האם ממפיס באמת מסוגלת להפתיע את סן אנטוניו?
אסף רביץ: לא. ממפיס אחלה קבוצה גם בלי רודי גיי הפצוע, אבל מה שעבד למשחק אחד נטול ג'ינובילי לא יספיק כדי לנצח את הספרס בהרכב מלא בסדרה. הגריזליז בנויים הרבה יותר טוב כדי לעצור יריבות סטנדרטיות יותר, קבוצות של כוכבים ורול פליירס, לא את העומק והגיוון ההתקפי שמציגה סן אנטוניו. אצל החבורה של פופוביץ' תמיד יהיו שניים-שלושה שחקנים שיתפסו יום, לממפיס יש רק שתיים וחצי אופציות רציניות. וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על ההבדל בניסיון, מהכוכב דרך המאמן ועד הקהל והאפסנאי.
מתי ברסקי: הניסיון בצד של הספרס, אבל ממפיס מסוגלת להפתיע. לקראת הסדרה כתבתי שסן אנטוניו צריכה להימנע מלהיגרר אחר הגריזליס לסגנון משחק פרוע, אבל מסתבר שהתהפכו היוצרות הדובים משחקים מבוקר והולכים פנימה לגבוהים, הספרס משחקים מהיר עם דומיננטיות של הגארדים, מה שמוביל להרבה איבודים ומעט מדי התקפות שנעות סביב דאנקן-של-הפלייאוף. בשני המשחקים הראשונים ממפיס לא נלחצה מיתרון הספרס ומתחה אותם למשך 48 דקות מלאות, אני מאמין שהולינס הנהדר ימצא פתרונות להגנת הספרס, יתכן שזה לא יספיק וסן אנטוניו תיקח את הסדרה בשישה משחקים כפי שהימרתי, אבל סנסציה כבר לא תפתיע אותי לגמרי.
עומר דיקמן: עם כל הכבוד, ויש כבוד, לים הכישרון של ממפיס, אני פשוט לא רואה את זה קורה. קבוצה שאף אחד משלושת השחקנים המובילים שלה (רנדולף גאסול וקונלי) לא דרך מימיו בפלייאוף, לא יכולה לקחת סדרה של 7 משחקים מול הקבוצה המנוסה בתבל. לממפיס יש אמנם לא מעט יתרונות במאץ' אפ כמו הריבאונד וההגנה של טוני אלן שיעשו לספרס צרות, אבל בסופו של דבר הניסיון הוא הפקטור החשוב ביותר בשלבים האלה. ממפיס תקבל את המחמאות, אבל לא את ההעפלה לסיבוב הבא.
עד כמה הלייקרס צריכים להיות מודאגים מהיכולת של גאסול?
אסף רביץ: הם צריכים להיות די מודאגים. אני יודע, המון דגים אמיתיים ו-וירטואליים נעטפו באזהרות שהזן מאסטר פטר במבט אדיש ועוד טבעת לאוסף, אבל זה לא אומר שהוא לא שם לב לבעיות. להיפך, הוא בדרך כלל הראשון שמזהה אותן ומוצא את הדרכים שלו להעלים אותן. פאו הרגיל את הלייקרס שהוא נהדר במשחקי הבית ונעלם במשחקי החוץ בפלייאוף. על מה יכולים להעיד שני משחקי בית איומים מול השאריות המחוממות במיקרו שהם הגבוהים של ניו אורלינס? האופציה המדאיגה היא שאחרי 390 משחקים בארבע העונות האחרונות, הסנטר בן ה-31 פשוט מותש. הלייקרס צריכים לקוות שיכולתו במשחק מספר 3 היא תחילתה של מגמה חיובית מצדו.
עומר דיקמן: האמת אני ממש לא יודע איך לאכול את המשברון הנוכחי של גאסול. המאץ' אפ מול ההורנטס ומול לאנדרי הנמוך אמור להיות טיול בפארק בעבור הסנטר ההתקפי המוכשר ביותר בליגה (ולראייה ממוצע של 23 נקודות ו-13 ריב' למשחק במפגשי העונה הסדירה), כך שההתמוטטות שלו מול לאנדרי וארון גריי בשני המשחקים הראשונים של הסדרה היא בבחינת סימן שאלה עצום, בטח לאחר שהביקורת הקשה שספג במשחק הראשון לא שינתה במאום את רפיסותו של פאו במשחק השני. כרגע, לאור יכולתו במשחק מספר 3, אני עוד מוכן לפטור את הספרדי בנימוק של משברון מקרי.
מתי ברסקי: יש שמועות שפאו סוחב פציעה, זה יכול להסביר איך במשחקים 1 ו-2 הוא רשם לסירוגין 0 ריבאונדים בהתקפה או בהגנה. אבל בדיבורים הקבועים על רכות מנטלית מתעלמים מהקושי של גאסול להוריד כדור לרצפה מול שומר נמוך ופיזי כמו קרל לאנדרי. במפגש האחרון מול לאנדרי וההורנטס בשלהי מרץ, גאסול קלע 9 מ-14 מהשדה, הודות לסלים קלים ברבע הראשון שהכניסו אותו למשחק: פוט-בק בריבאונד התקפה, דאנק וליי אפ מאסיסטים של הגארדים שהפעילו אותו. כך שבמידה שפאו בריא, במקום להיות מודאגים הלייקרס צריכים לנהל התקפה פחות סטטית, ואז גם הזריקות של פאו מרחוק יתחילו להיכנס. לראייה, הסטט'ס של הספרדי במשחק 3.
אל תפספס
אז דאלאס מרשימה או שפורטלנד מאכזבת?
עומר דיקמן: הקרדיט לדאלאס, שפשוט ממשיכה לשחק את המשחק שלה ולא להתרגש יותר מדי מהעובדה שהגענו לשלב הזה בעונה שבו היא נוטה להתפרק לגורמים. על אף ההפסד בפורטלנד, המאבס נראים כרגע כמו הקבוצה הטובה יותר בסדרה. החששות מהמאץ' אפ של דירק מול וואלאס התגלו כחסרי כל בסיס שעה שהגרמני טוחן את קראש כבר 3 משחקים ברציפות, סבא קיד זוכר לקחת את הוויאגרה שלו לפני כל משחק, ולמעט טייסון צ'נדלר שקצת נעלם ולמריון הצ'וקר שלא התייצב לסדרת פלייאוף מאז שנולד, נראה שלשם שינוי, משדרים בטקסס עסקים כרגיל גם בסוף אפריל.
מתי ברסקי: דאלאס מנצלת את שלל הכלים ההתקפיים וההגנתיים ברוטציה העמוקה שלה, אבל מדובר בקבוצה שמסתמכת בעיקר על זריקות עם הפנים לסל, במובן הזה דווקא התקפת הבלייזרס המושמצת היא יותר מגוונת, מהירה וגם מבוקרת. כרגע זו פורטלנד שמאכזבת ובהגנה: הגארדים לא נלחמים דרך החסימות של נוביצקי, אלא עושים חילוף ושומרים עליו סיטואציה שהג'רמינייטור אוהב. התעקשותו של מקמילן לשים את באטום על נוביצקי, מונעת מהצרפתי לסייע במניעת זריקות משלוש, נקודת תורפה נוספת בהגנת הבלייזרס. אומנם שלשום נוביצקי לא הצליח לקלוע על באטום, אבל זה לא משקף את מה שקרה בדאלאס.
אסף רביץ: גם וגם. הסדרה רחוקה מלהיות גמורה, אבל יחסי הכוחות בהחלט שונים מהצפוי אחרי שלושה משחקים. הבלייזרס בנויים על שמונה שחקנים, אבל כשברנדון "כואב להסתכל" רוי ורודי "האירופאי הכי מפוספס מאז קירילנקו" פרננדז לא מתפקדים, השמיכה קצרה מדי. רוי הופיע למשחק הבית ושינה את התמונה במעט, אבל עדיין אין להם מספיק כלים להתמודד עם האופציות המגוונות בהן ריק קרלייל משתמש ביעילות מרשימה. אצל דאלאס הסיפור הוא ג'ייסון קיד, והמחמאה הגדולה ביותר היא שמקמילן מעדיף לשים עליו את השומר הטוב ביותר שלו - ג'ראלד וואלאס. אם קיד ימשיך ככה, אולי ניאלץ לקחת אותם ברצינות בכל זאת.
האם לאוקלהומה סיטי כבר יש מה שצריך כדי לאיים על התואר?
עומר דיקמן: אם להמשיך בקו השמרני, אז אין ספק שלאוק' סיטי יש כל מה שצריך כדי להפוך לקונטנדרית אמיתית למעט דבר אחד - ניסיון. עם כל הכבוד למשחקי הנבחרת בקיץ, ווסטברוק ודוראנט טרם זכו לעמוד בפני מבחן מנטלי משמעותי, כמו היקלעות לפיגור לא צפוי במהלך סדרת פלייאוף או התמודדות בשלבים המלחיצים של הפוסט-סיזן. עם שחקנים מובילים מהצמרת של הליגה, קו קדמי קשוח והגנת ברזל, אני מאמין שהת'אנדר יכולים לאיים על התואר, אבל רק בשנה הבאה.
מתי ברסקי: אני נוטה להמר נגדם מול הספרס ומצד שני, יש לרעמים מאצ'-אפ מוצלח נגד הלייקרס. כבר אשתקד, אוקלהומה זכתה לטבילת אש מוצלחת מול האלופה המכהנת: דוראנט חווה על בשרו את השמירה הפיזית של ארטסט, השתפר ממשחק למשחק ואף תרם הגנה טובה משלו על בריאנט. כעת ראסל ווסטברוק הוא החוליה החלשה בהגנה: למרות נתונים מרשימים של פיזיות, אתלטיות ואורך, ווסטברוק רחוק מלשמור היטב ורכזים יריבים נוטים לחגוג מולו. גם הדומיננטיות שהוא פיתח העונה בהתקפת התאנדר יכולה להיות הרסנית, כשהיא באה לידי ביטוי בימים חלשים בהתקפה מצד ספולושה ואיבאקה. תוסיפו לכך את המחסור בביג-מן שיספק נקודות בצבע ותקבלו קבוצה צעירה וחזקה שנמצאת בדרך הנכונה לאיום על התואר, אבל עדיין לא שם לגמרי.
אסף רביץ: כן. בעצם, הייתי נחרץ יותר אם היה להם על הספסל עוד שחקן פנים שמסוגל לייצר נקודות, אבל גם ככה מדובר בקבוצה שנבנתה לפי הספר המצליח "איך לבנות קונטנדרית בתשעה צעדים פשוטים" (צעד מספר 1: לזכות בבחירה הנכונה בדראפט הנכון). השנה הם סוס שחור רציני, עוד שנתיים של ניסיון הם כבר יהיו מועמדים רציניים לאליפות. אני מסתכל ימינה ושמאלה ולא ממש רואה מי יאיים עליהם במערב בשנים הקרובות.
מי נראית כרגע פייבוריטית לקחת את המערב?
מתי ברסקי: עם היכולת שאנדרו ביינום הפגין במשחק מס' 2, מסתמן שהפציעה המדאיגה כבר מאחוריו; ארטסט ופישר פתחו את הפלייאוף עם ידית מאופסת; והשחקן השישי של העונה ובצדק, למאר אודום, נתן את העונה הכי עקבית שלו והוביל את הלייקרס לשוויון מול ניו אורלינס. בריאנט וגאסול עוד יספקו את הסחורה מול יריבות חזקות יותר, ועם מאט בארנס שהחלים, סטיב בלייק, שאנון בראון ואודום, יש ללייקרס ספסל חזק מזה שהיה להם באליפויות הקודמות, אולי הספסל החזק ביותר מבין הקונטנדריות. אז במילה אחת, הלייקרס.
עומר דיקמן: פיגור מוקדם או לא פיגור מוקדם, פאו מת או לא פאו מת, בשלב הזה של הפלייאוף מוקדם מדי להפוך סדרי עולם ותחזיות שנחזו אך לפני שבוע ימים. למרות הכושר הבאמת מביך של הלייקרס בשני המשחקים הראשונים, אני אמשיך לדבוק בדעה הפופוליסטית והשמרנית לפיה אני לא מהמר נגד קובי ופיל כל עוד אין לי סיבות מספיק טובות לעשות כן. אז נכון שבמאץ' ההיפותטי מול שיקגו או מיאמי אני אהסס קצת יותר להמר עליהם, אבל כשהיריבות הן המאבס האנמיים, הת'אנדר חסרי הניסיון ואפילו הספרס, אני הולך עם הלייקרס בלי לחשוב פעמיים.
אסף רביץ: הלייקרס. מי שרוצה להמר נגד פיל וקובי עושה את זה על אחריותו בלבד. האלופה בשנתיים האחרונות, אלופת המערב בשלוש השנים האחרונות, הקבוצה שלא הפסידה בקונפרנס הזה מאז שגאסול איחד כוחות עם קובי- מי שרוצה להגיע לגמר תצטרך להביא משהו מיוחד מאוד כדי להדיח את החבורה הזאת. בינתיים, אני לא רואה את המשהו המיוחד הזה אצל אף אחת מהיריבות הפוטנציאליות וגם לא מתרגש במיוחד ממשבר הסיבוב הראשון המסורתי של הלייקרס.
אל תפספס
