סכנה, כאן בונים

באו: סבסטיאן טלפייר ות'יאו ראטליף (בטרייד מפורטלנד), ראג'ון רונדו (בחירה 21 בדראפט דרך פיניקס), ליאון פואו (בחירה 49 בדראפט דרך דנבר).

הלכו: רייף לאפרנץ ודן דיקאו (בטרייד לפורטלנד).

חמישייה: טלפייר (דלונטה ווסט), פול פירס, וולי שצ'רביאק, אל ג'פרסון, קנדריק פרקינס (ת'יאו ראטליף).

ספסל: דלונטה ווסט, טוני אלן, רונדו, ראיין גומס, ג'רלד גרין, ת'יאו ראטליף, פואו, בריאן סקלברייני.

מאמן: דוק ריברס (עונה שלישית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 33 ניצחונות ו- 49 הפסדים.

אולם: בנק-נורת' גארדן (18,624 מקומות).

היסטורית, הסלטיקס הם המועדון המצליח ביותר בהיסטוריה של ה-NBA, עם 16 תארי אליפות בסך הכל. הם זכו באליפויות בשנות החמישים, השישים, השבעים והשמונים, אבל בשנים האחרונות כל האליפויות הללו נראות בבוסטון כמו זיכרון רחוק. עשרים שנה עברו מאז האליפות האחרונה של הסלטיקס, והתואר הבא עדיין לא נראה באופק.

הסלטיקס הם לא הקבוצה הראשונה שעוברת תהליך בנייה. הרבה אלופות גאות כבר ירדו למרתפי הליגה לשנתיים-שלוש, מילאו מצברים והסתערו מחדש על התואר. אבל נקודת התורפה בתהליך הבנייה הנוכחי של הסלטיקס היא העובדה שאת רוב הצעירים הכשרוניים שאמורים להתפתח לכוכבי העתיד של המועדון בחרה הקבוצה ישירות מהתיכון. כמו שאר התיכוניסטים שקופצים ישר ל-NBA (אם לא מחשיבים תופעות טבע כמו לברון ג'יימס), תהליך ההתפתחות שלהם הוא איטי בצורה משמעותית מזה של שחקנים ששיחקו קודם לכן במכללות.

לפני שנתיים בוסטון עוד הצליחה לזכות בראשות הבית האטלנטי הנוראי ולהשתחל לפלייאוף, שם הודחה בסיבוב הראשון על ידי הפייסרס. את העונה שעברה היא כבר סיימה הרחק מהמקום השמיני במזרח ועם 49 הפסדים במאזן. עונה נוספת של הפסדים בכמויות תכניס את הקבוצה ללחץ בשתי חזיתות מקבילות - הקהל התובעני בבוסטון, שכל כך התרגל להצלחות, והסופרסטאר המקומי פול פירס, שנמצא בשיא הקריירה שלו ולא יסכים להישאר עוד זמן רב במועדון שלא מסוגל להביא אותו אפילו לפלייאוף.

מדד הכיף:

הסלטיקס הצעירים ירוצו כמה שיותר. על פי ההערכות בבוסטון דוק ריברס מתכוון לתת את המפתחות לניהול המשחק לסבסטיאן טלפייר. הרכז הנמוך מברוקלין לא הצליח לממש אפילו חלק קטן מהפוטנציאל העצום שלו בשנתיים הראשונות שלו בליגה במדי הבלייזרס. בנוסף הוא הצליח להסתכסך עם מאמנו נייט מקמילן, ולהיעצר לאחר שניסה לעלות על מטוס עם אקדח במזוודתו. ביום הדראפט האחרון דני איינג' הביא אותו לבוסטון, ככל הנראה מתוך כוונה להשתמש בו בטרייד הגדול שנרקם בין הסיקסרס לסלטיקס שהיה אמור להביא את אלן אייברסון לעיר השעועית. לאחר שהטרייד נפל טלפייר נשאר בבוסטון, ועכשיו הוא מתכוון לנצל את ההזדמנות ולהפוך סוף סוף לכוכב הגדול שכולם חזו שהוא יהיה כשכיכב באליפות התיכונים של ניו יורק.

ריברס בונה לא מעט על הכישרון של טלפייר, אבל ההחלטה לתת לו את משבצת הרכז הפותח היא בחזקת לתת לחתול לשמור על השמנת. טלפייר מעולם לא הראה יכולות ניהול משחק גבוהות, וגם מבחינת אופי הוא לא בדיוק הטיפוס שישתלט על חבורת הצעירים הפוחזים של הסלטיקס. סתם לדוגמה, הדבר הראשון שהוא בחר להתעסק בו כשהגיע לעיר היה התעקשות על קבלת הגופייה מספר 31 (אותה לבש לאורך כל הקריירה שלו, כמחווה לרחוב 31 בברוקלין שבו גדל), למרות שהגופייה הנ"ל תלויה בגאווה על תקרת האולם בבוסטון לאחר שהייתה שייכת במשך שנים לכוכב הקבוצה סדריק מקסוול. טלפייר, עם וותק של שנתיים ויומיים בליגה, דרש ממקסוול, ה-MVP של סדרת הגמר ב-1981, שייתן לו את הגופייה. מקסוול סירב בנימוס. מזלו של טלפייר שהוא לא גר שני רחובות צפונה, אחרת היה לו עסק עם לארי בירד.

עבור פול פירס זו תהיה השנה התשיעית במדי הסלטיקס. הקפטן והמנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, שרשם בעונה האחרונה ממוצעי שיא בנקודות (26.8 למשחק) ובאחוזי קליעה (47.1%), ובנוסף הוביל את הסלטיקס בריבאונדים ובאסיסטים, חתם בפגרה על הארכת חוזה עד שנת 2011. אבל עתידו של "האמת" במועדון לא מובטח כפי שנראה לעין. לכאורה פירס השלים עם העובדה שהמועדון לא יתמודד על האליפות בשנה-שנתיים הקרובות, אבל הקיץ הוא התבטא בהתלהבות גדולה לגבי האפשרות שאלן אייברסון יגיע לקבוצה, ואף רמז שהכשרונות הצעירים של הקבוצה יכולים להיות "חומר מצויין לטריידים שיביאו לקבוצה שחקנים מנוסים". במידה שהסלטיקס לא יראו שיפור משמעותי החל מהעונה, פירס יתחיל לחשב את דרכו החוצה.

מסקנות מכישלון ארה"ב במונדובאסקט:

אחת מהסיבות הרבות לכישלון של נבחרת ארצות הברית הייתה הסתמכות על שחקנים צעירים מאוד, כמו כריס פול ודוויט האוורד. האמריקאים למדו בדרך הקשה שכל שחקן, מוכשר ככל שיהיה, ייתקל בקשיים במצבים בהם אין לו ניסיון. בשנה שעברה הפסידו הסלטיקס כמות מכובדת של משחקים כתוצאה ממסירת קבלת ההחלטות ברגעי ההכרעה לידיהם של חבורת ילדים בני 19. גם בסגל הנוכחי של בוסטון ישנם רק ארבעה שחקנים מעל גיל 24.

בצד הרצון לתת לווסט, פרקינס וגרין להתפתח ולצבור ניסיון, ריברס יודע שאם הוא רוצה לשמור על העבודה שלו הוא לא יכול להרשות לעצמו לחזור על כמות ההפסדים של העונה שעברה. במסיבת עיתונאים השבוע שטח דני איינג' את משנתו שלפיה "ניסיון הוא אלמנט שמוערך יתר על המידה אצל שחקן כדורסל. כישרון, לעומתו, כלל וכלל לא". ההצהרה הזו תעמוד למבחן השנה. אל הסגל השני הכי צעיר בליגה יתווספו השנה גם שני רוקיז - ראג'ון רונדו, הרכז האתלטי מקנטאקי, וליאון פואו, הפורוורד האגרסיבי ממכללת קליפורניה (שם שיתף פעולה עם עמית תמיר).

מועמד לפריצה:

אחרי עונת רוקי מבטיחה, פציעה בקרסול קיצרה את עונתו השנייה של אל ג'פרסון ועצרה במעט את ההתקדמות שלו. לעונתו השלישית בליגה הוא מגיע לאחר שהשיל 15 קילוגרמים ממשקלו בפגרה, מה שאמור להקל את העומס על הקרסול הפגוע. ריברס כבר הודיע על קיצור הרוטציה השנה, מה שייתן לאיש הגדול יותר דקות, והזדמנות להותיר חותם רציני על העונה של הסלטיקס.

מועמד לדעיכה:

וולי שצ'רביאק הגיע ממינסוטה לבוסטון בטרייד שמטרתו העיקרית הייתה הרצון להעיף מהקבוצה את ריקי דייויס שהסתכסך עם פול פירס בעונה שעברה. וולי אמנם תרם לא מעט לסלטיקס בחלק השני העונה, אבל הניתוח בברך שעבר הקיץ צפוי להאיט אותו, וכל התקדמות של אחד מצעירי הקבוצה צפויה לבוא על חשבון דקות המשחק שלו.

תסריט אופטימי: טלפייר משחזר את ימי התהילה שלו מהתיכון וסוחף אחריו את כל הקבוצה. פירס ממשיך לצלוף מכל מקום, גרין ופרקינס תופסים מקום של קבע בחמישייה. הסלטיקס משיגים 45 ניצחונות ומוכתרים כ-"קבוצת העתיד של הליגה".

תסריט פסימי: פתיחת עונה חלשה גוררת אחריה אפקט של כדור שלג, כאשר פירס מתחיל לשחק בלי חשק, טלפייר משתולל ללא הכרה ודוק ריברס מפוטר אחרי חודשיים. את שארית העונה משקיעים בקבוצה בניסיון לשפר עמדות לקראת הגרלת הלוטרי.

תחזית: ריברס שוב יצטרך לנסות ולשלב בין הנסיון לנצח כמה שיותר לבין הרצון לתת דקות משחק לצעירים. פלייאוף לא יראו השנה בבוסטון, אבל הרבה תקוות חדשות לעתיד טוב יותר בהחלט כן.