טובה יותר זה בטוח, אבל בכמה?

הקיץ האחרון היה אחד הדרמטיים בתולדות מכבי תל אביב. בשלוש השנים האחרונות רשמה מחלקת הכדורסל הפסדים כבדים של כ-21 מיליון שקל, מינתה חמישה מאמנים, את מדיה לבשו 35 שחקנים, היא הפסידה תואר אליפות בישראל, לא הניפה במשך שלוש שנים את גביע המדינה וחוותה אשתקד עונה אירופית כושלת שנגמרה בטופ 16. בנוסף, איבד המועדון את אחד הבעלים, רענן כץ, לאחר התכתשות מתוקשרת ומכוערת, שגרמה לזעזוע בהנהלה וכתוצאה מכך לקושי כלכלי נוסף. כל אלה הביאו את ראשי מכבי תל אביב לבצע מהפכה בסגל, כהמשך ישיר לחוסר היציבות שאפף את המועדון בשנים האחרונות, אך גם משום רצון לבנות שושלת חדשה, כזו שמתכתבת עם הימים הצנועים של תחילת העשור.

רק ארבעה שחקנים – שארפ, גרין, לימונד ופישר – שרדו ממכבי של 2008/09. אחרי 11 משחקי הכנה (מאזן 1:10), מכבי רחוקה מלהיות קבוצה מגובשת ובעלת היררכיה ברורה, אולם אפשר ללמוד על חסרונותיה ויתרונותיה לעומת מקבילתה מאשתקד. מהן נקודות החוזק של מכבי החדשה, ובמה היא נופלת מקודמתה? מה משקל הישראלים בה, ומה לגבי הצוות המקצועי? ביום חמישי מכבי תפתח את הופעותיה נגד לובליאנה, וכל התשובות תינתנה על הפרקט ובהמשך העונה. בינתיים נותר להעריך האם מכבי, שבנתה קבוצה על בסיס מודל צנוע ומכווץ שאמור להוות בסיס לעתיד, צועדת בכיוון הנכון בזירה האירופית, או שמא מדובר בקבוצה שתהפוך לניסוי כושל, ותלך בדרך קודמותיה.

בעונה שעברה: מרכוס בראון, קרלוס ארויו, דרק שארפ, טל בורשטיין, טרה סימונס, די בראון, דרור חג'ג', ג'ייסון וויליאמס, רביב לימונד.

בעונה הקרובה: גל מקל, רביב לימונד, דרק שארפ, אנדרו ויז'נייבסקי, דורון פרקינס, אלן אנדרסון, גיא פניני, צ'אק איידסון, דייויד בלות'נטאל.

אם שכרו המופרז של ארויו, 3,435,734 דולר (כולל עמלת סוכן), סימל היטב את מכבי של 2008/09 - קבוצה יקרה להחריד, שנסמכה על יכולתו האישית של כוכב, שלא נטמע עד יומו האחרון במדיה - הרי שמכבי הנוכחית בנויה נכון יותר בתחום זה. ארויו המהיר והאינדיבידואלי התגלה כחור הגנתי הפורח רק במשחק ריצה ולא מצליח להגות את צירוף המילים “כדורסל אירופי”. יחד עם בראון המזדקן, בורשטיין הפושר והפצוע, היעלמותם של חג'ג' וסימונס מהרוטציה ו-וויליאמס מהסגל - למכבי היה קו אחורי שיצר הגנה חלשה וחדירה (מקום 19 מתוך 24 בתום העונה הרגילה, מקום 12 בטופ 16), והתקפה הנשענת על ארויו בלבד.

הקו האחורי הנוכחי נבנה מהר ולא הותיר זכר לקודמו. הוא בעל ניסיון אירופי גדול, זול ועמוק יותר. וויז'נייבסקי אמור לשדרג את ההגנה, להתרכז בניהול המשחק ולהשכיח שנים בהן קומבו-גארד (סולומון, ביינום, ארויו) ריכז את ההתקפה; פרקינס יספק מהירות, הגנה, נקודות ושינוי מומנטום; אנדרסון הוא גארד-פורוורד שייצור לעצמו מצבי קליעה ויחלץ את ההתקפה התקועה; פניני, מקל ולימונד יתנו לגרשון הגנה, אגרסיביות והובלת כדור, בעיקר בליגה. איש המפתח הוא איידסון, פוינט-פורוורד מגוון, שאמור לחבר את ההגנה וההתקפה.

הקו האחורי הנוכחי מהווה ניגוד ברור לזה משנה שעברה. אין כוכב על כמו ארויו, שעל פיו יישק דבר, אלא חבורה של לוחמים שנסמכים על תיאום קבוצתי ופחות על יכולת אישית. ירושלים הייתה היחידה בהכנה שבאה לשרוט את מכבי, וכמו אשתקד, קצת פיזיות ואינטנסיביות גרמו לאובדן עשתונות. הגארדים התקשו לפצח את האזורית, ונכנסו לפאניקה עם 38 שלשות. אז כולם קולעים מרחוק, כולם יודעים לחדור, כולם ימסרו, השאלה היא מי יהיה אמיץ ברגע האמת, כשצריך לקחת את הזריקה המכריעה נגד ויטוריה, או לרדת מהאוטובוס במלחה.

המצב כיום: קשה לאמוד את היכולת האמיתית של קבוצה שהתכוננה לעונה נגד קבוצות כמו שולה או פאנליניוס, אולי כדי לתרום למצב הרוח ולגבש את החבר'ה ללא הפרעה כלשהי, אבל עד כה נראה כי מכבי חסרה בעל בית במצבים קשים כמו שחוותה בגמר גביע ווינר. בעונה שעברה הדומיננטיות של ארויו הייתה לרועץ, אך כשהכדור היה בידיו הוא יכול היה לעשות שתי נקודות או לסחוט עבירה מכל אחד ביבשת. למכבי אין נשק כזה.

שורה תחתונה: הקו האחורי הנוכחי טוב וחכם בהרבה מזה של השנה שעברה, אך החוסר בגארד בעל יכולת אישית פנומנלית כשל ארויו הופך אותו לפחות מאיים. אם וויז'נייבסקי יהפוך לרכז במשרה מלאה, ואיידסון יהיה לפוינט פורוורד כמצופה ממנו, הקו האחורי יהפוך למקור כוח ובסיס להצלחה. אם לא, הקבוצה לא תתקדם סנטימטר מעבר לטופ 16.

בעונה שעברה: ליאור אליהו, עמרי כספי, ארון מגי, רודני ווייט, אלטון בראון, אסטבן באטיסטה, מרכוס פייזר, צ'ארלס גיינס, יניב גרין.

בעונה הקרובה: יניב גרין, סטפון לאזמה, מאצ'יי לאמפה, דיאור פישר.

לאורך העונה שעברה מכבי לא השכילה ליצור קו קדמי איכותי. לא פלא שבתחנת הרכבת הזו רק שלושה - אליהו, כספי ופישר - תרמו תרומה משמעותית ועקבית (43.7 אחוז מסך הנקודות של הקבוצה), והיוו עלה תאנה לקו הקדמי החלש בעשור האחרון מבחינה הגנתית. פישר חוסם גדול, אך מתקשה לשמור אישית, אליהו התקשה לשמור באופן כללי, וכספי שמר בעיקר עם הלב והידיים. מכבי הייתה לקבוצה רכה, חדירה וחלשה בריבאונד, כשבטופ 16 היא לקחה יותר כדורים חוזרים מיריבתה רק במשחק אחד מתוך שישה, ואפשרה ליריבותיה 11.6 ריבאונדים בהתקפה.

הצוות המקצועי ערך התאמות מינימליות אך משמעותיות לכאורה בעמדות 4 ו-5 הקיץ, אך נראה כי הן יהיו מקור החולשה של הקבוצה. עזיבת כספי הורידה את מפלס האגרסיביות, וללא אליהו אין למכבי מספר 4 התקפי. החלל שהותירו השניים גדול על גרין, לאזמה ופישר, שמתקשים לייצר לעצמם מצב קליעה וניזונים מריבאונד התקפה. מלאמפה מצופה להיות ה"אס", אולם הפולני האתלטי והמהיר רך בהגנה, ומעדיף לזרוק מרחוק מאשר להתלכלך בצבע. בעיה נוספת היא שאיש מהגבוהים אינו מוסר מצטיין, מה שעלול לפגוע במשחק ההתקפה העומד של הקבוצה, כי כשאין משחק בין גבוהים או מסירה החוצה, החיים של היריבה קלים יותר והחיים של גרשון קשים יותר.

המצב כיום: למכבי אין שחקן שמסוגל לעשות נקודות עם הגב לסל, הבעיות בריבאונד לא נפתרו וזה ניכר במיוחד נגד ירושלים, אין איש גדול שיטיל מורא, והאתלטיות והמהירות של הסגל הקיים לא יעמדו לקבוצה כשתפגוש את הספרדיות והיווניות עבות הבשר (והמהירות והאתלטיות). מלאמפה, שחקן מפתח בפאזל שהורכב, מצפים ליותר.

שורה תחתונה: על הנייר הקבוצה חיזקה עצמה בהגנה (לאזמה) ובהתקפה (לאמפה), על הפרקט הכל נשאר אותו דבר, כלומר מכבי נשארת דקה ורכה בצבע בשני צדי המגרש.

בעונה שעברה מכבי הייתה קבוצה עם ספסל באורך קילומטר בלי שחקן אחד לרפואה. החמישייה (ארויו, בראון, כספי, אליהו ופישר) קלעה 76 אחוז מסך הנקודות של הקבוצה, וכששחקני הספסל שולבו הם כל כך התרגשו עד שהיה צורך להחליף אותם מיד באחד מהחמישייה. השנה הספסל קצר יותר, אך משופע בשחקנים שיכולים לשחק בכמה עמדות, ולכן אמור לתת מענה לבעיית פציעות או עומס בעיצומה של העונה.

הישראלים במכבי היוו במשך שנים את בסיס ההזדהות של האוהדים עם הקבוצה, אך בעשור האחרון המצב השתנה ובקיץ האחרון הגיעה נקודת השפל. עזיבתם של אליהו, כספי ובורשטיין הדומיננטיים והמנוסים השאירה את הקבוצה ללא פנים מוכרות, כששארפ שוב נשלף מהבוידעם כדי להצטלם לפוסטרים של תחילת העונה. גל מקל במקרה הטוב יתגלח על הזקן של מכבי; פניני יספק הגנה וחוצפה; גרין הוא לא האיש שיהפוך לאליל המונים; ללימונד יכולת אישית גבוהה, אולם יתקשה לפרוץ בשל העומס והכישרון בעמדה מספר 2; בלות'נטאל ימשיך לחשוב על השורה הסטטיסטית במגרש ובעובר ושב, ולא יתרום לקבוצה מעבר לכמה נקודות מדהימות או כמה החטאות רשלניות.

המצב כיום: גרשון טרם גיבש חמישייה ברורה, אך די ברור כי הישראלים יהיו אלה שיעלו ביורוליג מהספסל ובניגוד לאשתקד, ישפיעו מעט על הקבוצה.

שורה תחתונה: הישראלים במכבי חסרי ניסיון, כריזמה, ברק ועוצמה, על הספסל הקצר יחסית יושבים שחקנים שרחוקים מהרמה הגבוהה של היבשת, ומכבי נחלשה גם בתחום זה.

לראשונה מאז 2005/06 המאמן שסיים את העונה הקודמת מתחיל את העונה חדשה, והפעם היה לו מספיק זמן כדי לבנות מחדש את הקבוצה. היציבות בעמדה זו היא אולי ההבדל בין עוד מהפכה קצרת טווח, לבנייה ארוכת טווח. הסגל נטול אגו, מנוסה וקבוצתי, שרעב להצלחה, אך בה בעת חסר עוצמה, רוע וכישרון שמתאים לטופ האירופי. בעוד שפנאתינייקוס, אולימפיאקוס, ריאל מדריד, ברצלונה ואפס פילזן התחזקו בשמות גדולים ומגובות בתקציבי ענק, מכבי הלכה צעד אחורה.

אך אם יש יתרון למכבי בעמדה כלשהי, מול מרבית הקבוצות ביבשת, זה בעמדת הצוות המקצועי המעולה והמנוסה, שיכול להפוך הרכב נחות עם סקס אפיל של תחנת מוניות, לקבוצה המרעננת של אירופה. זה הצליח לגרשון לא פעם, אלא פעמיים. אם השניים יצלחו את השנה הנוכחית עם הישגים סבירים (אליפות, גביע, הצלבה), הם יוכלו לערוך את ההתאמות הדרושות לשיפור הקיים וליצירת בסיס להמשך. וזו תהיה ההצלחה האמיתית שלהם. אם הניסוי הנוכחי ייכשל, ומכבי תצטרך בסוף העונה לבנות את עצמה שוב מחדש, המרחק מיד אליהו לאירופה יזכיר את זה של שנות ה-90.