מה קורה, אנדריי?

באו: דרק פישר (בטרייד מגולדן סטייט), רוני בראוור (רוקי, בחירה 14), די בראון (רוקי, בחירה 46), פול מילסאפ (רוקי, בחירה 47), רפאל אראוז'ו (בטרייד מטורונטו), הייראם פולר (הגיע מליגת המשנה).

הלכו: דווין בראון, קית' מקלוד ואנדרה אוונס (לגולדן סטייט כחלק מעסקת פישר), כריס האמפריז (בטרייד לטורונטו), מילט פלאסיו (שחקן חופשי, עבר לסיאטל), גרג אוסטרטג (פרש והשאיר מיליוני מעריצים מאוכזבים).

חמישייה: דרון וויליאמס, גורדון גיריצ'ק (דרק פישר), אנדרה קירילנקו, קרלוס בוזר ומהמט אוקור.

ספסל: פישר (גיריצ'ק), מאט הרפרינג, ג'רון קולינס, די בראון, סי.ג'יי מיילס, בראוור, מילסאפ, אראוז'ו ופולר.

מאמן: ג'רי סלואן (עונה 19 בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 41-41.

אולם: הדלתא סנטר (19,911 מקומות).

ג'רי סלואן לא רגיל לפציעות. הוא אימן את מאלון וסטוקטון במשך 314 עונות רצופות, ורק באחת הם לא שיחקו ביחד 80 משחקים ומעלה בעונה הרגילה. בשלוש השנים אחרי שהם עזבו כל שחקן מרכזי של יוטה עבר לפחות פציעה רצינית אחת וסלואן, שהתרגל לפלייאוף, מצא את עצמו חסר תעסוקה כבר באפריל. העונה שעברה לא הייתה שונה. קירילנקו נפצע, התאושש חודש, נתן שבועיים גדולים, נפצע שוב, התאושש עוד חודש וכן הלאה. בוזר גרר פציעה מהעונה הקודמת וחזר רק בפברואר. גיריצ'ק והרפרינג הפסידו הרבה מאוד משחקים וכשהם שיחקו זה היה עם רגל וחצי.

העונה שעברה הסתיימה ללא פלייאוף בפעם השלישית ברציפות (כשלפני כן סטוקטון ומאלון יצרו את רצף ההופעות בפלייאוף הארוך בהיסטוריה לקבוצה), אבל בסולט לייק סיטי שאבו עידוד רב מהחודשיים האחרונים של העונה. סלואן עבר להרכב מטורף שכלל את הפוינט גארד דרון וויליאמס וארבעה פורוורדים - קירילנקו, הרפרינג, בוזר ואוקור, וההרכב הזה שיגע את היריבות תוך ניצול מצוין של המיס-מאץ' הקבוע. וויליאמס נתן מספרים מרשימים וניצח על אחת ההצגות הטובות בליגה, בוזר נראה כמו חדש, AK47 עשה מה שהוא יודע והג'אז נראו כמו שכולם קיוו לראות אותם כבר שנתיים.

אז כרגיל, הציפיות מיוטה עצומות. לשם שינוי, יש תחושה באוויר שהשנה הם גם מתכוונים להביא תוצאות. הרכש העיקרי בקיץ היה שועל הקרבות הוותיק דרק פישר שמגיע אחרי עונה נהדרת בגולדן סטייט. יוטה ניצלה את מצוקת החוזים של הווריירס כדי להביא את פישר תמורת חוזים גמורים ובלי לוותר על אף שחקן משמעותי. פישר יביא קודם כל נסיון ומנהיגות שהיו חסרים מאוד לקבוצה של סלואן. הוא ייתן גם קליעה מבחוץ שהייתה נקודת תורפה רצינית בעונה שעברה, לפחות עד שוויליאמס התרגל לקו השלוש של הגדולים והתחיל להפגיז באחוזים מרשימים. על יכולת הקלאץ' של פישר, בעיקר כשיש 0.4 שניות על השעון, אין צורך להרחיב.

ההתלבטות הגדולה ביותר של סלואן כרגע היא בעמדת השוטינג גארד. גורדון גיריצ'ק כנראה יפתח שם, אבל בדקות המאני טיים אנחנו צפויים לראות את וויליאמס ופישר ביחד. אפשרות נוספת היא לעלות עם הרפרינג ולשחזר את חמישיית הפורוורדים שהצליחה בסוף העונה שעברה. על הספסל יחכו שחקן השנה השנייה סי.ג'יי מיילס והרוקי המוכשר רוני בראוור. מיילס חזר הקיץ עם תוספת שרירים ומוכן לכל אתגר, בראוור הוא אתלט נהדר עם פוטנציאל הגנתי גדול אבל קליעה לא יציבה. סלואן בהחלט מאמין בהם לעתיד, אבל הוא נוהג לשלב צעירים לאט ורק אם אחד מהם ירשים במיוחד הוא ייכנס לרוטציה (זאת גם הסיבה שכנראה לא נראה יותר מדי מהרוקי המעניין די בראון, חברו הטוב של וויליאמס ממכללת אילינוי).

מדד הכיף:

מוי כיף. קירילנקו זה השחקן שהכי כיף לראות את ההגנה שלו. כל שחקן שמתכנן לזרוק מול הג'אז יודע שיש סיכוי שעוד רגע יגיע רוסי מעופף ויעיף את הזריקה לכל הרוחות. קירילנקו הוא קפיץ אנושי שעושה הכל- הוא חוסם וחוטף, מוריד ריבאונדים, מוסר לרכז ורץ לסיים מתפרצת, מחלק אסיסטים גדולים, קולע סלים מטורפים בסוף שעון. כשהוא בשיאו, AK47 הוא אחת החוויות המרתקות שיש ל-NBA להציע. בשנה האחרונה הוא גם הפך לכוכב מחוץ למגרש, בעיקר בזכות אשתו מאשה והציטוט המפורסם שלה ("אני מרשה לו לבגוד פעם בשנה"). נדמה שקירילנקו מתחיל גם להרגיש כמו כוכב, ואם הראיונות מתקופת ההכנה הם אינדיקציה אז הוא יהיה מהשחקנים היותר מצוטטים של השנה הקרובה.

הכיף לא נגמר ברוסיה. וויליאמס מתפתח להיות מנהל משחק משובח שמעניין לראות, הוא גם יודע להריץ מתפרצות שקרלוס בוזר אוהב לסיים. בכלל, השניים פיתחו כימיה מיוחדת ושיתוף הפעולה בינהם, שעבד מצוין בסוף העונה שעברה, יכול לספק כמה רגעים יפים. דרון יוסיף גם שלשות מרהיבות, בוזר דאנקים מרשימים ואוקור הוא סנטר שיכול לתרום למשחק ההתקפה בכל דרך אפשרית.

גם ליריבה לא צפויים חיים קשים מדי. למרות שהיא מחזיקה באחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, יוטה לא נחשבת לקבוצת הגנה גדולה. סלואן כבר הביע חוסר שביעות רצון מההגנה של בוזר ואוקור במשחקי ההכנה, גיריצ'ק לא מסוגל לשמור על כלום ווויליאמס נחשב לשומר טוב אבל הוא מתקשה מול רכזים זריזים. בקבוצה כזאת, יכול להיות שהדרך הטובה ביותר לנצל את קירילנקו תהיה בעזרת הגנה איזורית. סלואן לא היסס להשתמש בה בעונה שעברה והאיזורית עבדה מצוין גם בנצחון על פורטלנד במשחק ההכנה הטוב ביותר של יוטה בינתיים. מעניין יהיה לראות עד כמה סלואן ישתמש בה השנה.

כדי שיוטה אכן תהפוך להיות אחת הקבוצות האטרקטיביות בליגה כמו שהיא מסוגלת, צריך שכולם יהיו בריאים. תקופת ההכנה נפתחה עם הרבה אופטימיות כשבוזר הגיע בריא ומאושר וקירילנקו הוסיף שרירים על חשבון שומנים ורץ לספר איך הוא אוכל נכון ושומר על עצמו עכשיו. שבוע לאחר מכן הוא כבר הפסיד משחקי הכנה בגלל בעייה בגב. אבל הוא כבר הספיק להוריד אבן קולקטיבית מהלב של תושבי סולט לייק סיטי, כשמול פורטלנד סיפק את אחת מהצגות האול-אראונד המפורסמות שלו. גם פישר, שלרגע נדמה היה שנפצע לתקופה ארוכה, מתכוון לחזור עוד לפני משחק הפתיחה. כרגע זה נראה טוב (עם דגש על כרגע).

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

שתיים מהבעיות הגדולות של אוסף השחקנים המוכשרים שהאמריקאים שלחו לאליפות העולם היו חוסר הנסיון שלהם במשחקים מהסוג הזה והמחסור בזמן אימון ומשחק משותף. גם ליוטה יש אוסף שחקנים מאוד מוכשרים, וההבאה של פישר מצביעה על כך שראשי הג'אז מבינים את החשיבות של שחקן מנוסה שעבר כבר הכל בקריירה, בעיקר במקום אליו יוטה רוצה להגיע - הפלייאוף. בכל מה שקשור להמשכיות אין סיבה לדאגה - קירילנקו, בוזר, אוקור והרפרינג נכנסים לשנה השלישית המשותפת שלהם, ויחד עם דרון ופישר כל השישייה המרכזית של הג'אז חתומה בקבוצה לפחות לעוד שלוש שנים. זאת חשיבה נכונה לטווח רחוק.

מועמד לפריצה:

דרון וויליאמס נבחר שלישי בדראפט של שנה שעברה, מקום אחד לפני כריס פול. יש שחקנים שדברים כאלה יושבים להם על הגב לאורך כל הקריירה, יש כאלה שמנערים ומתקדמים בקצב שלהם ויש כאלה שרואים בכך אתגר. לפי כל האינדיקציות, וויליאמס שייך לסוג השלישי. הזינוק שלו במהלך עונת הרוקי הוא עוד כלום ליד המחמאות להן הוא זוכה בתקופת ההכנה. ביוטה מדברים על שחקן שביצע בקיץ קפיצת מדרגה ענקית ולא מפסיקים להתפעל. אפילו ג'רי סלואן, שכבר ראה כמה שחקנים גדולים בקריירה שלו ונחשב למאמן קשוח במיוחד עם שחקנים צעירים, מאוד מתרשם. וויליאמס נחשב לרכז אינטליגנטי, מנהיג שידע לשלוט בקצב המשחק, קלע נפלא ושומר טוב. השנה זה אמור להתבטא גם במספרים ובנצחונות של הקבוצה.

מועמד לדעיכה:

לאחר שסטוקטון פרש ומאלון עזב, ביוטה סימנו שני כוכבים שאמורים להוביל את הדור הבא של הג'אז- קירילנקו ומאט הרפרינג. בזמן שהראשון עומד בציפיות, השני הולך ומאבד גובה. בתקופה שכולם היו פצועים גם הוא היה פצוע ולכן לא ניצל את הצ'אנס, ועכשיו כשכולם בריאים הוא יעלה מהספסל ויתקשה לשחזר את כמות הדקות שהוא היה מקבל בעבר. פישר הוא המחליף של הנמוכים, ג'רון קולינס ההגנתי והיציב (וחביבו של סלואן) הוא המחליף של הגבוהים והרפרינג ינסה למצוא לעצמו דקות משלו. מצד שני, פציעה של אחד משלושת הגבוהים יכולה להחזיר אותו לעניינים.

תסריט אופטימי: קירילנקו ובוזר משחקים מעל ל-75 משחקים, דרון מצמצם פערים מכריס פול בקצב רצחני, רוני בראוור מוכיח שהוא שווה מקום בחמישייה ויוטה מלהיבה ורצה ל-50 נצחונות שמספיקים ליתרון ביתיות בפלייאוף. סדרה מותחת מול הקליפרס, הלייקרס או יוסטון מסתיימת בנצחון מרשים של הג'אז בזכות סל של פישר עם הבאזר במשחק השביעי. בסיבוב השני דאלאס כבר גדולה עליהם. בינתיים, לפחות.

תסריט פסימי: קירילנקו ובוזר משחקים מעל ל-75 משחקים ביחד. ההייפ סביב דרון נרגע ומסתבר שמדובר רק בעוד פוינט גארד טוב. ככל שהשנה מתקדמת מתברר שהעונה שעברה הייתה הבלחה חד פעמית של אוקור. 38 נצחונות שבמערב החזק לא שווים אפילו מאבק אמיתי על הפלייאוף.

תחזית: לדעתי יוטה בריאה היא קבוצה טובה יותר מדנבר, לכן עונה נטולת פציעות משמעותיות תשים אותה בראש הבית הצפון מערבי ותבטיח לה את המקום הרביעי הכללי במערב עם 45-47 נצחונות. ליתרון ביתיות זה לא יספיק, וגם לא כדי לעבור שלב בפלייאוף.