העשור השחור

1988/9 היתה אחת העונות היותר טובות בהיסטוריה של מכבי תל אביב, וגם אחת הכואבות שבהן. למרות שני הגמרים בגביע אירופה, אליהם העפילה בשנתיים הקודמות, מכבי ת"א עדיין נחשבה לקבוצה מסדר גודל בינוני בקנה מידה אירופי. מבחינת התקציב, היא ראתה גם את הקבוצה ה-20 ביבשת מלמטה. אולם, אוסף השחקנים המגובש, שכלל את דורון ג'מצ'י, קווין מגי, קן בארלו, וילי סימס וחן ליפין, בהדרכת צביקה שרף, התגבר על איילי ההון מברצלונה, סלוניקי ופזארו והובילו את הקבוצה לפיינל פור במינכן, מהמקום הראשון בבית המוקדם.

במשחק הגמר פגשה מכבי ת"א את יוגופלסטיקה ספליט, קבוצה עם תקציב דל בהרבה ועם שני שחקנים שהרוויחו פרוטות. בארץ לא ממש ספרו את שני הכשרונות הקרואטים ואחרי שני הפסדים בגמר לאימפריה ממילאנו, כולם כבר התכוננו לקפוץ לבריכה בכיכר מלכי ישראל. דינו ראדג'ה וטוני קוקוץ' חשבו אחרת והובילו את ספליט לניצחון 69:75 ותואר ראשון למועדון הקרואטי, שעדיין ייצג את יוגוסלביה. קווין מגי המנוח נסגר בצבת הקרואטית ותפוקתו היתה נמוכה בהרבה מאשר בעונה הרגילה (10 נקודות), כמעט כרגיל במשחקי הגמר האירופיים.

זה היה הגמר האירופי האחרון של מכבי ת"א, עד לבואם של פיני גרשון ודייויד בלאט בעונת 1999/2000. זו הייתה גם תחילתה של נפילת האימפריה, שתקופת הזוהר שלה החלה בזכייה בגביע אירופה לאלופות ב-1977. כאן החל העידן החדש והכואב של שנות התשעים, שבו מכבי ת"א חזרה להיות קבוצה קטנה באירופה וקבוצה קצת פחות מפחידה בישראל.

זה היה עידן שבו פיני גרשון ודורון שפר לקחו אליפות ולא בצהוב ושמעון מזרחי נאלץ לצפות חמש פעמים באנשי בני הרצליה, הפועל ת"א, גליל עליון והפועל ירושלים מניפים את גביע המדינה לנגד עיניו; עידן שבו מכבי ת"א מצאה את עצמה במפעל זניח, גביע קוראץ'; עידן של רכבת אווירית, שהביאה לכאן שרשרת זרים רוויה במגבלות מקצועיות, עבירות משמעת או סתם בעיות סמים. בקיצור, עידן שכל כך רחוק מהמציאות הנוכחית של מכבי ת"א, על אף שהוא הסתיים לא כל כך מזמן.

שאראס, פארקר, וויצ'יץ', מקדונלד, בלות'נטאל והאפמן הם שמות שמצלצלים נפלא בהשוואה למפגעים שעברו ביד אליהו בשנות ה-90. אם תחלפו מאחורי גבו של שמעון מזרחי ותלחשו על אוזנו בקול חלש, "דאנקלי, ורגאס, לונצ'אר, רדולוביץ', ווילי אנדרסון, דייויד אנקראם, דייויד בנואה, באק ג'ונסון, ווינפרד קינג, אד הורטון, דיירון ניקס, נוריס קולמן, טום צ'יימברס", סביר להניח שייתקף בצמרמורת. כשמכבי כבר שמה ידה על שחקנים משובחים כמו ונדל אלכסיס ומייק מיצ'ל, שלא ידע להחטיא, היא שיחררה אותם בגלל כמה עשרות אלפי דולרים.

בשנות ה-90 גם היתה מעורבת מכבי במקבץ נדיר של פרשיות מוזרות: רדיסאב צ'ורצ'יץ' חבט באלי סהר במהלך אימון, אריה מליניאק פוטר מעמדת פרשן ערוץ 1 בגלל סכסוך עם שמעון מזרחי, ניקולה לונצ'אר ירד על יורם חרוש בגלי צה"ל, ופרשת הפיצה של אותו צ'ורה.

שבוע אחרי שהיכל שלם שר לשאראס "תישאר", ולאחר שמכבי הבטיחה השתתפות בפיינל פור רביעי ברציפות, נראות טעויות העבר כהיסטוריה רחוקה. אבל חשוב לזכור: שאראס אולי ימשוך עוד שנה, וייתכן שגם גרשון, רק שהם לא יהיו כאן לנצח. ולפני שהאחרון נחת ביד אליהו, שררה שם חשכה גדולה.

בקיץ 1989, אחרי שלושה הפסדים רצופים בגמר גביע אירופה, החליטו במכבי ת"א לבצע רענון והשתמשו במודל העונה המוצלחת ביותר בתולדות המועדון, 1981, שבה אימן במכבי רודי ד'אמיקו וגרף את כל התארים.

כך מצא את עצמו ביד אליהו האמריקאי טד אואנס, שמצא חבורת שחקנים שהיו כבר מעבר לשיאם ושקע איתם אל המקום השישי בבית האירופי, כשהקבוצה מקדימה רק את דן הלדר ולך פוזנן הזניחות. מכבי ת"א לא התקשתה לזכות בדאבל, אבל רק אחרי שצביקה שרף הוזעק למלא את מקומו של האמריקאי הכושל. כאן גם הסתיים הרומן עם אחד הזרים האיכותיים שנחתו כאן, מגי, ועם חברו קן בארלו.

בעונה הבאה בנה צביקה שרף סגל חדש, עם הרכש המבטיח ממכללת קונטיקט, נדב הנפלד, הצעיר אד הורטון, שנתן מספרים יפים במכללות וניסה את מזלו ב-NBA ועם דונלד רויאל, שלמרות עונה סבירה ולא יותר בצהוב הגיע בסופו של דבר ל-NBA. השלושה חברו לגיא גודס הצעיר, דורון ג'מצ'י וחן ליפין. "מבחינה מקצועית, הזר הרע ביותר שאימנתי היה אד הורטון", מציין צביקה שרף כשהוא נזכר בתחילת הניינטיז ובעיקר בהחטאת ההטבעה המפורסמת של האמריקאי בדרבי מול הפועל. מצד שני, המאמן המיתולוגי דווקא מציין את אותה עונה כאחת המוצלחות שלו, למרות התבוסה הקשה לברצלונה בחצי גמר הפיינל פור בפאריז (ב-34 הפרש), הפעם האחרונה שמכבי ת"א הגיעה למעמד הזה לפני סלוניקי 2000.

"אנשים לא יודעים להעריך את זה", אומר שרף. "העברנו עונה יחד עם מלחמת המפרץ. לא נתנו לנו לארח בארץ. שיחקנו שמונה או תשעה משחקים רצופים בחוץ עד שהגענו לפיינל פור. הזרים שלנו נשארו באירופה בין משחק למשחק והשתתפו רק באימונים המסכמים. זו היתה עונה מיוחדת".

מועד הפיינל פור הוא אחת הסיבות לכך שאותה עונה זכורה לרע. המשחק מול ברצלונה נכנס במחציתו ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, והשידור לארץ נקטע. קודם לאירוע קמה סערה ציבורית סביב הנושא, בייחוד לאור העובדה שמכבי תמיד מיצבה את עצמה כ"קבוצה של המדינה", סמל לאומי ספורטיבי. זה היה סדק נוסף בחומה הצהובה. פתאום התברר שהקבוצה של שמעון מזרחי אינה חסינה מביקורת.

אד הורטון ודונלד רויאל שוחררו מהקבוצה לקראת עונת 1991/2. הורטון אגב פרש ממשחק שנה לאחר מכן, עקב בעיות בלבו. צביקה שרף, שהמשיך בקבוצה, בחר בשני זרים חדשים: מייק מיצ'ל והסנטר חוזה ורגאס, שהגיע מהרפובליקה הדומיניקנית. ורגאס היה סנטר מוכשר, ומיצ'ל הקשיש היה כוכב עבר ב-NBA, אבל הם התקשו להתמודד מול שחקנים של חצי מיליון דולר, שאפשר היה למצוא בקבוצות האיטלקיות והספרדיות. ורגאס, שחקן מוכשר שעדיין משחק בדרום אמריקה בגיל 42, הסתבך בכמה פרשיות מוזרות. פעם זו הייתה קופסת שימורים שזרק על בעל מכולת, פעם אלה היו הצעקות על מוני פנאן, שתפס את מקומו בשולחן האוכל. מכבי הודחה ברבע הגמר הליגה האירופית על ידי אסטודיאנטס, במשחק שלישי בלתי נשכח בספרד. דורון ג'מצ'י החליק, לא קלט מסירה של גיא גודס ומכבי הפסידה 55:54.

היכולת הבינונית של מכבי באותה עונה, יחד עם התקציבים הגבוהים יחסית של יריבותיה, חברו כדי ליצור סדרת פלייאוף מותחת. צביקה שרף ומכבי מול רלף קליין והסגל המרשים שבנה בהפועל ת"א, עם דייויד ת'רדקיל וכוכב עבר אחר בליגה הטובה בעולם, פרוויס שורט. זה נגמר ב-2:3 לצהובים, גם בעזרת אגרוף ששלח לבאן מרסר לעבר תומר שטיינהאור. ראובן וירובניק, שהודח השבוע מראשות איגוד השופטים, התעלם. מכבי לא השלימה באותה עונה דאבל, אחרי שהודחה בחצי גמר הגביע. האליפות של אותה העונה קבעה שיא של 23 אליפויות של מכבי ת"א. השיא עמד להיקטע על ידי מחזיקת הגביע ב-92', גליל עליון.

בעונת 1992/3 - מהפך. צביקה שרף עזב להפועל ירושלים, ובהמשך לסלוניקי וחוץ משני זרים לא יוצלחים מכבי ת"א הייתה צריכה גם להביא מאמן חדש. הפור נפל על עוזר המאמן, יעקב אדלר. הזרים בתחילת העונה, ורגאס ודיירון ניקס איכזבו, והחלה רכבת אווירית של מחליפים פוטנציאליים, ביניהם דאג רות, סנטר עיוור בעין אחת. לבסוף נבחרו דייויד אנקראם, גארד חסר מצפון שעתיד היה להסתכסך עם כל הקבוצה, ובעיקר עם דורון ג'מצ'י; ווינפרד קינג, סנטר קשיש, שעמיתיו לקבוצת פירנצה באיטליה שנאו אותו כל כך, שפיטמו אותו בכדורים במשחק בו חזה אדלר - רק שיילך. קינג קלע 35 נקודות, אדלר החתים אותו ומכבי זכתה בזר פצוע תמידית, שהגדיל לעשות והוציא את הכדור בטעות מתחת לסל אחרי סל של מכבי בסדרת חצי הגמר מול הגליל.

גיא גודס נפצע קשה במשחק אימון אחרי שנדחף על ידי אלון בן זקן, מה שהשאיר את המפתחות אצל הרכז הצעיר והמבטיח קורן אמישה, שהתקשה לקיים את ההבטחות. הקבוצה סיימה את דרכה באירופה כבר בחודש פברואר, עם מאזן נוראי של 3 ניצחונות ו-9 הפסדים. קצרה היריעה מכדי לתאר את ההתרחשויות בקבוצה באותה עונה, אבל אפשר לתאר את משחקיה האחרונים בגביע אירופה, כאשר 5,000 צופים בלבד השאירו את יד אליהו חצי ריק וגידפו ללא הרף את אנקראם. מוטי דניאל היה נקודת האור היחידה. אגב, דניאל גם השחקן המצטיין של העונה, וקיבל פרס נחשק: קומפקט דיסק.

מספרם של הצופים הלך ופחת ככל שהעונה התמשכה. מכבי הודחה מגביע המדינה ברבע הגמר. העוזר אלי אנטי החליף את אדלר, אבל לא הצליח למנוע הפסד 3:2 בסדרת חצי גמר הפלייאוף לגליל. אובדן האליפות חיסל למכבי את הסיכויים להגיע לגביע אירופה לאלופות בשנה שלאחר מכן והשאיר אותה עם גביע קוראץ'. המאמן והשחקן הכי טובים בליגה כיכבו באותה עונה בקבוצה שזכתה באליפות, גליל עליון. קראו להם פיני גרשון ודורון שפר, בקרוב בצהוב.

קטיעת רצף האליפויות גרם לזעזוע במכבי. הפורמט המקצועי השתנה, כשמולי קצורין הובא כמאמן ראשי ביחד עם אמנון ישכיל – עוזר המאמן עם הג'ל שעזר לפיני לגנוב ממכבי את האליפות. רלף קליין מונה למנהל מקצועי. נסיון כושל של מזרחי להשחיל את המועדון לליגה האירופית על חשבון אחת היגוסלביות, עליהן היה חרם ספורטיבי, נכשל, ומכבי מצאה את עצמה מעבירה חורף קר במיוחד בגביע קוראץ', ומול יד אליהו ריק למחצה.

גם בחירות תמוהות בהרכבת הסגל לא עזרו למכבי להתרומם. מלבד הבאתו של וונדל אלכסיס המצוין, המשיכה מכבי בבחירת הזרים הרעה שלה, כשהביאה לארץ את ספנסר דאנקלי ההזוי וחסר הנסיון. לימים יתלונן רלף קליין כי את ההחלטה קיבלו שמעון מזרחי וחברי ההנהלה, בלי להיוועץ בו. טרי פייר האפור הגיע כישראלי לחזק את הקו הקדמי, קורן אמישה שוחרר לבני הרצליה בעקבות החלמתו של גודס מהפציעה, וישראל אלימלך הותיק הובא לתת נשמה מעמדת הרכז השני. עודד קטש, הכשרון הגדול ביותר שצמח במועדון ומי שיהיה האיש שיחזיר את השימחה האבודה להיכל שנתיים מאוחר יותר, שוחרר לרמת גן.

לראשונה מזה שנים עברו שידורי המשחקים של מכבי לערוץ 2, כשרפי גינת יושב על כסא השדר. האלופה היוצאת סיימה את הבית המוקדם במאזן 1:5, אבל הודחה בשלב רבע הגמר בשני הפסדים משפילים לפאניוניוס היוונית של יאנאקיס. כך אבד אפקט ההרתעה של יד אליהו, שלא הצליח לסייע למכבי להתקדם לשלבים המתקדמים אפילו במפעל המשני. מכבי, כך התברר סופית, היתה קבוצה מהדרג השני של היבשת. בסוף העונה הביט שמעון מזרחי במראה הקשה לו מכל - חובנטוד בדאלונה זוכה בגביע אירופה בידי אליהו, שם נערך הפיינל פור האירופי לאחר שנים של מאמצים, ומכבי כאמור נושרת אי שם בשלבי ההכרעה של גביע קוראץ'. לליגה אגב, סגל השחקנים ההוא הספיק, והתואר חזר אחרי גלות של שנה לארון של שמעון מזרחי, בסוויפ של 0:3 על הפועל ת"א.

במהלך משחקי ההצלבה מול פאף בולוניה בשנת 2000, אוהדי מכבי ישנו בשקי שינה ביד אליהו, כדי לשפר עמדות בתור לכרטיסים. שוטרים עם סוסים נדרשו כדי להשליט סדר. כיום, כשהאולם מלא בבעלי מנויים, התמונה הזאת נראית מוזרה. אבל כדאי לזכור שבין עונת 1995/6, אז חזרה מכבי אל הליגה האירופית, לעונת 1999/2000 בה שבה אל הפיינל פור, לא סיימה הקבוצה את שלב הבתים עם מאזן חיובי. ב-95' סיימה מכבי את הבית במקום השישי מתוך שמונה, עם מאזן של 6 נצחונות לעומת 8 הפסדים. ב-96 הצליחה הקבוצה לעבור את שלב הבתים אבל נתקעה בשלב ההצלבה הראשון, בו הודחה גם בשנתיים הבאות. קודם הדחה בידי אפס פילזן, שנה מאוחר יותר על ידי טים סיסטם בולוניה, ושנה אחר כך בידי קינדר.

סיום שלב הבתים השני במקום הראשון שנה מאוחר יותר, הקנה למכבי לראשונה בעשור ההוא יתרון ביתיות בסידרת הצלבה, והוביל את מכבי לפנייל פור בסלוניקי אחרי נצחונות על פאוק סלוניקי, ועל פאף בולוניה בסדרה בלתי נשכחת. אחרי עשור של זרים מוזרים, הגיעו למכבי אריאל מקדונלד ונייט האפמן, עוד לפני הריב הגדול ביניהם. אבל יותר מכל, הגיעו למכבי שני מאמנים מעולים, פיני גרשון ודייויד בלאט, אחרי שנים ארוכות של חוסר יציבות ותחלופה על הקווים.

התחלופה על הקווים היתה חלק מאובדן היציבות במועדון. אוירת המשפחתיות שאפיינה את הקבוצה נעלמה אט אט. לחץ עצום ובלתי פוסק של הקהל הפך את משרת המאמן של מכבי לתפקיד הכי זמני בספורט בישראל. בין השנים 1977 ל-1981 עבדו במכבי שלושה מאמנים - קליין, שרף ודאמיקו. אף אחד מהם לא פוטר במהלך העונה. בשנות ה-90, לעומת זאת, חמישה מאמנים עברו ביד אליהו בתוך ארבע שנים. חלקם, ובראשם יורם חרוש שהועזב במהלך מתוקשר, נטשו את המערכת או ננטשו על ידיה עם טעם מר מאוד בפה. "מתקשרים אליך, אומרים לך 'שמע, אולי ביום ראשון כדאי שלא תבוא לאימון'", אמר אחד ממאמני מכבי לשעבר.

בעונת 1997/8 החליטה מכבי להמר ולהביא מאמן זר. וינקו ילובאץ' הקרואטי היה לזר הרביעי שמקבל את המושכות במועדון. למרות חששות כבדים, הוביל הענק המשופם לעונה שאולי לא היתה שונה מקודמותיה בכל הנוגע להישגים, אבל הפיחה בהיכל משב רוח מרענן. ילובאץ, כמו ריצ'רד נילסן, נראה כעוף מוזר וחביב בנוף הכדורסל המקומי. המוטו שלו היה לתת לשחקנים לעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב תוך כדי הענקת בטחון ושמחת חיים. היו לו תרגילים ספורים בהתקפה, הוא דגל בכדורסל חופשי, וזה התלבש מצוין על עודד קטש, בעונה בה שיחק את הכדורסל הטוב ביותר בקריירה. יחד עם שפר, הנפלד, רשארד גריפית' ורנדי ווייט העצלים וברד ליף בעונתו האחרונה, הודחה מכבי בידי טים סיסטם בסדרה מותחת, בה הביסה מכבי את האיטלקים בבית, והפסידה בחוץ אחרי הארכה ובעוד משחק צמוד. קטש לא ירד מ-28 נקודות באף אחד משלושת המשחיקם הללו.

למכבי זה לא הספיק, ילובאץ הלך הביתה, ואחרי מספר חודשים הודח גם מחליפו, חרוש. ואז הגיע ליד אליהו האוייב הגדול של מכבי, פיני גרשון, שגנב לה במהלך העשור אליפות וגביע, והתבטא בלי סוף נגד הענק הצהוב.

גרשון גם היה חלק מהיריבות הגדולה האחרונה של הכדורסל הישראלי, בין מכבי להפועל ירושלים. צירוף של כשרון, קהל משוגע וזרים מצוינים הביא לשני ניצחונות רצופים של ירושלים על מכבי בגמר הגביע, באולם הביתי של הצהובים. הסל של עדי גורדון ב-96 שניות לסיום מעל הידיים המזדקנות של צ'יימברס, הפך לסמל ביריבות בין המועדונים. מאמן ירושלים באותו משחק היה גרשון. שנה לאחר מכן הוביל את ירושלים גדי קידר.

1998/9, שבמהלכה החליף גרשון את חרוש, היתה העונה האחרונה שבה מכבי לא סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון. בלי יתרון הביתיות הגיעה מכבי למלחה ולקחה את כל הקופה, אחרי מטווח שלשות של קטש. אייץ' וולדמן, קני וויליאמס, דרק המילטון וצ'ורה הצליחו רק לנצח משחק אחד, לפני שמכבי סגרה עניין.

באותה סידרה החזירה מכבי לא רק את היוקרה, אלא גם את המוניטין שיצא לה כמועדון דורסני, אחרי פרשת הפיצה של צ'ורה. לפני אותה סידרה נפגש מוני פנאן עם צ'ורצ'יץ'. שליח שהביא פיצה לביתו של פנאן הדליף את הפרשה, שעוררה סערה גדולה במלחה. למשחק מספר שלוש בסידרה כבר התייצבו האוהדים במלחה עם קרטוני פיצה כאות מחאה. מאז דרסה מכבי את כל יריבותיה בסדרות הגמר, וירושלים מתקשה להגיע אפילו לפיינל פור הישראלי. שש שנים בלבד חלפו, ונראה כאילו מדובר בנצח.