השקט שמאחורי ההצלחה

שקט היצירה שמעניק קרלו אנצ'לוטי לצ'לסי. בשעה שאלכס פרגסון רב עם השכנים והדרבי המנצ'סטרי מוכתר כגדול מכולם, הקלילות של צ'לסי מעוררת השתאות. בעוד שאצל היריבות שוררת אנדרלמוסיה בטונים גבוהים, האיטלקי משמיע את החיפושיות בחדר ההלבשה לפני המשחקים. אין מאמן בתעשיית הכדורגל שיכול לעבוד עם בעליים קפריזיים וצבעוניים כמו קרלו אנצ'לוטי, האברהם גרנט של אירופה אם תרצו. הוא לא מסתבך, לא מעורר אנטגוניזם, לא גורר את הקבוצה שלו למאבקים שאינם קשורים לספורט נטו ולא מעט בזכותו שורר שקט תעשייתי נדיר בסטמפורד ברידג'. אחרי שאתה עובר סטאז' אצל סילביו ברלוסקוני, רומן אברמוביץ' ואנשיו הם משחק ילדים.

לא רק האופי של אנצלוטי מרחיק ממנו את הזרקורים הלא נכונים, אלא גם מספר מהלכים. כאשר הגיעה ממנצ'סטר סיטי הצעה דרקונית לג'ון טרי, אנצ'לוטי הכריז שצ'לסי היא טרי. את דקו הוא הוציא מהנפטלין ולדרוגבה הוא נותן ביטחון וחופש פעולה בדיוק כמו שצריך נהוג בדרוגבה. כשצ'לסי קיבלה את העונשים הכבדים בגין שידול קטינים, אנצ'לוטי, במקום להפוך שולחנות, אמר "רק נתחזק מזה" וגיבה את הסגל הקיים. כי זה מה שאתה צריך לעשות שיש לך סגל מעולה שרץ הרבה זמן יחד ולא מאבד את כוכביו: לא לכפות את עצמך עליו.

יכול להיות שבזכות הרוגע שמקרין האיטלקי גם בעיתות משבר, שחקניו גם סבלניים יותר בדקות מכריעות כשצריך. צ'לסי שלו טרם הפסידה נקודה ובשקט בשקט שברה את שיא הניצחונות הרצופים כשניצחה את טוטנהאם 0:3. השיא הקודם היה תחת מוריניו ואתמול אנצ'לוטי שבר אותו עם 11 ניצחונות רצופים. לא סתם אמרנו מוריניו: כנראה שהמחליף האידיאלי של מוריניו הוא האנטי תזה שלו, מאמן שמותר על האגו שלו מול הבעלים והשחקנים, מאמן שמפנה את אור הזרקורים לשחקניו על המגרש.

הגנת מנצ'סטר יונייטד. אכן, הדרבי ה-152 ייזכר כאחד הגדולים, לבטח הגדול ביותר בשנים האחרונות, אך כמו שסר אלכס פרגסון אמר לאחר המשחק - "זה היה הדרבי הגדול בכל הזמנים, חבל רק שהרבה מזה אפשר לייחס לטעויות. אלמלא טעויות הגנה היינו מנצחים 0:6".

באירוניה דקה - האיש שהמציא את אקט מייבש השיער, ייתן לבן פוסטר, ריו פרדיננד ושאר ההגנה יבוש לפנים. עם הגנה כזו או יותר נכון עם גישה הגנתית כזו, למנצ'סטר יונייטד יהיה קשה לקחת עוד אליפות. זה התחיל לפני המשחק עם הצהרה של וידיץ', לפיה "ייקח לסיטי הרבה זמן להגיע לרמה שלנו" ומצד בן פוסטר ש "הסיטי יסיימו מחוץ לטופ 4", והמשיך עם תצוגת תכלית במשחק שכולו שחצנות.

עושה רושם שהמשחק חרץ את גורלו של בן פוסטר כאשר ואן דר סאר יפרוש, אחרי הטעות הנוראית בה איבד כדור תוך כדי כדרור לקרלוס טבז. שוערים איבדו את הזדמנות חייהם על פחות מכך. ומה עם ריו פרדיננד? אחרי שהשבוע צוטט כאומר ש"טבז לא חתם בליברפול כי הם היריבים האמיתיים שלנו ולא הסיטי", מה עוד יש להגיד חוץ ממה שנאמר – שחצנות, שחצנות ועוד קצת שחצנות. שחצנות, לדעת הרבה אנשי ספורט, זו לא מגרעה. אך כשבקוקטייל מהול גם זלזול, זה הופך למנגון השמדה עצמית.

אלכס פרגסון נתן לחניכיו לגיטימציה להקל ראש בסיטי. כיצד השחקנים יכולים להיות דרוכים כמו אולר קפיצי, אם המאמן אומר לפני המשחק "בשבילי ליברפול זה הדרבי האמיתי" וקובע שהסיטי הוא מועדון קטן עם מנטאליות של מועדון קטן". גם אם בסופו של דבר הוא קצת צודק, המלחמה הפסיכולוגית שלו הפעם הייתה חרב הפיפיות שלו.

זה הכרחי ורומנטי ליצור אקשן ודרמה לקראת משחקים גדולים, אבל הפעם הזחיחות של יונייטד כמעט ועלתה להם בנקודות. להבדיל מפוסטר, פרדיננד והשאר, ריאן גיגס אמר לפני המשחק "ההצלחה של הסיטי יכולה להועיל לכדורגל האנגלי ולמנצ'סטר". הוולשי, היחיד מדור הנפילים של קבוצת הטראבל ששיחק, היה מפוקס במטרה. פיטר פן הנחיל הפסד 200 למנצ'סטר סיטי בפרמיירליג, בישל שלושה שערים וניצח במו רגליו את הדרבי הגדול בהיסטוריה של העיר התעשייתית.

שלשום בטרף מור נכנס כמחליף הרכש החדש, דייויד ניוג'נט, שכבש צמד מהאגדות שהעניק לבארנלי ניצחון 1:3 על סנדרלנד. ניוג'נט נכנס לראדאר של הסקאוט, אולם, על מנת שהכוונת תתביית עליו הוא יצטרך להוכיח יציבות כמו דארן בנט, האיש שכבש את השער המצמק.

החלוץ שהיה על מסלול הנדודים סטייל ניקולס אנלקה מצא בית. "האם אני רוצה ללכת להאל סיטי?" שאל הקיץ דארן בנט בטוויטר האישי שלו. "לא", ענה. "האם אני רוצה ללכת לסטוק סיטי?" חזר לתהות, "לא" חזר וענה. "האם אני רוצה ללכת לסנדרלנד?", נחשו את התשובה, "כן, אז תפסיק לזיין בשכל, לוי". על ההודעה הזו חטף החלוץ האנגלי קנס בגובה 80 אלף ליש"ט מדני לוי, יו"ר טוטנהאם, שבסוף מכר אותו, נכון, לסנדרלנד.

לא מדובר פה על עוד נער חידות מריו, כי אם על גבר בן 25, מוכר, ידוע ובכל זאת עדיין נדמה שלא פרץ. בהחלט לא המקרה הקלאסי של סקאוטינג. כאן מגיע הטוויסט, האור בקצה האיצטדיון. בנט עבר לסנדרלנד של סטיב ברוס והגדיל את סכום העברות ששולם עליו ל-29 מיליון ליש"ט בארבע קבוצות שונות. ברוס ייצב את החלוץ האנגלי. העונה בנט קשוח וערמומי בתנועה שלו, הוא מנצל הזדמנויות וכבר כבש 5 שערים. בהחלט מתחרה נוסף וראוי לריאלטי האנגלי "החלוץ השני של שלושת האריות", שהמנצח בו יפתח לצידו של ווין רוני בנבחרת.

האל סיטי ניצחה רק שני משחקים בשנת 2009. עד לכריסמס בשנה שעברה, העולה החדשה הייתה הלהיט של הליגה עם 27 נקודות. כנראה שלסנטה קלאוס נגמרו המתנות כשהגיע לאיצטדיון kc, מפני שמאז האל ניצחה שני משחקים בלבד וצברה 8 נקודות בחצי השני של העונה, הכי מעט בליגה.

השבוע, קבוצתו של פיל בראון, שלא מוריד את האוזנייה מהאוזן, הפסידה לעולה החדשה, ברמינגהאם, 1:0. בטוח שמישהו לחש לו שם שכל העולות החדשות ניצחו, בארנלי 1:3, וולבס 1:2, אבל בטוח שזה לא ניחם אותו. בראון יודע שהעולות נראות טוב יותר מיריבותיהן שנשארו בליגה - האל סיטי ופורטסמות, שהפכה שלשום לקבוצה הראשונה שמפסידה את ששת משחקי הפתיחה של העונה.

הנה, יש לנו עוד מיני דרבי לונדוני. ארסנל הקבוצה שנמצאת הכי הרבה זמן בליגה הראשונה נגד פולהאם, המועדון המקצועי הכי ותיק בלונדון. התותחנים ייסעו לקרייבן קוטג', האיצטדיון היחידי בליגה עם יציעה עמידה. אותנטי כפי שנראה בסרטי השחור לבן. פולהאם סיימה אשתקד במקום השביעי הרבה בזכות ניצחונות בית על ארסנל ומנצ'סטר יונייטד. לא בטוח שהשנה זה יכול לחזור על עצמו. כבר במחזור השלישי צ'לסי ניצחה 0:2 בקרייבן קוטג', על רקע הפתיחה הפושרת של הבחורים של רוי הודג'סון - שני ניצחונות מחמישה משחקים, בעוד ארסנל התאוששה עם ניצחון 0:4 על וויגאן. ארסנל תבוא למשחק עם הביטחון הונגרי צרפתי שלה ופולהאם תעשה לה חיים קשים עד הסוף, במטרה לשחזר משהו מהעונה שעברה.