איראן על המפה: אלכסנדר נורי מצעיד את ברמן לעונה סנסציונית

תקשורת הספורט באיראן קצת איבדה פרופורציות באמצע ספטמבר, כאשר אלכסנדר נורי מונה במפתיע למאמנה החדש של ורדר ברמן. הוא הוגדר מיידית כמאמן האיראני הראשון אי פעם באירופה והפך למרואיין מבוקש מאוד, גם אם בפועל זה ממש לא מדויק. נורי נולד בצפון גרמניה וגר שם במשך כל חייו, אבל יש לו שורשים חשובים. אביו הוא איראני, שהגיע בשנות ה-70 לגרמניה כסטודנט לכימיה, התחתן עם בחורה מקומית ונשאר באירופה. אלכסנדר קיבל שם גרמני לכל דבר ומעולם לא דיבר פרסית באופן שוטף, אולם האיראנים גילו שהוא מחובר מאוד לשורשיו.

הם התלהבו במיוחד לגלות כי נורי קעקע על זרועו הימנית את מפת איראן, בתוספת כיתובים בפרסית המוקדשים למשפחתו. המאמן, שהעניק לשני ילדיו שמות פרסיים, סיפר בשקיקה על המסע שערך עם אבא ברחבי המדינה ב-2005, כיצד התאהב במנטליות של האנשים ובמטבח המקומי, ואף הזכיר כי ההתאחדות האיראנית יצרה איתו קשר פעם אחת בעבר, אולם פציעה מנעה ממנו להצטרף אז למחנה האימונים, והקריירה הבינלאומית נגמרה עוד לפני שהתחילה.

גם בגרמניה משך נורי תשומת לב, אך מסיבות אחרות בתכלית. הפרשנים היו סקרנים להבין מדוע הימרה ברמן על מאמן כה אלמוני וחסר ניסיון, לאור האתגר העצום שניצב בפני המועדון. נורי בן ה-37 הוא המאמן הכי צעיר בבונדסליגה פרט לילד הפלא יוליאן נאגלסמן בהופנהיים, והרזומה שלו לא מרשים בלשון המעטה. למעשה, גם כשחקן מעולם לא כיכב נורי בליגה הבכירה. תומאס שאף גילה אותו אי שם ב-1998 כאשר עדיין היה מאמן קבוצת המילואים של ברמן והביא אותו למועדון, אך הקשר לא היה טוב מספיק כדי להתקדם לסגל הבכיר, ואת מרבית הקריירה עשה בליגות הנמוכות.

שם הוא גם החל את הקריירה על הקווים, אחרי שתלה את הנעליים בשלב מוקדם והתמקד בלימודים לקראת תעודת מאמן. באולדנבורג הקטנה הוא עשה את הדרך מעוזר בקבוצת הנוער למאמן הקבוצה הבוגרת בליגה הרביעית, השיג תוצאות ראויות והיה מאושר עד הגג להצטרף לצוות האימון של ברמן. "זה המקום שלי. כאן התחלתי לשחק כדורגל, כאן הכרתי את אשתי, ותמיד רציתי לשוב ולגור בעיר", הוא אומר.

בחלומותיו הפרועים ביותר, לא האמין נורי שיקודם תוך שנתיים לתפקיד המאמן הראשי, וההודעה על כך הדהימה אותו. המאמן בחר אינספור אופציות להחליף את ויקטור סקריפניק שהחל את העונה עם שלושה הפסדים, אך חלקן מהשמות נפסלו, חלק סירבו להגיע, והוחלט להמר באופן זמני על מאמן קבוצת המילואים הצעיר כדי לסתום את החור ולהמתין להתפתחויות. המנהל הספורטיבי החדש פרנק באומן, כוכב העבר שבילה עשור בברמן בהדרכתו של שאף, הכיר את נורי אישית עוד מאימונים המשותפים על הדשא וסבר שיש לו פוטנציאל.

העיתונאים לא קיבלו את המינוי בעין יפה, מה גם שברמן סומנה כמועמדת לירידה עוד קודם לכן, אבל דבר אחד זכה להתייחסות חיובית מהרגע הראשון – הגישה האמוציונלית של הבוס החדש. כאשר ורדר ביצעה מהפך מאוחר וניצחה את וולפסבורג בזמן פציעות בבכורה הביתית של נורי, רץ המאמן באמוק מהספסל כדי לחגוג עם חניכיו והקהל, והתחבק עם כולם כאילו עדיין היה שחקן פעיל. זה היה שינוי מרענן בהשוואה לסקריפניק המאופק, אבל התוצאות לא תמיד היו טובות.

נורי מונה באופן קבוע באוקטובר, אך ניצב לכאורה פעמיים בפני סיום הקדנציה הקצרה. בשלהי נובמבר, הוא הגיע לדרבי החם בהמבורג אחרי ארבעה הפסדי ליגה רצופים, ושמועות ניבאו לו פיטורים במקרה של פיאסקו נוסף. הוא ניצל עם לא מעט מזל בתיקו 2:2, וסיים את השנה הקלנדרית עם רצף נאה, אך 2017 נפתחה שוב עם ארבעה הפסדים רצופים, בין היתר בגלל לוח משחקים אכזרי. ברמן התדרדרה למקום ה-16 אחרי הפסד ביתי למנשנגלדבאך, והאתר ספורט יצא בכותרת הנחרצת "המשחק האחרון של נורי" לקראת הביקור במיינץ.

באומן טען אז שהוא עדיין מאמין באיש שבחר, אך הקפיד לסייג: "טובת המועדון מעל הכל. אנחנו לא מציבים אולטימטום, אבל גם לא יכולים להבטיח כלום". חודשיים וחצי חלפו מאז, והמנהל הספורטיבי ממש לא מהסס להבטיח עתיד ורוד מאוד לנורי. ה-0:2 הגורלי במיינץ הוציא את ברמן לדרך חדשה, והיא הפכה לקבוצה החמה ביותר בגרמניה, עם תשעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו ב-11 המחזורים האחרונים. מהתחתית הלוהטת זינקו הירוקים-לבנים הישר למאבק על ההעפלה לליגה האירופית. השבוע הם עלו למקום השישי המוביל לשם בזכות 0:2 חלק ומשכנע על הרטה ברלין, והקבוצה נראית בלתי ניתנת לעצירה.

כיצד עשה זאת נורי? בעיקר בזכות טיפוח רוח הצוות. אחרי ההפסד ההוא מול גלדבאך, לקח המאמן את שחקניו לאימונים סגורים הרחק מעיני המצלמות והחדיר בהם מוטיבציה ובטחון עצמי. כלפי חוץ, הוא אף פעם לא התייחס לסימני השאלה סביבו. כאשר שוער העבר טים ויזה טען שאין לנורי כל תוכנית, המאמן התעלם והמשיך בדרכו. בפועל, הוא דווקא עבד שעות נוספות על טקטיקה באימונים סודיים, והקבוצה התאמנה רבות על מצבים נייחים. התוצאה – שיפור משמעותי מאוד בתחום זה הן בהגנה והן בהתקפה, וברמן הוכיחה גם גמישות טקטית לא מבוטלת – נורי החליף מערכים בהתאם ליריבה, ולא היסס לעשות שינויים גם תוך כדי המשחקים.

השחקנים נענו לאתגר. החלוץ מקס קרוזה, ששב לקבוצת נעוריו אחרי עונה קטסטרופלית בוולפסבורג, נכנס לפתע לכושר הטוב בחייו, עם 10 שערים וחמישה בישולים בשמונה המשחקים האחרונים. לצידו פורח פין בארטלס הוותיק, הכשרון האוסטרי הצעיר פלוריאן גריליש מנווט את הקישור לפני המעבר להופנהיים בקיץ, וגם השוער פליקס וידוואלד מגלה את היכולת הטובה ביותר בקריירה. אפילו הפציעות של סרז' גנאברי והרכש הדני המצוין תומאס דלייני לא עצרו את התנופה, ואתמול התקשו האוהדים להאמין למראה עיניהם – ברמן מציגה לראשונה מאז 2013 הפרש שערים חיובי.

בתקופה זו, גם הפרשנים הסקפטיים ביותר נזהרים מאוד בקביעותיהם. ייתכן שזו תקופה חולפת, והמאמן הטירון יצטרך לעבור עוד מבחנים רבים לפני שישכנע את כולם, אבל איש לא העלה בדעתו שברמן מסוגלת לשחק כך, ונורי נתפס כאחראי המרכזי למהפך המופלא. לזכותו ייאמר שהוא לא שינה את הגישה לאור ההצלחה ומדבר תמיד רק על המשחק הבא, בדיוק כמו בימים בהם דרשו כולם לזרוק אותו לכל הרוחות. כעת ברור שזה לא עומד על הפרק, ורק אורך החוזה החדש שיוצע לו טרם ידוע. "אלכס רוצה להישאר, ואנחנו רוצים להמשיך איתו, כך שהחתימה תהיה קלה. הוא מאמן נהדר שעובד על הפרטים הקטנים ויודע להדליק את השחקנים", אמר באומן.

ייתכן, אם כך, כי שני המאמנים הצעירים ביותר בבונדסליגה יצעידו את קבוצותיהם להעפלה אירופית. נאגלסמן כבר עשה לעצמו שם של גאון אמיתי בזכות העבודה הפנומנלית בהופנהיים, וכעת נותר לראות אם גם נורי ילך בדרכו ויבסס את מעמדו ככוכב. גם באיראן העניין רק הולך וגובר. הפרסים אימצו באהבה את המאמן האירופי הראשון "שלהם". אחרי עלי דאי, מהדי מהדביקיה, ואהיד האשמיאן ועלי קארימי שעשו חיים בבונדסליגה על הדשא, יש גם מאמן "איראני" מצליח בגרמניה.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק