תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 29:53.
סיימה את העונה: מקום רביעי במערב, הודחה בסיבוב הראשון עם 4:2 מול פורטלנד אחרי מכת פציעות.
ערב פתיחת העונה שעברה, נדמה היה שהקליפרס יוכלו סוף סוף ללכת עד הסוף. אחרי שקרסו מול הרוקטס בחצי גמר המערב בפלייאוף 2015 הדאגה היחידה מבחינת הקליפרס הייתה מנטלית. הם עיבו את הספסל, מה שהיה עקב האכילס שלהם תחת דוק ריברס, עם לאנס סטיבנסון, ג'וש סמית' ופול פירס והתחושה הייתה שהם מוכנים ללכת עד הסוף. אלא שאז הווריירס נתנו את פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה.
אנחנו לא נוטים להתעמק בזה יותר מדי, אבל בסיפור ההשתלטות של גולדן סטייט על הליגה בשנים האחרונות יש גם דמויות טרגיות, והקליפרס הם ללא צל של ספק הקבוצה שסובלת הכי הרבה מההשלכות הנובעות מכך שבאותו קונפרנס שלה משחקת קבוצה מפלצתית. בכל עונה אחרת הקליפרס היו מועמדים טבעיים לאליפות, אולם בעונה שעברה הם היו התפאורה לעונה ההיסטורית של גולדן סטייט.
היו שלושה רגעים מכוננים בעונה שעברה מבחינת הקליפרס. הרגע הראשון הגיע כבר בנובמבר. הווריירס פתחו את העונה בסערה עם 12 ניצחונות רצופים וכל עולם הכדורסל סימן את המפגש מול הקליפרס בסטייפלס סנטר כהזדמנות הראשונה לשבור את הרצף של הלוחמים. הקליפרס הובילו ב-23 נקודות במחצית הראשונה, אולם גולדן סטייט, עם הופעה מפוארת של סטף קרי, נגסה בהפרש הזה לאט לאט עד שיצאה מנצחת. ההפסד הזה היה מכה מורלית אדירה לקליפרס. לאחר מכן הפציעות החלו לפגוע בקבוצה, הספסל נעלם (סמית' וסטיבנסון הועזבו בהמשך העונה) והקליפרס הדרדרו עד למקום הרביעי בקונפרנס. מנגד, הניצחון הזה נתן יתרון מנטלי משמעותי לחבורה של סטיב קר, וגרם לה להתחיל לחשוב ברצינות על שבירת השיא של שיקגו (מילים של דריימונד גרין, לא שלי).
הרגע המכונן השני לא התרחש בכלל על הפרקט. מספר שבועות לפני שאמור היה לחזור מפציעה, בלייק גריפין, משום מה, נכנס לקרב אגרופים עם האפסנאי של הקבוצה ושבר את ידו. האקט הזה הכניס את הפרנצ'ייז כולו לדאון, אבל הקליפרס, כמו הקליפרס, מצאו דרך לסיים את העונה בצורה אפילו יותר מדכאת, וזה כבר קשור לרגע המכונן השלישי, שהגיע בפלייאוף.
גריפין כבר חזר לכשירות והקליפרס נראו בשליטה מלאה בסדרה שלהם מול פורטלנד. הם היו צפויים לפגוש את הווריירס בחצי הגמר, ובדיוק באותו רגע סטף קרי נפצע ופתאום, לכמה שניות זוהרות, הדרך הייתה פרוסה בפני הקליפרס לעשות סנסציה. אלו היו 24 שעות של אופטימיות ורודה בעיר המלאכים, אלא שהן הסתיימו עם שתי פציעות רצופות של בלייק גריפין וכריס פול במשחק הרביעי מול הבלייזרס. הקליפרס לא התאוששו מכך והודחו בשישה משחקים, וכך קבוצה שבעונה אחרת הייתה יכולה לקחת אליפות (הקליפרס היו בטופ 6 גם ביעילות התקפית וגם ביעילות הגנתית בעונה שעברה. רק הספרס והווריירס שותפות לקבוצה הזו) נפרדה מאיתנו כבר בסיבוב הראשון ויצאה לקיץ מדכדך משהו.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: מריס ספייטס (גולדן סטייט), ריימונד פלטון (דאלאס), ברנדון באס (לייקרס), אלן אנדרסון (וושינגטון), ברייס ג'ונסון (רוקי), דיימונד סטון (רוקי).
עזבו: ג'ף גרין, סי.ג'יי ווילקוקס, ברנדן דוסון (אורלנדו), פבלו פריג'יוני (יוסטון), קול אולדריץ' (מינסוטה), ג'ף איירס (צסק"א מוסקבה).
הסיבה שהקיץ של הקליפרס היה מדכדך משהו היא שבזמן שכל הליגה שחתה בכסף וכל מיני מוזגובים וביומבוים קיבלו חוזים של עשרות מיליונים, הקליפרס נשארו מחוץ לחגיגה. אחרי שדוק ריברס החתים בתחילת הקיץ את ג'מאל קרופורד (שלוש שנים, 42 מיליון) ואת בנו, אוסטין (שלוש שנים, 35 מיליון) על חוזים חדשים, לקליפרס לא נשאר מקום להחתים אף דיפרנס-מייקר בשוק החופשי. החוזים של CP3, בלייק, דיאנדרה ג'ורדן, קרופורד וריברס ג'וניור סתמו את תקרת השכר של הקליפרס (88 מיליון דולר בין חמשת השחקנים הללו) ובהיעדר טרייד על אחד השחקנים הללו, הקליפרס היו צריכים להסתפק בווטרנים על חוזי מינימום ובחירות דראפט מאוחרות.
החדשות הטובות הן שהם הוציאו את המקסימום מהסיטואציה הזו. ריימונד פלטון ואוסף האקדחים שלו הוא שדרוג על פני פבלו פריג'יוני, אלן אנדרסון אמנם חוזר מפציעה, אבל יכול להתברר כפתרון לעמדת הסמול-פורוורד של הקבוצה, ואולי אף לשחק כ-4 בסיטואציות מסוימות, מו ספייטס הוא תחליף ראוי לבלייק וברנדון באס הוא גניבה בחוזה מינימום. מעבר לכך, ברייס ג'ונסון, שנבחר בסוף הסיבוב הראשון של הדראפט, הוא פאוור פורוורד מסקרן ששבר את שיא הריבאונדים במכללת צפון קרוליינה, אולם הוא עלול להיות יותר מסקרן במקרה שבלייק יעזוב בסוף העונה כשחקן חופשי. על הטיסות היוצאות מ-LAX לא עלה אף אחד שיחסר יותר מדי, אלא אם כן אתם ממש אוהבים את האנמיות של ג'ף גרין או את השן המזויפת של קול אולדריץ'. הקליפרס למעשה עשו כמה שינויים בשוליים, ולמרות כמה אמירות של ריברס בנושא בעונה שעברה, הם הולכים לעשות ניסיון נוסף, כנראה אחרון, ללכת על כל הקופה עם הבסיס שהוביל אותם בשנים האחרונות.
מה מי מו
חמישייה: כריס פול, ג'יי.ג'יי רדיק, לוק מבה אמוטה, בלייק גריפין, דיאנדרה ג'ורדן.
ספסל: פול פירס, ריימונד פלטון, אוסטין ריברס, אלן אנדרסון, ברנדון באס, מריס ספייטס, ווסלי ג'ונסון, ג'מאל קרופורד, ברייס ג'ונסון, דיימונד סטון.
מאמן: דוק ריברס (עונה 18 כמאמן ראשי בליגה, עונה רביעית בקליפרס)
מועמד לפריצה: בלייק גריפין. ברוסטר של הקליפרס אין שחקן שקופץ מהדף כאשר מחפשים מישהו שיבצע קפיצת מדרגה. כל השחקנים כבר פרצו או לא יפרצו לעולם. יכול להיות שמישהו כמו אלן אנדרסון ישתלט על עמדת הסמול פורוורד הבעייתית ויפרוץ קדימה, אבל כרגע, לפי משחקי ההכנה והקרדיט שהוא מקבל, זה לא נראה ככה. בלייק, לעומת זאת, מסוגל לעשות את קפיצת המדרגה האחרונה שאנחנו מייחלים לה, מאולסטאר לסופרסטאר. מכוכב גדול שממלא את האולם ומספק היילייטים לאחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה. הוא עד כדי כך טוב. במשחקי ההכנה הוא נראה טוב מאוד, בלי שום זכר לפציעות ולאירועי העונה שעברה. הוא נראה נינוח יותר מאחורי קו השלוש ועירני יותר בהגנה, ותמיד טוב להמר על שחקן שנמצא בעונת חוזה, בטח בגיל 27 כשהוא נכנס לשיאו, שיתן עונת קריירה.
מועמד לדעיכה: ג'מאל קרופורד. זה כבר הופך להיות טקס שנתי. בתחילת השנה מספידים את קרופורד ואומרים שחגיגת הקרוס-אוברים שלו תהיה חייבת להיפסק מתישהו, רק כדי לראות אותו ממשיך לסחוט מהלכים של ארבע נקודות ולרשום את תואר השחקן השישי של הליגה על שמו בטאבו. בהיעדר מועמד רציני אחר ברוסטר, נשתתף בטקס הזה גם השנה.
אקס פקטור: עננת סיום החוזים של בלייק גריפין וכריס פול. הקליפרס ישחקו כל העונה הזו עם שעון חול מעל ראשם. לא רק שיש תחושה שהקבוצה הזו הגיעה למיצוי ושהגיע הזמן להמשיך הלאה, אלא שיש סיכוי שבקיץ שני הכוכבים הכי גדולים של הפרנצ'ייז יעזבו. גם לפול וגם לגריפין יש אופציות יציאה מהחוזים שלהם בקיץ 2017 והיכולת של דוק ריברס לנווט את הספינה שלו בתוך המים הסוערים הללו, כשמנגד יש ספינות מרשימות יותר עם גרג פופוביץ' וסטיב קר כקברניטים, תהיה קריטית.
אם הקליפרס יפתחו את העונה רע ויתפסו מרחק מהמובילות, אי אפשר יהיה לעצור את הספקולציות לגבי הקיץ הבא. זה יוביל לשינוי הנרטיב של כל העונה, הפרנצ'ייז יתעסק יותר בטריידים אפשריים כדי לקבל איזשהו ערך על הכוכבים שלו ואליפות תהפוך לחלום רחוק. העונה דוק ריברס כבר לא יכול לומר שאם הסגל לא יצליח, הוא לא יפחד לעשות שינויים. אם הסגל לא יצליח העונה, השינויים כבר יקרו מעצמם, בלי העזרה שלו.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: בלייק הופך למפלצת ונכנס שוב לדיוני ה-MVP, כריס פול מזכיר לכולם כמה הוא טוב, דיאנדרה זוכה בתואר שחקן ההגנה של העונה, הספסל סוף סוף מתחבר וסטיב באלמר דופק מופעי ריקוד במחצית. הקליפרס משתלטים על המקום השני במערב ובפלייאוף מנצלים פציעות של גולדן סטייט כדי לדלג מעליהם ולעשות סנסציה מול קליבלנד, סטייל דאלאס מאבריקס ב-2011.
תסריט פסימי: העונה נפתחת עם הפסדים לספרס, ת'אנדר, ג'אז ופורטלנד בשבועיים הראשונים של הליגה והצמרת מתרחקת. לשחקנים נמאס מריברס ובאמצע דצמבר פול רומז בראיון שהוא מתכוון לעזוב בסוף העונה. גריפין מתעצבן, מרביץ לנער המגבות ומורחק עד לסיום העונה. דיאנדרה מתחיל לזרוק זריקות סבתא מהעונשין, אבל ממשיך להחטיא. הקליפרס עדיין מגיעים לפלייאוף, אבל מודחים בסוויפ והחבילה מתפרקת.
תחזית: אין קבוצה שיש לה יותר על הכף העונה מאשר הקליפרס. הם מספיק טובים כדי להיות דומיננטיים בעונה הרגילה, אבל בפלייאוף הם עדיין לא הוכיחו שהם מסוגלים לעמוד בלחץ, והעונה יהיה להם הרבה ממנו בזכות השעון המתקתק על החוזים של פול וגריפין. 27:55, מקום שלישי במערב והדחה בחצי גמר הפלייאוף, כמו תמיד.