כולם יודעים מה עבר על גילברט

באו: דריוס סונגאילה (שחקן חופשי משיקגו), דשון סטיבנסון (שחקן חופשי מאורלנדו).

עזבו: ג'ארד ג'פריס (שחקן חופשי מוגבל, עזב לניו יורק).

חמישייה: גילברט ארינס, סטיבנסון (ג'רביס הייז), קארון באטלר, אנטואן ג'יימיסון, ברנדון הייווד.

ספסל: אנטוניו דניאלס, סונגאילה, הייז (סטיבנסון), איתן תומאס, קלווין בות', מייקל ראפין.

מאמן: אדי ג'ורדן (מתחיל את עונתו הרביעית במועדון).

מאזן העונה שעברה: 42 ניצחונות ו-40 הפסדים (מקום חמישי במזרח).

אולם: הוורייזון סנטר (20,173 מקומות).

אחרי שסיימו את 2004/5 במקום החמישי וחלפו על פני שיקגו בדרך לסיבוב השני, התחילה עונת 2005/6 עם הרבה ציפיות ומחשבות על עליית מדרגה מעוד קבוצת מרכז טבלה לצמרת. ארינס עשה את שלו עם שיאי קריירה של 29.3 נקודות (רביעי בליגה) ו-2.1 חטיפות, פלוס 6.1 אסיסטים, והרבה מנהיגות, וגם שני הכוכבים האחרים, באטלר (שיאי קריירה של 17.6 נקודות, 6.2 ריבאונדים, פלוס 1.7 חטיפות) וג'יימיסון (20.5 נקודות ושיא קריירה של 9.3 כדורים חוזרים), סיפקו את הסחורה כמעט יום ביומו - אבל הסיום היה מאכזב. המכשפים לא הצליחו להתרומם מעבר למקום החמישי, והפעם נשרו בסיבוב הראשון אחרי סדרה מול קליבלנד. כדי לזרות מלח על הפצעים, שלושה מארבעת ההפסדים הגיעו בפוזשן האחרון ממש.

אז מה השתבש? הכל עבד כל כך טוב בהתקפה, אבל בצד השני של הפרקט לא הצליח קואץ' ג'ורדן לגרום לחניכיו לשמור על עמודי תאורה - וושינגטון מקומה בחלק התחתון כמעט בכל הקטגוריות ההגנתיות החשובות. במשחק מספר 5 מול הקאבלירס כל האומה האמריקאית ראתה בשידור חי את שיטת כיוון התנועה שנהוגה בקבוצה, כאשר ג'יימיסון סימן ללברון ג'יימס בשניות האחרונות את הדרך הבטוחה ביותר על הבייסליין לסל הניצחון.

ג'ורדן חתם הקיץ על הארכת חוזה לשלוש שנים נוספות מעבר לעונה הנוכחית, אבל בבירה טוענים כי שום דבר לא יציל את המאמן אם הוא לא יציג לראווה שיפורים ניכרים בצד ההגנתי.

בעיה נוספת בקבוצה הייתה שמלבד שלושת הסקוררים שמנינו לעיל, אף אחד בקבוצה לא ידע לשים את הכדור בסל בעקביות. ומכיוון שארינס ובאטלר מרוויחים את לחמם בקליעות מבחוץ או בחדירות, וגם ג'יימיסון אינו מסוג הפאוור פורוורדים הקלאסיים שמשחקים עם הגב לסל, ג'ורדן צריך היה להחזיק אצבעות שאיזה היווד, תומאס או ג'פריס יואילו בטובם לקלוע נקודה או שתיים בפעמים הספורות שהם כבר קיבלו את הכדור מהכוכבים.

בקיץ עזב ג'פריס לניו יורק (30 מיליון לחמש שנים), ובמקומו הגיע סטיבנסון, שעולה פחות (2 מיליון לשנתיים), וסביר להניח שיתרום לא פחות. גם סונגאילה הצטרף, ויהפוך לאופציה התקפית חשובה מתחת לסלים.

מדד הכיף:

מי שאוהב את ה-NBA שלו מהיר ועצבני, התקפי וחסר מצפון, אתלטי ומלא היילייטס - זו הקבוצה בשבילו. זו קבוצה שבה הכישרון הוא זה שמדבר. מי שמעדיף שטויות כמו הגנה, מסירות, ויסודות משחק - מוזמן לצפות במשחקים של מלאגה מול טאו ויטוריה. כאן, חברים, זה NBA. וב-NBA לא מוסרים אלא אם כן חייבים.

השחקן המלהיב ביותר של וושינגטון הוא, מן הסתם, ארינס. נכון, יש לו נטייה להתעלם מכולם ולזרוק, לזרוק, לזרוק, אבל הידית המופלאה שלו מאחורי הקשת (מקום שני בליגה עם 2.5 שלשות למשחק, אותן הוא צולף ב-37 אחוזים) לא מונעת לחפש גם את הנקודות הקלות מהקו (מקום שישי בליגה עם 10 זריקות עונשין למשחק, אותן קובר ב-82 אחוזים). אפשר לבקר אותו על בחירת זריקות מפוקפקת, אבל כשאתה כל כך טוב, וכל זריקה שעליה אתה מוותר עלולה ליפול בסופה של התקפה לידיו של אחד הנגרים שמסביבך, טוב תעשה אם תסתכל קודם כל על הטבעת.

גם באטלר וג'יימיסון כבר מזמן הבינו מי השחקן הטוב ביותר בקבוצה, וכשעולות מדי פעם תלונות בחדר ההלבשה לגבי חלוקת השלל בהתקפה, תמיד הם מאשרים את הגירסא של גילברט ("לא ראיתי אותך פנוי, ברנדן, בחיי, אתה לא מספיק בולט", או "איתן, אמנם היית שני מטר מהסל, אבל הייתי רק מטר אחד מאחורי הקשת, עם יד בודדת על הפנים, אז מה אתה רוצה ממני?"). והעונה, כמו בעונה שעברה, נראה את אותו סיפור: הרבה מהלכי אחד על אחד של השלישייה הגדולה של וושינגטון, ומבטים מלווים של הרול פליירס.

השחקן הרביעי שאמור לתרום נקודות הוא סונגאילה, וכל מה שג'ורדן צריך לעשות הוא לעדכן את ארינס שכדאי לו בכל זאת להרים את הראש מדי פעם כדי לבדוק אם איזה ליטאי מחכה לו מתחת לסל למסירה.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

המסקנה העיקרית שרלבנטית לקבוצה הוסקה כבר לפני כמה שבועות על ידי ארינס, שנחתך ברגע האחרון מהנבחרת, ודאג להביע את חוסר שביעות רצונו מהעניין. תהיו בטוחים שגילברט ישתמש באפיזודה הלא נעימה הזו כדי לטפס לגבהים חדשים, ובמקרה שזה לא יספיק, תמיד יהיה לו האוהל המיוחד שהוא לוקח איתו למשחקי חוץ. תוסיפו לזה את זריקות העונשין המכריעות שהחטיא בשניות האחרונות של המשחק השישי מול קליבלנד, ותקבלו שחקן כועס מאוד, מה שאצל ארינס מהווה מתכון בטוח לשיפור נוסף.

מועמד לפריצה:

שלושה שחקנים בסגל של ג'ורדן יתחילו את העונה עם משהו להוכיח: אנטוניו דניאלס, דשון סטיבנסון וג'רביס הייז. דניאלס היה נוראי בחצי העונה הראשון, התאושש בהמשך, וסיים עם ממוצעים סבירים של 9.6 נקודות ו-3.6 אסיסטים. רק שבהתחשב בהשפעה שהייתה לו בסיאטל, הוא היווה אשתקד אכזבה. אם אכן ג'ורדן רציני לגבי השיפור שהוא דורש בהגנה, דניאלס עשוי להפוך לבורג חשוב במערכת.

סטיבנסון היה הקיץ אחד מכמה שחקנים חופשיים שקראו לא נכון את השוק, נאלצו להתפשר על משכורתם, ופיטרו את הסוכן שלהם. מפתיחת מחנה האימונים שם לו דשון למטרה להראות למאמן שהוא ראוי לעלות בחמישייה במקומו של ג'פריס, וכמו דניאלס, את לחמו הוא מרוויח בעיקר בהגנה. הייז החמיץ 101 משחקים בשלוש העונות האחרונות (61 ב-2005/6), ולטענתו כיום הוא בריא ושלם. הסמול פורוורד ירצה להראות שהוא יכול לתרום יותר מניצוצות.

מועמד לדעיכה:

בספר החוקים של "מחממים את הפרקט 2006/7" לא כתוב שהמועמד לדעיכה חייב להיות שחקן, ואנצל את הפירצה הזו כדי למנות כאן את המאמן אדי ג'ורדן. עם נגרים כמו היווד ותומאס מתחת לסל והיכולת ההגנתית של דניאלס וסטיבנסון, אין סיבה שוושינגטון תמשיך להיות קבוצה כל כך גרועה בהגנה. על ג'ורדן לתפוס פיקוד, לאסוף כמה קוחונס, ולהיכנס בקבוצה העצלנית שלו. זה עובד לפרקים, כמו אחרי ההפסד המביך במשחק הראשון מול קליבלנד, אחריו הגיעה תצוגה הגנתית ואגרסיבית נאה ביותר. אבל אם זה לא יהפוך להרגל, המאמן יהיה הג'ורדן השני שיפוטר על ידי הבעלים אייב פולין.

תסריט אופטימי:

ארינס חוצה את קו 30 הנקודות למשחק, ולוקח את האוהל המיוחד שלו איתו לחדרי ההלבשה כדי שיהיה לו עיסוק חדש במחצית. ג'יימיסון ובאטלר נותנים עוד עונה טובה, ההגנה משתפרת והמכשפים מפתיעים כשקופצים ל-50 ניצחונות ומחזיקים ביתרון ביתיות בסיבוב הראשון. הם מעפילים לחצי גמר המזרח, ועושים חיים קשים למיאמי/דטרויט/שיקגו.

תסריט פסימי:

ארינס חוזר לשחק אונליין פוקר בתוך האוהל שהביא איתו לחדר ההלבשה, וכשהקבוצה ממשיכה לדשדש באיזור 50 אחוזי ההצלחה, מצלמות הטלוויזיה תופסות אותו מציץ באתרי הימורים גם בפסקי הזמן. ההגנה ממשיכה להיות מחוררת, וג'ורדן מפוטר לאחר שוושינגטון מסיימת במקומות 6-8 ומודחת בסיבוב הראשון.

תחזית:

לא משנה איך נסובב את זה, הוויזארדס יתקשו לחזור לסיבוב השני. המקום שלהם בפלייאוף נראה מובטח, אבל הם ייאבקו עם אינדיאנה, מילווקי, ניו ג'רזי וקליבלנד על הזכות לסיים במקום הרביעי במזרח. בעונה שעברה הפער בין המקום החמישי, בו סיימו המכשפים, למקום השמיני, בו סיימו הבאקס, היה שני משחקים בלבד, כך שקשה לחזטת את העתיד כשכל כך הרבה קבוצות צמודות זו לזו. בכל מקרה, יותר ממקומות 4-5 וסיבוב שני לא נראה מהם.