אפשר לקבל קצת שקט?

באו: אל הרינגטון (שחקן חופשי, מאטלנטה), מרקיז דניאלס (בטרייד מדאלאס), דארל ארמסטרונג, ג'וש פאוול, רוול מארשל (בטרייד מדאלאס), מייסיאו באסטון (ממכבי תל אביב), שון וויליאמס (בחירה 17 בדראפט), ג'יימס וייט (בחירה 31 בדראפט דרך פורטלנד).

הלכו: פז'ה סטויאקוביץ' (שחקן חופשי, לניו אורלינס), אנטוני ג'ונסון (בטרייד לדאלאס), סקוט פולארד (שחקן חופשי, לקליבלנד), פרד ג'ונס (שחקן חופשי, לטורונטו), אוסטין קרושר (בטרייד לדאלאס), ג'ונתן בנדר (פרש).

חמישייה: ג'מאל טינסלי, סטיבן ג'קסון, דני גריינג'ר, אל הרינגטון, ג'רמיין אוניל.

ספסל: מרקיז דניאלס, שרונאס יאסיקביצ'וס, מייסיאו באסטון, ג'ף פוסטר, שון וויליאמס, ג'יימס וייט, דארל ארמסטרונג.

מאמן: ריק קרלייל (עונה רביעית בקבוצה).

מאזן בעונה שעברה: 41 ניצחונות ו-41 הפסדים.

אולם: קונסקו פילד-האוס (18,345 מקומות).

לארי בירד תמיד היה תלמיד של המשחק. הוא נהג לצפות במשך שעות על גבי שעות בקלטות של משחקי הסלטיקס, ולנתח כל מהלך של קבוצתו ושל היריבה. הוא ידע בעל פה את יתרונותיו וחסרונותיו של כל שחקן בליגה. הגישה הזו הביאה אותו לשלושה תארי אליפות כשחקן ולגמר הפלייאוף כמאמן. אף אחד ברחבי הליגה מעולם לא הטיל ספק בהבנתו בכדורסל, אבל בירד למד בעונה שעברה שכדי להצליח בתור ג'נרל מנג'ר ב- NBA של היום, לפעמים יותר חשוב שיהיה לך ידע בפסיכולוגיה מאשר בכדורסל.

האיכויות המקצועיות שרון ארטסט הביא לפייסרס היו כל כך חשובות לבירד, עד שהוא הסכים לבלוע את כל השטויות של הפורוורד המתוסבך שלו. אחרי הכל, כשיש לך את שחקן ההגנה הכי טוב בליגה, שגם קולע כמעט 20 נקודות למשחק, אתה מוכן לחיות עם איזו עבירה טכנית פעם בשבוע-שבועיים ואפילו עם השעיות קטנות פה ושם על תקריות כמו שבירת מצלמה במדיסון סקוור גארדן או עימות פיזי עם פאט ריילי. גם כשארטסט החליט במהלך העונה שהוא צריך לקבל חודש מנוחה כי הוא עייף מקידום המכירות לאלבום הראפ החדש שלו, בירד הסתפק בהשעייתו משני משחקים בלבד.

הגישה הסלחנית של בירד כלפי ארטסט התפוצצה לו בפנים ב-19 לנובמבר 2004, בקטטה המפורסמת ההיא בפאלאס, שבה רון-רון הוביל את התפרעות שחקני הפייסרס כשזינק ליציע להכות אוהד של הפיסטונס. ארטסט הושעה עד לתום העונה, ואינדיאנה הפכה ממועמדת לתואר לקבוצה לא רלוונטית.

בקיץ שעבר נשמעו קולות רבים באינדיאנפוליס שקראו לבירד להיפטר מהכוכב הסורר שלו, אבל איש הציפור עדיין האמין בארטסט. אחרי שניהל איתו כמה שיחות נפש בהן ארטסט נשבע שהוא "אדם חדש" ושהוא לעולם לא יפגע שוב בקבוצה, בירד החליט לתת לו צ'אנס נוסף. השניים הופיעו מפויסים בכתבת השער של מהדורת פתיחת העונה של המגזין Sports Illustrated תחת הכותרת "הזוג המוזר", והפייסרס חזרו להיות מועמדים לאליפות.

חודש לאחר פתיחת העונה פתאום קפץ לארטסט עוד פיוז במוח והוא סיפר לכתב ה"אינדיאנפוליס סטאר" שהוא רוצה לעזוב. להצהרה הזו לא קדם שום סיכסוך מקצועי או אישי, ארטסט פשוט החליט שלקבוצה יהיה טוב יותר בלעדיו. כאן בירד כבר איבד את הסבלנות, והשעה את ארטסט לזמן בלתי מוגבל, עד שהצליח לשלוח אותו בטרייד לסקרמנטו תמורת פז'ה סטויאקוביץ'. הקבוצה שוב נכנסה לסחרור, סיימה במאזן של 41:41 והודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

מדד הכיף:

אז אחרי שרון-רון החריב לו את שתי העונות האחרונות, החליט בירד לעשות כמה שינויים דרסטיים בקבוצה, כשהשינוי המשמעותי ביותר הוא בצורת המשחק. הפייסרס היו אחת מקבוצות ההתקפה המשעממות בליגה בשנים האחרונות, ורוב התרגילים שלה הורכבו מהכנסת כדור פנימה לג'רמיין אוניל, כששאר השחקנים עומדים ומסתכלים עליו. בירד רוצה לראות השנה כדורסל יותר מהיר, שמתבסס בעיקר על לחץ ומתפרצות. למרות העובדה שריק קרלייל הוא מאמן שמרן שרגיל להורות על תרגילים מסודרים מהספסל בכל התקפה, בירד החליט שהוא האיש המתאים להריץ את התקפת הראן אנד גאן החדשה של הקבוצה, ואף הציע לו הקיץ הארכת חוזה.

כדי לספק לקרלייל את הכלים לסגנון משחק כזה ביצע בירד מהפכה בסגל הקבוצה. בתור התחלה הוא בחר במקום ה-17 בדראפט את שון וויליאמס מאוניברסיטת ממפיס (שחקן עם פוטנציאל ענק ויכולות של גארד בגובה 2.09) והשיג בטרייד את הבחירה מספר 31 - ג'יימס וייט (אתלט עצום מאוניברסיטת סינסינטי, שיחליף את פרד ג'ונס בתור המקפיץ הרשמי של הקונסקו פילד-האוס). לאחר מכן הוא שלח את אוסטין קרושר הלבנבן והאיטי לדאלאס תמורת מרקיז דניאלס הרב גוני, ומאוחר יותר נשלח למאבריקס גם אנטוני ג'ונסון הכבד והבעייתי תמורת דארל ארמסטרונג ועוד שני שחקנים צעירים.

המהלך המשמעותי ביותר של הפייסרס הגיע בסוף הקיץ, עם החזרתו של אל הרינגטון למדי הקבוצה אחרי שנתיים בגלות באטלנטה. הרינגטון חוזר בתור כוכב לקבוצה שסירבה לתת לו מקום בחמישייה, והוא יהיה נחוש להראות שהוא אכן ראוי למעמד כזה. הרינגטון ייכנס לנעליו של פז'ה סטויאקוביץ', שחתם בניו אורלינס, למרות שמדובר בשני שחקנים בעלי סגנון שונה לגמרי.

צירופו של הרינגטון יאפשר לקרלייל ליצור, יחד עם אוניל וגריינג'ר, קו קדמי זריז ואתלטי סטייל מריון-סטודומאייר-דיאו בפיניקס. בהנחה שאוניל יצליח להישאר בריא וגריינג'ר ימשיך להתפתח, השילוב הזה יכול לעבוד מצוין עבור אינדיאנה.

מסקנות מכישלון ארה"ב במונדובאסקט:

בירד מעולם לא הסתיד את העובדה שהוא חסיד גדול של הכדורסל האירופי, ונראה שהוא דוגל בגישה לפיה אם אתה לא יכול לנצח אותם - קנה אותם. מייסיאו באסטון הוא אמנם אמריקאי לכל דבר ועניין, אבל אחרי שלוש שנים ושלושה גמרים אירופיים במדי מכבי תל אביב, הוא חוזר ל-NBA עם תווית של שחקן אירופי, מה שכבר מזמן לא נחשב לכינוי גנאי בליגה. רבות כבר נכתב על כך שבאסטון הוא בעצם שחקן מאוד מוגבל שפרח ביד אליהו תודות לחבורת מוסרים נפלאה שידעה תמיד לתת לו את הכדור במקום שבו הוא לא יוכל להחטיא אפילו אם ירצה. ההגנה והאתלטיות שלו, שכל כך הפחידו יריבים באירופה נחשבות לממוצעות ותו לא ב-NBA, אבל למזלו ישחק איתו השנה אותו אחד שאחראי להפיכתו לכוכב באירופה, מיודענו שרונאס יאסיקביצ'וס.

מועמד לפריצה:

עונה קשה עברה על שאראס באינדיאנפוליס. הוא שיחק בעיקר כקלע בסגנון המשחק העומד של קרלייל, ולא הצליח להביא לידי ביטוי את היכולות הגאוניות שהציג בשנותיו באירופה. היו שמועות רבות על עזיבה אפשרית שלו הקיץ, אבל שינוי הגישה של הפייסרס עודד אותם להשאיר את הליטאי לעונה נוספת. למרות שהוא עדיין נחשב לחור די רציני בהגנה, ליריבות יהיה קשה יותר לבודד את השחקן עליו הוא שומר באחד על אחד כתוצאה משמירות הלחץ שקרלייל מתכנן לקבוצה. בנוסף, היכולת הפנומנלית שלו להוביל מתפרצות במגרש הפתוח תוכל להקפיץ אותו לחמישייה אפילו עוד לפני פציעתו הראשונה של טינסלי (שצפויה לקרות לכל המאוחר בינואר).

מועמד לדעיכה:

סטיבן ג'קסון ספג לא מעט שריקות בוז מאוהדי הפייסרס בעונה החולפת. גם הבוס שלו לארי בירד לא חסך ממנו ביקורת, והודיע שג'קסון, שדורג רביעי בליגה עם 12 עבירות טכניות, ייאלץ לקצץ בצורה משמעותית בויכוחים שלו עם השופטים ובזריקות חסרות הסיכוי שהוא מרבה לירות מכל טווח אם הוא רוצה להמשיך להיות חלק מהסגל. תקרית הירי במועדון החשפנות בעיר בה היה מעורב השבוע היא בהחלט צעד בכיוון הלא נכון מבחינתו.

תסריט אופטימי: קבוצות המזרח נופלות מהרגליים ברדיפה אחרי ההתקפה המסחררת של הפייסרס. שאראס מוליך את הליגה באסיסטים ונבחר לשחקן המשתפר של השנה. אנתוני פארקר מגיע בטרייד ורגב פנאן מוחתם כנער המים. הקבוצה נעצרת בגמר המזרח, מה שלא מונע מאהוד אולמרט להתקשר לבירד ולברך אותו.

תסריט פסימי: הרינגטון נח על זרי הדפנה לאחר שקיבל את החוזה השמן, ג'רמיין אוניל שוב נפצע, שאראס ובאסטון נמלטים חזרה לחיקו של שמעון מזרחי, והפייסרס מסיימים עם מאזן שלילי. בירד שוקל להחזיר את ארטסט.

תחזית: עונה נטולת אירועים מחוץ למגרש בהחלט יכולה להקפיץ את אינדיאנה לאיזור ה-50 ניצחונות, אבל כרגע נראה שבמזרח יש לפחות ארבע קבוצות עדיפות עליה, והיא תתקשה מאוד לעבור יותר משלב אחד בפלייאוף.