מחייה את הענף: בלוג הרולאן גארוס

"הפסדתי לסודרלינג לפני שנתיים ואני לא משחק טוב כרגע. זה הולך להיות משחק קשה מאוד. אני חייב לשחק הרבה יותר טוב ממה ששיחקתי עד עכשיו, אם אני רוצה להישאר בחיים ברולאן גארוס. אחרת, תראו אותי מהר מאוד מתאמן על דשא". את הדברים הכנים הללו כתב רפאל נדאל בבלוג שהוא מנהל באתר של "טלגרף" הבריטי, רגע לפני שיצא למתחם של טורניר הרולאן גארוס.

כל יועץ תקשורת או פסיכולוג מתחיל מבין שמילים כאלה, בצירוף "עוד יומיים נראה אם אני בכלל מסוגל לזכות בתואר השנה",אחרי הניצחון הלא משכנע על ליוביצ'יץ' וכהכנה לסודרלינג, לא תורמות הרבה לספורטאי. כמובן שגם הופעה של הדוד והמאמן, טוני נדאל, באתרי הספורט הספרדים עם ציטוטים על כך שרפא דואג מכך שהוא לא משחק טוב ולא ברור למה זה קורה, אינם מוסיפים הרבה שקט. בטח לא למי שמנסה לזכות בפעם השישית בשבע שנים באליפות צרפת הפתוחה ולשפר מאזן בלתי נתפס של 1:43 על החימר בפאריס. הדברים שאמרו נדאל ודודו לא היו כדי להרדים את סודרלינג או משהו בסגנון. הם היו כנים ושיקפו את היכולת הבינונית ושפת הגוף המיואשת שהציג השור ממאיורקה בארבעת משחקיו הראשונים בטורניר.

אלא שעל המגרש, ומול יריב מסוכן כמו סודרלינג, הטניסאי הספרדי שוב הוכיח שהוא אולי הווינר הגדול ביותר בעולם הספורט כיום. נדאל הצליח בתוך 48 שעות לבצע שיפור של עשרות אחוזים ביכולת שלו והציג את המשחק הכי טוב שלו בטורניר דווקא במאני טיים. הטופ ספין בפורהנד שאין שני לו רשם קאמבק, הגלישה לכדור שמסתיימת בבקהנד אלכסוני מושלם עם שתי ידיים ישרות שוב הייתה שם, וגם האחוזים בהגשה הראשונה (77) ומספר מינימלי של טעויות לא מחויבות (13).

מעל הכל, הייתה שם בעיקר הרוח. כמה טוב לראות שוב את הטירוף וצעקות ה'ואמוס', שכל כך היו חסרות בשבוע הראשון של התחרות. נכון, השבדי היה חלש וביצע הרבה טעויות לא מחויבות (41), אבל אין יותר טוב להמחשת האופי הנדאלי מאשר לחזור למשחק במצב שבו היה 5:5 במערכה השלישית ו-40:15 על ההגשה של הספרדי. מי שיריץ את ההקלטה לשם, יראה את הנקודות הכי יפות של נדאל דווקא בשיא הלחץ. כמה פעמים כבר שמעתם שבכך נמדדים ספורטאים?

החבטה המפתיעה הפכה למלכת הרולאן גארוס השנה. חלק מהפרשנים טוענים שזה מפני שלא ירד גשם בפאריס והמשטח המהיר מצטרף לכדורים המהירים (גם עליהם היו די הרבה תלונות, בעיקר על כך שלא נתנו לשחקנים להתאמן איתם בטורנירים שלפני אליפות צרפת), מה שגורם לשחקן המגן להישאר שניים-שלושה מטרים מאחורי קו הבסיס ופותח לתוקף מרחב גדול ליד הרשת.

יכול להיות שזו באמת הסיבה, אולי לא, אבל מה שבטוח שיש שחקנים ושחקניות ששידרגו את היכולת הזו לכדי אמנות. כמה כיף לראות את דג'וקוביץ', פדרר ומארי נכנסים צעד אחד לתוך המגרש כדי להפעיל לחץ על היריב, ובסופו של דבר משנים אחיזה בשנייה האחרונה ומפתיעים אותו עם כדור קצר. מסוג הדברים ששייכים לכישרון טבעי וקצת קשה עד בלתי אפשרי ללמד אותם.

עם כל הכבוד לטופ ספין האדיר של נדאל, ויש כבוד, הדרופ שוט זו עדיין החבטה הכי כיפית בטניס. אמנם יש בה משהו קצת חצוף ומתריס, אבל גם להריץ מישהו מצד לצד זו חוצפה והתרסה. אם היה משהו שחסר במשחק של סודרלינג מול נדאל זה היה איזה דרופ שוט קטן ומפתיע.

כמה קל להתאהב בסינית הקטנטנה והצנומה הזו, ביחס לשאר הטניסאיות הגבוהות ועמוסות השרירים, במיוחד כשרואים אותה מדברת תמיד עם חיוך רחב ועם אנגלית קצת שבורה אך חיננית. כי איך אפשר שלא להתאהב במישהי שבגיל 28 מבצעת כזו פריצה משמעותית ואפילו מעזה לפטר את בעלה ממשרת האימון שלה. כי אצלה אין מקום לחוכמות: "היינו זקוקים לקצת הפסקה אחד מהשני. הייתי חייבת לשנות קצת את הצוות שמלווה אותי. לכן ביקשתי ממיכאל מורטנסן הדני להחליף את בעלי, אך הוא עדיין משמש לי כיריב אימונים".

אחרי שהגיעה בתחילת השנה לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה ואפילו זכתה במערכה הראשונה מול קים קלייסטרס, ממשיכה נה לי בשנה המצוינת שלה ועשתה את הדרך הכי קשה מבין הנשים לחצי הגמר עם ניצחונות על שתי יריבות טופ 10 קשות כמו פטרה קביטובה ו-ויקטוריה אזרנקה. תמיד מפעים מחדש לראות איך לי מצליחה להתמודד עם עוצמות של שחקניות הרבה יותר פיסיות ממנה, בזכות זריזות והרבה כוח התמדה ורצון.

למרות שמשטח החימר הוא לא ממש כוס התה שלה כמו שהגדירה זאת בתכנית "צרפת הפתוחה הלילה" בערוץ הטניס. "אני לא אוהבת לשחק על חימר", הודתה שם, "עובדים קשה ובסוף אפילו לא זוכים בנקודות. גם יש לי זכרונות רעים לאחר שבתחילת הקריירה תמיד הייתי נופלת כשניסיתי להחליק לכדורים. משטחי החימר קשים לרגליים שלי". כמובן שחייבים לייחס את ההצלחה שלה גם לרמת בסבב הנשים, שלא נמצאת בדיוק בשיאה, אבל לסינית יש דווקא הסבר אחר: "אני לא יודעת מה קרה. אולי מפני שבעלי עזב את האצטדיון הצלחתי לזכות בשישה משחקונים ברציפות", הסבירה עם חיוך את הניצחון מול קביטובה בשמינית הגמר. קשה להאמין שהיא תנצח את שראפובה, אבל כמה כיף לראות שחקנית שמוסיפה עוד גוון וסגנון לטניס.

ערב הטורניר נחשבה ויקטוריה אזרנקה לאחת המועמדות ללכת עד הסוף. כמובן שהמועמדות שלה רק התחזקה לאחר הדחתן של שלוש המדורגות לפניה, קרוליין ווזניאקי, קים קלייסטרס ו-ורה זבונרבה. אלא שהבלארוסית המצוינת נכשלה בגדול כשהודחה כבר ברבע הגמר. צריך לראות כדי להבין שרמת האינטנסיביות באימון של אזרנקה בת ה-21 והעוצמות אליהן היא מגיעה שם הרבה יותר גבוהות מאשר הרבה מהטניסאיות מגיעות במהלך המשחקים. גם הראש של ויקה הסתדר והיא כבר לא אותה שחקנית עצבנית שהייתה בעבר, אבל עכשיו היא תקועה עם בעיה לא פחות קטנה והיא דווקא מקצועית.

למרות הרמה הלא גבוהה בסבב, שחקנית שרוצה לזכות בתואר גרנד סלאם עדיין חייבת להיות הרבה יותר מגוונת ויצירתית מאזרנקה. לבלארוסית יש פשוט תכנית עבודה אחת: להפציץ, להפציץ ושוב להפציץ מהקו האחורי. מה שלא הולך בכוח, הולך בעוד יותר כוח מבחינתה. לא תראו ממנה משחק סבלני, סלייסים, ספינים או איזה שהוא גיוון וצבע קצת אחר במשחק שלה. פשוט אין לה תכנית ב' ואפילו אין לה אפשרות לשנות את המשחק שלה כהוא זה במהלכו. בדיוק בגלל זה היא תמיד נעצרת ברבע הגמר או אפילו לפני בטורנירי גרנד סלאם. כי כשמגיעות שחקניות מגוונות עם תכנית משחק ברורה כמו נה לי היא פשוט נתקעת בלי מענה. וזה חבל, בטח לנוכח האיכויות והפוטנציאל הגדול של אזרנקה.