בווידאו: תקציר משחק 2 של ירושלים מול נהריה
באופן מסורתי, הפועל ירושלים הוא מועדון כדורסל לעומתי. המדיניות או האתוס שלו נגזרים בדרך כלל מניסיון לפעול בצורה שונה ב-180 מעלות מזו של גורם אחר, בדרך כלל בגוון צהוב. בתקופת עדי גורדון וגם שנים אחריו, גרסו בירושלים באופן טיפה מוזר, יש לציין שאם מכבי תל אביב חורטת על דגלה ניצחון בכל מחיר, אז אצלם ימחאו כפיים גם אחרי הפסדים. דני קליין ניצל זאת לשנים של וניהול בעייתי בלי לשלם כל מחיר ציבורי, עד שהאוהדים התעוררו, באיחור ניכר. לאחר מכן, בתקופת אורי אלון, הלעומתיות הייתה כפולה: מול העידן התזזיתי ועתיר הפיטורים של קליין, הגיע ניהול שפוי ומסודר, לכאורה, כשאף מאמן לא מפוטר במהלך העונה; ובעוד מכבי תל אביב מחליפה ארבעה מאמנים בעונה ומנגד לא מצליחה לחזק את הסגל, ירושלים נותנת גיבוי מלא למאמן זר שנוי במחלוקת ומנגד מחזקת את הסגל בחמישה שחקנים, הוכחה להישגיות ולשאפתנות של הבעלים הנוכחי.
אלא שהתוצאות של ירושלים לא השתנו באופן מהותי בתקופת אלון, למרות האליפות לפני שנתיים, וזאת מפני שהיא לא נמדדת באמת ביחס לקבוצות אחרות, בעבר או בהווה, אלא אך ורק ביחס לעצמה. בסופו של דבר, המהלכים של ראשיה חוללו נזק, ובעקבותיהם היא בעמדת הדחה אחרי שני משחקים בסדרת רבע הגמר מול נהריה הקטנה. ייתכן שירושלים עוד תפתיע ותתאושש, אבל זה יקרה, אם וכאשר, למרות ההנהלה שלה, לא בזכותה.
עוד בנושא:
לרזומה המרשים אין שום ערך: מספרי הנפילה של פיאניג'אני וירושלים
פיאניג'אני "בלוף", ג'נטילה "נזק": ירושלים המומה אחרי הפסד נוסף
יעזוב בתום עונה אחת? קאזאן מעוניינת להחתים את סימונה פיאניג'אני
היורוליג במסר לאנשי הפועל ירושלים: לא תשתתפו במפעל בעונה הבאה
החטא הקדמון של ירושלים טמון בהחתמה של אמארה סטודמאייר. הוא משקף את החיבה של אלון לגימיקים שיווקיים, בדרך כלל בדמות אימוג'י מסתורי כלשהו בטוויטר, ואולי גם את אחוזי הבעלות של הפורוורד-סנטר האמריקאי בקבוצה. רק שהערך המקצועי של ההחתמה מפוקפק, ולא רק בשל היכולת הנוכחית של כוכב ה-NBA לשעבר. אפשר להניח שאף מאמן או מנהל מקצועי לא היה משדך שחקן מזדקן, בעל ברכיים גמורות, שגם בשיאו היה שומר רע, לקבוצה בעלת יומרות לזכות ביורוקאפ. אחרי כל ההייפ והדיווחים על ההשקעה וההתנהגות למופת, סטודמאייר נתן עונה בינונית. תפוקתו הייתה סבירה ולא יותר (9.9 נקודות ו-5.9 ריבאונדים. לשם השוואה, לקווין פינקני ממכבי חיפה, שנחתך מירושלים עוד ב-2009, יש 10.1 נק' ו-5.1 ריב') והוא בעיקר לא כשיר ברגע האמת של הליגה, אותו מפעל שבירושלים טרחו לציין בכל הזדמנות שהוא משני. וכך, ירושלים מתייצבת מול קבוצה עם ארבעה זרים שמתפקדים היטב בלי מי שהיה אמור להיות הציר המרכזי שלה. יתרה מכך: חבריו של סטודמאייר ידעו לאורך כל הדרך שיש שחקן אחד שמותר לו קצת יותר מהם. גם אם הוא לא ניצל זאת לרעה, זו נקודת התחלה בעייתית לכימיה של חדר הלבשה.
גם אם לא ניכנס לכל החוליים הידועים של הסגל הירושלמי הכדררת של ג'רלס, הדמיון המקצועי בינו לבין דייסון, החולשה ההגנתית בעמדה מספר 4 (אליהו ופטרסון) והפער בין שכרם המופקע של הישראלים לבין השימוש הצנוע בהם הרי שראשי הקבוצה עשו הכל כדי לשדר לשחקניהם שהם לא מאמינים בהם. ירושלים החתימה במהלך העונה חמישה שחקנים בריאן רנדל, מאליק היירסטון, דיז'ון תומפסון, אלסנדרו ג'נטילה וריצ'רד האוול וגרמה לכמעט כל שחקן בסגל להבין שהוא אינו מתפקד כראוי. גם אם כל אחד מהמצטרפים היה בן דמותם של מהטמה גנדי או הדלאי לאמה, ולפחות במקרה של שניים מהם התמונה מעט שונה, ההשפעה המנטלית על המרקם הקבוצתי אמורה להיות דרמטית. אין פלא שהבסיס של ירושלים, זה שהתחיל את העונה וגם מסיים אותה, נראה בסדרה מול נהריה כה כבוי וחסר ביטחון. במקביל, דווקא עמדת הרכז, הבעייתית ביותר בקבוצה, לא טופלה כלל.
גם עמדת המאמן נותרה יציבה. ככלל, הענקת ביטחון לאיש שעומד על הקווים היא צעד מבורך. הנהלות מחליפים מאמנים מהר מדי, ובדרך כלל החילופים הללו לא נושאים פרי. רק שלעתים הבעיות המקצועיות מרימות ראש באופן שאי אפשר להתעלם ממנו. סימונה פיאניג'אני ידע שנים מפוארות בסיינה, אבל כשל כל עת שיצא מנמל הבית בנבחרת איטליה ובפנרבחצ'ה (קצת כמו צביקה שרף, עוד מאמן שכמעט כל גיחה שלו מחוץ למכבי תל אביב הסתיימה בכי רע). מתחילת העונה משחקת ירושלים כדורסל אנוכי, איטי ובקצב שמוביל לעתים לתוצאות נמוכות שאינן מעידות בהכרח על הגנה טובה. לעתים יכולה לחפות על הקיבעון הטקטי עבודה שיטתית שמביאה לשיפור מתמיד במהלך העונה ביסודות המשחק ובאיכות הביצוע. זהו הטיקט של המאמנים האירופאים המובילים. בסדרה מול ולנסיה, עוד קבוצה לא טקטית במיוחד אך כזו שמצליחה להצטיין בדיוק באלמנטים שירושלים נכשלת בהם, התברר שגרף ההתקדמות תחת האיטלקי מוגבל. במקום שיקבל אחריות וינסה לחלץ את הספינה השוקעת, הנראטיב שלו לפיו הסגל חסר ניצח והוא זכה לעוד ועוד חיזוקים. וכך הגיעה ירושלים לקו הגמר עם מאמן שבלוני וסגל שבור מנטלית. פתאום ההצלחה של נהריה נראית פחות מפתיעה.
אין פירוש הדבר שכדי להצליח בעונה הבאה צריכה ירושלים להחתים את אריק אלפסי וסקוטי הופסון. מעל הכל, עליה לעשות מה שטוב בשבילה, לא ההפך מקבוצות אחרות. הנוסחה לבניית קבוצות מנצחות היא בדרך כלל אפרורית עד אימה: החתמת מאמן טוב, הפקדת ההחלטות המקצועיות בידי מקצוענים מאמן או ג'נרל מנג'ר שהם אנשי כדורסל ובניית סגל מאוזן, מקצועית ומנטלית. גימיקים אין פה. ההשקעה של אורי אלון במועדון כדורסל ישראלי ב-2017 היא מבורכת. הצלחתו והצלחת המועדון שבבעלותו היא אינטרס מובהק של כל מי שהענף יקר לו, גם אם הדרך לשם תהיה טיפה יותר משעממת ועם מעט פחות אימוג'יז.
