עקשן כמו שור: לרפאל נדאל הגיע לסיים את דרכו בווימבלדון

עם כל הצער שבדבר, לרפאל נדאל הגיע להפסיד לז'יל מולר. בעיקר בגלל העקשנות שלו וחוסר הרצון להתגמש תוך כדי משחק. השור ממאיורקה נקלע לפיגור 2:0 במערכות נגד שחקן שהוא לא אמור להיקלע מולו למצב כזה, התעורר והעלה את הרמה שלו בשתי המערכות הבאות והיה נראה שיגמור גם את המערכה החמישית באותה הצורה, אלא שהיא התפתחה אחרת לחלוטין.

נדאל, שבמערכה השלישית והרביעית היה חזק כמעט בכל משחקון הגשות של מולר, פתאום הפך להיות פאסיבי מאוד במשחקוני ההגשה של הלוקסמבורגי. הוא עמד, כמו תמיד, שניים-שלושה מטר מאחורי קו הבסיס ולא הצליח להתמודד עם סרבים מהירים אבל לא משהו כל כך מיוחד (הסרב המהיר ביותר של מולר במשחק היה בסך הכול 202 קמ"ש והממוצע של המהירות בהגשה הראשונה שלו עמד על 186). בשלב הזה, ואחרי שחזר מפיגור של שתי מערכות, במקום להיכנס כמה שיותר לתוך המגרש כדי להפעיל כמה שיותר לחץ על ההגשות של מולר, נדאל חיכה יותר מדי מאחור וכאילו המתין שמולר יחטיא ויעניק לו את המשחק. זה לא עובד בסיבוב רביעי של ווימבלדון. שחקני על כמו נדאל צריכים דווקא במצב הזה לשבת על היריב שלהם, להפעיל כל הזמן כמה שיותר לחץ ולא לנסות לפתח משחק מהקו האחורי (כמו שנדאל אמר לאחר מכן במסיבת העיתונאים המתוחה שלו).

נדאל היה שמרן ועקשן מאוד, המשיך לשחק בשיטה הידועה שלו ולא ניסה קצת לגוון או לנסות משהו אחר. חבל מאוד. אחת הגדולות של אנשים בכלל וספורטאים בפרט היא לדעת שמה שעשית הוא טעות, לזרוק את זה הצידה ולנסות משהו אחר, לגוון קצת, אולי סלייסים, אולי יותר כניסה לרשת, אולי פעם אחת לחכות להגשה קרוב לקו הבסיס. כך, גם את תפסיד בסופו של דבר, תגיד שלפחות ניסית את הכול ואין מה לעשות היריב היה טוב ממך ומגיע לו לנצח. נדאל לא עשה את זה, הוא פשוט המשיך בעוד ועוד מאותו דבר והפך את המשחק שלו לצפוי. בתשעה מ-12 משחקוני ההגשה האחרונים שלו הוא הפסיד את הנקודה הראשונה (ובחלקם גם נקלע ל-30:0), בעוד מולר נראה יציב יותר במשחקוני ההגשות שלו. הייתה באוויר תחושה שנדאל יפסיד בסופו של דבר וזה מה שקרה.

עוד בנושא:

בתום מותחן ענק: נדאל הודח בשמינית הגמר של ווימבלדון
ז'יל מולר: "עדיין לא עיכלתי מה קרה, אני פשוט שמח שזה נגמר"
שלישי בווימבלדון: דג'וקוביץ' בשמינית הגמר וכל רבעי גמר הנשים

ז'יל מולר עושה רושם של בחור טוב, צנוע מאוד ובעיקר גוש קרח. במהלך כל המותחן האדיר במגרש 1 כשכל הקהל משתולל, חוגג, מתעצבן, צועק, עושה גלים וגם נדאל חוגג נקודות, מתעצבן אחרי החטאות וכן הלאה, הטניסאי מלוקסמבורג לא הגיב בכלל. פעם שחקנים מהזן הזה היו מצרך נפוץ, היום זה נדיר מאוד ומולר הוא אחד האחרונים שנותרו בתחום הזה. הוא לא חגג אף ווינר, לא התעצבן אחרי אף החטאה או החלטה נגדו והצליח לשמור על קור רוח במשחק קשה מאוד מנטאלית ופיזית שנערך באווירה עוינת מבחינתו ולוהטת במיוחד עבור כל הצופים במגרש 1.

2017 היא שנת השיא בקריירה של מולר, שזכה השנה בתואר ה-ATP הראשון ואז בשני בקריירה שלו דווקא בגיל 34 וכשהוא כבר אבא. עכשיו הוא הצליח לעלות לרבע גמר גרנד סלאם בפעם השנייה בקריירה והראשונה מאז אליפות ארצות הברית ב-2008. מולר, שנחשב לשחקן נוער מעולה וזכה באליפות ארצות הברית, הגיע גם לגמר בווימבלדון לנוער, שם הפסיד לרומן ואלנט משוויץ (מי?).

אחרי המשחק מולר החביב, שנמצא כבר בשלבי הקרחה מתקדמים, נכנס לחדר התקשורת וניסה להסביר את העובדה שהוא נמצא בשיאו דווקא בגיל 34: "בשבילי, הסיבה העיקרית היא שהצלחתי לשחק עונות מלאות בשלוש או ארבע השנים האחרונות, מה שלא הצלחתי לעשות לפני כן בגלל פציעות. הפציעה האחרונה שלי הייתה ככל הנראה הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם. היו לי בעיות עם המרפק ולא הייתי מסוגל לגעת במחבט. בגלל זה עבדתי על כושר גופני והגעתי למצב הפיזי הכי טוב שאי פעם הייתי בו. עכשיו יש לי המון ביטחון בגוף שלי, מה שלא היה לי בעבר וזה משנה הרבה עבורי".

הבעיה היחידה של מולר היא שעכשיו מחכה לו מארין צ'יליץ', שהוא אחד משלושת היחידים שעדיין לא שמטו מערכה בטורניר, יחד עם דג'וקוביץ' (במשחק פחות) ופדרר.

אחת ההפתעות הגדולות של הטורניר עד כה היא ההגעה של ילנה (או אלונה) אוסטפנקו לרבע הגמר, אחרי שאתמול עברה גם את אלינה סביטולינה הנהדרת בשתי מערכות. הלטבית בת ה-20, שזכתה בעבר הלא רחוק בטורניר הנערות בווימבלדון, ממשיכה במומנטום הנהדר מהזכייה המפתיעה ברולאן גארוס וזה נראה מוזר. כי בדרך כלל כששחקנים או שחקניות, ובעיקר שחקניות במקרה הזה, חווים פריצה אדירה כמו שלה בגיל צעיר כל כך, מגיעה נפילה כואבת בטורניר גדול שלאחר מכן, במיוחד כשיש מעבר מחימר לדשא.

אוסטפנקו שיחקה רע מאוד לפרקים בסיבובים הראשונים, אבל ככל שהטורניר מתקדם כך הטניס שלה משתפר והיא כרגיל לא מתרגשת מכלום והולכת על כל הקופה בכל חבטה. הלטבית דיברה אחרי הניצחון מול סביטולינה על הדרך שעברה בטורניר: "המשחקים הראשונים שלי כאן היו קשים, הייתי רחוקה מהטוב ביותר שלי, אבל עדיין ניצחתי. נלחמתי".

המשחק בין גרבינייה מוגורוסה לאנג'ליק קרבר היה אולי המשחק הכי טוב מבחינת האיכות שלו בטורניר הנשים עד כה. שלוש מערכות אינטנסיביות וצמודות מאוד, שתי טניסאיות ששומרות על ההגשות שלהן ומשחקות חזק מאוד ובסוף מנצחת ראויה. מוגורוסה שלטה במשחק הזה קצת יותר ולכן גם ניצחה אחרי שהיה נראה שדווקא קרבר תצא עם ידה על העליונה ושהספרדייה הופכת להיות קצת מתוסכלת מהחומה שמולה ומאבדת ריכוז.

מוגורוסה יכולה לזכות בטורניר ובעצם בכל גרנד סלאם שיש (אחד כבר יש לה) כי יש לה את כל התכונות הנכונות: חבטות מצוינות מאחורה, תנועה, מהירות, טכניקה טובה, פיזיות, הגשה טובה והרבה שכל. קרבר שיחקה את המשחק הכי טוב שלה זה זמן רב מאוד ובכל זאת הפסידה, אבל אולי היא בדרך הנכונה לצאת מ"משבר המקום הראשון בעולם" שפקד אותה ב-2017. מקום ראשון בעולם היא כבר לא תהיה אחרי הטורניר הזה.

כל המחמאות שנכתבו כאן על גריגור דימיטרוב אחרי הניצחון שלו מול דודי סלע? אז מהטקסט נשמטה הכוכבית עם הכיתוב: "בכפוף לכך שהוא לא משחק נגד רוג'ר פדרר".