תמשיכו להאמין בתהליך: לקראת העונה של פילדלפיה סיקסרס

מאזן בעונה שעברה: 72:10, המאזן השלישי הכי גרוע בהיסטוריה

סיימה את העונה: מקום אחרון בליגה, אבל מקום ראשון בדראפט

לסם הינקי, הג'נרל מנג'ר של פילדלפיה עד אמצע העונה האחרונה, הייתה תוכנית להביא את הפרנצ'ייז בחזרה לצמרת. כיוון שהוא לא האמין שלסיקסרס יש מספיק כוח משיכה כדי להחתים שחקן טופ-10 בליגה בשוק החופשי, או לחלופין להביא שחקן כזה בטרייד וכיוון שהוא האמין שיש צורך בשחקן כזה כדי לקחת אליפויות ולהיות קבוצת צמרת קבועה, הוא שם את כל הביצים שלו בסל הדראפט.

בשלוש השנים האחרונות, הינקי הוציא מהמשוואה כל שחקן שהראה שמץ כלשהו של מקצוענות באזור פנסילבניה, מתוך ניסיון להגביר עוד ועוד את ההסתברות שלו לזכות ביהלום דרך הדראפט. בשנתיים הראשונות בתפקיד, זה לא עבד, כי איכשהו קבוצות אחרות הצליחו להיות גרועות יותר מהמוצר הפגום שהוא העמיד על הפרקט, אבל בתחילת העונה שעברה הוא אמר לעצמו, לא עוד.

הסיקסרס פתחו את העונה עם קנדל מרשל כמבוגר האחראי בקבוצה, עדיין ללא ג'ואל אמביד ועם קו קדמי שלא ברור איך הוא אמור לשחק ביחד בעתיד. מתחילת העונה היה ברור שהסיקסרס יהיו הקבוצה הגרועה בליגה ואולי אף בהיסטוריה, אלא שהאסטרטגיה של הינקי גרמה לגלי הדף בכל רחבי הליגה. הצעות לשינוי שיטת הלוטרי תפסו תאוצה (אם כי בסופו של דבר לא אומצו), ריח רע נדבק במועדון מעיר האחווה והבעלים של הקבוצות היריבות בליגה החלו להתמרמר לגבי האסטרטגיה של הינקי והבוס ג'וש האריס, שלא משקיעים בקבוצה אבל עדיין מקבלים נתח מהרווחים של הליגה, בשל השיטה הקומוניסטית-משהו של ה-NBA.

כתוצאה מכך, באמצע העונה הונחת ג'רי קולאנג'לו, האחראי על נבחרת ארצות הברית בכדורסל וג'נרל מנג'ר ממולח בעברו, על הראש של הינקי. מהלך זה סימן את תחילת הסוף של הינקי ולמרות שבסופו של דבר הסיקסרס סיימו את העונה במקום האחרון ועם המקום הראשון בלוטרי ובאמת יש תחושה שהם סוף סוף יצאו לדרך חדשה, הינקי כבר לא יהיה חלק מהדרך הזו. כנראה שהוא ממש טוב בשחמט, אבל בדמקה קצת פחות.

באו: בן סימונס, טימוטי לוואוו (דראפט), דריו שאריץ' (נבחר בדראפט לפני שנתיים), ג'רד בייליס (שחקן חופשי, מילווקי), ג'רלד הנדרסון (שחקן חופשי, פורטלנד), סרחיו רודריגס (שחקן חופשי, ריאל מדריד), ברנדון פול, ג'יימס ווב, שון לונג (הוזמנו למחנה האימונים)

עזבו: אייזיאה קנן (שחקן חופשי, שיקגו), איש סמית' (שחקן חופשי, דטרויט), קנדל מרשל (טרייד, יוטה), כריסטיאן ווד (שחקן חופשי, שארלוט)

הקיץ האחרון היה הקיץ בו האמונה בתהליך השתלמה. לפתע לכל הנכסים הוירטואליים של הסיקסרס יש שם, וזה התחיל להיראות מבטיח. בן סימונס נבחר ראשון בדראפט 2016 והוא נראה כמו שחקן ייחודי שאפשר לבנות סביבו קבוצה (על אף סימני השאלה סביב יכולת הקליעה שלו), דריו שאריץ' הואיל בטובו להגיע מטורקיה אחרי שנתיים שבהן שיחק מחבואים עם הסיקסרס, ג'ואל אמביד עושה קולות כאילו הוא מוכן סוף סוף להתחיל את הקריירה המקצוענית שלו ובאופן כללי, הווייבים שיצאו מפילדלפיה הקיץ היו הרבה יותר חיוביים מבקיצים קודמים. התחושה הייתה שהם סיימו את הדיאטה הקיצונית שלהם בשיטת הינקי, ולמרות שהיא גבלה באנורקסיה, הם כעת יכולים לחזור לאכול ולהנות. אלא שאז הגיעה הבשורה על הפציעה של בן סימונס.

התקווה הגדולה של הסיקסרס, השחקן שגילם את מה שהפרנצ'ייז חיכה לו כל השנים הללו, שבר עצם בכף רגלו בשבוע שעבר וסובל מפציעה הידועה בכינוי "סדק ג'ונס", אותה פציעה שממנה סבל קווין דוראנט לפני שנתיים. דוראנט חזר אחרי כחודשיים, אלא שהפציעה המשיכה להטריד אותו במהלך העונה והוא נאלץ לעבור עוד שני ניתוחים ברגל ולהחמיץ 55 משחקים מהעונה, כך שהתפיסה הרווחת היא שהסיקסרס יקחו את הזמן עם החזרה של סימונס לפרקט. בנוסף, הסברה היא שהפציעה נובעת מכך שסימונס העלה במשקלו בקיץ (כדי להעלות מסת שריר), מה שמעלה עוד סימני שאלה על העתיד של מי שהיה אמור להיות הרוקי הכי אטרקטיבי מאז לברון ג'יימס.

חמישייה – ג'רד בייליס, רוברט קובינגטון, דריו שאריץ'/בן סימונס, נרלנס נואל, ג'אליל אוקפור

ספסל – דריו שאריץ'/בן סימונס, ג'ואל אמביד, ג'רלד הנדרסון, סרחיו רודריגס, ניק סטאוסקאס, ג'רמי גראנט, טי.ג'יי מקונל, הוליס תומפסון, ריצ'ון הולמס, טימוטי לוואוו, ברנדון פול/ג'יימס ווב/שון לונג.

מאמן: ברט בראון (עונה רביעית בליגה)

מועמד לפריצה: דריו שאריץ'. זה לחלוטין נגד החוקים לבחור שחקן שעוד לא דרך בליגה לקטגוריה הזו, אבל אף שחקן מהרוסטר של פילי מהעונה שעברה לא הולך להראות סימני שיפור רציניים העונה, בטח אם סימונס לא יהיה שם כדי לסדר להם מצבי קליעה נוחים יותר. בסיטואציה הזו, לשאריץ', הרוקי הקרואטי של הסיקסרס, יש הזדמנות למלא את הוואקום שנוצר.

שאריץ' מגיע אחרי קיץ טוב מאוד בנבחרת קרואטיה (נבחר ל-MVP של טורניר המוקדמות ואפילו חסם את פאו גאסול כדי להבטיח ניצחון קרואטי על ספרד באולימפיאדה) והוא פחות או יותר השחקן היחיד ברוסטר של ברט בראון שמסוגל ליצור לעצמו מצבי קליעה. כל עוד סימונס פצוע, ההסתמכות עליו תהיה גדולה מהרגיל והתפוקה שלו אמורה להיות בהתאם.

מועמד לדעיכה: ג'אליל אוקפור. בדרך כלל, שחקנים בני 21, בעונתם השנייה בליגה, נמצאים בקטגוריה למעלה, אולם הסיטואציה של אוקפור בפילדלפיה, יחד עם הכיוון אליו הולכת הליגה, הופכים אותו למועמד הטבעי לדעיכה בסגל שלא משופע בשחקנים שאמורים להידרדר ביכולתם. ראשית, אוקפור צפוי לסבול מאינפלציית הגבוהים של פילדלפיה. אמביד אמור לפתוח את העונה ולקבל דקות וגם נואל עדיין נמצא בתכניות (בהתחשב ביכולות ההגנתיות המיוחדות שלו, זה הגיוני). אין למאמן ברט בראון אופציה לשחק עם שלושתם בעת ובעונה אחת וגם לשחק רק עם שניים מהם זה יחסית גבולי, בהתחשב בכך שלאף אחד מהם אין ממש טווח קליעה. המציאות הזו תנגוס בדקות ובהזדמנויות שאוקפור יקבל. מעבר לכך, אוקפור הגיע לליגה בעשור הלא נכון. הסנטר מדיוק הוא סנטר קלאסי, כזה שיש לו עבודת רגליים משובחת בפוסט ויכולת לייצר נקודות כמעט לבד בהתקפה, בעוד שבהגנה, התזמון והאינטלגנציה שלו מאוד גולמיים. בליגה של היום, שלא מעריכה יותר מדי את הסנטר השולט בפוסט כמו פעם (מספיק לראות את החוזה שקיבל אל ג'פרסון בקיץ) ומנגד, מעריכה מאוד את הסנטר שמסוגל לשמש כעוגן הגנתי (מספיק לראות את החוזים שקיבלו יאן מהימני, מיילס פלאמלי וג'ואקים נואה), אוקפור עלול להפוך לפיל לבן. לא סתם כל הקיץ היו שמועות לגביו כמועמד לטרייד ולא סתם הסיקסרס לא מצליחים למצוא עבורו תמורה ראויה.

אקס פקטור: החזרה של סימונס. אין מספיק מילים בשפה העברית כדי להדגיש כמה הבחירה בסימונס חשובה לפילדלפיה ולעתיד של הפרנצ'ייז, וכמה ההתאוששות שלו מהפציעה משמעותית להמשך היציאה של המועדון מהבוץ הטובעני של תחתית הליגה. כולם מקווים שהפציעה הזו תתברר כאירוע חד פעמי וסימונס יחזור מהר וישחק ברמה גבוהה. לעומת זאת, אם הפציעה הזו תתברר ככרונית, זו תהיה טראומה, בטח עבור פילדלפיה, שעדיין מחכה לדקות הראשונות של ג'ואל אמביד.

תסריט אופטימי: אמביד מראה ניצוצות של האקים אולג'וואן, שאריץ' נותן תצוגות שמזכירות את טוני קוקוץ', סימונס חוזר באמצע ינואר ונראה כאילו לא סדק אותו שום ג'ונס. הסיקסרס עדיין מפסידים הרבה, אבל הם הרבה יותר תחרותיים ומלהיבים, ובאמצע העונה אוקפור עובר בטרייד שמאזן טיפה את מאזני הכוחות בין הקו הקדמי של הקבוצה לקו האחורי. פילדלפיה מסיימת במקום ה-13 במזרח עם 30 ניצחונות, זוכה בלוטרי שוב וקופצת מעל הלייקרס, כך שהבחירה שהם חייבים להם נופלת במקום הרביעי. העתיד נראה ורוד מאוד.

תסריט פסימי: סימונס חוזר מוקדם מדי, נפצע שוב ומתחיל להיות מושווה פחות ללברון ויותר לגרג אודן. אמביד גומר את העונה אחרי משחק אחד. אוקפור ונואל דורכים אחד לשני על האצבעות והקולאנג'לוים לא מצליחים למצוא לאחד מהם טרייד ראוי. הסיקסרס ממשיכים להיות הקבוצה החלשה בליגה, אבל התקוות שהיו בתחילת העונה מתפוגגות מהר מאוד, וגם הבחירה של הלייקרס נופלת באזור המוגן (בין מקומות 1-3) של הלוטרי. האוהדים יצטרכו להאמין בתהליך עוד עונה.

תחזית: הסיקסרס יהיו קבוצה טובה יותר העונה, אבל זה לא אומר יותר מדי עבור קבוצה שניצחה 10 משחקים בעונה הקודמת. יהיה מעניין לראות איך הרוקיז המסקרנים משתלבים, אבל יהיה יותר מעניין לעקוב אחרי מצב הרגל של בן סימונס. החדשות הטובות היחידות מבחינת אוהדי פילדלפיה הן שגם בעונה הבאה תהיה להם הזדמנות להתאכזב מבחירת דראפט גבוהה. 61-21, מקום 15 במזרח.