וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הפרובינציאליים

27.7.2007 / 17:50

לאור ההיסטוריה שלה באירופה, נראה שבית"ר ירושלים עומדת לעשות פאדיחות גם בקופנהאגן. האם האלופה מסוגלת לנצח מחוץ לגבולות ישראל?

מזל שיש את הפועל באר שבע. אם לא הקבוצה מהנגב, זו שספגה שביעייה מברצלונה ועשירייה מרודה, בית"ר ירושלים הייתה מוכתרת רשמית למבזה הכי גדולה של ישראל במפעלים האירופיים. המיתוס תמיד יישאר החמישייה הבלתי נשכחת מהדייגים הנורבגים, אבל הביזיון מול בודו גלימט הוא רק סימפטום לתופעה עמוקה יותר. התבוסות המשפילות לבנפיקה וספורטינג ליסבון, יחד עם עוד כמה הפסדים מביכים ללך פוזנן ופאוק סלוניקי, הוכיחו שוב ושוב שמשהו רע קורה לירושלמים באירופה. יש שיכנו את הרעד ברגליים מול הקבוצות מהיבשת כפרובינציאליות, אחרים יקראו לזה קשיי הסתגלות או אופי ילדותי. בשורה התחתונה, תהא הסיבה אשר תהא, אנחנו רק שבוע לפני המשחק בקופנהאגן, והאוהדים בטדי חוששים מפאדיחה נוספת. ההיסטוריה מראה שבצדק.

מביישים את הפירמה

"עם עובדות אי אפשר להתווכח", אומר מנכ"ל הקבוצה והקפטן לשעבר איציק קורנפיין, "איו ספק שבניגוד לשאר הגדולות בארץ, בית"ר ירושלים עדיין לא הוכיחה את עצמה במשחקים באירופה". "לא הוכיחה", איציק, זו לשון המעטה. בהיסטוריה של בית"ר רשום ניצחון אחד בלבד על קבוצה מהדרג השני באירופה, 1:2 ביתי על קלאב ברוז', אך גם הוא הסתיים בתבוסה 3:0 בגומלין. המדקדקים יזכירו את ה-2:4 חסר החשיבות בטדי על בנפיקה ב-98/9, אבל גם הוא הושג רק אחרי שהפורטוגלים הביסו את בית"ר 0:6 בליסבון, הגיעו בסגל חסר ומאמנם גרהאם סונס הקדיש את רוב הזמן בישראל לשיזוף יסודי.

אז למה בית"ר לא מצליחה לעשות את מה שחיפה ושתי התל אביביות כבר עשו? "כדי להצליח באירופה צריך קבוצה מאוד ממושמעת טקטית, אפילו הגנתית", אומר קורנפיין, "והאופי המסורתי של בית"ר הוא קצת שונה, הרפתקני יותר. בליגה זה בסדר לחזור מפיגור ולנצח בסוף איכשהו 2:3, אבל לאירופה נדרשת היערכות טקטית שונה לגמרי. כנראה שעוד לא השכלנו ללמוד את זה". אם לא שמתם לב, התחלנו עם התירוצים.

האופי הבית"רי

חוץ מהדייגים בנורבגיה, בבית"ר לא ישכחו איך קבוצות כמו גלאזגו ריינג'רס, לך פוזנאן וספורטינג ליסבון חגגו עליה עם שלישיות ורביעיות. נכון, גם שאר הישראליות חטפו בראש באירופה, אבל אצל בית"ר, כמו אצל בית"ר, הכל נראה יותר קיצוני ודרמטי. בניגוד גמור לתפקודם בליגה הישראלית, באירופה הירושלמים נראו לא פעם שבריריים וחסרי אונים, והתפרקו באמוציונליות האופיינית להם, גם במבצרם בטדי.

"זה עניין של מסורת", אומר קורנפיין, "קבוצה שרוצה להגיע להישגים באירופה חייבת לשחק תקופה ארוכה במפעלים השונים ולהשתתף בהם באופן רצוף. לצערנו, ההישגים שלנו בליגה בשנים האחרונות לא איפשרו את זה". ואכן, בניגוד למכבי חיפה, למשל, שמופיעה כמעט מדי שנה באחד המפעלים, בית"ר שיחקה רק שש פעמים באירופה ב-14 השנים האחרונות. "למשחקים באירופה יש קודים אחרים", אומר קורנפיין, "צריך לדעת לתעל את כל האנרגיות למשחק אחד גדול, לשחק בשביל תוצאה ולא לחשוב על הנאת הקהל. הניסיון פה חשוב מאוד".

sheen-shitof

עוד בוואלה

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל

הלוזונים כן ובית"ר לא?

ניסיון? אצל הלוזונים הדברים עובדים אחרת. מכבי פ"ת, שעדיין לא נחשבת לחברה קלאסית בברנז'ה האירופאית, הצליחה להעפיל לשלב הבתים בגביע אופ"א אחרי ניצחון חוץ מדהים על קבוצה כמו פרטיזן בלגראד, דבר שבטדי טרם הספיקו לחוות. אז מה התירוץ עכשיו? "מכיוון שהמשחקים הכי חשובים באירופה נערכים כבר בקיץ, הקבוצה חייבת להיות מגובשת ולרוץ הרבה זמן ביחד כדי שתוכל להצליח בשלבים כל כך מוקדמים של העונה", מסביר מוטי איווניר מה איפשר לקבוצות כמו מכבי פ"ת להצליח, "הבעיה היא שבית"ר היא לא קבוצה שידועה ביציבות שלה או בשמירה עקבית על סגל. חוץ מהשנה, מתי לאחרונה בית"ר לא החליפה את כל הזרים בקיץ?".

בחינה היסטורית על הישראליות שכן הצליחו באירופה, מראה שהן לא רק השכילו לשמור על סגל יציב לאורך שנים ארוכות, אלא גם העמידו קבוצה שיועדה קודם כל להצלחה באירופה. להפועל ת"א שבנה דרור קשטן, לדוגמה, היה טבעי יותר להסתגר בהגנה ולעקוץ במתפרצות בסמפורד ברידג' ובמוסקבה, מאשר ליזום ולנסות לפרוץ הגנות צפופות בכפר סבא ובפתח תקווה. שחקנים כמו הלמאיי, פישונט ואוסטרץ הצליחו לבלוט במסגרת הדרישות הטקטיות האירופית, אך קמלו לחלוטין בליגה המקומית. בבית"ר מודל כזה לא יכול היה לעבוד. סביר להניח שהאוהדים היו צועקים לקשטן "מאמן פחדן".

שפיגל ואירופה

השנה בית"ר צירפה לשורותיה את המנג'ר הכי אירופאי שקיים בלבנט, הלא הוא גיורא "החליפה" שפיגל. כשהוא הגיע למכבי ת"א בתחילת עונת 1987/8, התקשורת לא יכלה שלא ללגלג על החליפות המהודרות שעטו עליהם חברי הצוות המקצועי, שנראו הזויות ומתנשאות לתרבותנו המזרח תיכונית. אבל לשפיגל היה חזון. מי שכיכב כשחקן בליגה הצרפתית המשיך לערוג כמאמן לחלום האירופאי, חלום שהוא שאף להגשים אחר כך במכבי חיפה. הקבוצה אומנם לא הצליחה במיוחד בתקופתו (מלבד אותו ניצחון שחוק על פארמה), אבל שפיגל היה זה שיצק בכרמל את היסודות האירופאיים.

"בשנים קודמות בבית"ר לא הייתה את המקצוענות של מכבי חיפה", טוען איווניר, "וזה לא רק מבחינת סגל השחקנים, אלא גם מבחינה ארגונית, חשיבה אסטרטגית ותכנון לטווח ארוך". או במילים אחרות: בזמן שבחיפה התפתחו היומרות להשתייך למועדוני הצמרת ביבשת, בית"ר התעקשה להישאר ה"קבוצה של העם" ולהחתים חוזים על מפיות. מתברר שהכל שאלה של גישה.

מה הלאה?

השנה שפיגל ינסה לעשות את אותה מהפכה תודעתית גם בטדי. ז'אן טלסניקוב, שהיה שותף לאליפויות של בית"ר בליגה ולכישלונות באירופה, מזהה בבירור איך התמונה השתנתה לגמרי מימי דדש בשנות ה-90. "העתיד של בית"ר נראה ורוד", אומר טלסניקוב, "הסטנדרטים עולים משנה לשנה, היכולות הכלכליות אדירות, הצוות המקצועי מנוסה והסגל עמוק ומרשים. הקבוצה בדרך הנכונה".

אולי בגלל זה טלסניקוב לא מתרשם מההפסד בשנה שעברה לקבוצה כמו דינמו בוקרשט. "משום מה אנחנו מתנשאים על הרומנים, שלקחו מקום שלישי במונדיאל, כי ככה הם הישראלים", הוא אומר, "גם מול קופנהאגן יהיה קשה מאוד, אבל אני שמח לראות שבבית"ר שינו את הגישה. עכשיו הם לא יסתפקו בהצלחה רק בליגה, אלא מתיימרים להישגים גבוהים יותר, להצלחה בליגת האלופות. השאלה היא רק אם תהיה להם סבלנות". את זה שלאוהדים אין הרבה סבלנות כבר גילינו מזמן. ומה עם ארקדי?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully