אפקט לברון: על הטרייד הענק של אורלנדו

לא בכל יום נראה את אחת משלוש הקבוצות הטובות ב-NBA בשנתיים האחרונות מחליפה חצי קבוצה. אורלנדו הגיעה לגמר הליגה לפני שנה וחצי ולגמר המזרח לפני חצי שנה, ובכל זאת החליטה לפרק את החבילה. לא שהחלטת הפירוק עצמה לא הייתה מוצדקת - וינס קרטר ורשאד לואיס, שני העוזבים המשמעותיים, אכזבו בכל דרך אפשרית והפכו את אורלנדו לקבוצה שלא באמת מסוגלת להתמודד מול הגדולות של הליגה השנה. ועדיין, זה לא טריוויאלי. בדרך כלל לוקח לקבוצות גדולות באיזור השנתיים להתחיל להבין שזה כבר לא זה, ועד שההחלטה מתקבלת מתבזבז חלק משמעותי משיא הקריירה של הכוכב שלהן.

הדחיפות בה פעל אוטיס סמית', הג'נרל מנג'ר של המג'יק, מחזירה אותי אל הקיץ האחרון ואל שלישיית המושמצים שלו. לסמית', כנראה, היה בראש תסריט בו דוויט הווארד משתחרר מהחוזה שלו ב-2012 ועושה 'דה דסיז'ן' משלו, לכן הוא הימר על כל הקופה, כולל על כאב הראש הלאומי. הניסיון הקלוש להגן על ההחלטה ההיא טען שטוב שהכוח עובר לידיים של השחקנים. מה שקרה באורלנדו זה סוג של דוגמא מוצלחת לכך - הפחד מעזיבה של דוויט לא אפשרה לאורלנדו לדבוק בשמרנות שמאפיינת קבוצות NBA בסיטואציות דומות, והכריחה אותה לפעול מהר ולהשתמש בכל התותחים הכבדים כדי לייצר סיכוי כלשהו לאליפות.

כל כך הרבה סיפורים מרתקים קשורים לטרייד הכפול שהתבצע השבוע, אבל גם הפעם את ההצגה גונב בקלות גילברט ארינאס. לפי הדיווחים, אייג'נט זירו לשעבר לא היה האופציה הראשונה של המג'יק, סמית' רצה להביא סופרסטאר מוכח יותר. אבל כרמלו אנתוני רוצה ניו יורק וכריס פול תקוע עם הנהלה זמנית, אז ארינאס הפך לאופציה די הגיונית עבור אורלנדו, שהייתה בערך האופציה ההגיונית היחידה עבורו (אולי גם דאלאס הייתה יכולה לחשוב על רעיון כזה).

מה נקבל מהשילוב בין דוויטי לגילברטולוג? בתסריט הפסימי, נוכל לגלות סוף סוף האם סופרמן באמת מהיר יותר מכדור אקדח. אני מאמין שהצמד הזה יעבוד טוב ביחד. הווארד הוא זה שדחף להבאת ארינאס, הרבה יותר מהמאמן סטן ואן גנדי, ולא במקרה - הוא צריך לידו סקורר והוא מאמין במנהיגות שלו שתהפוך גם את ליצן החצר לחלק ממערכת מנצחת. ארינאס מגיע לקבוצה חזקה של מישהו אחר, ומאוד יכול להיות שזאת בדיוק הסיטואציה שתוציא ממנו את המקסימום.

אני הרבה יותר מודאג מהמצב הפיזי של ארינאס. הוא שיחק מעט בשלוש השנים האחרונות ורק באחת מהן זה היה בגלל שטויות. המספרים שלו השנה לא מבשרים טובות- 17.3 נקודות ב-39.2 אחוזים מהשדה, ובעיקר- 6.9 זריקות משלוש על 3.2 זריקת עונשין. הנתון הזה מעיד על שחקן שמפחד או לא מצליח להגיע לטבעת כמו פעם (לפני חמש שנים הוא היה הולך לקו 10 פעמים במשחק). סמית' הימר על כך ששינוי אווירה יחזיר משהו מהארינאס הישן, לפחות במאני טיים, אבל במצבו הנוכחי בכלל לא בטוח שהוא טוב יותר מג'אמיר נלסון. הוא רק מרוויח פי 3 ממנו. עד שיוכיח אחרת, נדמה לי שארינאס יהיה הכי יעיל לאורלנדו כשחקן שישי.

להחזיר עטרה ליושנה זה גם המוטיב הבולט בחזרה של הידו טורקוגלו לקבוצה בה הפך לכוכב NBA. החזרה שלו הופכת את ההחלטה שלו לעזוב לאחר הפלייאוף המדהים לפני שנה וחצי, לאחת המטופשות של שחקן וגם של קבוצה - אורלנדו לא התעקשה מספיק להשאיר אותו. בלי מכונת זמן, קשה להאמין שהידו יצליח לשים בצד את השנה וחצי האיומות שעברו עליו ולחזור להיות מספר 2 ראוי בקונטנדרית. אבל שיתוף הפעולה המצוין שלו עם הווארד וההתאמה לשיטה של ואן גנדי מותירות מקום לאפשרות שיש סיכוי לקאמבאק.

גם אם ארינאס וטורקוגלו לא יהיו בשיא כוחם, הם מביאים מימד חשוב מאוד שהיה חסר באורלנדו בשנתיים האחרונות - יכולת לייצר נקודות לעצמם ולאחרים. יחד עם נלסון, לסטן ואן גנדי יהיו עכשיו שלושה מייצרים שכבר הוכיחו את עצמם ברמות הגבוהות, ושלושתם גם יודעים לקחת על עצמם משחקים בקלאץ'. גם ג'ייסון ריצ'רדסון, המניה הבטוחה ביותר בטרייד הזה, שאולי רק לבדו שווה את כל הבלגאן, יודע ליצור, אבל ליד השלישייה הזאת הוא יוכל להתמקד בהוצאה לפועל, ולהזכיר שהוא אחד הסקוררים היעילים בעולם כשיש מי שיפעיל אותו.

כשמוסיפים לחבורה הזאת את השיפור המשמעותי ביכולת ההתקפית של דוויט הווארד השנה (שעובר מתחת לרוב הרדארים בגלל החולשה שהייתה סביבו), מקבלים קבוצת התקפה עם פוטנציאל קטלני. אם ואן גנדי יצליח להכניס את כולם לשיטה שלו, זאת יכולה להיות גרסה אולטרה משופרת של הקבוצה המצוינת מ-2009 (אז הם היו בלי נלסון).

מה לגבי הגנה? גם לפני הטרייד, השיטה ההגנתית של אורלנדו התבססה על הנוכחות של הווארד ופחות על סטופרים בין שחקני החוץ. ג'יי ריץ' ינסה להיכנס לנעליים של פייטרוס.

אחרי שמתפזר העשן, אורלנדו נשארת עם קו אחורי מלהיב וקו קדמי דליל מדי. ברנדון באס נראה השנה כמו פאוור פורוורד פותח לגיטימי, אבל מאחוריו אין הרבה. ריאן אנדרסון הרך, מאליק אלן הסתמי, המצטרף הטרי ארל קלרק והרוקי דניאל אורטון ינסו לגרד מתוכם מחליפים סבירים. מעניין אם ואן גנדי ינסה גם הפעם ללכת על הרכב נמוך ולהשתמש בטורקוגלו כגבוה בחלק מהזמן. אם זה לא יספיק, יש לאורלנדו כלים לטרייד נוסף - כריס דוהון, ג'יי ג'יי רדיק וקוונטין ריצ'רדסון הופכים לדי מיותרים כרגע, אפשר לארגן חבילה יפה משניים מהם ולהביא שחקן פנים משמעותי. אפילו אם זה אומר שהחיבור המתבקש בין קיו-ריץ' לג'יי-ריץ' לא יחזיק מעמד.

בשורה התחתונה, קשה לבוא בטענות למהלכים של סמית'. אורלנדו אמנם קיבלה על עצמה התחייבויות כלכליות ארוכות טווח, אבל מקונטנדרית צריך לצפות שתעשה מה שביכולתה כדי להתמודד על אליפות וזה בדיוק מה שאורלנדו עשתה.

בכלל לא בטוח שזה יספיק מול הלייקרס, בוסטון ומיאמי, יש יותר מדי סימני שאלה ויותר מדי תלות בליצן חצר, אבל אם זה יתחבר יש כאן פוטנציאל למשהו ענק, וזה הרבה יותר ממה שיכולנו להגיד על אורלנדו לפני שלושה ימים.

שתי הצלעות הנוספות בטרייד מרגישות מרוצות - הן קפצו על הזדמנות בה קבוצה ביצעה מהלכי אין ברירה כדי לשפר עמדות לעתיד. במקרה של וושינגטון, שיפור העמדות קשור בעיקר לכך שהם נפטרו מארינאס ומפנים את הבמה רשמית לג'ון וול. אבל ארני גראנפלד אמור להרגיש שהוא מצמץ ראשון במשחק הפוקר.

אורלנדו חילקה את כל קלפי המיקוח שלה - קרטר הוא חוזה גמור גדול, גורטאט הוא סנטר מאוד מבטיח עם חוזה סביר, פייטרוס הוא שחקן טוב עם חוזה קצר, גם בחירת סיבוב ראשון וכסף היו בתמונה. כל אלה הלכו לפיניקס. הוויזארדס קיבלו את רשאד לואיס עם החוזה המעיק שלו, שהיתרון היחיד שלו הוא שהוא קצר בשנה מזה של ארינאס. לואיס גם סותם חור בסמול, אבל זאת הסתימה היקרה בהיסטוריה.

פיניקס, כאמור, קיבלה חבילה אטרקטיבית מאוד ונפטרה תוך כדי כך מהטעות הכי גדולה שלה - טורקוגלו. עכשיו היא מנסה להיפטר מהשנייה - ג'וש צ'ילדרס. גורטאט הוא סימן השאלה הגדול - האם הוא טוב כמו שהוא נראה במעט הדקות באורלנדו? האם הוא ישתלב בשיטת הריצה של פיניקס או שהוא צריך קבוצה קונבנציונלית יותר? גם אם התשובות לא יהיו טובות, הטרייד הזה טוב לפיניקס. במקרה הכי גרוע, הם עכשיו במצב מצוין לבנייה מחדש עוד שנתיים.