תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 49:33.
סיימה את העונה: מקום 10 במערב, עונה עשירית ברציפות מחוץ לפלייאוף.
צפייה בעונה האחרונה של הקינגס, בדומה לכל העונות האחרונות שלהם, הייתה כמו צפייה בתאונת רכבת. עוד לפני הטיפ-אוף של העונה ג'ורג' קארל, מי שקיבל את משרת המאמן באמצע עונת 2014/15, ניסה להעביר את דמרקוס קאזינס בטרייד ללא הצלחה (ויווק רנדיבה, הבעלים של הקבוצה, אישר זאת בראיון בשבוע שעבר). זה הוביל ללחיצת יד מאוד מוזרה כשקארל וקאזינס נפגשו בפומבי, והכל היה מאוד משונה בבירת קליפורניה מאותו רגע.
הקינגס באמת רצו להגיע לפלייאוף במערב, וקאזינס באמת נתן עונה סטטיסטית מדהימה, אבל החיבור בין הסגל לקארל פשוט לא עבד. קארל רצה שהקבוצה תרוץ, והיא אכן רצה יותר מכל קבוצה אחרת בליגה (מקום ראשון בכמות פוזשנים בליגה בעונה שעברה), אבל זה לא השפיע על ההתקפה, שהייתה בינונית, ואילו ההגנה המשיכה להיות בתחתית בליגה (106.3 נקודות ל-100 פוזשנים, 23 בליגה). הניסיונות להחיות את הקריירה של רייג'ון רונדו לא צלחו, מרקו בלינלי הראה שלא כל מה שעובד בספרס עובד במקומות אחרים ומעמדו של רודי גיי המשיך לדעוך.
האירוע שאולי מסמל יותר מכל את העונה המוזרה של סקרמנטו היה הפיטורים שלא היו של ג'ורג' קארל. באמצע פברואר זה החל להיות ברור שהקבוצה שוב לא תגיע לפלייאוף ולאחר אימון קליעות שאליו הופיעו רק שלושה שחקנים (עומרי כספי ביניהם) נראה היה שהגירושין בין קארל לסקרמנטו הם עניין של ימים. שמועות יצאו לתקשורת וכולם כבר היו מוכנים לעזיבתו של המאמן הוותיק, אלא שאז ההנהלה הודיעה שקארל נשאר בתפקידו. כנראה שאפילו לפטר מישהו כמו שצריך הקינגס לא יודעים. בסופו של דבר הקינגס שוב מצאו את עצמם מסיימים עונה באפריל, הם נפרדו מקארל מיד לאחר מכן וחוץ מהיכולת של קאזינס והפריצה של כספי, עם שיאי קריירה בדקות (27.3), נקודות (11.8), ריבאונדים (5.9), שלשות (1.6) ואחוזים משלוש (40.9%), לא היה להם יותר מדי מה לקחת מהעונה הזו.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ארון אפללו (ניקס), טיי לוסון (אינדיאנה), גארט טמפל (וושינגטון), ג'ורדן פארמר, מאט בארנס (ממפיס), אנטוני טוליבר (דטרויט), למאר פטרסון (אטלנטה), יורגוס פאפאיאניס, סקאל לאביסייר, מלאכי ריצ'ארדסון, אייזיאה קאזינס (רוקי).
עזבו: סת' קרי, קווינסי אייסי (דאלאס), מרקו בלינלי (שארלוט), רייג'ון רונדו (שיקאגו), קרון באטלר, דוז'ה דוקאן (נחתכו), ג'יימס אנדרסון (דרושאפקה), אריק מורלנד (לקליבלנד ואז נחתך).
לקינגס היה ואקום בעמדת המאמן אחרי העזיבה של קארל והם מילאו אותו בהצלחה עם דייב ייגר המוערך שהגיע מממפיס. ייגר כבר נכנס לעניינים בסקרמנטו ונראה שדמרקוס קאזינס מתחבר אליו, בניגוד למאמניו הקודמים. בשבוע שעבר בוגי נשאל מה דעתו על השיטה ההתקפית שייגר מנסה להטמיע בקבוצה, בה ייגר מתכוון להשתמש בו בצורה דומה לדרך בה השתמש במארק גאסול בממפיס, וענה בפשטות: "אני אוהב את זה, אני אוהב את זה, אני אוהב את זה".
היו עוד כמה מהלכים הגיוניים של הקינגס בחודשי הקיץ. הם ויתרו על התענוג המפוקפק שבהחתמה מחדש של רייג'ון רונדו, הם הביאו שחקנים חביבים מרחבי הליגה כמו גארט טמפל וארון אפללו, אבל הם לא היו הקינגס אם הם לא היו עושים לפחות מהלך אחד מוזר בקיץ. המהלך המוזר התורן היה החלפת הבחירות בערב הדראפט. במקום לשמור על הבחירה השמינית ולבחור במרקיז כריס (שנראה מצוין במשחקי ההכנה) הקינגס העבירו את הבחירה הזו לפיניקס וקיבלו שתי בחירות מאוחרות יותר, בהן הם בחרו שני שחקנים מסתוריים, הסנטר היווני יורגוס פאפאיאניס וסקאל לאביסייר מקנטאקי, שלפני שנה היה מועמד להיבחר ראשון בדראפט והידרדר עד למקום ה-28. מעבר לשני השחקנים הללו, לקינגס גם ככה יש עומס אדיר בעמדות 3-4-5, עם קאזינס, ווילי קאולי סטיין, קוסטה קופוס, גיי, כספי, בארנס וטוליבר. לשני הרוקיז הללו, מעבר לכך שלא בטוח שיהיה להם מקום ברוסטר ושהם יצטרכו לשחק בדי-ליג, יהיה קשה מאוד לראות דקות.
מעבר לכך, הקינגס ממשיכים למלא את עמדת הרכז בפיגורות בעייתיות. כדי שתיק ההרשעות של דארן קוליסון (שמושעה משמונת המשחקים הראשונים של העונה בשל אלימות במשפחה) לא ירגיש בודד, הקינגס החתימו את טיי לוסון שהתרסק בעונה שעברה ביוסטון. בינתיים גם לוסון התחיל לעשות צרות, כשנעדר ממשחק קדם עונה רק כדי לבלות לילה שלם בווגאס, ולחזור מיד אחר כך לסגל כאילו כלום לא קרה. בנוסף, רודי גיי הודיע לקבוצה שהוא לא מתכוון להישאר כשיסתיים לו החוזה בעונה הבאה וגם בן מקלמור נמצא על הטרייד בלוק, כך שלמרות שהקינגס מצאו לעצמם סוף סוף מאמן מתאים שנראה מוכן למשימה, הסיטואציה שם ממשיכה להיות פרובלמטית מאוד.
מה מי מו
חמישייה: דארן קוליסון/טיי לוסון, בן מקלמור, רודי גיי, דמארקוס קאזינס, ווילי קאולי סטיין.
ספסל: עומרי כספי, לוסון/קוליסון, ארון אפללו, אנטוני טוליבר, גארט טמפל, קוסטה קופוס, ג'ורדן פארמר, מאט בארנס, למאר פטרסון, יורגוס פאפאיאניס, סקאל לאביסייר, מלאכי ריצ'ארדסון, אייזיאה קאזינס (שלושה מארבעת האחרונים כנראה ישחקו בדי-ליג).
מאמן: דייב ייגר (עונה רביעית בליגה, עונה ראשונה בסקרמנטו)
מועמד לפריצה: ווילי קאולי סטיין. מה שטוב אצל קאולי סטיין זה שהוא יודע במה הוא טוב, ושבקבוצה שלו לא מצפים ממנו לעשות דברים שהוא לא טוב בהם. WCS הוא סנטר ארוך שיכול לשמור על שחקני חוץ והוא מסיים נהדר ליד הטבעת ובפיק-אנד-רול (קלע 1.14 נקודות פר פוזשן בעונה שעברה בפוזשנים בהם הוא סיים את המהלך, הנתון הכי טוב בקבוצה). הנתונים הללו יכולים לעזור לו להפוך לגרסה צעירה יותר של טייסון צ'נדלר ולאפשר לו לחיות בדו-קיום משגשג לצד קאזינס בקו הקדמי העמוס של סקרמנטו.
מועמד לדעיכה: קוסטה קופוס. קאולי סטיין הולך לקבל לפחות 25 דקות למשחק העונה, ולפי הראיונות שדייב ייגר מעניק, הוא מתכוון לשחק דקות לא מעטות עם דמרקוס קאזינס ב-5 ועם עומרי כספי/רודי גיי כפאוור פורוורדים בהרכבים נמוכים. זה לא משאיר יותר מדי דקות בעמדת הסנטר, והנפגע העיקרי מכך יהיה קופוס הגמלוני, שהעיסוק העיקרי שלו העונה יהיה להתקשקש ביוונית עם הרוקי פאפאיאניס על הספסל.
אקס פקטור: שינויים בסגל במהלך העונה. הסגל של סקרמנטו לא מגובש עדיין. קשה לראות מה התכנית עם הסגל הנוכחי וסביר להניח שהולכים להיות שינויים במהלך העונה. גיי, כאמור, עם רגל וחצי מחוץ לקבוצה ובימים האחרונים הועלתה האפשרות שיעבור למיאמי יחד עם דארן קוליסון תמורת גוראן דראגיץ'. הסוכנים של בן מקלמור, על פי הדיווחים, רוצים אותו מחוץ לסקרמנטו והפקק בעמדות 3-4-5 יהיה חייב להשתחרר מתישהו. הקינגס יעשו טריידים במהלך העונה, זה כמעט ודאי. השאלה היא האם הם יצליחו, לשם שינוי, לשפר את הקבוצה בעזרת הטריידים הללו ולאזן טיפה את הסגל. ולאדה דיבאץ (או מי שמקבל את ההחלטות בסקרמנטו, אף אחד לא יודע בודאות מי זה) לא הוכיח עד כה ערמומיות בטריידים שהוא הוציא לפועל, אולם העונה המשימה הזו הופכת להיות חשובה מאוד עבורו, כי בעוד שנתיים דמרקוס קאזינס מסיים חוזה והופך לשחקן חופשי לא מוגבל, ושעון החול מתחיל להתהפך.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: קאזינס וייגר זה סיפור אהבה מהרגע הראשון, לוסון חוזר להיראות כמו בימים היפים בדנבר, קאולי סטיין שובר טבעות ודיבאץ מוצא טרייד שמעביר את גיי ומשחרר את הפקק בקו הקדמי. הקינגס מנצלים את עייפות החומר של דאלאס וממפיס, את הצעירות של מינסוטה ואת הפציעות של ניו אורלינס ומתברגים לפלייאוף בדרך להדחה מכובדת מול גולדן סטייט בסיבוב הראשון.
תסריט פסימי: ייגר מגלה שקאזינס זה לא מארק גאסול והם עולים על מסלול התנגשות, לוסון וקוליסון עושים תחרות למי יש יותר תיקים במשטרה, גיי ומקלמור מרעילים את חדר ההלבשה ודיבאץ לא מוצא להם טרייד. הקינגס שוב לא רואים את הפלייאוף גם עם משקפת, אבל מנצחים בטעות מספיק משחקים ומקבלים את הבחירה ה-11 בדראפט, רק כדי לראות אותה עוברת לשיקגו (שלה הם חייבים בחירת דראפט בסיבוב הראשון, מוגנת טופ 10).
תחזית: סקרמנטו תפתח את העונה עם הרוסטר הקיים, אבל קשה להאמין שהיא תסיים איתו את העונה. לשינויים הללו ולמערכת היחסים העדינה בין ייגר לקאזינס תהיה השפעה מכרעת על איך העונה הזו תיראה. הבעיה היא שבמערב לא מחכים לסקרמנטו, וסביר להניח שעד שהם יתאפסו על עצמם, הם כבר יפספסו את הרכבת לפלייאוף בפעם ה-11 ברציפות. 45:37, מקום 11 במערב.