על פי פרסומים זרים: כך מכבי תל אביב נראית בעיניים אירופיות

הבסיס להצלחה של מועדון בכדורסל האירופי נמצא קודם כל בזהות המאמן. כשדיוויד בלאט הוביל את מכבי תל אביב, הוא הגיע להצלחות בתקציב מוגבל. תחתיו, מכבי תמיד נלחמה על הכרטיס לפיינל פור ובסופו של דבר גם זכתה ביורוליג, הודות לקצת מזל. ככה זה תמיד עובד באירופה: מועדונים מביאים מאמן מבוקש ומוערך, הוא מביא את האנשים שלו ומראה למה הוא מסוגל. צסק"א מוסקבה, פנרבחצ'ה וריאל מדריד הן הדוגמאות הטובות ביותר לכך. אחרי הרבה שנים של אכזבות, הכל הסתדר עבורן כשהביאו את המאמנים הנכונים.

קשה לשפוט מבחוץ, אבל יש תחושה שמכבי מתנהלת בצורה שונה. נראה שההנהלה מקבלת בעצמה את ההחלטות, ורק בשלב מאוחר מתפנה לבחור את המאמן. אם מסתכלים על הדרך שבה הקבוצה נבנתה השנה, אין הפתעה בכך שהצוללת הצהובה שקעה ולא הצליחה לצוף.

יש בקבוצה הזו כישרון עצום, אבל כדורסל אינו מתמטיקה. בכדורסל חשובה הכימיה - אתה צריך את כל המרכיבים הנכונים כדי להוציא מהקבוצה משהו גדול; כל שחקן במכבי הוא טוב בפני עצמו, אבל אפשר היה לצפות מראש שלא יהיו להם הכלים להפוך ליחידה אחת. איך אפשר לחבר קבוצה משחקנים שחושבים קודם כל על עצמם, שיצא להם שם של עצלנים, שידועים בגישה הבעייתית שלהם ובקושי שלהם לתפקד תחת דרישות גבוהות? מה שקרה לא היה אמור להפתיע: המאמנים פוטרו על ידי אותם כוכבים, השחקנים עצמם לא הצליחו לשמור על עקביות, וההגנה לא הייתה קיימת מעולם בקבוצה הנוכחית.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג

הדבר הכי מוזר מבחינתי הוא שאני לא מזהה את טביעת האצבע של שמעון מזרחי על מה שקורה. הקבוצה שלו הייתה אחת הגדולות באירופה ותמיד היה לה כישרון עצום - אבל היא לא הביאה את הכוכבים הכי גדולים, אלא שחקנים שרעבים להוכיח את עצמם. אני לא מבין איך הוא לא טרח להביא מחליף בסדר הגודל של בלאט שיוכל להוביל במקומו את מכבי. לא הייתה לו סבלנות כלפי אף אחד מהמאמנים שהגיעו בשנתיים האחרונות, והוא אפילו לא הצליח להחזיר את בלאט עצמו.

ההתנהלות של מכבי מזכירה לי את זו של ארמאני מילאנו: היא זורקת הרבה כסף באוויר, מחתימה שמות גדולים, וממנה מאמן שכל תפקידו הוא פשוט להיות שם. אין חשיבה מאחורי הבנייה של מכבי. היא מנוהלת כמו קבוצת פנטזי, שכל מה שעומד מאחוריה הוא סטטיסטיקה ולא שום דבר אחר.

הבשורה הטובה מבחינת אוהדי מכבי היא שלקבוצה הזו עדיין יש את המוניטין, את האמצעים ואת התשוקה המזרח תיכונית. היא רק צריכה למצוא את האדם הנכון שיוביל את הדרך, ישליך את האשפה לפח ויביא לארגון הזה היררכיה ועקביות.

מכבי תל אביב העמידה לאורך השנים אגדות כדורסל על הקווים, כמו פיני גרשון, דיוויד בלאט וצביקה שרף. לכן, אחרי שארז אדלשטיין פוטר, הופתעתי למצוא ביד אליהו את רמי הדר בתפקיד המאמן. במועדון כמו מכבי תל אביב, אתה לא יכול להרשות לעצמך לקבל החלטה כזו ולסמוך על מאמן בלי שום ניסיון ביורוליג.

הדבר שהכי חסר לי העונה במכבי הוא כימיה. אין שיטתיות במשחק שלה מאז תחילת העונה, היא לא מוצאת יציבות. היא הביאה את אנדרו גאודלוק וסוני ווימס, שני שחקנים גדולים אבל כאלה שרוצים את הכדור אצלם כל הזמן, והיו גם צירופי מקרים שפגעו בה כמו הפציעה של קווינסי מילר.

מוזר לי לראות את המצב שהקבוצה הזו הגיעה אליו. מכבי הייתה כל כך דומיננטית ביורוליג במשך שנים, אבל דווקא מאז הזכייה בגביע ב-2014 היא נתקלת בלא מעט קשיים. הרי למועדון הזה יש את כל מה שצריך כדי להצליח: אוהדים רבים, מסורת, שחקנים מצוינים כמו גאודלוק, ווימס, מילר ומאיק צירבס. ובכל זאת, משהו חסר.

לפני תחילת העונה, כשהסתכלתי על הסגלים שנבנו ביורוליג, ראיתי במכבי פייבוריטית להתברג בין שמונה הגדולות בפלייאוף. כשקבוצות בסדר הגודל הזה נקלעות למשבר, נהוג לדבר על אפקט הלחץ, אבל זה תירוץ שאני לא מקבל. אנחנו רואים את צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס מתמודדות עם לחץ לא פחות גדול, ובהצלחה.

מכבי, בעיניי, הייתה ונותרה אחד המועדונים הגדולים באירופה, ושנה או שנתיים רעות לא ישנו את זה. ברצלונה זכתה רק בשני גביעי אירופה לאורך ההיסטוריה, ועדיין נתפסת כאחת הגדולות והמפוארות. פנאתינייקוס לא הייתה בפיינל פור מאז 2012, וזה המון ביחס לקבוצה בסדר הגודל שלה, אבל אף אחד לא מסתכל עליה בפחות הערכה. אז מכבי תל אביב, לפחות בינתיים, עדיין שם, בין הגדולות.

למכבי תל אביב, וזו הבעיה המרכזית בעיניי, אין שום תוכנית ואין שום תכנון. מאחורי בניית הסגל לא עמדה שיטה או משנה סדורה. הצהובים פשוט הביאו את השחקנים הטובים ביותר שמצאו בשוק, בלי שיהיה קשר בין אחד לשני. קודם הביאו את מילר, אחר כך את ווימס, ובהמשך צירפו את גאודלוק, כששלושתם אוהבים לשחק בסגנון שלהם ולשלושתם יש אגו גדול. האחרון שיכול היה לחפות עליהם בצבע היה צירבס.
אחרי שצפיתי בניצחון הביתי של מכבי על פנרבחצ'ה, באמת האמנתי שהנה, מכבי הגדולה חוזרת. אחר כך, בתוך שבוע, היא ניצחה בחוץ גם את קאזאן ואולימפיאקוס, ולרגע נדמה היה שהכל מתחבר, אבל שם היא נעצרה. התבוסה בבלגרד גרמה לי להפסיק להאמין בקבוצה הזו: ראיתי שחקנים שמושפלים על ידי היריבה, והם פשוט לא מגיבים. נראה שזה אפילו לא הפריע להם.

ציפיתי שאחרי העונה שעברה יופקו הלקחים במכבי, ולכן מוזר לי לראות את הקבוצה קורסת שוב. מכבי היא קבוצת פאר באירופה, ודווקא ככזו, היא מבצעת שגיאות לא שגרתיות. היא ניסתה להציל את עצמה באמצעות השמות הגדולים שהחתימה, ויש לה כישרון גדול, אבל אין לה קבוצה.

ווימס הוא אחד השחקנים החביבים עליי, אבל כדי להצליח עם שחקן כזה אתה צריך דמות שתשתלט עליו. לא הייתה דמות כזו במכבי. כשאדלשטיין פוטר, ווימס קיבל כוח והפך להיות עוצמתי. הוא לא כיבד את המאמנים שבאו בהמשך, והלך לאיבוד בתוך עצמו. עם בלאט או יורגוס ברצוקאס, אני בטוח שזה לא היה קורה. מכבי כבר לא נתפסת כקבוצה גדולה באירופה. את ההיסטוריה המפוארת שלה איש לא ייקח ממנה לעולם, אבל שתי העונות האחרונות פגעו במותג הזה. היא צריכה לשנות ולהשתנות, ולחזור לעצמה במהירות, כדי לא להפוך למועדון לא לגיטימי בצמרת של היורוליג.

בשבילנו, אנשי הכדורסל באירופה, מכבי תל אביב היא שם גדול בגלל כל הדברים שמסביב: קהל, מסורת, קבוצה שמאחוריה עומדת מדינה שלמה. אבל בכל מה שקשור לכדורסל, כבר אי אפשר לראות במכבי את הווינרית שהייתה לאורך כל כך הרבה שנים. נראה שהמועדון הזה איבד את תרבות הניצחונות ואת העליונות שהייתה לו.

אנחנו, שצפינו בקרוב במכבי זוכה ביורוליג לפני שנתיים וחצי במילאנו, מביטים מרחוק ולא יכולים לדעת מה גרם לנפילה של הקבוצה הזו. מבחוץ נראה שההנהלה והמאמנים לא מצליחים לבנות מנטליות נכונה, שהם לא מוצאים את הזהות המפורסמת של מכבי תל אביב. הרי סגל השחקנים שלה נראה כמו מה שצריך כדי לחזור לימים הגדולים, אבל עכשיו, כשהיורוליג כל כך רחוקה מהכרעה, הם כבר בטח עסוקים במחשבות על העונה הבאה.

במעגלי החיים של מועדוני ספורט יש תקופות פחות טובות. הן עוברות וחולפות, כל עוד האווירה מסביב עומדת על תילה. את הפאר של מכבי אי אפשר לקחת ממנה, והיא רק צריכה למצוא אותו מחדש.

אני מתקשה להיזכר במועדון כל כך גדול שנקלע למשבר כל כך קשה בשנים האחרונות. נראה שבמכבי תל אביב לא מצליחים לעצור את ההידרדרות מתחילת העונה, ושחרורו של ווימס היה המפתיע והמוזר ביותר. ההפתעה רק מתעצמת לאור הסגל המעניין והמבטיח שנבנה שם, ונדמה היה שהיא מצאה את האיזון בין הזרים האמריקאים לבין השחקנים המקומיים שלה.

הלקח המרכזי, בעיניי, ממה שקורה העונה למכבי הוא לא להפחית בחשיבותו של המאמן בכדורסל האירופי. לא קל למצוא אדם שיוכל לעמוד על הקווים ולנהל קבוצה כזו. מצאתי את עצמי לא פעם הולך ובודק מי המאמן של מכבי השבוע, כי כבר התקשיתי לעקוב אחרי כל השינויים שהיא ביצעה בעמדה הזו.

מכבי שיחקה מפעם לפעם כדורסל טוב ואיכותי, בעיקר בהתקפה, והפגינה חוש טוב לקליעה, אבל המנטליות וההגנה שלה חלשות. קבוצות כאלה יכולות להצליח רק כשהכל עובד כמו שצריך, והולכות לאיבוד ברגע שמשהו משתבש. לדעתי, אם בתל אביב רוצים להתחיל לבנות שושלת מוצלחת יותר לקראת העתיד, הם צריכים קודם כל לשקול היטב מי יהיה המאמן שינהל את ההצגה הזו.