תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 51:31.
סיימה את העונה: במקום ה-13 במערב.
מינסוטה הגיעה עם ציפיות גבוהות לעונה החולפת. החמישייה הצעירה של ריקי רוביו, זאק לאבין, אנדרו וויגינס, גורגי ג'נג וקארל אנתוני טאונס הראתה ניצוצות מרשימים מאוד בסוף העונה שלפניה והייתה אחת המסקרנות בליגה. אליהם הצטרף הרכז הרוקי קריס דאן שנבחר חמישי ואמור היה להיות אחד השחקנים המוכנים ביותר במחזור, כשרבים הימרו עליו כרוקי העונה. הציפייה לקפיצת מדרגה מהירה הפכה למשמעותית יותר עם מינויו של טום תיבודו למאמן ולנשיא לענייני כדורסל. תיבודו אמור היה להתחיל להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל ההגנתי של החבורה הצעירה שהתקבצה במינסוטה, כי מבחינה התקפית הם כבר נראו מוכנים.
הנקודה האחרונה היא זו שלא התממשה והפכה את העונה של הוולבס למאכזבת מאוד. ההגנה של מינסוטה ספגה 109.1 נקודות ל-100 פוזשנים, מקום 26 במדד היעילות ההגנתית. מה שתיבודו הצליח לעשות עם החבורה הצעירה משיקגו מהרגע הראשון שלו בקבוצה, הוא לא הצליח לעשות עם טאונס, וויגינס ולאבין שאפשרו ליריבים שמולם להגיע לזריקות נוחות ולקלוע ב-47.5 אחוזים מהשדה (מקום 28 בליגה). ההתקפה של הוולבס קלעה 108.1 נקודות ל-100 פוזשנים, מקום עשירי בליגה, למרות שמינסוטה זרקה הכי מעט שלשות (21 למשחק). לעומת שאר הליגה, השחקנים של תיבודו ויתרו על שלשות לא פנויות לחלוטין כדי להגיע לצבע, שם טאונס ו-וויגינס כיכבו. ההתקפה הפכה את מינסוטה לקבוצה טובה יותר מהמאזן שלה, שנבע מריבוי הפסדים צמודים.
את העונה של הוולבס ניתן לחלק לשני חלקים מרכזיים. הם פתחו אותה עם מאזן של 26:11 וסיימו עם שיפור משמעותי ומאזן של 25:20, עדיין שלילי אך הרבה יותר קרוב לקבוצת מרכז טבלה מנמושה. השיפור הגיע למרות שלאבין קרע את ה-ACL וסיים את העונה אחרי 47 משחקים, הוא קלע 18.9 נקודות למשחק והיה קלע השלשות האמיתי היחיד ברוטציה. שני השחקנים שאחראים לשדרוג הם טאונס ורוביו. שחקן השנה השנייה התחיל להיראות כמו סנטר העתיד שהבטיחו לנו ומהתשיעי בינואר סיפק ממוצעים נפלאים של 28.2 נקודות ב-59.4 אחוזים מהשדה, 1.3 שלשות ב-42.6 אחוזים, 5.4 זריקות עונשין ב-84.9 אחוזים, 12.8 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים. הרכז הספרדי התחיל לקלוע כפי שלא עשה כל הקריירה וסיפק בתקופה הזאת 14.2 נקודות ו-10.5 אסיסטים למשחק. וויגינס היה סקורר יציב לאורך העונה וסיים אותה עם 23.6 נקודות באחוזים ממוצעים מכל הטווחים. האכזבה הגדולה הייתה מצידו של דאן, שנראה רחוק מלהיות פוינט גארד לגיטימי ב-NBA, בעיקר מבחינה התקפית.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'ימי באטלר (בטרייד משיקגו), ג'ף טיג וארון ברוקס (חופשיים, מאינדיאנה), טאג' גיבסון (חופשי, מ-OKC), ג'מאל קרופורד (חופשי, מהקליפרס), ג'סטין פאטון (רוקי, בחירה 16), מרכוס ג'ורג'ס-האנט, אמייל ג'פרסון ומלו טרימבל (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים), אנתוני בראון (חוזה דו צדדי).
עזבו: זאק לאבין וקריס דאן (בטרייד לשיקגו), ריקי רוביו (בטרייד ליוטה), עומרי כספי (חופשי, לגולדן סטייט), ברנדון ראש (חופשי, למילווקי), אדריאן פיין (חופשי, לאורלנדו), ג'ורדן היל (ללא קבוצה).
טום תיבודו לא אוהב להפסיד. מאוד לא אוהב. את חמש העונות שלו בשיקגו הוא סיים עם מינימום של 45 ניצחונות, העונה שעברה הייתה הראשונה בקריירה שלו כמאמן ראשי שהוא סיים עם מאזן שלילי. אז עם כל הכבוד לתהליך בנייה הדרגתי, ברגע שהוא זיהה הזדמנות להפוך את מינסוטה לקבוצה איכותית כבר עכשיו הוא התנפל עליה.
ההזדמנות הופיעה בדמות ג'ימי באטלר, השחקן שהוא פיתח בשיקגו. הבולס חיפשו טרייד על הכוכב שלהם ומשום מה החליטו לפעול מהר, בערב הדראפט, כשהרבה קבוצות עוד לא ערוכות למגה-טרייד. תיבודו הציע חבילה שמבוססת על שלושה נכסים עתידיים לאבין שעדיין מתאושש מהפציעה, דאן והבחירה השביעית בדראפט שנחשב לעמוק, בה הבולס בחרו בלורי מרקאנן. לטעמי זה לא טרייד חד צדדי כפי שעשו ממנו, שיקגו קיבלה שלושה צעירים עם סימני שאלה אך עם פוטנציאל אמיתי להתפתח למשהו. החלק התמוה בטרייד היה שהבולס נתנו למינסוטה בחזרה את הבחירה ה-16, אותה תיבודו ניצל כדי לבחור את הסנטר האתלטי והאנרגטי ג'סטין פאטון שלא צפוי להשתלב ברוטציה העונה.
לאחר שהשיג את אחד השחקנים המבוקשים בשוק, תיבודו התפנה לבנות במינסוטה קבוצה שיכולה לדבר חזק כבר בעונה הקרובה. הוא העביר את רוביו ליוטה תמורת בחירת סיבוב ראשון עתידית (של OKC) ולרגע היה לו מקום מתחת לתקרה לחוזה מקסימום. אך הוא לא ניצל זאת כדי לנסות להביא שחקן בקליבר של פול מילסאפ או קייל לאורי, אלא העדיף להחתים שני שחקני חמישייה טובים: הרכז ג'ף טיג יקבל 57 מיליון דולר בשלוש השנים הקרובות, שחקן הפנים טאג' גיבסון, עוד אחד מחביביו של תיבודו בשיקגו, יקבל 28 מיליון דולר בשנתיים הקרובות. ג'מאל קרופורד בן ה-37 יחזק את הספסל יחד עם שבאז מוחמד, שהפך לשחקן חופשי, לא קיבל הצעה מעניינת משום מקום וחתם לעונה נוספת עם שכר מינימום. וויגינס יסיים חוזה בקיץ הבא, ותיבודו כבר הציע לו חוזה מקסימום של 148 מיליון דולר לחמש שנים שהקנדי משום מה לוקח את הזמן לפני שחותם עליו.
בסופו של קיץ, מינסוטה מוצאת את עצמה עם סגל איכותי וייחודי מאוד, שקשה להעריך כיצד יתחבר. טיג, באטלר, וויגינס וטאונס הם שחקנים שצריכים את הכדור ביד כדי להיות אפקטיביים, כאשר גם קרופורד ומוחמד הם בעיקר סקוררים. אין בסגל הזה אף מומחה שלשות אמיתי, אך כל שחקני הרוטציה מסוגלים לזרוק שלשות, כולל גיבסון שהוסיף הקיץ שלשות מהפינה לרפרטואר שלו. במשחק ההכנה הראשון מתוך שניים מול גולדן סטייט, כל עשרת השחקנים שתיבודו שיתף זרקו לפחות שלשה אחת, שמונה מהם גם קלעו לפחות אחת. באטלר וגיבסון הם שחקני הגנה נהדרים, ותיבודו מקווה שמעבר ליכולת האישית הם יהיו הנציגים שלו על הפרקט ויעזרו לוויגינס וטאונס גם בתחום ההשקעה וגם בתחום הבנת הדקויות הקטנות של הגנת תיבודו.
מה מי מו
חמישייה: ג'ף טיג, ג'ימי באטלר, אנדרו וויגינס, טאג' גיבסון, קארל אנתוני טאונס.
ספסל: טיוס ג'ונס, ארון ברוקס, ג'מאל קרופורד, שבאז מוחמד, נמניה בייליצה, גורגי ג'נג, קול אולדריץ', ג'סטין פאטון.
מאמן: טום תיבודו (עונה שביעית כמאמן ראשי, שנייה במינסוטה).
מועמד לפריצה: אין ממש, תיבודו אוהב רוטציות קצרות והסגל התעבה באופן בו אף אחד לא צפוי לעשות יותר מכפי שעשה בעונה שעברה. אם בכל זאת צריך לציין שחקן שעשוי להיות משמעותי יותר השנה, זהו הפורוורד הסרבי נמניה בייליצה. היכולת שלו לתפקד כשחקן חוץ לכל דבר אולי תסדר לו דקות קבועות בהרכבים עם שאיפה ליותר ריווח ויכולת יצירה. בייליצה התחיל להיכנס לעניינים בחצי השני של העונה שעברה אבל אז נפצע, אולי הפעם הוא יביא את הכישרון שבהחלט יש לו לידי ביטוי. גם הפוינט גארד החביב טיוס ג'ונס יכול לקבל תפקיד אמיתי ברוטציה, אך אולי הוא יזדקק לפציעה של גארד או חולשה משמעותית של קרופורד לשם כך.
גולת הכותרת: עם כל הכבוד לאחרים, מינסוטה היא הקבוצה של קארל אנתוני טאונס. בשנה השלישית שלו בליגה, טאונס יכוון לתואר שחקן הפנים האמיתי הבכיר בליגה וינסה להבהיר שהוא פרנצ'ייז פלייר בהתהוות. השילוב בין יכולות בפוסט, קליעה מבחוץ, יכולת חדירה, ריבאונד התקפה ומסירה הופכות אותו לכוח התקפי נדיר, אבל כדי להפוך לסופרסטאר אמיתי הוא יזדקק לשדרוג הגנתי שאמור להיות בטווח יכולותיו. ברחבי הליגה בהחלט מאמינים בו, הוא נבחר בשנתיים האחרונות כשחקן שהכי הרבה מנהלים היו רוצים לבנות סביבו קבוצה לעתיד. זה לא מובן מאליו, כי עבר זמן מאז הפעם האחרונה שקבוצה איכותית נבנתה סביב שחקן פנים אמיתי, ולא ברור עד כמה זה אפשרי בליגה שכל כך מתבססת על מובילי כדור דומיננטיים. לכן, פרט להתפעלות מיכולותיו של הכוח העולה, יהיה מעניין לבחון את מינסוטה השנה כניסיון ייחודי לבנות קבוצה בכירה סביב שחקן פנים שמקבל עזרה מכמה שחקני חוץ משמעותיים.
אקס פקטור: גורגי ג'נג. דווקא הירידה לספסל יכולה להפוך את התפקיד של שחקן הפנים הסנגלי היעיל למשמעותי יותר. הוא ישחק דקות ארוכות כסנטר שמהווה את העוגן ההגנתי של היחידה השנייה, שאני מניח שתכלול גם את אחד משחקני הכנף הבכירים. הוא יהיה מוקף בסקוררים וימשיך להידרש לעשות את כל הדברים הקטנים עבור כולם, אך כמחליף הבכיר החשיבות שלו תהיה הרבה יותר גדולה. יכולות המנהיגות שלו יהיו חשובות במצב הזה ואולי הוא יקבל יותר הזדמנויות להביא לידי ביטוי את הגיוון ההתקפי שלו. ג'נג הוא שחקן טוב ולא מוערך דיו שיהיה לו תפקיד חשוב ביכולת למנוע נפילות במהלך המשחק, בעיקר בהגנה.
המפתח: העבודה ללא כדור של השחקנים הבכירים. וויגינס וטאונס הראו יכולת לנוע ללא כדור לטבעת בתזמון מוצלח, באטלר עבד בעיקר ללא הכדור בעונות הראשונות שלו, טיג לקח חלק במכונה ההתקפית המשומנת של אטלנטה. זה לא מופרך לדמיין אותם מפתחים כימיה המבוססת על כך שגם השחקנים שלא מעורבים במהלך המרכזי עובדים, חושבים ונעים. זה מתחיל, כמובן, ביכולת שלהם לקלוע שלשות חופשיות בקאץ' אנד שוט. ניתן להניח שההגנות היריבות יפחדו יותר ממשחק הפוסט של טאונס והחדירות של שלושת שחקני החוץ מאשר מהזריקות שלהם מבחוץ. זה לא הלחם והחמאה של אף אחד מהם, אך שחקנים שקולעים שלשות באחוז ממוצע ולוקחים זריקות קשות בהחלט יכולים לקלוע שלשות חופשיות ב-40 אחוזים. איום מספיק גדול של קליעה מבחוץ יכריח את ההגנה לצאת אל השחקן שמקבל את הכדור ויאפשר לו לנצל את חוסר שיווי המשקל ההגנתי כדי להגיע בעצמו לטבעת.
ולכדור הבדולח
קשה מאוד להמר איך הקבוצה החדשה ממינסוטה תתחבר, אך ניתן להניח שהיא בכל מקרה יותר מדי טובה מכדי לפספס את הפלייאוף, אפילו במערב. רק השיפור הטבעי של טאונס ו-וויגינס אמור היה להספיק ל-40 ניצחונות. התוספת של באטלר, גיבסון וטיג, עם השיפור ההגנתי ששני הראשונים יביאו, יוצרת קבוצה שקשה לראות אותה מנצחת פחות מ-45 משחקים. באטלר אמור לעזור גם במאני טיים, הוא היה אחד משחקני הקלאץ' הטובים בליגה בעונה החולפת. אני מניח שיהיו אופטימיים ממני, אך אני צריך לראות את הקבוצה הזאת מתחברת כדי להאמין ביכולת שלה לדבר חזק בצמרת ולכן אני מהמר על 48 ניצחונות, מקום חמישי במערב והפסד בסיבוב הראשון.