בווידאו: החגיגות של אוהדי קרוטונה אחרי הניצחון אתמול
בירכתי אתמול (שבת) את ריקרדו, אוהד שרוף של קרוטונה, על העליה ההיסטורית אחרי שקבוצתו השיגה ניצחון נוסף (0:2 ביתי על נועלת הטבלה קומו) ופתחה פער של 12 נקודות מהמקום השלישי, ארבעה מחזורים לסיום הליגה האיטלקית השניה. "חכה", אמר ריקארדו, "זה עוד לא מובטח סופית. אנחנו זקוקים לנקודה נוספת". העיר באופוריה כבר חודשים ארוכים, אך החגיגות טרם נפתחו. ממתינים לאישור המתמטי.
זה הגיוני בכל הקשור לקרוטונה, כי הרי זהו המועדון היחיד בעולם המזוהה עם מתימטיקאי דגול. הם מכנים את עצמם פיתגוריצ'י, על שם פיתגורס, ויש לכך סיבה טובה. יותר מ-500 שנה לפני הספירה, היתה העיר, שנקראה אז קרוטון, מושבה יוונית, ופיתגורס בחר בה כדי להתגורר ולהקים את האסכולה הפיתגוראית - אקדמיה וקהילה של תומכים.
גיבורים שנהרגו בגיל 30
האיזור הנפלא הזה שיגשג בימים ההם לפני אלפי שנים, ויכול היה להתפתח לפנינה תרבותית ותיירותית גם בעידן שלנו. הרי אפילו האיצטדיון של קרוטונה הוקם על שרידי עיירה יוונית, ויש אינספור עתיקות מרהיבות בסביבה. למרבה הצער, המציאות שונה לחלוטין, ומדובר בעיר העניה ביותר באיטליה. הכי דרום שיש, על הסוליה של המגף. 31 אחוזי אבטלה שיא איטלקי בפער עצום מכל היתר. לצעירים אין עתיד, כל מי שיכול בורח, המבוגרים איבדו תקווה מזמן. תחנת הרכבת נסגרה בשל מחסור במימון, ולכן אין אפילו תחבורה נורמלית. הכביש המוביל מקרוטונה צפונה נמצא במצב תחזוקה מזעזע, והמקומיים מכנים אותו "דרך המוות".
אז מורשת פיתגורס חשובה, אבל אפילו עם המתימטיקה זה נראה קודר. המספר הטרגי של קרוטונה הוא 30. הכדורגלן הטוב ביותר שנולד בעיר, אציו שידה, נהרג ב-1946 בתאונת דרכים בדרכו למשחק, והוא בן 30. הזמר הנערץ רינו גאטאנו, גאוות האיזור ואחת הדמויות הפופולריות ביותר באיטליה בתקופתו, נהרג בתאונת דרכים ב-1981, אף הוא בגיל 30. בקרוטונה מקדשים את זכרם. האיצטדיון קיבל את שמו של שידה, בעוד ההימנון של הקבוצה, אותו שרים במסירות האוהדים לפני כל משחק, הוא אחד הלהיטים של גאטאנו, "השמיים תמיד כחולים".
עיתוי הפרישה האומלל של הקפטן
קשה לומר שהשמיים באמת תמיד היו כחולים מבחינת המועדון, שפשט את הרגל פעמיים, אולם מאז הוקם מחדש בליגה השמינית על ידי הנשיא רפאלה ורנה ב-1991 הוא נהנה מיציבות. קרוטונה טיפסה לליגה השניה תוך תשע שנים, ואת הקרדיט יש להעניק למנהל הספורטיבי ג'וזפה אורסינו, אשר מכהן בתפקידו כבר יותר משני עשורים. העבודה היסודית והשקטה שלו הניבה תוצאות יוצאות דופן ביחס לתקציב הצנוע, וקרוטונה שילבה תמיד בין אסטרטגיה ארוכת טווח לעסקאות השאלה מוצלחות. בשנים האחרונות, למשל, התקדמו מקצועית בשורותיה אלסנדרו פלורנצי מרומא, דנילו קטאלדי מלאציו ופדריקו ברנארדסקי מפיורנטינה. הם הצטרפו לזמן מוגבל לשלד מקומי יציב יותר, ובראשו הקשר הוותיק אנטוניו גלארדו.
הגורל קצת התאכזר לגלארדו, שהחליט לתלות את הנעליים בקיץ האחרון בגיל 39. הוא בילה כמעט 20 שנה בקבוצה מעיר הולדתו, הפך לסמל האולטימטיבי שלה ולשיאן ההופעות בכל הזמנים, אך הרגיש שהזמן עשה את שלו. בעונה שעברה, הוא כבר ממש לא היה באנקר בהרכב כמו בעבר, בעוד הקבוצה נאבקה בתחתית וניצלה על חודה של נקודה. ההישרדות היוותה לכאורה מתנת פרישה מושלמת עבור הקפטן, שנפרד מהאוהדים במכתב מרגש במיוחד ועבר לאמן את הנוער. לו רק היה יודע מה הוא הולך להפסיד...
צמד קרואטי מנצח
גלארדו לא יכול היה לדמיין מה יקרה העונה. ולא רק הוא. למעשה, איש לא העלה בדעתו שקרוטונה מסוגלת להתברג בחלק העליון של הטבלה. רוב הפרשנים ניבאו לה ירידה, קל וחומר אחרי תבוסה 4:0 בקליארי במחזור הראשון. הישארות בליגה היתה המשימה שהוצבה בפני המאמן הקרואטי החדש איבן יוריץ'. ואז, ללא כל התרעה, הפכו ממשיכי דרכו של פיתגורס ללסטר של סרייה B. בדיוק כמו השועלים, הם דהרו עם רצף תוצאות פנומנליות כבר בשבועות הראשונים, לא הסכימו להוריד את הרגל מהגז והותירו אבק לקבוצות עשירות הרבה יותר.
בניגוד ללסטר, ההנהלה הכירה היטב את המאמן הרבה לפני מינויו, והאוהדים סמכו עליו בעיניים עצומות. יוריץ' היה אגדה בקרוטונה כשחקן, כאשר כיכב כקשר אחורי קשוח באמצע העשור הקודם בהדרכתו של המאמן ג'אן פיירו גאספריני. כאשר התקדם גאספריני לגנואה ב-2006, הוא לקח את הקרואטי איתו, ובהמשך הפך יוריץ' גם לעוזרו של הבוס על הספסל, בין היתר בקדנציה הקצרצרה באינטר. בקיץ הוא שב לקרוטונה כדי ליישם את המערך 3-4-3 הייחודי בו מאמין גאספריני. על הנייר, הוא נראה הרפתקני מדי עבור קבוצת תחתית. בפועל, הוא הפך את קרוטונה למובילת הליגה.
בדרך לסנסציה, היא אפילו מצאה מריו מנדז'וקיץ' משלה. בקיץ המליץ יוריץ' להחתים בהשאלה את אנטה בודימיר, חלוץ קרואטי אלמוני לחלוטין שנכשל טוטאלית בליגה השניה בגרמניה במדי סנקט פאולי. מעטים מאוד ציפו ממנו למשהו, אך השחקן הפעלתן משקיע כוחות אדירים במרדף אחרי כדורים אבודים, לוחץ על שחקני היריב, וגם יודע למצוא את הרשת. עם 16 כיבושים, הוא מדורג שלישי בטבלת מלך השערים של הליגה השניה, ורובם הניבו נקודות יקרות. יחד איתו, הצליח יוריץ' להשביח את כל שחקני ההרכב שהפכו לכוכבים של ממש בקנה מידה מקומי. הבטחון העצמי האמיר, והנשיא ורנה התמוגג: "איבן היה שחקן נהדר, אבל הוא אפילו יותר טוב כמאמן".
מתאשפזים כדי לראות משחקים
לקח לאוהדים זמן להפנים את השינוי הקיצוני בתוכניות. כמו אוהדי לסטר, הם הניחו בתחילת העונה כי הנקודות הרבות נועדו להבטיח הישארות, כאשר יגיע המשבר הצפוי. רק לקראת דצמבר, אחרי שקרוטונה ניצחה ב-12 מ-18 המחזורים הראשונים, הם התחילו לגלות אופטימיות זהירה מאוד. יותר מ-7,000 אוהדים הרחיקו עד סן סירו כדי לראות את פיתגוריצ'י נגד מילאן בשמינית גמר הגביע, וחזו במאבק שווה כוחות שהלך להארכה. קרוטונה אולי הפסידה לבסוף 3:1, אבל תושבי העיר העניה חלמו על חזרה לאיצטדיון המפורסם בעונה הבאה במסגרת הליגה. עם כל שבוע שחלף, החלום הזה התקרב עד שהפך למוחשי.
האוהדים נכנסו לאקסטזה, אבל באיצטדיון אציו שידה המיושן יש פחות מ-10 אלף מקומות. בערים קטנות דומות, כמו למשל פרוזינונה, יש לא מעט בנייני מגורים סמוכים למגרש, ואנשים יכולים לצפות במשחקים ממרפסות. בקרוטונה זה לא המצב, אך באופן משעשע יש דווקא בית חולים. המקומיים מספרים בדיחות על אנשים שלא השיגו כרטיסים למשחק כדורגל ולכן נאלצו להתאשפז כדי לעודד את קרוטונה מקרוב. זו, כמובן, הגזמה הומוריסטית, אבל יש בה משהו סמלי מאוד. העיר הזו חולה, והכדורגל הוא התרופה היחידה. באמצעותו תוכל, אולי, קרוטונה לקבל חשיפה, ואז גם המחדלים הניהוליים המתמשכים בכל יתר תחומי החיים ייפתרו בהדרגה. מי יודע, אולי אפילו תחנת הרכבת תשוב לפעול.
לכן הסיפור המופלא הזה כה חשוב, לא רק מבחינה ספורטיבית. העליה הראשונה אי פעם של קרוטונה לליגה הבכירה משמעותית עבור מחוז קלבריה כולו. אנשים רואים בכדורגל את תקוותם היחידה לעתיד טוב יותר. "הקבוצה הזו היא כל חיינו", אומר ריקרדו, ועדיין מסרב להאמין שהחלום הבלתי אפשרי התגשם. הוא מחכה לנקודה נוספת. היא צפויה להגיע ביום שישי הקרוב כאשר קרוטונה תתארח אצל מודנה, ואז ייפתחו רשמית החגיגות העליזות ביותר שידעה העיר מאז ימי פיתגורס.
