לקשור את השרוכים: ההזדמנות של מכבי תל אביב להשיב את כבודה

3 במאי 2010. ערב יום שני. שבוע אחרי ההפסד הביתי במשחק העונה ואובדן המקום הראשון יצאה מכבי חיפה לבלומפילד לפגוש את מכבי תל אביב. במשך כל השבוע התעסקה התקשורת במוטיבציה שתהיה לשחקנים הצהובים לנצח את המשחק ובכך "לעזור" להפועל תל אביב במאבק האליפות. גם חלק לא קטן מהקהל התבטא בפומבי כי במצב כזה עדיף להפסיד. "הייתה תחושה מוזרה במשחק ההוא גם בהיבט של הקהל", נזכר שחקן בקבוצה. "היו אוהדים שלא עודדו אותנו ואפילו היו כאלה ששמחו בגולים של חיפה. זה לא מובן ולא נורמאלי". הדילמה חלחלה לשחקנים ועל הדשא, מכבי תל אביב נראתה אנמית וחלשה והפסידה 2:0 ללא כל מאבק. כך נולד הכתם.

שלא תטעו, האירוע הזה הוא נקודה שחורה בהיסטוריה של מועדון בסדר גודל של מכבי תל אביב. הוא מהווה טראומה עבור שחקנים ששיחקו באותו משחק וגם שחקני עבר צהובים בכירים מסרבים לדבר עליו או להכיר בו. מכבי תל אביב אולי לא 'נתנה את המשחק' במתכוון למכבי חיפה, אבל הטעם הרע שנשאר ותחושת אי הנוחות שנוצרה הספיקו כדי להכתים את תדמית המועדון. רצה הגורל ובדיוק שנה לאחר מכן מכבי תל אביב מקבלת הזדמנות נדירה למחוק את אותו ערב. הנסיבות החיצוניות זהות, אך המצב הפנימי בתוך המועדון שונה לחלוטין. מכבי תל אביב תעלה במוצאי שבת למשחק מנקודת מבט אחרת. הטראומה תשב בראש וכך גם הרצון לכפר. לסגור סופית את עידן ההתרפסות. להסיר את הכתם.

לקראת סיום אותו משחק, כשמכבי חיפה השתעשעה עם הכדור והעבירה זמן באי נוחות (אולי מתוך רצון לא לנצח בתוצאה שתפתח תיבת שרצים), גם הקהל הצהוב הבין את הטעות והחל לצעוק: "ביזיון". גם אלה שהשנאה להפועל חזקה יותר עבורם מהאהבה לקבוצתם, הבינו שמכבי תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה להיראות כך. עבור השחקנים, מנגד, הטראומה הגיעה מאוחר יותר כפי שמסביר שחקן שפתח באותו משחק: "איך אפשר לשכוח איך דיברו עלינו בתקשורת בשנה שעברה? ירדנו בהרגשה רעה כי הפסדנו וההרגשה הפכה מגעילה כי חשבו שפתחנו רגליים. לא היה מישהו שלא רצה להתאמץ ולא היה שחקן שרצה להפסיד. שיחקנו בסיטואציה מוזרה בגלל הקולות בקרב הקהל, אבל לא להתאמץ כדי לעזור לחיפה? זה בלתי נתפש בעיניי. אני אפילו לא יכול לחשוב על זה".

אלא שעבור מועדון כמו מכבי תל אביב, שחרט על דגלו ערכים של תחרותיות וניצחון בכל מחיר, ההופעה ההיא בלתי מתקבלת על הדעת ומעוררת תחושה קשה של אי נוחות. "אין אמת בדיבורים, הכל שטויות", מזדעק ניסים בכר, סמל צהוב, מיד כשמזכירים את אותו משחק. "אין קבוצה ואין שחקן שלא רוצים לנצח. הדברים האלה היו קיימים לפני 40-50 שנה. כל מי שנולד במועדון יודע שמקום שני לא נחשב וזו הדרישה מהשחקנים כל שנה". דני לאופר, יו"ר המועדון בעבר, מוסיף: "מכבי לא נתנה את המשחק, היא פשוט לא הייתה קבוצה מספיק טובה. חוץ מזה, ברור שהמוטיבציה בדרבי שונה לגמרי מאשר משחק נגד מכבי חיפה וזה השפיע".

אלא שהכתם לא מסתכם רק באותו ערב עגום. במובן מסוים, המשחק ההוא מסמל את שנות ההתרפסות של מכבי. בחמש העונות האחרונות הצהובים ניצחו רק פעם אחת את מכבי חיפה ופעמיים את הפועל תל אביב במסגרת הליגה. בואו נרחיב את היריעה. מאז עונת האליפות של 2002/3, קיימה מכבי 46 משחקי ליגה מול שתי היריבות. 24 משחקים (52 אחוז) הסתיימו בהפסד ורק 12 (26 אחוז) בניצחון. בכל אותן עונות מכבי תל אביב לא נאבקה בצורה רצינית על תואר האליפות וכאמור, לא ממש היוותה פקטור או יריב שמסוגל לאיים על המועמדות. דווקא בשנים בהן מכבי תל אביב התחזקה כלכלית תחת אלכס שניידר ומיטש גולדהאר, נוצר פיחות במעמדה המקצועי.

"מכבי של השנים האחרונות, במיוחד בעידן אבי נמני המאמן, לא הייתה שום דבר", יורה לאופר וממשיך: "הביאו שמות, אבל לא הייתה דרך ולא שיטה. נמני היה אומר להם: 'יאללה, תרוצו', וזה לא עובד. ההבדל הוא שהשנה החליטו שם על דרך של שילוב צעירים והחדרת מחויבות ואני מחזיק ממה שמוטי איוניר עושה. הוא רוצה שחקנים עם מחויבות וזה צריך לבוא לידי ביטוי בשני המשחקים הקרובים מול מכבי חיפה והפועל תל אביב".

הדרך עליה מדבר לאופר באה לידי ביטוי כמעט בכל פעולה שביצע איוניר מאז שנכנס לתפקיד. הוא מרבה לדבר על רוח של מועדון ומציג חזית לוחמנית תמידית. כשהוצג כמאמן הקבוצה, אמר איוניר: "מקנאים בך כשאתה הכי טוב וההרגשה שלי היא שאין כבר את הקנאה הזו". אחרי שלושת ההפסדים הרצופים לקרית שמונה, מכבי נתניה ובני יהודה הצהיר: "אני מתבייש לצאת מהבית". לא מדובר בקלישאות חלולות של מכביזם, אלא ניסיון לעשות שינוי מחשבתי בקרב השחקנים ולהחדיר משהו שלא היה קיים בעידן נמני: "המועדון מעל הכל".

ההתנהלות של איוניר אמנם משדרת מהפכה, אבל המבחן האמיתי יהיה מבחן התוצאה. הדיבורים לא יעשו רושם על מיטש גולדהאר לאורך זמן. הבוס ירצה לראות תוצאות החל מהעונה הבאה והכוונה בתוצאות היא קבוצה שרצה לאליפות ונמצאת באמת במאבק. לא ליד, לא מאחור ולא מחכה לקיזוז. העונה הבאה, כפי שיודע איוניר היטב, מתחילה בשני המשחקים הקרובים. "למשחקים הללו חשיבות עצומה קודם כל בעניין המאמן. הוא זקוק לניצחונות כדי להתחיל את העונה עם ביטחון ועם אמון הקהל. כל הפסד יכול רק לקלקל לו וגם לשחקנים כי הקהל של מכבי לא יודע פשרות", טוען בכר.

במובן מסוים, מעבר למחיקת הכתם ובושת אשתקד, ניצחון על מכבי חיפה יהווה גם מסר שמכבי תל אביב מסוגלת להתמודד מקצועית עם הגדולות, לעמוד בשווה להן ולא להתפרק ברגעי האמת. בכר מסכים: "מכבי מגיעה במומנטום טוב, שחקנים תחת חוזה רוצים להאריך את החוזה ומשחקים כאלה קובעים להם אישית. וכן, כשאתה מגיע לפלייאוף, גם אם אתה לא יכול לקחת אליפות, אתה צריך להראות שאפשר להתמודד עם הפועל תל אביב ומכבי חיפה שווה בשווה".

בדיוק על הנקודה הזו דיברו השבוע בחדר ההלבשה הצהוב. מעבר לתקוות שהביעו השחקנים כי הפעם הקהל יהיה איתם, יתמוך ולא יגלה אפאטיות לתוצאה בשל השנאה להפועל, הוזכרה שם לא אחת המילה 'כבוד'. הכבוד שנרמס במשחק ההוא ובארבעת העימותים מול הגדולות העונה בליגה. "הכל נראה אחרת העונה ואי אפשר לעשות השוואות לעונה שעברה", טען אחד השחקנים. "הפעם אנחנו באים עם המון מוטיבציה להוכיח שאנחנו יכולים לנצח. אני לא חושב שאנחנו פחות טובים ממכבי חיפה ואם לא היינו מפסידים בשניים או שלושה משחקים לפני הקיזוז, היינו חזק מאוד בתמונה והיו מדברים עלינו אחרת".