פעם ישראלית

ההפסד של דניאלה קרקובר לאליס שלזינגר בגמר המכביה בג'ודו עד משקל 63 ק"ג העיר אצלה את כל השדים הרדומים - מהעבר. קרקובר נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל, פנתה לג'ודו, התאכזבה מהיחס כלפיה וירדה לארגנטינה, שם היא הפכה לאלופת עולם. את ההפסד לשלזינגר היא ייחסה, במידה רבה של צדק, להחלטות שיפוט מפוקפקות, אולי כנקמה על עזיבתה.

קרקובר עלתה לישראל בגיל 7 וכבר מגיל צעיר היא נחשבה לספורטאית מצטיינת במספר ענפים. לצד הג'ודו, בו היתה אלופת הארץ לנערות, כיכבה קרקובר גם באתלטיקה קלה ובטניס. עם עלייתה לקטגוריית הבוגרות במשקל 63 ק"ג, קרוקובר רשמה עוד חמש זכיות באליפות ישראל והמטרה הגדולה הייתה ברורה – השתתפות באולימפיאדת סידני 2000. היות שישראל בורכה בג'ודוקאים איכותיים רבים, קרקובר מצאה את עצמה מתמודדת על הכרטיס היחידי לאולימפיאדה בקטגורית המשקל שלה, מול ג'ודוקאית אחרת, עינת ירון. בסופו של דבר, ירון הייתה זו שזכתה בכרטיס. קרקובר לקחה את זה כל כך קשה, שהיא החליטה לארוז את הפקלאות ולרדת בחזרה לארגנטינה, מדינה שרחוקה מלהיות מעצמת ג'ודו. שם, היא ידעה, אף אחד לא ייקח לה את הכרטיס לתחרויות הגדולות.

אחרי ארבע זכיות באליפות ארגנטינה והצלחה לא רעה בטורנירים באירופה, רשמה קרקובר את הישג השיא בקריירה שלה: זכייה באליפות העולם ביפן, וכל זה בשנה טרום אולימפית. הארגנטינאים פתחו בחגיגות וגם הוריה של קרקובר, שבכלל גרים בכרמיאל. בארץ החלו להתעורר אינספור שאלות, באיגוד הג'ודו טרחו להסביר שלא נעשה כאן שום מחדל ושהאיגוד לא אשם באובדן אליפות העולם. גם קרקובר עצמה לא הייתה מעוניינת אז ללכלך על האיגוד. רק כשאנשי האיגוד ניסו להסביר שמדובר בהפתעה גדולה ורמזו שהישראלית-ארגנטינאית היא ג'ודוקאית בינונית, קרוקובר פתחה את הפה ורמזה גם לאחריותו של האיגוד לעזיבתה.

באולימפיאדת אתונה 2004 כולם ציפו לראות מדליה ישראלית-ארגנטינאית במשקל של עד 63 ק"ג, אלא קרקובר פרקה את הכתף בקרב חצי הגמר וסיימה במקום החמישי בלבד. התהילה הלכה וחלפה לה בין רגע. בישראל יכלו לנשום לרווחה, בידיעה שלא התפספסה אלופה אולימפית. בארגנטינה, כך נראה, ירד הערך של הג'ודוקאית, שלא התעלתה על עצמה בתחרות האמיתית באמת. קרוקובר תטען כמה חודשים לאחר מכן שאף פרמיה מאלו שהובטחו לה לא שולמה ותפגין געגועים לארץ המובטחת. ואז הגיע הקרב מול שלזינגר, שפתח שוב את כל הפצעים הישנים.