הקלאסיקו שמותר להפסיד?

הפעם האחרונה בה ריאל מדריד זכתה בליגת האלופות הייתה בעונת 2001/2, שנת המאה של המועדון, ממנה אי אפשר לשכוח את הוולה של זינדין זידאן בגמר מול לברקוזן ואת הקלאסיקו הכפול בחצי הגמר מול ברצלונה. אלא שכולם נוטים לשכוח איך ויסנטה דל בוסקה ויתר במודע על האליפות כדי להניף את הגביע האירופי בפעם התשיעית.

לחצי הגמר הראשון בקאמפ נואו הגיעה ריאל כשהיא בפיגור נקודה אחת מהמוליכה ולנסיה בליגה. הבלאנקוס ניצחו 0:2 את ברצלונה בחוץ ועלו לגמר עם 1:1 בגומלין, אך בתווך הפסידו 3:0 לריאל סוסיאדד, הרימו ידיים במאבק האליפות וסיימו את העונה המקומית עם תיקו מול מאיורקה והפסד לדפורטיבו לה קורוניה, שקודם לכן גם גברה עליהם בגמר גביע המלך בסנטיאגו ברנבאו, כדי להתפנות למשימה האמיתית.

העונה הראשונה של ז'וזה מוריניו בריאל מזכירה מאוד את העונה ההיא של דל בוסקה, שהסתיימה רק עם המקום השלישי בליגה. שוב מועדון הפאר משופע בכוכבים המכונים 'גלקטיקוס', שוב יש הבנה מוקדמת שסיפור האליפות גמור ושוב ליגת האלופות נמצאת מעל הכל, בראש סדר העדיפויות. ההבדל העיקרי בין שתי העונות נעוץ ביריבה העומדת בדרכה של ריאל מדריד: ברצלונה.

ארבעה מפגשי קלאסיקו תוך 18 ימים צפויים להתקיים בין שתי הקבוצות, במה שכבר זכה בספרד לתואר "החודש הגדול של המאה". אחרי חמישה הפסדי ליגה ליריבה המושבעת מאז הפך פפ גווארדיולה למאמנה, כולל תבוסות מבזות ויחס שערים 16:2, האם ריאל יכולה להרשות לעצמה לרדת מושפלת פעם נוספת או שמא אובדן הסיכוי לאליפות הופך את המפגש הראשון לקלאסיקו אותו אפשר להפסיד?

ההפסד המפתיע לספורטינג חיחון בברנבאו, ייזכר כרגע ששינה את עונת הבכורה של מוריניו במדריד. לטוב או לרע? נדע אחרי ארבעת העימותים הקלאסיים עם ברצלונה. מה שבטוח, קודמו בתפקיד, מנואל פלגריני, לא היה שורד מפלה כזו כאילו כלום לא קרה ומרשה לעצמו להמשיך הלאה ולהצהיר כי "זכייה באליפות היא כמעט בלתי אפשרית". הכבוד לו זוכה מוריניו מהתקשורת והאוהדים במדריד לא רק הקנה לו את אורך הרוח כדי למנוע מהמעידה להתעצם לכדי משבר, אלא איפשר לו ולקבוצה להשתחרר וליצור היררכיה ברורה בין המפעלים. כפי שנכתב ב'מארקה': "להתראות ליגה, שלום ליגת האלופות". קודם כל הצ'מפיונס, אחר כך גביע המלך ורק אז הליגה. כולם מתמקדים ב'דסימה' (אליפות אירופה העשירית).

לפני המשחק בסן מאמס מול אתלטיק בילבאו, האחרון שלו בליגה לפני הקלאסיקו הראשון בסדרה, שלח מוריניו את עוזרו אייטור קראנקה למסיבת העיתונאים הרשמית. לא צעד שגרתי, אבל מתקבל על הדעת. קראנקה עוד ניסה לשדר עסקים כרגיל ודיבר על סיכוי מתמטי, גאוות המועדון וכן הלאה. לא בטוח שגם הוא קנה את זה. במשחק עצמו, אגב, הספיק מבט חטוף על הספסל כדי להבין את המסר של מוריניו, שרק שלושה ימים קודם לכן סיכן את הפצועים מול טוטנהאם. לצד השוער המחליף יז'י דודק ישבו מימין לשמאל: מסוט אוזיל, כריסטיאנו רונאלדו, מרסלו, עמנואל אדבאיור, צ'אבי אלונסו וריקרדו קרבאליו. ספסל עמוס כוכבים ותמונה אחת ששווה אלף מילים (וסותרת כל מסיבת עיתונאים).

הצעד הזה, כך נראה, עשה רק טוב לריאל. בניגוד לברצלונה, ששוב סובלת מסגל קצר ומוטרדת מפציעות בהגנה, הבלאנקוס יכולים לקנות באמצעות הליגה זמן מנוחה נחוץ לכוכבים ולהרוויח מחדש שחקנים משלימים כמו ראול אלביול ואלברו ארבלואה או כאלה שחוזרים מפציעה דוגמת קאקה וגונזאלו היגואין. הרי גם מוריניו יודע שניצחון בשבת – במה שכבר הוגדר כ"משחק ההכנה" - בסך הכל יצמק את הפער לחמש נקודות (למעשה שש, לנוכח היתרון של ברצלונה במאזן הפנימי הודות ל-0:5 בסיבוב הראשון) ושליריבה שלו מצפה לוח משחקים נוח הרבה יותר עד תום העונה. ההפסד לחיחון הסיר מדרכו של מוריניו את המכשול הכי גדול, כשניפץ את האשליה הקטנה בקרב אלה שהאמינו כי האליפות עדיין בהישג יד. כך, אם יש קלאסיקו עליו יסכימו במדריד לוותר, זהו הראשון.

המעבר המוצלח מההפסד הצורב לחיחון לניצחון המשכנע על טוטנהאם, אמנם סתר את הסברה לפיה כדי להצליח באירופה צריך לצבור ביטחון באמצעות משחקי הליגה, אבל לכולם ברור כי לקלאסיקו הראשון תהיה השפעה פסיכולוגית על הבאים אחריו. "קשה לדעת אם הקלאסיקו בליגה הוא באמת הפחות חשוב מבין הארבעה", טען ברנד שוסטר, המאמן שזכה עם ריאל מדריד באליפות האחרונה שלה ב-2008 ומי ששיחק במדי שתי הקבוצות. "אם ריאל תנצח את המשחק בשבת, זה ישפיע על האופן בו תגיע למשחק הגביע. אם תנצח בגמר, זה ישליך ישירות על המשחק הראשון בחצי גמר ליגת האלופות. המשמעות היא בעיקר מבחינה מוראלית, ומפני שריאל הפסידה את כל המפגשים הקודמים, המשחק הראשון חשוב לה הרבה יותר מאשר לברצלונה. אלו שבועיים שיסמלו עונה שלמה".

מעבר לחשיבות הפסיכולוגית וכמובן היריבות רבת השנים, עומד על הפרק גם עניין היוקרה האישית. אף אחד משחקני ריאל ובטח שלא מוריניו, לא מוכן להיות חתום על הפסד ליגה שישי ברציפות לברצלונה, שיהווה למעשה שיא בתולדות המפגשים בין הקבוצות. מחד, מוריניו מבין שאם יש משחק "למכור" זה המשחק בליגה, וגם יודע שגמר גביע או קרבות נוקאאוט בליגת האלופות משרתים טוב יותר את סגנונו. מאידך, הוא כל כך רוצה לנקום על התבוסה הקשה ביותר שספג במהלך הקריירה שלו ולמצב מחדש את מעמדו כ'קריפטונייט' של ברצלונה. כדי שיחששו ממנו שם גם בקלאסיקו הראשון של העונה הבאה, שכבר נקבע לסופר קופה.

בסיבוב הראשון שחקני ריאל מדריד שידרו אופטימיות, יש יאמרו אפילו מופרזת לנוכח ביצועיהם הקודמים בקלאסיקו, לפני הביקור בקאמפ נואו שהסתיים מבחינתם במפח נפש. הפעם, למרות שהפסד יכניס אותה בכל זאת במומנטום שלילי לסדרה, ריאל מכוסה מכל הכיוונים כל עוד לא תובס. תיקו ומעלה יגבירו את תחושות האופטימיות בבירת ספרד לקראת יתר המשחקים, אך גם על הפסד שלא ייחשב כמפלה ניתן יהיה להתגבר. "מוריניו, כמו גווארדיולה, יכול להפוך הפסד במשחק הראשון לתמריץ לקראת המשחקים הבאים", הסביר פסיכולוג הספורט הספרדי פאבלו דל ריו.

גם נאצ'ו נובו, חלוצה של ספורטינג חיחון ומי שהשתתף בעברו בסדרה דומה של משחקים כשחקן גלזגו ריינג'רס ב'אולד פירם' מול סלטיק, מסכים עם הקביעה. "זה נכון שניצחון במשחק הראשון מציב אותך על גג העולם", אמר בראיון ל'קה'. "אבל מצד שני, הפסד גורם לך לחכות בקוצר רוח לנקום מיד במשחק הבא". ריאל כבר הכריזה בצורה מושכלת על קמפיין אבוד בליגה, כך שאולי דווקא הפסד במשחק הראשון יגרום לברצלונה היהירה להירדם ולהגיע זחוחה מתמיד לקרבות החשובים באמת עבור ריאל, בגביע ובליגת האלופות. בכל מקרה, כפי שנכתב ב'אס': "הדקו חגורות, זו הולכת להיות חתיכת נסיעה".