אחוות הטבעת

אז זהו זה, גבירותי ורבותי. עונת 2008/2009 הגיעה הלילה (בין ראשון לשני) לסיומה, ואחרי שנת NBA לא רעה בכלל ופלייאוף מותח לפרקים, קיבלנו סגנית נהדרת, ואלופה ראויה עד מאוד. לראשונה קוראים אורלנדו מג'יק, וזו היתה הפעם השניה בלבד שהיא מגיעה לסדרת גמר, בעוד לשניה לוס אנג'לס לייקרס, וזוהי הטבעת ה-15 שיזכו לענוד שחקניה לאורך השנים. אין ספק: החבורה של פיל ג'קסון היתה הקבוצה הכי טובה בחוף המערבי לכל אורך השנה, והציגה את הכדורסל הטוב ביותר אף בפלייאוף הנוכחי. קשה לבקש יותר מזה. זה נגמר ב-86:99 במשחק, 1:4 בסדרה, ולא מעט שמפניות.

לאליפות הזאת יש אבות רבים. ג'קסון עצמו, למשל, שספג ביקורות מכל עבר על היותו מוערך יתר על המידה, הוכיח בפעם המי יודע כמה שמעטים יודעים לחבר קבוצות, ולהביא אותם למאני טיים מפוקסות לגמרי באופן מוצלח יותר, ואם זה לא מספיק - שבר את שיא האליפויות של רד אאוברך, עם 10; טרבור אריזה הוכיח כי הוא אחד הרול-פליירים הטובים בליגה; דרק פישר הוכיח את הלב הענק ואופיו יוצא הדופן; פאו גאסול הראה עד כמה הוא טוב, ואז יש את קובי בריאנט. ללייקרס כולה מדובר באליפות. לשחקנים, באופן נקודתי, זוהי נקודת שיא מסוימת בקריירה. אבל לקובי עצמו, דומה כאילו זו האליפות המתוקה מכולן. בריאנט זכה בסיום ב-MVP של סדרת הגמר, מה שהוסיף לו עוד רגע מאושר על הפרקט באורלנדו.

אחרי שבשלוש הטבעות הקודמות שלקח דיברו התקשורת והקהל על כך שהשחקן המרכזי באותן שנים היה דווקא שאקיל אוניל, הפעם יכול לזקוף בריאנט לזכותו אליפות שקודם כל, תהיה רשומה על שמו. זה לא רק תואר ה-MVP, אותו גרף בצדק בסיום. הוא הוביל, ניווט, ולשם שינוי ידע למצוא את האיזון המושלם בין מסירה לזריקה - בין עצמו לקבוצה. לא פלא שגם את המשחק הלילה, משחק האליפות, סיים בריאנט עם 5 אסיסטים, 4 חסימות ואיבוד בודד. האיש פשוט התקשה לקבל החלטות שגויות לאורך הסדרה.

אורלנדו דווקא התחילה היטב את המשחק בנסיונה לשמור את הסדרה בחיים. היא פתחה יתרון בן 9 הפרש במהלך הרבע הראשון, אך התפרקה ברבע השני, ועמדה בצד הלא נכון של ריצת 0:16 מוחצת של הלייקרס. משם, לוס אנג'לס כבר לא ממש הסתכלה אחורה. דקות גדולות של בריאנט ואודום במהלך המחצית השניה רק הגדילו את הפער, ולאורלנדו לא נותר אלא להביט בקבוצה הטובה בליגה - הטובה בעולם - עושה את שעולה על רוחה, בדרך לאליפות נוספת.

וקשה לסיים את סדרת הגמר הזאת - את העונה כולה, למעשה - בלי להתייחס לאורלנדו עצמה. כן, היא הפסידה: גם הערב, גם בסדרה כולה. אבל מהעונה הזאת יוצאת אורלנדו כמנצחת. אף אחד לא נתן לה צ'אנס לעבור את גמר המזרח; מעטים בכלל הימרו שתגיע עד שם. אבל סטן ואן גנדי הנהדר ואסופת השחקנים הסימפטית שלו הדהימה את כל העולם, וקנתה לעצמה לא מעט אוהדים ברחבי הגלובוס, תוך שהיא מציגה משחק נאה ששם את הקבוצה מעל הכל. אז כן, הקבוצה הזאת פחות טובה מהלייקרס - ראו את זה הלילה, ראו את זה בסדרה - אבל זו עדיין קבוצה, ואם דיברנו על הלייקרס כאלופה ראויה, הרי שאורלנדו סגנית ראויה לא פחות.

אם מישהו חשב שאורלנדו תגיע שבורה למשחק הזה, פתיחת המשחק של המג'יק הוכיחה אחרת. שחקניו של סטן ואן גנדי פתחו עם אנרגיות מחודשות אל מול הקהל הביתי, וחטיפה של קורטני לי ונקודות של אלסטון העלו את אורלנדו ל-6:15 כעבור שש דקות. אלא שקובי, בצירוף יכולת אגרסיבית של אנדרו ביינום, החזירו את הלייקרס למשחק, ובסיום רבע התקפי למדי הראה לוח התוצאות 26:28 לזכות הקבוצה המארחת.

המג'יק המשיכו ללכת פנימה גם בתחילת הרבע השני, כשדוויט הווארד הראה מעט נוכחות ונחישות. נלסון, פייטרוס וגורטאט עלו מהספסל והקפיצו את הקהל באמוויי ארינה, תוך שהם שומרים על היתרון הביתי בחיים. אלא שאז נכנס לעניינים טרבור אריזה הנהדר, ועם שתי שלשות גדולות מאסיסטים יפים של קובי העלה את הלייקרס ליתרון ראשון מאז הדקה הראשונה, ושתיים קלות של פישר קבעו 40:49 לאל איי, והשלימו ריצת 0:13 גדולה לאלופת המערב. המומנטום הנהדר של הלייקרס המשיך גם בדקות שנותרו עד המחצית, ולחדרי ההלבשה ירדה לוס אנג'לס ביתרון מבטיח - 46:56.

אורלנדו ניסתה לחזור למשחק ברבע השלישי, כשנקודות של קורטני לי ואלסטון צימקו את ההפרש, אלא שאודום התחמם מהעבר השני ועם שתי שלשות רצופות קבע 53:64. דקות מרהיבות של קובי, בצירוף אחוזים נהדרים של הלייקרס מחוץ לקשת, העלו את אלופת המערב ל-57:71, כשמהעבר השני לואיס, טורקוגלו והווארד על תקן נוכחים-נפקדים. סופרמן אף ספג עבירה חמישית עוד בתוך הרבע השלישי, ונקודות של פארמר מהספסל קבעו יתרון שיא ללייקרס עם העליה ל-12 הדקות המכריעות של העונה – 61:76.

קובי וחבריו פתחו את הרבע הרביעי בדיוק כפי שסיימו את השלישי, וסיכלו כל ניסיון קאמבק אפשרי של המג'יק, שנפתח עם שלשות של רדיק ונלסון, אך המשיך עם הגנה עצלה, אחוזי קליעה מחרידים ומוטיבציה נמוכה מהרגיל, ושש דקות לסיום פיגרה אורלנדו 85:69. משם היה זה באמת גארבג' טיים אחד ארוך, באופן לא לגמרי אופייני לסדרה הזו, וכל שנותר היה להביט אל הקלוז-אפים המרשימים שהתמקדו בקובי בריאנט כדי לחשוף פרצוף נרגש, בפעם הראשונה מזה זמן רב. זה נגמר ב-86:99 ענק ללייקרס, 1:4 מוחץ בסדרת גמר 2009, ואליפות נוספת שהולכת לקבוצה הטובה בליגה. עונת NBA גדולה הסתיימה לה; נתראה בשנה הבאה.

קלעו ללייקרס: קובי בריאנט 30 (6 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 2 חטיפות, 4 חסימות), למאר אודום 17 (10 ריבאונדים), טרבור אריזה 15, פאו גאסול 14 (15 ריבאונדים, 4 חסימות), דרק פישר 13, אנדרו ביינום 6, ג'ורדן פארמר 2, לוק וולטון 2.

קלעו לאורלנדו: רשארד לואיס 18 (6 מ-19 מהשדה, 3 מ-12 ל-3, 10 ריבאונדים), קורטני לי 12, רייפר אלסטון 12 (5 מ-15 מהשדה), הידו טורקוגלו 12, דוויט הווארד 11 (10 ריבאונדים), ג'יי ג'יי רדיק 8, ג'אמיר נלסון 5, מייקל פייטרוס 4, מרצ'ין גורטאט 4.