בווידאו: צפו בקטע מתוך 'טהורה לעד' באדיבות ערוץ yes דוקו
לא פופולארי לומר זאת,. כולם מתלהבים, כולם מהללים, אבל צפיה בסרט 'טהורה לעד' יכול לעורר גם תגובה אחרת אצל אוהדי בית"ר: והיא, שהבמאית הסרט עשתה עבודה לא כל כך טובה, שלא לומר רשלנית. הסרט, צריך לומר, אינו מחדש דבר. בשני מובנים: הוא לא מחדש מבחינת השתלשלות האירועים של אותה פרשה. הוא לא חושף עובדה או מראה זווית שלא הכרנו, אלא נצמד לדיווחים של התקשורת בזמן אמת. כבר הכרנו את הזווית של קורנפיין שאומר שהמהלך נכשל; ושל קריאף שפרסם פוסט תמיכה בלה פמיליה; ואת גאידמק שהביא את הצ'צ'נים משיקולים עסקיים וניסה להצטייר כמי שנאבק בגזענות. כל זה מוכר וידוע.
אבל המובן היותר מעניין שבו הסרט לא מחדש, הוא לגבי אוהדי בית"ר. הסרט מדבר על אוהדי בית"ר - אבל כמעט ולא איתם. קולם כמעט ולא נשמע בסרט. בכך למעשה ממשיך הסרט את היחס של התקשורת כלפי אוהדי בית"ר: מדברים עליהם, מציירים אותם כברברים, מסמנים אותם כמוקצים מבלי להיכנס לעומק התופעה. הבמאית מתייחסת לאוהדי בית"ר כמו ילדים - כאלה שהמניעים שלהם פשטניים, ומה כבר הם יכולים לומר, אבל נו נו נו, אתם ילדים רעים. גם בגישה הזו היא לא מחדשת דבר.
ולכן, כאוהד בית"ר, מה שצריך לעלות ולהתחזק בעקבות הסרט - הוא שלתקשורת יש אינטרס שבבית"ר לא יהיה שחקן ערבי כי זה אחלה סיפור בשבילם. הם עושים סביב זה דיונים בטלוויזיה, באינטרנט, בקולנוע, דיונים שמושכים רבים ובדרך כלל מזכים אותם בתשבוחות. ובגישה שלהם אין דבר ששואף לקדם פתרון של המצב, אלא רק להנציח אותו ולקדם את הסטיגמה.
וזה מחזק את המסקנה לפיה חלק גדול מההתנגדות של אוהדי בית"ר לשחקן ערבי - היא התנגדות לתקשורת. הרעיון של היבדלות, של טהרה - הוא לא שלנו. זה לא רעיון שמאפיין את תנועת בית"ר. זה לא רעיון שמאפיין את היהדות המזרחית איתה בית"ר מזוהה - הרי ההורים של רבים מתושבי היציע נולדו במדינות של חיים משותפים עם ערבים דורות רבים אחורה. וגם הרעיון של טוהר הגזע הוא רעיון אנטי יהודי, לפחות בדור שעוד זוכר את השואה, ואת מי שקידם בהתלהבות ובאדיקות וברצחניות את הרעיון הזה - אדולף היטלר. אוהדי בית"ר שמבקשים לזהות אותם עם היהדות אימצו למעשה רעיון שנוגד מהותית ליהדות של דורנו. מי שמניף שלט בית"ר טהורה לעד צריך לדעת שהוא עומד בשורה אחת עם הנאצים.
אז אם זה לא בית"רי, ולא מזרחי, ולא יהודי - אז מאיפה בכל זאת הגיע הרעיון של טהרה? אני אציע שתי השערות - האחד, ארגון להב"ה שחדר ליציעים וקידם את הרעיונות האלה; והשני היא התקשורת, ובפרט התקשורת הליברלית, ששמה את המאבק בגזענות בראש סדר עדיפויות שלה. אוהדי בית"ר פיתחו גישה אנטי ממסדית תחת מפא"י, והתקשורת מזוהה כנציגה בכירה של ישראל החילונית, הליברלית, שונאת בית"ר, ולכן גם השנאה העצומה כלפיה. אנחנו רואים עכשיו מנהיגים ימנים מרחבי העולם שמסיתים נגד התקשורת כדי לצבור קולות מתוך הבנה שהתקשורת היא הסמל של אותו ליברליזם, אותה אוניברסיליות שנדחית על ידי הציבור. אוהדי בית"ר דחו אותה עוד קודם, למעשה מאז ומעולם - והיא זו שהביאה אותם להתנגדות חריפה כל כך לצירוף שחקן ערבי לקבוצה. אם זו נקודה כואבת אצלכם, מצוין - בדיוק עליה נלחץ. אותו דחף שמביא את אוהדי בית"ר לשיר "התקשורת מזדיינת" הוא זה שמביא אותם להתנגד בנחרצות לשחקן ערבי בבית"ר.
אבל בשורה התחתונה, אוהד בית"ר שמתנגד לשחקן ערבי צריך להבין שלמעשה הוא משרת את האינטרס של התקשורת ולא באמת מתנגד לה. תחילה את האינטרס הכלכלי לעשות כותרות; ושנית, האינטרס של התקשורת לבדל את עצמה כליברלית וחילונית מול הגזענות של אוהדי בית"ר. לעשות על זה סרט ולהציגו ברחבי העולם רק כדי לומר שהם עצמם לא כאלה. כך שאם אתה כאוהד בית"ר מתנגד לשחקן ערבי, דע לך שאתה לא מתייצב נגד התקשורת - אלא להיפך, אתה למעשה בובה שלה.
ב-1 במרץ הסרט "טהורה לעד" יעלה בבתי הקולנוע.