נסתפק בדברים האלה

מאזן בעונה שעברה: 54 נצחונות ו-28 הפסדים. מקום שני במערב.

סיימו את העונה: בהפסד בשישה משחקים ללייקרס בגמר האיזורי.

העונה של דנבר התהפכה כבר בשבוע הראשון שלה, כאשר צ'ונסי בילאפס הגיע מדטרויט בתמורה לאלן אייברסון הדועך והחוזה הנגמר שלו. מהר מאוד התברר שבילאפס הוא בדיוק מה שהדוקטור רשם לנאגטס הפרועים: מנהל משחק ומנהיג ותיק שיודע איך מנצחים משחקים. בהנהגתו, דנבר הפכה להפתעת העונה ולמרות דעיכה קלה בהמשך, הצליחה לשמור על המקום השני במערב הצפוף. פרט לבילאפס, הקבוצה מקולורדו נהנתה מעונה בריאה – כלומר, נדירה - של הסנטר הברזילאי היעיל ננה, שקלע ביותר מ-60 אחוזים מהשדה, מעונה מצוינת של הקלע המטורף ג'יי אר סמית' (שבתקופת אייברסון התקשה למצוא מקום), מעבודה הגנתית נהדרת של דאנטיי ג'ונס וקניון מרטין ומקאמבק לא הגיוני של ה-"בירדמן", כריס אנדרסן, שסיפק 2.5 חסימות ב-20 דקות וחיפה בכך על העזיבה של מרקוס קמבי. לעומת מה שנדמה במבט ראשון, המספרים מראים שדווקא ההגנה היא זו שהשתפרה בדנבר, במיוחד ביחס לעונות הקודמות של הנאגטס. הקצב המשיך להיות מהיר, אך באותו זמן ידע גם מידה של בקרה נדרשת.

אף אחד לא ידע מה לצפות מדנבר בפלייאוף, וזה עבד לטובתם בשני הסיבובים הראשונים. ניו אורלינס ודאלאס פשוט לא יכלו לעמוד בקצב של החבורה האתלטית של ג'ורג' קארל, שבעזרת בילאפס הייתה גם קשוחה, מפוקסת ובטוחה בעצמה. את שני הסיבובים דנבר עברה בחמישה משחקים, כאשר רוב הנצחונות היו קלילים והשיא היה ב-58 הפרש שהנחילו הנאגטס להורנטס - בניו אורלינס. בגמר המערב כבר חיכתה לחבורה של קארל הלייקרס, וגם מול האלופה שבדרך דנבר דאגה לתת פייט ולהיות שווה לחלוטין בחמשת המשחקים הראשונים של הסדרה. שניים משלושת ההפסדים במשחקים הנ"ל הגיעו לאחר חוסר יכולת להוציא כדור חוץ בהתקפה המכריעה (בשני המקרים זה נגמר בחטיפה של טרבור אריזה). במשחק השישי הלייקרס כבר חגגו בקולורדו והזכירו לנאגטס שקונטנדרית אמיתית צריכה קילומטראז' בפלייאוף.

באו: אהרון אפללו (טרייד, דטרויט), טיי לאוסון (דראפט), מאליק אלן (טרייד, מילווקי), ג'ואי גרהאם (שחקן חופשי, טורונטו), ג'יימס וויט (טרייד, יוסטון).

עזבו: דאנטיי ג'ונס (שחקן חופשי, אינדיאנה), לינאס קלייזה (שחקן חופשי, אולימפיאקוס), ג'ייסון הארט (שחקן חופשי, מינסוטה), סטיבן האנטר (טרייד, ממפיס).

על הנייר זה נשמע הגיוני. דנבר נתנה עונה נהדרת, סיימה שנייה בקונפרנס שלה, הגיעה לגמר האיזורי ונתנה פייט אדיר לאלופה שבדרך; כל מה שהיא צריכה לעשות זה לשמר את הקיים. הבעייה היא שכל מי שרואה את עצמה כקונטנדרית לגיטימית התחזקה באופן משמעותי הקיץ. יותר מזה: רוב היריבות של דנבר בצמרת המערב התחזקו. אם זוכרים שהנאגטס בסך הכל השיגו את המקום השני בזכות בית פנימי בין שלוש קבוצות עם אותו מאזן ותודות לפציעות ונפילות של קבוצות טובות יותר, הקיץ הקפוא נראה פחות מוצלח. סן אנטוניו התחזקה, פורטלנד התחזקה, דאלאס התחזקה; האם שימור הקיים יספיק לדנבר מולן? על הלייקרס, אורלנדו, קליבלנד ובוסטון בכלל אין טעם לדבר. מולן זה לא יספיק.

ככל הנראה, לא מדובר בבחירה. דנבר תקועה עם חוזים שלא יאפשרו לה גמישות בשנתיים הקרובות, ולפי הדיווחים הבעלים סטן קרונקי, שמשקיע לאחרונה כספים רבים כדי להשתלט על קבוצת הכדורגל ארסנל, לא מוכן להגדיל את ההפסדים הצפויים לו משנתיים של תשלום מס מותרות כדי להגביר את הסיכוי לקחת אליפות (למשל, ע"י שימוש בטרייד אקספשנס שיש לדנבר להציע). לכן הקיץ של דנבר היה שקט במיוחד, וכלל כל מיני טריידים על בחירות סיבוב שני עתידיות. לא שזה הפריע להנהלה של הנאגטס, שדווקא אוהבת לפעול בשקט. בזכות הטרייד ההוא של בילאפס, סגן הנשיא לענייני כדורסל של דנבר זכה בתואר מנהל העונה, ובכל זאת לרובכם אין מושג שקוראים לו מארק וורקנטיין.

לכן, המהלך המשמעותי של הקיץ היה ככל הנראה החתמתו מחדש של כריס אנדרסן. ציפורי הרוויח ביושר את החוזה הרציני שהוא יקבל, שעתיד להגיע עד ל-26 מיליון דולר ב-5 שנים הקרובות. בשאר הקיץ עסקה דנבר בקוסמטיקה למתקדמים, ובעיקר הוכיחה כשרון נדיר לאיסוף רוב הלא-מועילים-לא-מזיקים של הליגה. ארון אפללו ומאליק אלן מצטרפים לאנתוני קרטר, שחתם לעונה נוספת, ליצירת טריו הלמל"מים המושלם, שייאבק עם עוד כמה שחקנים בינוניים על הזכות לתת מנוחה לחמישייה בלי להפריע יותר מדי. העוזב העיקרי הוא דאנטיי ג'ונס, שפתח בחמישייה על תקן הסטופר ההגנתי וקיבל חוזה סימפטי מאינדיאנה, אבל בכלל לא בטוח שהוא יותר טוב מאפללו. עוזב נוסף הוא הליטאי לינאס קלייזה, שהתבזבז כמחליף של כרמלו והעדיף לקבל 6 מיליון דולר לעונה מאולימפיאקוס.

ונעבור למעללי השחקנים. במקום לספק את האתנחתה הקומית, הקיץ של ג'יי אר סמית' היה בעיקר טראגי: הגארד האתלטי נשלח ל-23 יום לכלא עקב תאונה שנבעה מנהיגה רשלנית שלו לפני שנתיים וגרמה למותו של חברו הטוב. לאחר שהודה במעשה במסגרת עסקת טיעון, הליגה השעתה אותו משבעת המשחקים הראשונים של העונה. החברים לקבוצה הביעו תמיכה והזדהות, כשהבולט בהם היה רנאלדו באלקמן, שלקח את הסולידריות צעד אחד קדימה ודאג להיעצר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בעצמו.

חמישייה: צ'ונסי בילאפס, ג'יי אר סמית', כרמלו אנתוני, קניון מרטין, ננה.

ספסל: טיי לאוסון, אנתוני קרטר, ארון אפללו, ג'יימס וויט, ג'ואי גרהאם, רנאלדו באלקמן, מאליק אלן, כריס אנדרסן, יוהאן פטרו.

מאמן: ג'ורג' קארל. (עונה שישית)

מועמד לפריצה:

ממש רציתי שזה יהיה הרוקי טיי לאוסון. הוא קולע מכל טווח, במכללות היה לו יחס אסיסטים/איבודים מצוין, הוא לקח אליפות עם צפון קרוליינה, היה הקלע המוביל בפיינל פור ומגיע מוכן ל-NBA אחרי שלוש שנות קולג'. אבל לאוסון ישחק מאחורי בילאפס ובעונה הקרובה כנראה גם מאחורי אנתוני קרטר, השחקן האהוב על ג'ורג' קארל בייקום. יהיו ללאוסון שנתיים ללמוד ולהתלטש לפני שיקבל דקות משמעותיות. אז מי כן יכול לפרוץ? כמעט אף אחד, אבל אם ממש צריך אז אני הולך על הרכש מהפועל ירוחם - ארון אפללו. הגארד שהגיע מדטרויט יקבל מקום בחמישייה בזמן ההשעיה של ג'יי אר, וינסה לתפוס את תפקיד הסטופר ההגנתי שמסוגל גם לקלוע שלשה מדי פעם.

מועמד לדעיכה:

קניון מרטין כבר עבר ניתוחים בחמש ברכיים שונות. כל שנה שהוא שורד נס רפואי כלשהו וכן, יכול להיות שהנס הזה יימשך עוד שנה, אבל גם יכול להיות שלא. גם חברו לקו הקדמי, ננה, כבר הפסיק להאמין שהוא מסוגל לעלות על פרקט 93 פעמים באותה עונה, והשנה נוכל לבדוק אם הוא מסוגל לעשות זאת שנתיים רצוף. פציעה של אחד מהם תהיה סיפור לא פשוט שיוביל להרכבים נמוכים והרבה דקות לשחקנים בינוניים. אני מקווה שהחבר'ה מדנבר צמו כמו שצריך ביום כיפור.

אקס פקטור:

אין לנאגטס הרבה סיכוי להפוך מקבוצה טובה לקונטנדרית אמיתית. אם קיים סיכוי כזה, הוא גלום בשם שעד כה כמעט ולא הוזכר: כרמלו אנתוני. מלו היה פושר בעונה הרגילה אשתקד מבחינת מספרים, אבל שיפר מאוד את העבודה הקבוצתית, ובפלייאוף הוא היה ענק. כדי שדנבר תוכל לפנטז ברצינות על טבעות, כרמלו יצטרך לבצע קפיצת מדרגה שתאפשר לנו לדבר עליו במונחים של חבריו למחזור - לברון ו-וויד. השנה הוא יגיע פחות מוטרד מהכתף הפגועה ועם יותר בטחון בקבוצה שלו. אם יש לו את המימד הנוסף, השנה כרמלו יהיה חייב להראות לנו אותו.

תסריט אופטימי:

המומנטום מהפלייאוף עוזר לנאגטס להגיע מוכנים ומגובשים יותר לעונה. החמישייה מחסלת את רוב המשחקים ברבעים הראשונים, הספסל מתברר כעמוק ויעיל וכרמלו משתלט על המשחקים הצמודים. 60 נצחונות, מקום ראשון במערב, מלו מקום שני במירוץ ה-MVP ונראה, נראה מי יעז לא לספור אותם בפלייאוף הפעם.

תסריט פסימי:

קיי-מארט מפסיד חודשיים ודנבר לא מוצאת מחליף, בילאפס מגלה ששבע שנים רצופות של גמרים איזוריים כמעט בלי להפסיד משחק לא עושות טוב לברכיים, כרמלו מזייף וג'יי אר סמית' חוזר להשתולל. העונה הקודמת מתבררת כנס ודנבר חוזרת להיאבק על אחד המקומות האחרונים בפלייאוף המערב הצפוף.

תחזית:

גם אם שחקני הפנים ישחזרו את נס העונה הבריאה, דנבר תדרוך במקום. כאשר כל הקבוצות מלפניה, מצדדיה וגם כמה מאחוריה השתפרו, הסיכוי לשחזר את המקום השני ואת גמר המערב לא גבוה. כרגע, האיזור הריאלי של הנאגטס נראה יותר כמו 52 נצחונות ומקום רביעי בקונפרנס.