בווידיאו: נפרדים מקווין גארנט הפורש
תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 25:57, מקום ראשון במזרח ושלישי בליגה בעונה הרגילה
סיימו את העונה: עם אליפות, לאחר 0:4 על דטרויט בסיבוב הראשון ועל אטלנטה בשני, 2:4 על טורונטו בגמר המזרח ו-3:4 על גולדן סטייט בגמר
זה לא היה רק תעלול תדמיתי של מומחי שיווק, כי מומחי השיווק שעיצבו את המותג שנקרא לברון ג'יימס ידעו שהתדמית המוצלחת ביותר היא כזו שמעוגנת במציאות. מאחורי הכול, הכישרון החד פעמי, המעמד ההיסטורי, האגו, ההשפעה מאחורי הקלעים, סכנות השחקנים שלו, מאחורי כל אלה אכן הסתתר ילד שכל החיים חלם להביא אליפות לעיר שלו, העיר שידעה רק ייסורים ספורטיביים למשך 52 שנה. כל טיעוני הנגד וכל הציניקנים הפכו ללא רלוונטיים למראה דמעות הניצחון של לברון, ההתפרקות שלו בסיום משחק 7. הוא לא יהיה מהשחקנים שיתקשו לענות על השאלה איזו אליפות שלו הייתה המרגשת ביותר.
זו הייתה, קודם כל, האליפות שלו. קליבלנד נבנתה סביב לברון כפי שאף מועדון לא נבנה סביב שחקן אי פעם ולאורך השנתיים האחרונות נדמה היה שזו גם נקודת התורפה של הקאבס. אבל ברגע האמת, בפיגור 3:1, ממנו אף קבוצה לא חזרה בגמר מעולם, לברון התעלה וסחף אחריו את כל הקבוצה למהפך היסטורי. הוא קלע 41 נקודות גם במשחק 5 וגם במשחק 6. במשחק 7 "הסתפק" בטריפל דאבל עם 27 נקודות ובחסימה אחת, שכבר נכנסה לקצה העליון של פנתיאון מהלכי הפלייאוף הגדולים בתולדות ה-NBA.
הוא קיבל, כמובן, עזרה: מקיירי אירווינג, שקלע 41 נקודות במשחק 5 ואת השלשה החשובה ביותר במשחק 7 ונראה כמו כוכב משנה ראוי ביותר, מטריסטן תומפסון שעשה את כל הדברים הקטנים שהוא עושה, מריצ'רד ג'פרסון שנראה כאילו הוריד עשר שנים מגילו לכבוד הגמר, מג'יי אר סמית' שקלע כמה שלשות חשובות ואפילו מקווין לאב, שהיו לו את הרגעים שלו במשחק 7. אבל הדרך היחידה להסביר איך קליבלנד זכתה באליפות היא שלה היה את לברון ג'יימס ולגולדן סטייט לא היה אף אחד שהתקרב לליגה שלו.
מי בכלל זוכר עכשיו (כלומר, חוץ מאיתנו) שקליבלנד פיטרה מאמן באמצע העונה ונראתה מבולגנת ונטולת זהות. דייויד בלאט פוטר בדיוק בנקודת האמצע של העונה, למרות מאזן טוב מאוד. טיירון לו החליף אותו ואיתו המאזן של הקאבס היה פחות טוב, בעיקר בגלל ירידה ביכולת ההגנתית. לעומת זאת, אצל לו ההתקפה של קליבלנד הייתה השלישית בליגה ובפלייאוף כבר עלתה למקום הראשון. הוא לא חשש להשתמש בהרכבים התקפיים קטלניים עם קווין לאב וצ'נינג פריי ביחד, אך בגמר הערך של שניהם ירד משמעותית ולו הרבה להשתמש בהרכבים נמוכים. האם קליבלנד לא הייתה יכולה לזכות באליפות גם עם בלאט? השאלה חסרת התשובה הזאת רק מדגישה את חוסר החשיבות היחסי של תפקיד המאמן בקבוצה של לברון ג'יימס. דיוויד גריפין סיפק ללברון את מה שרצה: מאמן שיש לו איתו חיבור רגשי ושפה משותפת וניצח בענק במבחן התוצאה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: מייק דנליבי (טרייד, משיקגו), כריס אנדרסון (חופשי, מממפיס), קיי פלדר (רוקי, בחירה 54), דיאנדרה ליגינס, מרקל בראון, אריק מורלנד, קורי ג'פרסון וג'ון הולנד (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים)
עזבו: טימופיי מוזגוב (חופשי, ללייקרס), מתיו דלבדובה (בסיין אנד טרייד למילווקי), דאנטיי ג'ונס (ללא קבוצה), סאשה קאון (עבר בטרייד לפילדלפיה, הבין את הרמז והודיע על פרישה)
האלופה לא עשתה יותר מדי בקיץ האחרון, אבל עולם ה-NBA השתנה לה. שנה שלמה קליבלנד נראתה כמו עוד זווית בסיפור של גולדן סטייט, המשוכה האחרונה של הקבוצה ההיסטורית. היא הפכה את היוצרות בשבוע האחרון של העונה, אך מעט לאחר מכן גילתה שהווריירס שוב גנבו את ההצגה. אם זו הייתה סדרת סרטי קיץ בהמשכים, והגמרים בין קליבלנד לגולדן סטייט מאיימים להפוך לכאלה, הסרט השני היה מסתיים עם חגיגות הניצחון בקליבלנד, אך לאחר הכתוביות הייתה מחכה סצנה נוספת, סצנה של שיחה נעימה והחלטית של ג'רי ווסט, שברגע האחרון נחשף הנמען שלה, המגויס החדש לאימפריה: קווין דוראנט.
קליבלנד מגיעה כאנדרדוג מובהק לעונת ההגנה על התואר שלה, אתרי ההימורים מציבים את גולדן סטייט כפייבוריטית בפער עצום. השאלה היא האם הלוחמים יצליחו להפעיל את אלמנט ההרתעה מול הקאבס. על הנייר, שום דבר שגולדן סטייט תעשה העונה לא אמור למנוע מקליבלנד להאמין שהיא מסוגלת להיכנס לה לראש ברגע האמת, לא אחרי עונה של 73 ניצחונות ויתרון 1:3 בגמר, שנגמרה כפי שנגמרה. אבל עמוק בפנים, השחקנים של טיירון לו יודעים שזה לא תלוי בהם, שאם גולדן סטייט תתחבר לא יהיה לאף קבוצה בליגה מה לעשות.
הנקודה הזאת רלוונטית במיוחד ללברון ג'יימס. הילד יהיה בן 32 בקרוב, לא גיל מופלג אך אין עדיין תקדים לשחקן שצבר בגיל הזה קילומטרז', פיזי ונפשי, בסדר הגודל של לברון. בשנים האחרונות הוא כבר לא השחקן הטוב ביותר בעונה הרגילה, הוא שומר כוחות כדי להמשיך להיות השחקן הטוב ביותר בפלייאוף. כדי להתמיד בכך, לא מספיק שהגוף יחזיק מעמד, גם הנפש זקוקה לדרייב. הסכנה הגדולה ביותר מבחינת קליבלנד היא שלברון יתקשה לגייס את הדרייב הזה פעם נוספת, לאחר שהשלים את המשימה עבורה חזר. יהיה לו קשה במיוחד אם הוא לא יצליח לשכנע את עצמו שגולדן סטייט פגיעה.
העיסוק בהשלכות הקיץ של גולדן סטייט נובע מכך שקליבלנד באמת לא עשתה כמעט כלום בעצמה. היא איבדה את טימופיי מוזגוב ומתיו דלבדובה. הראשון דעך עם התקדמות העונה והשני נעלם בפלייאוף. במקומם הגיעו מייק דנליבי בן ה-36 וכריס אנדרסון בן ה-38, שניהם אחרי עונות בהן מיעטו לשחק ונראו כמו שחקני עבר. הם יצטרפו לריצ'רד ג'פרסון וג'יימס ג'ונס בני ה-36, מו וויליאמס בן ה-34 (שבכלל שוקל פרישה) וצ'נינג פריי בן ה-33, כעדת הוותיקים שתהיה רוב הצוות המסייע בעונה הקרובה. פרט לבירדמן, כל הוותיקים האלה הם מומחי שלשות, שיעזרו ללו להמשיך להעמיד הרכבים עמוסים בקליעה מבחוץ, סביב לברון וקיירי שיפרקו כמעט כל הגנה בליגה.
אך בקיץ הזה יש גם משהו אחד חשוב שעדיין לא קרה: ג'יי אר סמית' עדיין לא חתם על חוזה חדש בקבוצה. הוא תכנן להישאר בקליבלנד ולא לקח חלק בחינגת החוזים של תחילת יולי, אך גילה שהקאבס לא מתכוונים להציע לו חוזה ארוך טווח בסדר גודל של 15 מיליון דולר לעונה, שזה מה שהרבה שחקנים פחות מוכחים ממנו קיבלו. נכון לרגע זה, סמית' לא יפתח את העונה עם הקבוצה ויקווה לחתום על חוזה במהלך תקופת ההכנה. הוא מאיים ללכת למקום אחר ובמקרה כזה לא תהיה לקליבלנד אפשרות להביא מישהו במקומו (הם כבר מעבר לתקרת המס), אך הקבוצות שיש להן מקום מתחת לתקרה לא אטרקטיביות ורובן לא אמורות לרצות להחתים שחקן בן 31 לכמה שנים. אם השיר הזה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שהיה לקליבלנד סיפור דומה עם טריסטן תומפסון בקיץ שעבר. גם סמית' מיוצג ע"י ריץ' פול וגם במקרה שלו ההנחה הרווחת היא שיימצא פתרון בסופו של דבר, אך כשמדובר באדם לא צפוי כמו סמית', עדיף לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
מה מי מו
חמישייה: קיירי אירווינג, ג'יי אר סמית' (אימן שאמפרט), לברון ג'יימס, קווין לאב, טריסטן תומפסון
ספסל: קיי פלדר, מו וויליאמס, אימן שאמפרט, ג'ורדן מקריי, מייק דנליבי, ריצ'רד ג'פרסון, ג'יימס ג'ונס, צ'נינג פריי, כריס אנדרסון
מאמן: טיירון לו (שנה שנייה)
מועמד לפריצה: ג'ורדן מקריי/קיי פלדר. העזיבה של דלי וחוסר הרלוונטיות, הרשמי או המעשי, של מו-וויל יוצרים חור בעמדת הפוינט גארד המחליף. מי שככל הנראה יקבל הזדמנות להוביל כדור ביחידה השנייה יהיה מקריי, סקורר מחונן, שקלע ללא הפסקה בליגת הפיתוח ובליגת הקיץ. אלא שמדובר בשחקן כנף, שלא בטוח שיסתדר בתפקיד, מה שיוכל ליצור הזדמנות גם לרוקי קיי פלדר, רכז נמוך (1.75 מ') שנבחר לקראת סוף הסיבוב השני. גם פלדר הוא סקורר פוטנציאלי, שמסוגל לעלות לקליעה מכדרור ולהגיע לטבעת, ויכולת המסירה שלו נהדרת. בימים טובים הוא מסוגל להזכיר את איזייה תומאס, עוד רכז נמוך שנבחר אפילו מאוחר יותר. טיירון לו מקווה שאחד מהשניים האלה יתפתח לרכז מחליף ראוי.
מועמד לדעיכה: אימן שאמפרט. הוא היה אמור להיות הצלע החמישית בחמישייה של קליבלנד, מומחה הגנה שקולע מבחוץ ומסוגל גם לבצע מהלכים עם הכדור. אבל שאמפרט החמיץ את החלק הראשון של העונה שעברה ולא הצליח לחזור לעצמו במהלכה. בשבועות האחרונים הוא עלה לכותרות בהקשרים הבאים: מעצר על נהיגה תחת השפעה, הפרכת שמועות על בגידה באשתו, שיר ראפ שהוציא והחיבה שלו לפוקימון גו. קשה לומר שהוא הקדיש את הקיץ לעבודה קשה על מנת לבצע את קפיצת המדרגה שמיוחלת כבר שנים, וללא קפיצת מדרגה כזו הוא עשוי להמשיך להתדרדר במורד הרוטציה של לו.
אקס פקטור: קווין לאב. כמעט העברנו כתבה שלמה על קליבלנד בלי לדבר על לאב. הקאבס זכו באליפות תוך שימוש מינימלי בו בגמר, אך יתקשו לעשות זאת פעם נוספת. האליפות והחלק שלו בניצחון במשחק 7 (כולל ההתקפה הקריטית בה נטרל את סטף קרי) אולי יספקו את הביטחון, שיאפשר לו לתפוס מקום בקבוצה כפי שלא עשה בשנתיים הקודמות, אך זה מסוג הדברים שנצטרך לראות כדי להאמין. הנוכחות של לאב בקליבלנד בעייתית גם מסיבה נוספת: הקבוצה נראית הכי טוב כשלברון משחק בעמדת הפאוור פורוורד לצד טריסטן תומפסון וסביבם שלושה שחקני חוץ דינאמיים. בגילו ובמצב הנוכחי של הליגה לברון אמור להפוך לפאוור פורוורד במשרה מלאה. מבחינה מקצועית יהיה הרבה יותר הגיוני להביא במקום לאב שחקן כנף בכיר או שניים. אם קווין לאב לא יהיה אקס פקטור בעצמו, אופציית הטרייד עליו עשויה להיות כזו שתקפיץ את קליבלנד אל מעבר למה שהסגל הנוכחי מסוגל לעשות.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: כל תסריט שייגמר באליפות. קליבלנד לא בנויה ל-70 ניצחונות וטיול בפלייאוף, אם היא תבצע את הריפיט זה שוב יהיה בשיניים ולאחר משברים וקשיים שאף אחד לא יזכור. במחשבה על העתיד, קליבלנד תשמח לראות את קיירי אירווינג מתפתח לשחקן עונה רגילה גדול שמשתלב בדיוני ה-MVP ואת קווין לאב נראה סוף סוף כמו השחקן שהקאבס הביאו ממינסוטה.
תסריט פסימי: לג'יי אר סמית' נמאס מהסחבת ובסוף הוא בולע את הרוק והולך להעביר את דמדומי הקריירה בברוקלין. קיירי אירווינג עדיין לא מצליח להישאר בריא עונה שלמה, לאב עדיין לא מצליח לתת יותר מ-16 נקודות ו-9 ריבאונדים, כל הוותיקים על הספסל נראים כמו שחקנים שהיו אמורים לפרוש. בפלייאוף לברון מצליח להעלות רק הילוך אחד ולא שלושה, והפעם יש במזרח גם קבוצה שמסוגלת לנצל את זה ולהדיח את קליבלנד בגמר האיזורי.
תחזית: בכל הקשור לצמרת הגבוהה, קשה להימלט השנה מהתסריט הריאלי/צפוי/מבאס בו קליבלנד מגיעה בקלות לגמר ומפסידה בו בקלות לגולדן סטייט. בדרך כלל מוקדם מדי לנסות להמר איך תסתיים עונה לפני שהיא התחילה, תמיד יש הפתעות בדרך, אך הפעם הסיפור של העונה הוא התסריט המובן מאליו והניסיונות להתחמק ממנו. נכון לעכשיו, קשה לחשוב על נתיב מילוט שלא כולל מכת פציעות באחת משתי הגדולות.