בווידאו: פני הארדווי מדבר על הפרידה משאק 20 שנה אחרי
בקיץ האחרון, אחרי המעבר של קווין דוראנט לגולדן סטייט, יצא לי לחשוב לא מעט על מה היה צריך לקרות כדי שהמעבר הזה יתממש. כמה אבני דומינו היו צריכות ליפול כדי ש-KD באמת יעזוב את אוקלהומה סיטי. זה מתחיל עוד מהטרייד על ג'יימס הארדן, דרך הפציעות שתקפו את כוכבי הת'אנדר בשנים שלאחר מכן ודרך בדיקת האשכים שדריימונד גרין עשה ללברון ג'יימס בגמר, שככל הנראה עלתה לווריירס באליפות, והובילה לכך שדוראנט שקל ברצינות לעבור לקליפורניה (מילים שלו, לא שלי).
כל כך הרבה דברים היו צריכים לקרות כדי שדוראנט יקבל את ההחלטה הזו, כדי שהוא ישנה את דפי ההיסטוריה, כדי שכל מיני קלישאות כמו "ווסטברוק ודוראנט לא יכולים לשחק ביחד" או "קבוצות משוק קטן לא יכולות לשמור על סופרסטארים" יקבלו חותמת גומי, אבל כל כך הרבה דברים היו יכולים למנוע מהאירוע הזה להתרחש. עם זאת, למרות שיש המון רגעים שהובילו לרגע הזה, עדיין נראה שאפשר לזקק את האירועים הללו למשחק אחד, פוזשן אחד, שמספר את כל הסיפור.
במקרה של דוראנט זה ככל הנראה היה משחק 41 הנקודות של קליי תומפסון במשחק השישי של סדרת גמר המערב, וזה תמיד מרתק לחשוב מה היה קורה אם תומפסון היה קולע 10 שלשות ולא 11, או אם אחת מהזריקות הלא אפשריות שהוא קלע באותו יום לא הייתה נכנסת. זה תמיד מרתק לקרוא את האותיות הקטנות של דפי ההיסטוריה, ובעוד הזכרון של ההתעלות של קליי עדיין טרי בזכרוננו, הרעיון של המדור הזה הוא להעלות מן האוב את אותם זיכרונות שכבר הספקנו לשכוח, או שלא הכרנו מלכתחילה. להתחקות אחר אותן אותיות קטנות שמרכיבות את הרגעים הגדולים של דפי ההיסטוריה ב-NBA. הספתח יהיה עם השושלת האבודה של הליגה, אורלנדו מג'יק של שאקיל אוניל ופני הארדווי.
סיפור העלייה לגדולה של המג'יק בניינטיז כבר הפך למיתולוגיה. המג'יק היו אחת מהקבוצות שהתווספו לליגה בהתרחבות של שנות ה-80 והשם שלהם לא היה ממש מוכר, בלשון המעטה. ניק אנדרסון, שנבחר בדראפט על ידי המג'יק בעונה הראשונה של הפרנצ'ייז, סיפר לחבריו שהוא הולך לשחק ב-NBA באורלנדו והם לא האמינו לו שיש קבוצה כזו. אף אחד לא ספר את המג'יק בשלוש העונות הראשונות שלהם, אבל כל זה השתנה ב-1992, כאשר אורלנדו זכתה בבחירה הראשונה בדראפט ובחרה את שאקיל אוניל. שאק הפך במהרה לכוכב ענק ששובר סלים וביחד עם האישיות הכובשת שלו, אורלנדו הפכה להצגה הכי טובה בעיר. הם ניצחו 41 משחקים בעונת הרוקי שלו (שיפור של 20 משחקים ביחס לעונה הקודמת), אבל פספסו את הפלייאוף בגלל שובר שוויון מול אינדיאנה ושוב מצאו את עצמם בלוטרי.
כנגד כל הסיכויים, הם זכו שוב בבחירה הראשונה בדראפט (הזכייה הזו גרמה לקברניטי הליגה לשנות את שיטת הלוטרי כך שקבוצות גרועות יקבלו יותר סיכוי לזכות במקומות הראשונים ולהפחית את הסיכוי של קבוצות כמו אורלנדו לזכות), שבה הם השתמשו כדי להשיג את פני הארדווי.
פט וויליאמס, הג'נרל מנג'ר של המג'יק באותן שנים, קיבל החלטה שנויה במחלוקת עם הוויתור על כריס וובר כדי ללכת על הארדווי, שהיה יחסית אלמוני, אבל הוא כנראה ידע מה הוא עושה. הוא בחר את וובר בדראפט עם הבחירה הראשונה והעביר אותו לגולדן סטייט, שבחרה שלישית, בתמורה להארדווי ולשלוש בחירות דראפט עתידיות בסיבוב הראשון. כששאלו אותו איך הוא הצליח לקבל שלוש בחירות בנוסף להארדווי, הוא ענה "ביקשתי 5".
השידוך בין פני לשאק היה קסום מהרגע הראשון. ביחד הם הפכו לכוכבים לא רק על הפרקט, אלא גם מחוצה לו. שאק היה הפנים של הניסיון (הכושל) של ריבוק לנשל את נייקי מכסאה ואילו פני היה חלק מסדרת פרסומות מבריקה של נייקי, עם אלטר-אגו שדובב על ידי כריס רוק. באותה שנה, 1994, שניהם שיחקו בסרט של ניק נולטה "Blue Chips" , שעסק בשחיתות בקולג'ים בארצות הברית, ונראה היה ששניהם צומחים להיות כוכבים בינלאומיים. כמובן שהייתה לזה קורלציה עם הצלחה על המגרש. שאק המשיך להיות דומיננטי (הנה סרטון שממחיש עד כמה) ופני נראה כמו הגרסה הצעירה והמשופרת של מג'יק ג'ונסון. בריאן שמלץ, כתב הבית של אורלנדו, אמר עליו כי "עונת הרוקי של פני הייתה אחת המרשימות שראיתי, ואני בענף כבר 30 שנה". המג'יק ניצחו 50 משחקים באותה עונה והגיעו לפלייאוף לראשונה בהיסטוריה, אולם שם חיכו להם הפייסרס בסיבוב הראשון והעיפו אותם בסוויפ. עם כל הכישרון והתהילה, הם עדיין היו קבוצה ששני השחקנים הכי טובים שלה היו סופמור ורוקי.
אולם זו הייתה רק ההכנה לעונת 1994/95. המג'יק הצליחו להחתים את הוראס גראנט כשחקן חופשי וכעת היה להם את הניסיון של גראנט מתקופתו בבולס ביחד עם הכישרון של פני ושאק. ניק אנדרסון ודניס סקוט השלימו חמישייה קטלנית שהתפוצצה על הליגה. המג'יק סיימו עם מאזן נהדר של 25:57, כולל 2:39 בבית, ועם המקום הראשון בקונפרנס המזרחי. שאקיל שלט בליגה עם 29.3 נקודות ב-58.5% מהשדה ו-11.4 ריבאונדים (בגיל 22!). פני, בעונתו השנייה בליגה, קלע 20.9 נקודות ומסר 7.2 אסיסטים. הוא נבחר לחמישייה הראשונה של הליגה באותה עונה. רק 27 שחקנים בהיסטוריה של הליגה נבחרו לחמישייה הראשונה של ה-NBA באחת משתי העונות הראשונות שלהם בליגה, וב-17 העונות האחרונות אף אחד לא עשה זאת (מאז טים דאנקן). אי אפשר היה להתעלם מהמג'יק, הם פשוט נועדו לגדולות. עם שני כוכבים בקליבר הזה ששניהם אפילו לא קרובים לשיא הקריירה שלהם, לא היה ספק שמדובר בשושלת בהתהוות.
בפלייאוף התחושה הזו קיבלה גושפנקה. המג'יק הגיעו לחצי גמר המזרח אחרי שניצחו את בוסטון ופגשו את הבולס, עם מייקל ג'ורדן שחזר מהפרישה הראשונה שלו. אנחנו נוטים לשכוח זאת בתוך כל ההאדרה של ג'ורדן והבולס של שנות התשעים, אבל הייתה סדרה אחת שהבולס לא ניצחו באותו עשור, וזו הייתה הסדרה הזו. המג'יק הצעירים הצליחו לתסכל את הבולס ולגבור עליהם בשישה משחקים. ג'ון קונקאק, הסנטר המחליף של הקבוצה וחבר של ג'ורדן מהמשחקים האולימפיים ב-1984, סיפר שנים לאחר מכן כי "כשמייקל שמר על פני, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי את ג'ורדן מתקשה לשמור על מישהו. זה כל כך תסכל אותו".
הניצחון הזה קצת הלך לאיבוד עם השנים. בראיון ל-GQ לפני כמה שנים שאק סיפר כי הוא מרוויח הרבה כסף מהתערבויות עם חבר'ה צעירים שלא יודעים מי הקבוצה האחרונה שניצחה את הבולס בסדרה. ובכן, אלו היו המג'יק. הם היו עד כדי כך טובים. בסדרת גמר המזרח המג'יק הצליחו לשמור על יתרון הביתיות וגברו על הפייסרס בשבעה משחקים בדרך לפיינלס, שם חיכו להם האקים אולג'וואן ויוסטון רוקטס. המג'יק ניצחו את הרוקטס בהפרש דו ספרתי בשני המשחקים של העונה הרגילה ובעקבות יתרון הביתיות, המג'יק היו הפייבוריטים לנצח את הסדרה, ובמחצית הראשונה של המשחק הראשון בסדרה אפשר היה להבין למה.
המג'יק טרפו את המגרש והובילו במחצית ב-11 הפרש. מאוחר יותר קני סמית', הגארד של הרוקטס דאז ומי שהיום מוכר כהוא שיושב ליד צ'ארלס בארקלי ושאק באולפן של TNT, יספר כי באחד מפסקי הזמן במחצית הראשונה הוא הסתכל על רוברט הורי ואמר לו כי "החבר'ה האלה הולכים להיות פה עוד הרבה זמן. אם לא נתפוס אותם עכשיו, כבר לא תהיה לנו הזדמנות". והרוקטס תפסו אותם. במחצית השנייה הניסיון של הרוקטס שיחק תפקיד מרכזי והם כרסמו בהפרש ואף עלו ליתרון, אבל המג'יק הצליחו לשמור על יתרון שלוש בדקה האחרונה, ואז הגיע הרגע המכריע של הסדרה, ואולי הרגע המכריע בהיסטוריה של המג'יק.
10.5 שניות לסיום, הרוקטס עשו עבירה על ניק אנדרסון, כי זה מה שעושים כשאתה בפיגור 3 והזמן עומד להיגמר, עושים עבירה ומתפללים לטוב. ברוב המקרים השחקן שעל הקו יקלע לפחות אחת ויגמור את המשחק, ברוב המקרים ניק אנדרסון, שחקן של 70% מהעונשין, היה קולע אחת וגומר את המשחק, אבל הפעם הוא החטיא את שתי הזריקות. אלא שבתוך הערבוביה שהייתה אחרי ההחטאה השנייה שלו, הוא הצליח לקחת את הריבאונד והרוקטס שוב עשו עליו עבירה. אלילת המזל הייתה בצד של המג'יק.
"רק רציתי שהוא יקלע זריקה אחת", חשב לעצמו בריאן היל, המאמן של המג'יק, "רק אחת, זה הכל, ואז זה יהיה משחק של שני פוזשנים". התפילות של היל לא נענו ואנדרסון החטיא גם את שתי הזריקות הבאות. הרוקטס לקחו את הריבאונד, לקחו פסק זמן וקלעו שלשה כדי לכפות הארכה ולנצח את המשחק, ומשם המג'יק הצעירים כבר התפרקו. הרוקטס ניצחו את הסדרה בסוויפ והפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה באליפות מהמקום השישי בקונפרנס, אבל ההיסטוריה של הרוקטס באה על חשבון ההיסטוריה של המג'יק.
"אם היינו מנצחים את משחק 1, היינו מנצחים את הסדרה. אני מאמין בזה עד עצם היום הזה" אמר היל בראיון לגרנטלנד לפני כמה שנים. ומה היה קורה אם הם היו מנצחים את הסדרה? מה היה קורה אם המג'יק היו לוקחים אליפות עם שני כוכבים בני 23 ו-22? בעונה שלאחר מכן שאקיל היה פצוע בחלק גדול מהעונה ופני הפך לסופרסטאר בפני עצמו, וזה הוביל למאבקי אגו בין שני הכוכבים. זה לא עזר כמובן ששניהם היו חתומים בחברות נעליים שונות.
מייקל ג'ורדן חזר עם קוף על הגב פעם והבולס שלו סיימו עם המאזן הטוב ביותר אי פעם בעונה הרגילה (עד שהגיעו הווריירס של העונה שעברה) עם 10:72. בסדרת גמר המזרח מול המג'יק הבולס לא ריחמו על אורלנדו שחסרה את הוראס גראנט ופירקו אותם בסוויפ, והמג'יק יצאו לחופשת קיץ מוקדמת. באותו קיץ שאקיל הפך לשחקן חופשי, ובזכות סערה מושלמת של חוזה עתק לאלונזו מורנינג, הנחישות של ג'רי ווסט והתנהלות לא חכמה של הנהלת אורלנדו (אפשר לכתוב רק על הקיץ הזה כתבה נפרדת) הוא עבר ללייקרס.
לאחר העזיבה של שאקיל, פני הארדווי קיבל את המושכות לפרנצ'ייז, אבל מהר מאוד הברכיים שלו החלו לקרוס. בדיוק כמו דרק רוז, הפציעות פגעו לו באקספלוסיביות ולא אפשרו לו להיות אותו שחקן נפיץ ודומיננטי. וכך, השושלת שנבנתה בפלורידה ונראתה כה מבטיחה התפרקה לרסיסים. אותה קבוצה שניצחה את מייקל ג'ורדן והבולס, שהייתה אמורה לשלוט בליגה בעשור הקרוב, נעלמה כלא הייתה. אותה קבוצה שנראה היה כי היא נמצאת על המסלול המהיר לאליפות, קיבלה דו"ח על מהירות יתר. טרי רולינס, עוזר המאמן של הקבוצה באותן שנים, סיכם זאת כנראה טוב מכולם. "כולם אמרו שהיינו צעירים מדי כדי לקחת אליפות, שלא סבלנו מספיק בדרך. בסופו של דבר, סבלנו יותר מכולם".
מה היה קורה אם אנדרסון היה קולע זריקה אחת? רק זריקה אחת? האם מנועי ההיסטוריה היו נעים לכיוון אחר? איך הקריירה של קובי בריאנט הייתה נראית? האם האקסיומה ששווקים קטנים לא יכולים לשמור על סופרסטארים לא הייתה מתקבעת? ההחטאות של ניק אנדרסון השאירו הרבה מאוד סימני שאלה שכנראה כבר לא יהפכו לסימני קריאה.
בטקס תליית הגופייה שלו באורלנדו שאקיל אוניל אמר שהוא מתחרט על כך שעזב ושאם אפשר היה להחזיר את גלגלי הזמן לאחור, הוא היה נשאר באורלנדו ולא עובר ללייקרס, אבל המעבר הזה לא קרה בוואקום. היו אירועים, גם על המגרש וגם מחוצה לו, שהובילו אליו, וקשה שלא לראות את הקווים המקבילים בין המעבר של שאק לעיר המלאכים לעזיבה של דוראנט את הת'אנדר. בשני המקרים הפרנצ'ייזים סבלו מחוסר מזל בתזמון של הפרי אייג'נסי, בשני המקרים היו שני כוכבים שגדלו ביחד, אך בעולמות מקבילים, ובשני המקרים היה גם פרנצ'ייז צעיר שלא ידע איך להתמודד עם ההצלחה וחשב שהשושלת שלו מובטחת. אולי בפעם הבאה שאיזשהו ג'נרל מנג'ר מצליח לקבץ חבורת כישרונות חד פעמית דרך הדראפט, הוא ינסה ללמוד מהטעויות של המג'יק והת'אנדר. עד אז, אנחנו נישאר עם סימני השאלה.
