החומה: היחסים בין ג'ון וול לבראדלי ביל מדאיגים את וושינגטון

מאזן בעונה שעברה: 41:41.

סיימה את העונה: עשירית במזרח.

אחרי שתי עונות מעודדות במיוחד, שנגמרו רק בחצי הגמר האזורי, הוויזארדס לא התביישו להרים את הראש כשנכנסו לעונה. קמפיין "KD2DC", שקיווה להחזיר את קווין דוראנט הביתה, היה בתנופה, מספיק בשביל קיץ מתון ביותר מבחינת שוק השחקנים החופשיים. ג'ון וול בשיאו, בראדלי ביל מלא ביטחון אחרי פלייאוף משובח, ופתאום המכשפים הרגישו שהם יכולים להיות היריבים הבאים של הקאבס בגמר האזורי, להנחית את דוראנט בקיץ בדרך ליריבות הבאה של המזרח. כן. אז לא.

מעולם לא נראה חלום נגוז מהר יותר. פתיחה מזעזעת הכריחה את כולם להתפכח מהר. כשהת'אנדר הגיעו לבירה, שאגות הקהל לעבר דוראנט הוציאו את כולם נפסדים – השחקנים התמרמרו על התמיכה שקיבל יריבם על חשבונם, ודוראנט עצמו ראה זאת כחוסר כבוד של האוהדים כלפי הקבוצה שלהם. הת'אנדר ניצחו בקלות. לא נעים. ברמה המקצועית הפירוק של הצמד ננה את גורטאט הושלם, וננה הפך לסנטר מחליף במשרה מלאה. הקבוצה הייתה במקום ה-26 בליגה בריבאונד, 26 בחסימות ו-27 בכפיית איבודי-כדור. קשה לנצח כשנותנים ליריב כל-כך הרבה הזדמנויות. במהלך העונה ה-GM ארני גראנפלד ביצע טרייד על מרקיף מוריס, שנכנס ישר לוואקום שהיה בעמדה מספר ארבע בחמישייה. המחצית השנייה של העונה לא הייתה גרועה כמו הראשונה (מאזן 13:18 אחרי פגרת האולסטאר), והמכשפים התייצבו על חצי-חצי, אבל זה לא הספיק להופעת פלייאוף נוספת. 41:41, והרבה חומר למחשבה.

באו: יאן מהינמי, תומאש סטוראנסקי, אנדרו ניקולסון, ג'ייסון סמית', טריי ברק.

עזבו: ג'רד דאדלי, ננה, ראמון סשנס, גארט טמפל, אלן אנדרסון, דרו גודן, ג'יי.ג'יי היקסון.

אני יודע מה לא עשיתם בקיץ האחרון. ד"ש מדוראנט. לא עזרו גם הפיטורים של המאמן רנדי וויטמן והבאת מאמנו לשעבר, סקוט ברוקס, על חוזה עתק – 35 מיליון דולר וחמש שנים. למעשה, דוראנט אפילו לא נתן להם לקבוע פגישה כדי להציג את החזון שלהם, או לפחות להעמיד פנים, כדי שיהיה להם עם מה לחזור לקהל העצבני שלהם. גורנישט.

הבא ברשימה, אל הורפורד, דווקא הרהר, שקל ברצינות, וחתם בבוסטון. בקבוצה למודת האכזבות החליטו ללכת על יאן מהינמי, הסנטר ההגנתי שנתן עונת קריירה באינדיאנה. על אף החוזה המכובד, 62 מיליון לארבע העונות, ההתאמה שלו לסגל רחוקה מלהיות ברורה כרגע, אבל נגיע לזה. תומאש סאטורנסקי, שנבחר על ידי וושינגטון בסיבוב השני של דראפט 2012 וחתם לשלוש שנים עבור 9 מיליון דולר. עם המחסור של וושינגטון ביוצרים, נדמה שסאטורנסקי יקבל הזדמנות אמיתית לא רק לשחק, אלא גם להראות מה הוא יודע לעשות עם הכדור. הביגמנים אנדרו ניקולסון (26 מיליון לארבע שנים) וג'ייסון סמית' (16 מיליון לשלוש) באו יחד מאורלנדו, ולשניהם אופציות-שחקן בעונה האחרונה של חוזיהם.

בגזרת הסגל הקיים, ביל הסכים לחוזה מקסימום לחמש שנים, 127 מיליון דולר, ותהיו בטוחים שלוול היה מה לומר על כך. הסיפור של האוף-סיזן כולה, למעשה, היה הראיון שנתן וול,ובו נהג בחוסר טאקט משווע שהתחזה דווקא לטאקט. וזה התרגום החופשי של המילים, שנתנו לכולנו משהו לדבר עליו בחודש אוגוסט המאותגר חדשותית: "לי ולביל יש נטייה לא לחבב זה את זה על המגרש". אבל הוא לא עצר שם: "עכשיו שקיבלת את הכסף שלך, לך תעבוד על המשחק שלך. אני מצפה שתצטרף אלי למשחק האולסטאר". תגובה חסרת טאקט-במסווה-של-טאקט לא איחרה כמובן להגיע: "זה קשה, כי לשנינו יש מנטליות של אלפא-דוג. לפעמים אנחנו שוכחים שאנחנו זקוקים אחד לשני", אמר ביל, והדרמה מסרבת לדעוך – האם הבעיות של הוויזארדס במהלך העונה יכולות להיות תוצאה של סכסוך עבודה בין שני השחקנים הכי טובים בקבוצה?

בכלל, זו לא הפעם הראשונה שוול נתפס פוזל לצדדים שמעבר לתא שלו במשתנה. אם לוקחים בחשבון הערות די אומללות כלפי החוזה של רג'י ג'קסון, או כעס מופגן בחוגים קרובים בנוגע להארכה שקיבל ג'יימס הארדן לאחרונה, ניתן להבחין בטרנד בעייתי. אך הבעיה המרכזית, כפי שניסח זאת וול עצמו, היא על המגרש. בעונה האחרונה נמצא כי וול מסר לביל 12.1 מסירות למשחק, ומתוכן חילץ רק אסיסט בודד. אם הנתונים האלה נראים לכם מספקים, אתם בעמדת מיעוט – וול מסר מעל עשרה אסיסטים לערב. והמספרים לא עוצרים שם, בשנתיים האחרונות ביל קולע באחוזים טובים יותר כשוול נח, למשל. זה לא אמור לקרות. וול הוא אחד הרכזים הטהורים הכי טובים בליגה, ביל הוא כוכב בהתהוות המתמחה בקליעה – כימיה אמורה להיות הכוח שלהם, לא נקודת התורפה.

חמישייה: ג'ון וול, בראדלי ביל, אוטו פורטר, מרקיף מוריס, מרצ'ין גורטאט.

ספסל: יאן מהינמי, תומאש סאטורנסקי, קלי אוברה, אנדרו ניקולסון, טריי ברק, מרכוס ת'ורנטון, ג'ייסון סמית'.

מאמן: סקוט ברוקס, עונה שמינית כמאמן, עונה ראשונה בקבוצה, מאזן 207:338.

מועמד לפריצה: מרקיף מוריס. אחרי שוויתרו על בחירה בסיבוב הראשון בשביל להשיג אותו באמצע העונה שעברה, הוויזארדס לא בזבזו זמן לפני שהשחילו את מוריס בן ה-27 לחמישייה. מאז הגעתו הקבוצה שיחקה טוב יותר, גם לפי טור הניצחונות, וגם לפי מספרי הפלוס-מינוס שלו. למוריס תהיה הזדמנות לתקוע יתד בהתקפה בגלל היכולת שלו לעשות נקודות מעמדת הפאוור-פורוורד, ואם הכדור ימצא אותו יותר אולי נראה יותר מיכולת המסירה שלו.

מועמד לדעיכה: מרצ'ין גורטאט. שנה מורכבת ביותר צפויה לעבור על "הפטיש הפולני" (אם הייתי ממציא את הכינוי הזה, תאמינו לי שהייתי לוקח קרדיט). יאן מהינמי, שהיה ההחתמה הכי יקרה של הקבוצה בסגל, משחק על המשבצת שלו, ואזור הצבע לא גדול מספיק בשביל לשים את שניהם על המגרש יחד. בגיל 32, אפשר שזו תהיה העונה הראשונה שבה התפוקה של גורטאט תתחיל להידלדל, אך גם אם זה לא יקרה, כמות הדקות שלו צפויה לרדת בכל מקרה.

אקס-פקטור: הספסל. בזמן שהחמישייה של המכשפים נשארה כשהייתה, שאר הסגל עבר מייקאובר. מהינמי צפוי לראות זמן פרקט רב, קלי אוברה בשנתו השנייה ינסה להשתחל לרוטציית שחקני הכנף, וסאטורנסקי מגיע אחרי שביסס את מעמדו ככוכב לכל דבר בברצלונה, והוא צפוי לקבל לא מעט הזדמנויות בתור אחראי המשמרת של הספסל. גם ניקולסון וטריי ברק (שהגיע בטרייד מיוטה) הצטרפו לסגל, וינסו להחיות את הקריירות הצעירות שלהם (אני יותר אופטימי לגבי הראשון מאשר לגבי השני), וברוקס ינסה להפיק מהחבורה הזו ספסל. פוטנציאל יש, אך כמעט ואין שחקני רוטציה מוכחים, ואם אנחנו יודעים מה אנחנו מקבלים מהחמישייה, בערך, אז הספסל הופך לאקס-פקטור.

תסריט אופטימי: וול וביל עושים שולם, ומתחילים להראות כמו שאנחנו מחכים בסבלנות שהם ייראו כבר כמה שנים – שני אולסטארים. גורטאט ומהינמי מסדרים 48 דקות של תפוקה נהדרת מעמדת הסנטר. מוריס פורח תחת ברוקס, שמנצח על הלהקה באופן מושלם. סאטורנסקי מקבל באזז לחמישיית הרוקיז, וההגנה נותנת הזדמנויות למתפרצות ומשחק מעבר. מקום רביעי, 33:49, והפסד לקאבס בחצי גמר המזרח.

תסריט פסימי: וול וביל ברוגז. גורטאט דורש טרייד, ומוריס מאיים על ברוקס, שלא מסתדר בתפקיד הבייביסיטר. ההגנה ממשיכה לצנוח, וההתקפה ברגרסיה. פציעות מרחיקות את הפלייאוף מהאופק לפני פגרת האולסטאר. הקהל מתחיל להגיע למשחקים עם חולצות של הווריורס. 46:36, מקום 11.

תחזית: דברים יתחברו טוב יותר בעונה שעברה, אבל משהו יצטרך לקרות כדי שהוויזארדס יצליחו להתעלות מעל הגוש של קבוצות המזרח הסבירות. וול עדיין שווה לא מעט במזרח הדליל בכוכבים, ואולי ברוקס יזכיר לו שפעם הוא היה נותן את הטון גם בהגנה. ביל יעשה עוד צעד, והספסל אמור להיות עדיף השנה. עוד עונה בינונית, אבל פחות, וזה שווה פלייאוף אבל לא הרבה יותר מזה. 39:43, מקום שביעי והפסד 4:2 בסיבוב הראשון לבוסטון. אם הם יקבלו את טורונטו, אז יש כבר על מה לדבר.