג'ורג'יה טק)

לסיקסרס יש השנה שלוש בחירות בסיבוב הראשון, ובמידה ולא יצליחו לשים את ידם על אחד משחקני הפנים אותם הם רוצים, הם עשויים להעדיף להשתמש בבחירה הזו כדי לקחת את השחקן הטוב ביותר שנותר על הלוח, ולהידרש לצרכיהם בבחירות המאוחרות יותר. ת'דאיוס יאנג נחשב לאחד מחמשת השחקנים הטובים בארה"ב לגילו כשסיים את לימודיו בתיכון, אבל העונה חסרת היציבות שלו בג'ורג'יה טק פגעה במניות הדראפט שלו, שעומדות כרגע על סף הלוטרי, עם סיכוי סביר לצניחה לעשירייה השלישית.

היתרון הבולט של יאנג הוא האתלטיות שלו, שהופכת אותו לנשק קטלני במגרש הפתוח, ומסייעת לו במאבקי אחד על אחד. על מנת שהאתלטיות הזו תבוא לידי ביטוי גם במקצוענים הוא יצטרך להעלות עוד כמה קילוגרמים של שרירים. גם שיפור בקליעה מבחוץ לא יזיק, אבל בסך הכל, מבחינת כישרון נטו, הוא לא פחות מאולסטאר פוטנציאלי.

13. ניו אורלינס – אל ת'ורנטון (סמול פורוורד, 2.03, פלורידה סטייט)

העונה מוכת הפציעות של ההורנטס קצת השכיחה את האיכויות הקיימות בסגל שלהם, שהיה שווה העונה לפחות פלייאוף. בדראפט של העונה שעברה הלכו הצרעות על חיזוק הקו הקדמי, והפעם, גם בעקבות העובדה שדזמונד מייסון הופך לשחקן חופשי, הגיע הזמן למצוא מישהו שמסוגל לקלוע, והרבה. ת'ורנטון הוא קודם כל סקורר גדול, שיכול ליהנות ובגדול מהגאון הקרוי כריס פול בעמדת הרכז.

הוא נרשם בפנקסי הסקאוטים כמועמד לבחירה גבוהה אחרי משחק שיא בניצחון הסנסציוני של פלורידה סטייט הקטנה על האלופה מפלורידה, ומאז הציג עוד כמה תצוגות קליעה גדולות (כולל 45 נקודות במשחק מול אוניברסיטת מיאמי), ששיפרו את מעמדו עד לצמרת הדראפט. הריחופים שלו בדרך לטבעת יכולים להשכיח מהר מאוד את מייסון מליבם של אוהדי ההורנטס, אבל שאלת היכולת שלו להסתגל לעמדת הסמול פורוורד היא שתקבע אם הוא יצליח גם להפוך לשחקן מוביל ולא רק למטביען סדרתי.

14. לוס אנג'לס קליפרס – ג'ף גרין (סמול פורוורד, 2.03 מ', ג'ורג'טאון)

שחקן השנה בביג איסט התלבט קשות אם לחזור לעונה נוספת במכללה, לפני שהודיע באופן רשמי כי הוא נשאר בדראפט. למרות גובהו הלא מזהיר עבור העמדה העתידית שלו במקצוענים, עשויה המנייה של גרין לעלות ולהגיע אף לתוך העשירייה הראשונה.

גרין שיחק בעצם כפוינט פורוורד בג'ורג'טאון, ויכולות ניהול המשחק שלו יכולות לסייע מאוד לקליפרס, שהפציעה הקשה של שון ליבינגסטון הותירה אותם עם סם קאסל בודד במערכה. בנוסף לכך ההגנה המצוינת שלו והרבגוניות ההתקפית הייחודית שהוא מציג תקנה לו יום אחד מקום בטח בחמישייה של מרבית קבוצות הליגה.