תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 50:32
סיימה את העונה: מקום 13 במזרח
עבור רוב קבוצות הליגה, עונה שמסתיימת עם המקום ה-13 בקונפרנס וה-24 בליגה אמורה להיות די מדכדכת, בטח עבור קבוצה מהשוק הכי גדול בליגה, שמתיימרת להיות אחת מקבוצות העלית ב-NBA, בטח ובטח כשיש לה אולסטאר מזדקן בשם כרמלו אנתוני ובטח ובטח ובטח כשבחירת הדראפט שלה בסיבוב הראשון, כלל לא שייכת לה. אולם העונה האחרונה של הניקס לא הייתה מדכדכת כלל ויש לכך סיבה ברורה ולטבית מאוד, קריסטפס פורזינגיס.
הרוקי של הניקס, שנבחר בבחירה הרביעית בדראפט 2015 וספג קריאות בוז מהאוהדים, התגלה מהר מאוד כיהלום. הוא פתח את העונה בסערה, עם אינספור הטבעות-אחרי-החטאות שהלהיבו את הקהל של במדיסון סקוור גארדן, הראה יד לא רעה מבחוץ והוכיח יכולת נהדרת בהגנה על הטבעת (קלעו עליו רק ב-47.7 אחוזים ב-Restricted Area). בסופה של העונה, הוא היה השחקן היחיד בליגה שהעמיד ממוצעים של לפחות 10 נקודות, 5 ריבאונדים, 1.5 חסימות ושלשה אחת במשחק, ראייה לכך שמדובר בעוף מוזר וייחודי, שנראה שנולד לכדורסל המודרני של ה-NBA, בו הביג-מנים מסתובבים חופשי מאחורי קשת השלוש.
למרות האופטימיות המאוד-לא-זהירה ש-KP זרע בתפוח הגדול, הניקס לא ממש הצליחו למנף את המצב להצלחה קבוצתית. התקפת המשולש שפיל ג'קסון התעקש להטמיע, נראתה מיושנת בליגה שהולכת יותר ויותר לכיוון של שלשות. הסגל, למעט מלו ופורזינגיס, היה אחד החלשים בליגה ודרק פישר פוטר אחרי 18 חודשים מאוד לא מרשימים. עד סיום העונה, קורט רמביס נכנס לתפקיד המורה המחליפה (ללא הצלחה), פורזינגיס נפצע בכתף והניקס רשמו עונה שלישית ברצף מחוץ לפלייאוף.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: דרק רוז, ג'סטין הולידיי (טרייד, שיקגו), ברנדון ג'נינגס (שחקן חופשי, אורלנדו), ג'ואקים נואה (שחקן חופשי, שיקגו), קורטני לי (שחקן חופשי, שארלוט), מינדאוגאס קוזמינסקאס, מרשל פלאמלי, ווילי הרננגומז, ג'יי.פי טוקוטו, מוריס נ'דור, צ'סון רנדל, רון בייקר (רוקיז שנבחרו בדראפט או שהגיעו מעבר לים, שלושה מהם כנראה יחתכו עד תחילת העונה)
עזבו: רובין לופז, ג'ריאן גראנט, חוזה קלדרון (טרייד, בולס), ארון אפללו (שחקן חופשי, סקרמנטו), קווין סראפין (שחקן חופשי, אינדיאנה), דרק וויליאמס (שחקן חופשי, מיאמי), לנגסטון גלוואי (שחקן חופשי, פליקנס), ת'אנאסיס אנטטוקונמפו, קלאנתוני ארלי, לו אמונדסון (מתנדנדים)
פיל ג'קסון, מקבל ההחלטות העיקרי בניקס, מצא את עצמו בקיץ בצומת דרכים מאוד מורכב. הפניה הראשונה בצומת הובילה לכרמלו אנתוני. האולסטאר של הניקס לא נהיה צעיר יותר והזן מאסטר כבר כבל את עצמו אליו עם החוזה העצום שנתן לו ב-2014 (ועם היכולת של מלו להטיל וטו על כל טרייד עתידי). לכאורה, ג'קסון אמור היה לנצל את כל הכסף הפנוי שהיה לו מתחת לתקרה בקיץ, כדי לנסות לבנות קונטנדרית כבר עכשיו ולהתאים את עצמו לשעון החול ההולך ואוזל של כרמלו, שמתחיל את הירידה מפסגת הגבעה של הקריירה שלו, אולם זה לא מסתדר עם הפנייה השנייה בצומת, שמובילה לפורזינגיס.
הנסיך הלטבי הוא מה שצריך לעניין את הניקס עכשיו ולא לוח הזמנים הצפוף של כרמלו. לכאורה, ג'קסון היה צריך לבנות קבוצה סביב פורזינגיס, קבוצה שתתבשל ביחד איתו ותגיע לשיא בעוד 3-5 עונות. את כל זה הוא היה צריך לעשות בזמן שהוא מטמיע את התקפת המשולש החביבה עליו ומוצא מאמן שדוגל בפילוסופיה הזו.
בפועל, ג'קסון בחר איזושהי דרך באמצע. הוא מינה למאמן את ג'ף הורנסק, לא ממש האדם הכי מזוהה עם התקפת המשולש (אם כי סביר להניח שיאמץ לא מעט אלמנטים שלה). הוא החתים את קורטני לי וג'ואקים נואה על חוזים ארוכי טווח כדי לנסות ולהיות תחרותי כבר עכשיו והוא הימר על הברכיים של דרק רוז, בטרייד שבו הניקס כמעט לא איבדו כלום בעוד הם שומרים על הגמישות שלהם לקראת הקיץ הבא (בו רוז מסיים חוזה). בסך הכל, בהתחשב במורכבות האינהרנטית של הסגל של הניקס בשל פערי הגילים בין פורזינגיס לכרמלו והרצון של ג'קסון לשחק בסגנון מסוים, הוא עשה פשרות יחסית הגיוניות והפך את הקבוצה שלו לטובה יותר ותחרותית יותר, אם כי לא כזו שתאיים על ראשות המזרח.
מה מי מו
חמישייה: דרק רוז, קורטני לי, כרמלו אנתוני, ג'ואקים נואה, קריסטפס פורזינגיס
ספסל: ג'סטין הולידיי, ברנדון ג'נינגס, קייל אוקווין, לאנס תומאס, מינדאוגאס קוזמינסקאס, ווילי הרננגומז, סשה וויאצ'יץ, מרשל פלאמלי, רון בייקר/צ'סון רנדל/מוריס נ'דור/ג'יי.פי טוקוטו/לו אמונדסון/קלאנתוני ארלי/אנטטוקונמפו האח
מאמן: ג'ף הורנסק (עונה ראשונה בניקס, עונה רביעית בליגה)
מועמד לפריצה: דרק רוז. קצת מוזר לבחור שחקן בן 28, שהיה MVP בעשור הנוכחי, לקטגוריה ששמורה בדרך כלל לשחקנים צעירים עם חלב על השפתיים, אולם בסגל של הניקס, על אף שלל השחקנים הצעירים שבו, קשה לראות את אחד מהרוקיז הללו פורץ, גם לאור העובדה שלא מדובר ברוקיז הנוצצים ביותר של המחזור וגם לאור העובדה שבכל עמדה יש מספר ותיקים שמוכנים למצוץ להם את הדקות. מעבר לכך, מה שהוביל לבחירה ברוז הוא שינוי האווירה. רוז מקבל הזדמנות לפתוח דף חדש, אחרי שמערכת היחסים שלו עם שיקגו עלתה על שרטון. בכל פעם שרוז עלה על הפרקט ביונייטד סנטר עם הגופיה מס' 1, הייתה ציפייה לראות את השחקן המחשמל מ-2011. המוח רצה לראות משהו שהוא רגיל אליו, בעוד העין מקבלת שחקן מוגבל הרבה יותר. בניו יורק יש לרוז הזדמנות להתחיל הכל מחדש ולחזור להיות אחד מהרכזים הטובים בליגה.
מועמד לדעיכה: דרק רוז. קצת מוזר לבחור שחקן בן 28, שהיה MVP בעשור הנוכחי, לקטגוריה ששמורה בדרך כלל לשחקנים שאבד עליהם הכלח ונמצאים בעשור הרביעי לחייהם, אולם רוז הוא מועמד ברור. היסטוריית הפציעות שלו, לצד ההיסטוריה הלא סימפטית של גארדים אחרי השיא בניו יורק (סטיב פרנסיס, סטפון מרבורי, טרייסי מקגריידי וכו'), עננת משפט האונס שנמצאת מעל ראשו וחוסר הסינרגיה שלו עם מהפכת השלשות שעוברת על הליגה (קלע 29.3% מחוץ לקשת בעונה שעברה, רק 11 שחקנים בליגה שזרקו יותר מ-2 זריקות לשלוש בממוצע, קלעו באחוזים גרועים יותר), הופכים אותו למועמד בכיר לדעיכה. ביחד עם העובדה שהוא צריך את הכדור כדי להיות יעיל ושהוא משחק בקבוצה של כרמלו אנתוני, אני נוטה יותר לחשוב שהוא ידעך מאשר שהוא יחזור לגדולתו העונה. מה שלא יהיה, זו תהיה עונה מרתקת לעקוב אחרי ה-MVP לשעבר.
אקס פקטור: ההתעקשות של פיל ג'קסון על התקפת המשולש. התקפת המשולש היא לאו דווקא התקפה רעה, אבל ההתעקשות של הזן מאסטר על השיטה הזו כשיטה הבלעדית בה תשחק הקבוצה שלו, גם אם היא לא מתאימה לחומר השחקנים שיש לו, היא בעייתית. אם ג'קסון ידע לשחרר את החבל ולתת לג'ף הורנסק לעבוד (והורנסק כבר הוכיח שהוא יודע להוציא את המקסימום מחבורה מוגבלת יחסית בפיניקס), זו עשויה להיות ההחלטה הכי טובה שלו כמנהל הניקס עד כה.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: כרמלו ממשיך את הקיץ הנהדר שלו מנבחרת ארצות הברית, פורזינגיס ממשיך להגדיר מחדש את עמדת הסנטר המודרנית, הורנסק מכניס קצב להתקפה, ג'ואקים נואה מכניס רעל להגנה והאמירות של דרק רוז בקיץ על כך שהניקס הם סופר-קבוצה כבר לא נראות כל כך מוזרות. הניקס מצליחים להתברג לטופ 4 במזרח, רוז מעיף את שיקגו בסיבוב הראשון, בחצי הגמר הניקס מפתיעים את טורונטו ובגמר המזרח מול קליבלנד הניקס גוררים את לברון וחבריו ל-7 משחקים. קונטנדרית חדשה נולדה.
תסריט פסימי: כרמלו עסוק מדי במחאת השחורים בשביל לשחק כדורסל, פורזינגיס אומר שדרק רוז הוא מודל לחיקוי ויום לאחר מכן קורע את הרצועה הצולבת. ג'קסון לא מוותר ועושה טרייד על גרג מונרו בתמורה לרוז ובחירת דראפט בסיבוב הראשון, רק כדי לראות את מונרו מחרב את ההגנה ופוגע עוד יותר בכימיה. השחקנים נראים אבודים תחת התקפת המשולש, הורנסק חסר אונים ומתפטר 20 משחקים לסיום העונה בטענה שאי אפשר לאמן תחת ג'קסון. הניקס מסיימים את העונה מחוץ לפלייאוף ובלי בחירת דראפט.
תחזית: יהיה מעניין העונה בניו יורק. על הנייר, יש לניקס קבוצה תחרותית מאוד, אבל הרבה מאוד דברים צריכים להסתדר כדי שהם יהיו תחרותיים גם על המגרש. כרמלו ופורזינגיס צריכים להסתנכרן ביחד, נואה צריך לחזור לשחק כדורסל, רוז צריך להישאר על הפרקט ומישהו מהרוקיז יצטרך לפרוץ ולהפתיע. אבל זה הניקס, משהו בטוח הולך להשתבש שם. 40:42, מקום 8 במזרח והדחה בסיבוב הראשון.