שלושת המוסקטרים

באו: מרכוס וויליאמס (בחירה 22 בדראפט), ג'וש בון (בחירה 23 בדראפט), מילה איליץ' (בחירה 43 בדראפט 2005), מיקי מור (שחקן חופשי, מסיאטל), אדי האוס (שחקן חופשי, מפיניקס).

הלכו: ז'ק ווהן (שחקן חופשי, חתם בסן אנטוניו).

חמישייה: ג'ייסון קיד, וינס קרטר, ריצ'ארד ג'פרסון, ג'ייסון קולינס, ננאד קרסטיץ'.

ספסל: קליפורד רובינסון, מור, מרכוס וויליאמס, האוס, בון.

מאמן: לורנס פרנק (עונתו השלישית המלאה).

מאזן בעונה שעברה: 49 ניצחונות ו-33 הפסדים.

אולם: קונטיננטל ארינה (19,968 מקומות).

ב-2005/6 נתנו הנטס עונה יפה, שכללה העפלה לחצי הגמר המזרח, שם הודחו על ידי ההיט. הסיבה המרכזית להפסד הייתה אותה בעיה שבה דנו עוד בקיץ שעבר - מלבד השלישייה של קיד, קרטר וג'פרסון, רק קרסטיץ' יכול היה להתדהר בתואר "שחקן NBA לגיטימי". בכל פעם שהכוכבים ירדו לנוח, התפוקה נחה יחד איתם, והשאירה את לורנס פרנק אובד עצות. מול מיאמי העמוקה זה לא הספיק, והשאלה שנשאלת היא מדוע ולמה שזה יספיק העונה.

בנוסף, קיד הולך ומזדקן (רק 13 נקודות ב-40 אחוזים מהשדה אשתקד), עובדה שבולטת במיוחד בצד ההגנתי, אספקט בו היה עד לא מזמן אחד הטובים בעמדתו. קרטר, מצידו, נתן עונה גדולה, וגם בפלייאוף, למרות כמה תצוגות של 30 אחוזים ולמרות בחירת זריקות לקויה ומוגזמת, הוא בהחלט אינו הסיבה שהנטס ניצחו רק משחק אחד מול האלופים שבדרך (ממוצע של 30 למשחק בסדרה הזו). ג'פרסון תרם 20 למשחק, אז אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה - אף אחד מהרול פליירס לא תרם בעקביות.

בקיץ התחזק הג'נרל מנג'ר רוד ת'ורן ברכז המצוין של יוקון מרכוס וויליאמס, והשאיפה היא שיוכיח שהוא אכן מוכן כבר כאן ועכשיו לליגה הטובה בעולם, מה שיאפשר לקיד כמה שיותר דקות מנוחה, ויותיר אותו רענן באופן יחסי לשלבים המרכיעים של העונה. מור יוסיף עוד גוף בצבע; בון הוא, כמו הרבה רוקיס, עדיין סימן שאלה בכדורסל המקצועני; והאוס ינסה להיות ספק הנקודות המרכזי מהספסל הדליל, דבר שכבר הראה שיש ביכולתו לעשות בלא מעט הופעות נאות במדי פיניקס.

מדד הכיף:

לפני שהנטס התחברו לקראת סוף העונה, הם נראו בעיקר כמו חבורת שחקנים שבמקרה נפגשה בחדר ההלבשה, והחליטה באופן ספונטני לעלות יחדיו לפרקט בגופיות תואמות. כי מלבד אותן הגופיות, לא הרבה היה מתואם. לפעמים זה עבד, אבל לרוב ההצלחה היחסית הגיעה בזכות היכולת האישית המיוחדת של השלישייה המובילה. בחלק השני של העונה, כאשר ההגנה התחילה לתקתק זה התניע גם את ההתקפה, ועל הפרקט ראינו חבורה שהזכירה את ניו ג'רזי מודל 2002 ו-2003 - אחוזים נמוכים ליריבה, הרבה ריבאונדים שהתניעו הרבה מתפרצות, וראינו פרגון ומהלכים קבוצתיים שמנצלים את הכשרון האינדיבידואלי של הכוכבים, במקום שייבנו עליו באופן מוחלט.

אבל האם לקיד נותר עוד דלק במיכל? הכל מתחיל ונגמר בו, עם כל הכבוד לנסיקה של קרטר ולניצוצות של ג'פרסון. אם קיד ימשיך להידרדר, הנטס יחגגו בבינוניות. פרנק כבר הוכיח את עצמו כמאמן שיודע לתקשר עם שחקניו, אבל אם הוא אינו רוצה לסיים עוד עונה "טובה" שמסתיימת אחרי סיבוב-שניים בפלייאוף, יהיה עליו להוציא מים מן הסלע וכשרון מן הנגר.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

פרנק מקווה שהמסקנות של המאמנים היריבים לא יהיו להתחיל לשמור יותר ויותר איזורית, כי לנטס יש רק את קרטר והאוס כקלעי חוץ אמינים, ו-VC עצמו זקוק לשחקנים שירווחו לו את הרחבות ויאפשרו לו לנוע. מול איזורית ייחנקו שלושת הכוכבים בשמירות כפולות ומכופלות, ונטל ההוכחה ייפול על הצוות המסייע, שעל איכויותיו כבר הרחבנו דיו. אבל אל לו לקואץ' פרנק לדאוג יתר על המידה בעניין האיזורית, את ה-NBA מאכלסים חבורה של מאמנים שמרנים שמעדיפים לחיות ולמות על הכשרון, וזה משהו שיש לפרנק ממנו לא מעט, בטח יותר מ-60 אחוזים מקבוצות הליגה.

מועמד לפריצה:

קרסטיץ' יקבל, כמו בעונה שעברה, הרבה מאוד דקות משחק, ובמועדון בונים עליו שיתחיל לפרוע שטרות. הסנטר הסרבי יודע לשחק עם הגב לסל, וכבר הראה שיש ביכולתו להפוך לאופציה התקפית מצוינת, אז השאלות שנותרו לא פתורות הן בכל הקשור לאגרסיביות שלו בשני צידי המגרש, ולעקביות שהוא (טרם) מראה. אם יתחיל לרשום ממוצעים של 15 נקודות ו-8 ריבאונדים, בניו ג'רזי יהיו מאושרים.

מועמד לדעיכה:

שני מועמדים - קיד, בעיקר בגלל סימני הגיל וניתוחי הברכיים, וג'פרסון, שהתחיל את העונה שעברה כמו גדול, הציג יכולת צליפה מרשימה מרחוק, אבל בסוף התיישר עם ממוצעים נאים ותו לא. במקרה של יכולת בינונית של ג'פרסון ו/או של הקבוצה כולה הוא יהיה המועמד הראשי למצוא את עצמו בחוץ, לכל המרבה במחיר. אם כושר של קיד ימשיך לרדת, ספק אם יהיה מישהו שיהיה מוכן לקחת אותו.

תסריט אופטימי: אליפות היא עדיין מילה גסה בניו ג'רזי, אז בואו נגיד שקרסטיץ' יתקדם, קיד יחזור להיות בן 26, קרטר ידפוק עונה-עונה ובקיץ יחתום מחדש לשש שנים, והצוות המסייע סוף סוף יעשה את עבודתו - ויסייע. הנטס יסיימו במקום השני במזרח, לפני הפיסטונס, הבולס והקאבלירס, ויפגשו בגמר המזרח את מיאמי.

תסריט פסימי: הברכיים של קיד יגרמו לו לשחק בהליכה, ג'פרסון ייכנס לסלאמפ וימצט את עצמו מעבר לנהר ההאדסון, והנטס לא ישיגו יתרון ביתיות בסיבוב הראשון ויתקשו לשחזר את ההישג מאשתקד. פרנק יקבל מכתב פיטורים בקיץ, קרטר יערוק לאורלנדו, והקבוצה תיכנס לבנייה מחדש, עם פזילה לכיוון 2009, אז יעבור המועדון לברוקלין.

תחזית: איך שזה נראה כרגע, ניו ג'רזי היא הקבוצה החמישית בטיבה בקונפרנס. השיפור בדרג הביניים של המזרח (אליו שקעה דטרויט ועלתה שיקגו) לא יאפשר לנטס לחזור לסיבוב השני. וגם אם יגיעו לשם, את אוויר הפסגות של הגמר האיזורי הם לא יזכו לנשום.