תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 53:29
סיימו את העונה: במקום ה-13 במערב.
העונה החולפת של מינסוטה נפתחה עם טרגדיה, כאשר מעט לפני פתיחת העונה הלך לעולמו פליפ סונדרס, שהיה המאמן ונשיא הקבוצה לענייני כדורסל. סונדרס, אחת הדמויות המזוהות ביותר עם הוולבס, אמור היה להיות האיש החזק במועדון בשנים הקרובות, אבל למחלת הסרטן היו תוכניות אחרות.
עוזרו סם מיטשל החליף אותו בתפקיד המאמן, בידיעה שמדובר במינוי זמני. בחצי הראשון של העונה מיטשל התעקש להעלות בחמישייה את טיישון פרינס וקווין גארנט הקשישים, רק בחודשים האחרונים הוא נתן דרור לחמישיית הצעירים שכולם ציפו לראות: ריקי רוביו, זאק לאבין, אנדרו וויגינס, גורגי ג'נג וקארל אנתוני טאונס. גם עם החמישייה הצעירה מינסוטה הפסידה את רוב המשחקים שלה, אך בחודש האחרון הראתה ניצוצות עם ניצחונות חוץ באוקלהומה סיטי, ממפיס, פורטלנד ורגע השיא בעונה של הזאבים ניצחון באורקל ארינה על גולדן סטייט שהייתה בעיצומו של המרדף אחר שיא הניצחונות.
למרות שבחמישייה הזאת יש רק קלע שלשות ראוי אחד (לאבין), היא חרכה הגנות יריבות בזכות היכולת להגיע לטבעת ולקו העונשין. בדקות בהן חמשת הצעירים שיתפו פעולה מינסוטה קלעה 113.5 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון טוב יותר מהיעילות ההתקפית של גולדן סטייט שדורגה ראשונה. הבעיה הייתה שההגנה בדקות האלה ספגה 109.6 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון רע יותר מההגנה הגרועה בליגה (של הלייקרס) בדרך למקום 27 ביעילות הגנתית עונתית.
מינסוטה סיימה את העונה עם המאזן החמישי הכי חלש, אך סימנה את עצמה כאחת הקבוצות המסקרנות והמבטיחות בליגה. היהלום שבכתר היה, כמובן, רוקי העונה טאונס, שסיים את העונה עם 18.3 נקודות, 10.5 ריבאונדים ו-1.7 גגות למשחק. הסנטר הנפלא הבהיר מהרגע הראשון שלו ב-NBA שהוא הדבר האמיתי. יש לו משחק פוסט משובח וקליעה נהדרת מחצי מרחק, הוא ריבאונדר מצוין, מוסר איכותי, מגן על הטבעת ברמה גבוהה ומסוגל להתמודד עם שחקני חוץ בחילופים אוטומטיים. אך עוד יותר מהנתונים, טאונס נראה כמו שחקן גדול בהתהוות. בנוכחות, בקבלת ההחלטות ובמנהיגות השקטה שלו יש משהו שמזכיר סנטרים גדולים מהעבר.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: כריס דאן (רוקי, בחירה חמישית), ג'ורדן היל (חופשי, מאינדיאנה), קול אולדריץ' (חופשי, מהקליפרס), ברנדון ראש (חופשי, מגולדן סטייט), ראסול באטלר, ג'ון לוקאס וטורה מארי (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).
עזבו: קווין גארנט (פרש), טיישון פרינס (עוד לא פרש), דמיאן רודז' (חופשי, לאורלנדו), גרג סמית' (לבלדייספור הטורקית).
אי אפשר לדבר על הקיץ של מינסוטה ולא להתחיל עם ההתרחשות הטרייה ביותר בו: הודעת הפרישה של קווין גארנט. הביג טיקט הוא השחקן הגדול בתולדות המועדון, שחקן שהשפיע על הליגה ועל כל מי ששיחק לצידו באופנים שלא ניתן לכמת או להסביר עד הסוף. למרות שאת האליפות המרגשת כל כך לקח בבוסטון, למרות שבשנות השיא שלו מינסוטה לא הצליחה לבנות סביבו סגל ראוי, הוא התעקש לחזור הביתה ולסיים את הקריירה כזאב גאה. המעמד ההיסטורי שלו אינו מוצק כמו זה של חבריו למחזור הפרישה טים דאנקן וקובי בריאנט, אך במקרה שלו תמיד תישאר השאלה ההיפותטית מה היה קורה אם הוא היה מגיע למערכת מנצחת כמוהם.
ומזה שעוזב לזה שמצטרף: המהלך הגדול ביותר של מינסוטה הקיץ היה ההחתמה של טום תיבודו לתפקיד הכפול של מאמן ונשיא לענייני כדורסל שיועד לסונדרס. תיבודו עדיין נחשב לגורו ההגנה של ה-NBA, אך כמאמן ראשי תמיד ריחף סימן שאלה סביב יכולתו לראות את התמונה הגדולה ולנהל רוטציה. כמו בתפקיד הקודם שלו בשיקגו, גם הפעם תיבודו יקבל כמה מהצעירים המבטיחים ביותר בליגה, כולל מי שעשוי להיות המבטיח מכולם, והתקווה היא שהפעם הוא לא יוביל אותם לשחיקה כפי שעשה לדרק רוז. אולי התפקיד הניהולי יעזור לו להתבונן על השחקנים ועל תהליך בניית הקבוצה באופן רחב ושלם יותר מהצורך לנצח את המשחק הבא.
בחלק הניהולי תהיה לתיבודו עבודה מעניינת מאוד. כרגע כל השחקנים הבכירים פרט לרוביו חתומים על חוזה רוקי, בכל קיץ בשנים הקרובות אחד או שניים מהם יסיימו חוזה וכמעט כולם יוכלו לקבל הצעות לחוזי מקסימום מקבוצות אחרות. תיבודו, יחד עם הבעלים גלן טיילור, יצטרך להחליט כמה מהם הוא מעוניין להשאיר בקבוצה ואת מי. זו בדיוק הדילמה שגרמה לאוקלהומה סיטי לוותר על ג'יימס הארדן, תיבודו ינסה להימנע מסיטואציה דומה. בינתיים, מינסוטה נמצאת מתחת לתקרת השכר, עוד לפני שלוקחים בחשבון אפשרות בייאאוט לניקולה פקוביץ', בעל החוזה השני בגודלו בקבוצה, שבשל בעיות חוזרות ונשנות בקרסול לא ישחק בעונה הקרובה ואולי ייאלץ לפרוש. זה אומר שמינסוטה תוכל לקחת במהלך העונה חוזה שקבוצה אחרת תרצה להיפטר ממנו וכך להתחזק, זה עשוי להיות חשוב אם תגיע למאבקי כניסה לפלייאוף.
בגזרת המצטרפים, השם הבולט הוא הפוינט גארד הרוקי כריס דאן, שמצטרף לרשימת הצעירים המבטיחים. דאן הוא אתלט נהדר עם יכולת לנהל משחק ולהגיע לטבעת ופוטנציאל הגנתי גבוה במיוחד. הוא סיים ארבע שנים במכללת פרובידנס, ולמרות נטייה לאיבודים וחוסר ליטוש כללי נחשב לאחד השחקנים הבשלים ביותר במחזור. פרט אליו, תיבודו עיבה את הסגל עם שחקנים משלימים בחוזים נוחים. החמישייה השנייה שלו נראית מאוד מאוזנת וכוללת, לצד דאן, את ברנדון ראש על תקן מומחה שלשות והגנה, שבאז מוחמד על תקן שחקן כנף סקורר, נמניה בייליצה על תקן סטרץ' 4 וקול אולדריץ' על תקן סנטר קלאסי של פיק נ' רול והגנה על הטבעת. מאחוריהם יחכו הרכז טיוס ג'ונס, שכיכב בליגת הקיץ, ושחקן הפנים הנמרץ ג'ורדן היל.
גם חמישיית הצעירים אמורה להמשיך לגבש צורה והיררכיה ברורה. היא כוללת את טאונס כמנהיג ופרנצ'ייז פלייר בהתהוות, וויגינס ככוכב בפני עצמו שנראה הרבה יותר מתאים להיות מספר 2, לאבין כצלע שלישית פוטנציאלית, רוביו כמנהל משחק שמסדר זריקות נוחות לכולם וג'נג כשחקן שעושה את הדברים הקטנים בשני הצדדים. וויגינס הוא שחקן מפתח בשאלת קפיצת המדרגה של מינסוטה. בחודשים האחרונים של העונה שעברה הוא שיפר מאוד את אחוזי השדה שלו, בעיקר בזכות שיפור בקליעה מבחוץ. אם המגמה הזאת תימשך, יהיה הרבה יותר קשה לעצור את החדירות שלו ולמנוע ממנו להפוך לשחקן שבקלות יכול לקלוע 25 נקודות למשחק.
מה מי מו
חמישייה: ריקי רוביו, זאק לאבין, אנדרו וויגינס, גורגי ג'נג, קארל אנתוני טאונס.
ספסל: כריס דאן, טיוס ג'ונס, ברנדון ראש, שבאז מוחמד, נמניה בייליצה, אדריאן פיין, ג'ורדן היל, קול אולדריץ'.
מאמן: טום תיבודו (עונה שישית כמאמן ראשי בליגה, ראשונה במינסוטה).
מועמד לפריצה: שבאז מוחמד. שני השחקנים שיסיימו חוזה בקיץ הקרוב הם ג'נג ומוחמד, הפחות נוצצים ברשימת הרוקיז, ושניהם מתכננים לשכנע שהם ראויים להישאר. מוחמד לקח ברצינות את שנת החוזה ועבד ללא הפסקה בקיץ, קצב של שלושה אימונים ביום, עם דגש על קליעה מבחוץ ועל הגנה. הוא הגיע למחנה האימונים נחוש להוכיח לתיבודו שהוא יותר מסקורר שיודע לסיים בצבע. אם הוא אכן השתפר זה לא בהכרח יבוא לידי ביטוי בכמות הדקות ובטור הנקודות, אך אם ישכנע שהוא שחקן שלם זה בהחלט ישפיע על מעמדו בליגה ועל החוזה הבא.
מועמד לדעיכה: ריקי רוביו. כבר בשנה שעברה מינסוטה ניסתה להעביר את רוביו בטרייד, העובדה שהפעולה הראשונה של תיבודו במינסוטה הייתה לקחת את דאן בבחירה החמישית כרכז העתיד של הקבוצה מעידה על מעמדו המעורער של הספרדי. רוביו הוא אחד המוסרים הטובים בעולם, הוא גם שחקן הגנה מצוין ואינטנסיבי, אבל חוסר היכולת שלו לקלוע מכל טווח הוא מטרד, קבוצות למדו להתעלם לחלוטין מהאפשרות שהוא יזרוק לסל. שחקנים כמו טאונס, וויגינס ולאבין מתפתחים לכאלה שלא זקוקים ליכולת המסירה של רוביו כדי ליצור מצבי זריקה טובים. רוביו יתחלק בדקות עם דאן השנה, עם הזמן דאן אמור להחליף אותו בחמישייה וקיימת אפשרות שהזמן הזה יגיע כבר השנה. אולי התפקיד הנכון עבור רוביו הוא לנהל את ההצגה של היחידה השנייה.
אקס פקטור: ההגנה. לתיבודו כבר יש תואר של נשיא לענייני כדורסל, אבל ביסודו הוא עוזר מאמן שאין דבר שהוא יודע ואוהב יותר מללמד הגנה. לצעירים של מינסוטה יש פוטנציאל הגנתי מיוחד: טאונס צריך להיות סנטר הגנתי גדול, השילוב שלו עם ג'נג אמור לאטום את הצבע, בוויגינס מתחבא סטופר מושלם, ברגעים הנדירים שנחה עליו הרוח הוא מחקה את תנועות היריב כמו צל, לאבין הוא אתלט אדיר שכרגע לא מבין איך לשמור, המצב של שבאז די דומה, דאן בנוי בערך כמו מרכוס סמארט ויכול להתפתח ליחידת חיסול של איש אחד כמוהו. ניתן רק לדמיין מה תיבודו יכול לעשות עם החבורה הזאת, לחוד ואז ביחד. בשנה הקרובה, מספיק שיהפוך את מינסוטה לקבוצת הגנה ממוצעת כדי שאופציית הפלייאוף תהפוך לריאלית.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: וויגינס מצטרף לטאונס באולסטאר, שם הם רואים את לאבין זוכה בתחרות השלשות יחד עם ההטבעות, רוביו ודאן הופכים למפלצת דו ראשית בפוינט, החמישייה השנייה יעילה ומשכנעת אפילו את תיבודו לתת לכוכבים לנוח הרבה. גם בקבוצה השנייה שלו תיבודו זוכה בתואר מאמן העונה כבר בעונה הראשונה שלו, כשהוא מוביל את מינסוטה ל-50 ניצחונות. כן, הם מספיק מוכשרים בשביל התסריט הזה.
תסריט פסימי: שלושה הפסדים מהירים משכנעים את תיבודו לעבור לרוטציה של שמונה שחקנים, בחצי השני של העונה מתחילות הפציעות. הצעירים דורכים במקום, ללמד אותם לשמור לוקח זמן, הם נותנים פייט אבל מפסידים הרבה משחקים במאני טיים. עם פחות מ-35 ניצחונות, ברור שהתהליך ייקח עוד זמן.
תחזית: מינסוטה תהיה אחת הקבוצות המסקרנות בליגה, כולם ירצו לראות את קבוצת העתיד ואת ההשפעה של תיבודו על הצעירים המבטיחים. הסגל נראה טוב ומאוזן, הצעירים משכנעים והשילוב בין תיבודו לפוטנציאל ההגנתי אמור להוביל לזינוק משמעותי ביעילות ההגנתית. מינסוטה תנצח יותר מ-40 משחקים ותיאבק על המקומות האחרונים בפלייאוף. יש קבוצות בשלות יותר שבגללן אני משאיר את הזאבים מחוץ לפוסט סיזן, אבל קל גם לראות תסריט בו אחת או שתיים מהן מתרסקות ומינסוטה כן נכנסת.