בסיום המשחק לברון ג'יימס כרע ברך על הפרקט, עצם עיניים והחזיק את פרצופו כלא מאמין. זה עתה קבוצתו מיאמי העפילה לגמר המזרח, אחרי שגברה על בוסטון החזקה והמנוסה עם ניצחון 87:97 ו-1:4 בסדרה, ועל אף שנראה היה שהוא נהנה מתשומת הלב של הצלמים שהקיפו אותו - קשה היה שלא להתרגש עבור כוכב מיאמי.
לברון קלע הבוקר (חמישי) 33 נקודות מדהימות מול הסלטיקס, ולמעשה קלע את כל 10 הנקודות האחרונות של המשחק, בחלק מריצת 0:16 של ההיט מול בוסטון המותשת. ג'יימס, שהודח על ידי הסלטיקס פעמיים בשלושת הפלייאופים האחרונים, התמוגג מהניצחון, ששיחרר אצלו הרבה לחץ.
"הכל עבר לי בראש באותם רגעים", אמר לברון, "סוף סוף עברתי את המכשול הזה. חשבתי על כל הקיץ שעבר עליי, כשהחלטתי להגיע לכאן ולהיות חלק מהקבוצה הזאת. כל השיחות שלי עם וויד, כל ההתלבטויות שלי, הכל עלה לי לראש".
אל תפספס
לברון הסביר כי "בוסטון היא הסיבה שבגללה החלטתנו לבנות את הקבוצה הזאת, כשראינו את שלושת הכוכבים שלה הופכים קבוצה גדולה שזוכה באליפות". עוד הוא הוסיף כי "עם כמה שאהבתי את קליבלנד, עמוק בלב ידעתי שלבד אני לא אוכל לנצח את בוסטון. אני מתנצל על איך שזה קרה, אבל ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים. ידעתי שכדי שאוכל להתקדם בקריירה, אהיה חייב לחלוף על פני הקבוצה שהרגע הדחנו".
ג'יימס החמיא ליריבה מבוסטון, כשאמר ש"הם אף פעם לא מוותרים, הם אף פעם לא מורידים את הרגל מהדוושה. הם יילחמו מולך על כל נקודה, אי אפשר להוריד את הדריכות מולם".
דוק ריברס חיבק בסיום את לברון, וסיפר לאחר מכן מה לחש באוזנו. "מעולם לא ראיתי קבוצה שסופגת כל כך הרבה ביקורת", אמר ריברס על מיאמי, "מה שלברון עשה היה חוקי לחלוטין. הוא לא עבר על החוק. אולי המצעד בתחילת העונה היה קצת מוגזם, אבל חוץ מזה, פשוט אמרתי לו שימשיך בדרכו ואיחלתי לו בהצלחה. הוא היה מאוד אמוציונלי, ואני שמח בשבילו. אתה לא יכול להיות ספורטאי ווינר בלי להיות אמוציונלי".
צריך לזכור שלברון הצטיין בדקות הסיום, אבל מי שהחזיק את מיאמי במשחק היה דווין וויד, שקלע 34 נקודות באחוזים מצוינים, ובכל פעם שבוסטון איימה לברוח הוא הגיב בסל חשוב. הרב גוניות ההתקפית של מיאמי נראית קטלנית בשלב הזה של העונה, ופלאש יודע ש"כשאתה משחק במשחק כזה, ויש לך עוד שחקן בקבוצה שמסוגל לעשות דברים כמו לברון, זה הופך אותי לאוהד על המגרש, וזה בוודאי הופך את המשחק לקל יותר".
אבל עם כל הכבוד לחגיגה של ההיט, מה קרה לבוסטון בסיום? אומנם מיאמי התפוצצה מבחינה התקפית, אבל למה שחקני הסלטיקס לא הצליחו לקלוע סל בארבע הדקות האחרונות? למה השחקנים הכל כך מנוסים הללו איבדו כדורים, החטיאו זריקות כמו טירונים וקיבלו החלטות כל כך גרועות?
"דווקא הייתי בטוח שאנחנו טובים ושאנחנו חזק במשחק", הודה ג'ף גרין, שלא יכול היה להסביר את ההתפרקות. "אני פשוט עצבני", אמר פול פירס בסיום, "הלוואי ויכולתי לשחק טוב יותר הלילה. לצערנו, הגענו כבר תשושים לסיום. אני מוריד את הכובע בפני מיאמי, הם שיחקו נהדר".
כל הכוכבים של הסלטיקס קרטעו. גארנט לא קלע סל שדה במשך שלושה רבעים, ריי אלן שיחק לא רע אבל החטיא גם הוא כמה זריקות קלאץ', פירס איבד כדורים והסתבך בעבירות, ורונדו בקושי שותף בגלל פציעה (וגם כששיחק היה אנמי). "השקענו הרבה מאמץ במשחק מספר 3", הודה ריברס, כשהוא מגן על שחקניו, "ואני לא יודע אם יכולנו להחזיר לעצמנו את המאמץ שהשקענו".
בוסטון לא יודעת איך היא תיראה בעונה הבאה, כששלושת הכוכבים המזדקנים התבגרו בעוד שנה, אבל לפחות המאמן התייחס לספקולציות ורמז שהוא יישאר. "אני סלטיק", אמר ריברס, "ואני אוהב את השחקנים שלי. אני רוצה להמשיך לנצח פה. אני אדם מאוד תחרותי, ויש לי קבוצה מאוד תחרותית, אז נראה. זה מה שאני חושב היום, אבל מחר זה יוכל להשתנות. בכל אופן, אני לא מרגיש שהקבוצה הזאת גמרה את הסוס, וכרגע נראה לי שאחזור".
גם ריי אלן הוסיף ש"זאת הקבוצה שלי, ואני לא מתכוון ללכת לשום מקום אחר", ופירס סיכם כשאמר ש"קווין, ריי ואני בסך הכל היינו בריאים במהלך העונה. ריי יכול להמשיך לפחות עוד שלוש-ארבע שנים, ול-KG יש לפחות עוד שנה אחת, כך שאני מרגיש שגם בשנה הבאה נמשיך להילחם. דברים ייראו אחרת בשנה הבאה, אני יודע את זה בוודאות, כי הרבה שחקנים מסיימים חוזה".
