יעקב, שחרר: מדוע עזיבה של יעקב שחר היא הפתרון עבור מכבי חיפה

בווידאו: משדר וואלה! ספורט לקראת משחקי הפלייאוף התחתון

זה לא ההפסד המשפיל לרעננה. גם לא הדרך המביכה שבה הוא הושג, או העובדה העוד יותר מביכה שמכבי חיפה הפכה להיות כל כך זניחה שבצ'רלטון החליטו לשבץ אותה במקביל למשחק העונה. זה אפילו לא הכישלון המקצועי בחמש האחרונות. יעקב שחר היה רוצה שתחשבו שכן. הוא יודע שהצלחה מקצועית, גם מקרית, עשויה לארוב ממש מעבר לפינה – מי יודע אולי אפילו בדמות גביע כבר העונה - והוא בונה על זה שהיא תשכיח את כל הבלגן. הוא בונה גם על הזיכרון הקצר שלנו, ועל החברים בתקשורת. אבל השאלה האמיתית היא לא המקצועית, אלא - איך הגיע יעקב שחר למעמד המיתי שמאפשר לו לעשות במכבי חיפה כבשלו ולעורר כיסי התנגדות קטנים בלבד בקהל שגם הם מקושרים בעיקר להישגיות?

התשובה היא שאין יותר מכבי חיפה. לא כישות עם זהות עצמאית ובלתי תלויה. מה שיש זה את המועדון של יעקב שחר שנקרא גם (ואולי במקרה) מכבי חיפה. זו שורה תחתונה קשה מאוד לעיכול, אכזרית ממש. סביר להניח שבקרב חלק לא מבוטל מאוהדי מכבי חיפה היא תעורר בוז, בטח בהתחלה. אלא שלאחר בחינה מעמיקה של הדברים זו מסקנה בלתי נמנעת. חשוב לציין שהקהל איננו אשם – זוהי תוצאה של שנים ארוכות של שטיפת מח תקשורתית על סגולותיו של שחר וניהולו, של סיפורים על תקציבי הענק שהוא שופך ושל אפס ביקורת על תפקודו. זו גם תוצאה של אווירה כללית של סגידה לבעלי ההון ש"מוכנים" להיכנס לכדורגל הישראלי ובעיקר של התפיסה הרווחת שבלי אותם בעלי הון אין לכדורגל פה זכות קיום.

אוהדי הכדורגל נתפסים פה כהזויים במקרה השכיח או לקוחות במקרה הטוב, אבל למעשה הם התקווה היחידה לשינוי. מכבי חיפה מאז ומעולם הייתה סמן ימני לשינויים – היא היתה הראשונה לעבור לידיים פרטיות, הראשונה להגיע לליגת האלופות, הראשונה שהוציאה שחקנים לאירופה והראשונה למכור 18 אלף מנויים. אלו הישגים שעומדים לזכותו של יעקב שחר ואסור לשכוח את זה, אבל אסור גם לשכוח שהכח שיכר אותו ושהגיע הזמן לבקש ממנו לפנות את הבמה. וכל הסיבות, כולל הפתרון, לפניכם.

לפני שנתיים עשיתי עבודת מחקר על האוהד הישראלי. בין היתר בדקתי מה כל אחת מארבע הקבוצות הגדולות (אז עוד בלי באר שבע) מסמלת עבור האוהדים, במילים שלהם. בעוד שהתוצאות לגבי שלוש הקבוצות שאינן מכבי חיפה היו די צפויות, התשובות על הקבוצה מהכרמל הפתיעו, בתוכן ובתדירות. התשובה הכי נפוצה לשאלה מהי מכבי חיפה הייתה "יעקב שחר". גם מאוהדי הקבוצה וגם מאלו שלא (אבל יותר מאלה שכן).

למעשה, ככל שמתעמקים בתוכן שהקהל של מכבי חיפה ייצר עולה תחושה אחת – למכבי חיפה אין זהות מוגדרת, מלבד, כמובן, הבעלים שלה. לא לאומניות כמו בבית"ר, לא הישגיות כמו במכבי תל אביב ולא בדלנות כמו בהפועל תל אביב. כלום. שום מחנה משותף אחד אחר. לא מפתיע אם כך שבאותו מחקר עלה שזהו גם הקהל היחידי שחושב שקבוצה אחרת מרגשת יותר מהקבוצה שלו. לא במקרה זוהי הפועל באר שבע, שהיא פריפריה, התקפית וכל מה שמכבי חיפה סימלה פעם. (וזה סקר מלפני שנתיים, הרבה לפני שבאר שבע גם הפכה להיות איום ממשי על התואר. כלומר לא הישגיות היוותה פה את הגורם המרגש).

זה לא תהליך שהחל במשבר האחרון. מאז רכש את מכבי חיפה, אבל ביתר שאת ב-13 השנים האחרונות, מכבי חיפה חדלה להיות המועדון עם הזהות שאפיינה אותו (והייתה זהות כזו, שלא תטעו). וזו הבעיה המרכזית עם יעקב שחר. זו ולא היעדר ההישגיות כמו שרבים חושבים. כי בעוד הישגיות זה משהו שיכול לחזור, הערך שקרוי מכבי חיפה תחת שלטונו של יעקב שחר לעולם לא יחזור. הגישה של הבוס היא שהקבוצה היא עסק פרטי שלו ומותר לו לעשות בה כבשלו. זה לא עומד להשתנות לעולם. שחר באמת לא מקבל את זה שהוא בתפקיד ציבורי וזה לא עסק פרטי. הוא באמת ובתמים לא הפנים שהוא חדל להיות יעקב שחר ביום שקנה את המועדון והפך להיות "יעקב שחר נשיא מועדון כדורגל מכבי חיפה". שהוא מייצג ציבור בכל רגע נתון.

לכן הוא מרשה לעצמו לנהל מקצועית את המועדון. לכן הוא מרשה לעצמו לשבת ביד אליהו ולתהות למה מישהו יכול להגיד לו מה לעשות. הוא פשוט לא מבין. בעצם להגיד שהוא לא מבין זה לעשות לו עוול, הוא מבין רק הוא ממש לא מסכים. וזה הרבה יותר בעייתי, כי את זה לא ניתן לשנות. לכן, כל זמן שיעקב שחר יישאר הבעלים, מכבי חיפה לעולם לא תחזור להיות מכבי חיפה. היא לעולם תהיה המועדון של יעקב שחר שנקרא גם מכבי חיפה.

פעם, בשיחה בינינו, אמרתי לו שאני הייתי כאן לפניו. הוא בתגובה התחיל לברר איתי תאריכים. זה מסכם את ההבדלים בגישה – אחד טוען שהמועדון קיים בשביל אוהדיו, השני מתעקש שהוא המועדון.

יעקב שחר חוטף על הראש בתקשורת כמעט אך ורק על הניהול המקצועי ותכף נגיע גם לזה, אבל למעשה מכבי חיפה מנוהלת רע גם באספקטים רבים אחרים. למעט הפן האדמיניסטרטיבי שבו נעשתה עבודה מעולה (קרדיט לצ'יזיק), לא תמצאו במכבי חיפה שום מערך שמתפקד ברמה ראויה למועדון בסדר הגודל הזה. לא שיווק, לא סקאוטינג ובטח לא חשיבה מחוץ לקופסה. מה כן יש? שוב את אותה רוח המפקד שאין בלתה (זה הזמן לגילוי נאות: הייתי במשרדים מספר פעמים. עבדתי עם המועדון לפני כעשור למשך קיץ אחד על מכירת מנויים).

בארגון כזה שבו אין חשיבה או אופוזיציה לבוס הכול יכול, לא יכולה להתקיים תרבות ארגונית נכונה. וזה מחלחל כמובן גם לפן המקצועי. הנטייה היא להגיד שבחמש-שש שנים האחרונות משהו קרה. זה לא נכון. משהו קרה ב-2003 ומה שקרה זה שיעקב שחר החליט שהוא מאס במאמנים חזקים ומעכשיו הוא צריך מאמן שיסור למרותו. שהוא הסכמות המקצועית היחידה ואין בלתו. יכול להיות שהקש ששבר את גב הגמל זה ההתנהלות של יצחק שום שברח ליוון מיד לאחר שאיבד אליפות, יכול להיות שזה הבשיל עוד קודם. בכל מקרה אלה העובדות:

מאמנים ב-20 שנה שקדמו ל-2003: שלמה שרף, דרור קשטן, אמציה לבקוביץ', גיורא שפיגל, דושאן אוהרין, אברהם גרנט ויצחק שום .
מאמנים מאז 2003: רוני לוי (אז הועלה מהנוער), אלישע לוי, ראובן עטר*, אריק בנאדו, סטויינוביץ', בלבול, רוני לוי.

המשותף לכל המאמנים מאז אותה עונה היסטורית בליגת האלופות הם היותם יסמנים. מאמנים שמכבי חיפה היתה גדולה עליהם כשהם קיבלו את הג'וב והם הוקירו תודה על כך לבוס לאורך כל הדרך. תגידו רוני לוי בקדנציה השנייה ואני אגיד יוסי בניון עוזב אימון, נוסע וחוזר כאילו כלום. לוי בעצמו אמר מספר פעמים שיש בוס שמתווה את המדיניות. היוצא מן הכלל בשורת המאמנים הזו הוא ראובן עטר שהובא בגלל הקהל ולא בגלל היותו מאמן שמתיישר עם המערכת. הוא לא שרד, הרבה בגלל זה.

זה לא מקרי אם כן שהקבוצה האחרונה של מכבי חיפה שבאמת היתה קבוצה מצוינת היתה זו של 2003. עד אז האליפויות שנלקחו (ואלה שלא) קרו בגלל היכולת של הקבוצה. מאז האליפויות שנלקחו הן אלה של ברירת מחדל. כשלא היה מישהו אחר, מכבי חיפה היתה שם. יעקב שחר היה שם. השיא היה בקיזוז, שהיווה נקודת שפל שכולה קריסת מערכת. אותה מערכת שקידמה את הקיזוז בגלל גאידמק והעמידה בראש המערכת המקצועית מאמן שלא מסוגל לנצח משחק מכריע כמו מול בני יהודה, שילמה את העונש.

למעשה הניהול של שחר עבר בשלב הראשון מלתת את המושכות למאמן חזק שמתווה דרך ונעזר בקשריו של פיני זהבי, לניהול ריכוזי. הוא בוחר את השחקנים והוא מביא מאמן שמתיישר ומנהל את הסגל שנקבע עבורו. בשלב השני, שקרה סביב המעבר לאצטדיון החדש, נוסף למערכת השיקולים המקצועית הזו גם האספקט הכלכלי.

הטענה הכי "חזקה" של תומכיו של שחר היא שהוא תורם מהונו הפרטי. שבלעדיו אין למועדון זכות קיום. בכלל, כל בעלי הבית בכדורגל הישראלי הם פילנתרופים גדולים. הפילנתרופים היחידים בעולם שלא מוכנים לגלות כמה הם תורמים ומוכנים להילחם בבתי משפט רק כדי שימשיכו לתת לאפשר להם מתן בסתר.

אבל, וזה אבל גדול, חשוב להפריך את הטענה הזאת. מכבי חיפה לא צריכה את יעקב שחר וספק רב מאוד אם הוא שם כסף מכיסו הפרטי, בטח ובטח אחרי המעבר לאצטדיון החדש.
למעשה, כשמנסים להגיע לתקציב משוער של מכבי חיפה (כי הרי הכול סודי בהחלט), מגלים ששכר השחקנים, מאמנים והנהלה לא מגיע ל-40 מיליון שקל, וגם זה אחרי הגזמות די פראיות בשכר המוערך של השחקנים, אחרי שמכפילים כל דולר בארבע ומבלי להתחשב בהטבות מס ועוד תרגילים חשבונאיים. (לא מאמינים? קחו את הסגל של מכבי חיפה ותבדקו בעצמכם).

עכשיו תגידו שיש עוד המון הוצאות. אצטדיון, שיטור, נוער ועוד. ואתם צודקים. השאלה בכמה זה מסתכם. כמובן שלא מוכנים להגיד לנו אבל מה שאנחנו כן יודעים זה שבקבוצה כמו בני יהודה סך כל התקציב הוא כ-10 מיליון שקל. וזה כולל את כל מה שפרטנו למעלה וכולל שכר שחקנים (!). אז גם אם נניח שמכבי חיפה משלמת יותר על האצטדיון (והיא לא) וגם אם נניח שהיא משלמת כפול על שיטור (והיא לא) עדיין בני יהודה (וכפר סבא, וסכנין, והפועל חיפה, ועכו והבנתם) מוציאה בשנה הרבה פחות מ-5 מיליון שקלים על כל אלה. אבל אנחנו נכפיל ואפילו נשלש ונגיע ל-10 מיליון. עכשיו נוסיף עוד 5 מיליון לבזבוזים. על המכוניות והדלק והדירות והעורך דין. הגענו בהגזמה ל-55 מיליון. ומכבי חיפה מכניסה קרוב ל-60 מאז המעבר לאצטדיון החדש. זה שחר אמר במסע"ת של פתיחת העונה (ואפשר גם לעשות חשבון קצר: כ-30 מלון ממנויים וכרטיסים רק בליגה. לא כולל תא כבוד ובוקסים שהחלו להימכר השנה. לזה צריך להוסיף זכויות שידור, טוטו, ספונסרים, מרצ'נדייז ועוד).

לא צריך זיכרון טוב מדי כדי לזכור שעד לפני שנתיים-שלוש כל הפרסומים סביב התקציב של מכבי חיפה נעו באזור ה-40 מיליון. בשנים קשות במיוחד זה האמיר ל-50. והנה הפלא ופלא זה קפץ ל-80 למרות סגל שמרוויח פחות. האצטדיון? נו באמת. אתם מוזמנים לבדוק כמה הוא עולה באתר עיריית חיפה (רמז: לא הרבה יותר מבלומפילד). מכבי חיפה גם מוזמנת לפרסם את העלויות ולהפריח את הטענות.

ועכשיו נשאלת השאלה למה לשחר כל כך חשוב שלא תהיה שקיפות? למה הוא וגולדהאר מבקשים לשנות את התקנון? האם הם באמת דואגים למשקיעים פוטנציאליים של עכו ורעננה? שלא יובן לא נכון, אין כאן צרות עין. יעקב שחר מוזמן להרוויח גם מאה מיליון שקל בשנה או לתרום מבחירה (תמיד שוכחים לציין שזה מבחירה. מעניין) 100 מיליון. הנקודה היא שאנחנו רוצים לדעת. וקשה עד בלתי אפשרי להבין למה מסתירים את זה מאתנו בעקשנות כזאת. מה שנשאר זה לנחש. או להציב אלטרנטיבה.

עכשיו בואו נדבר רגע על הזהות שהזכרנו כל כך הרבה. מכבי חיפה היה פעם מועדון פורץ דרך. זה היה המועדון הראשון, לדעתי האישית, שהעז להסתכל לתל אביבים בלבן של העיניים ולנסות לנצח לאורך זמן באמצעות כדורגל. לא לגנוב פה ושם גביע, לא להסתמך על הגנה, לא להתנצל – לעמוד איתנים, לאורך זמן, עם גוו זקוף ולהראות לכולם שאנחנו עושים את מה שאתם עושים רק יותר טוב. ועם יותר קהל.

בלי ליפול לקלישאות על ישראל השנייה, בלי לאומנות מעושה וגם בלי ההסתדרות. מכבי חיפה גם היתה הראשונה להפוך לקבוצה בבעלות פרטית, הראשונה להצליח באירופה, לייצא שחקנים לאירופה ולמכור מנויים בסטנדרטים אירופיים. היא תמיד סימנה את הדרך לבאות אחריה בהצטרפות למגמות עולמיות, הרבה בזכותו של יעקב שחר, לכן היא גם צריכה להיות הראשונה מהמועדונים הגדולים שמצטרפת למגמה החדשה הפעם בזכות לכתו של שחר – מעבר לבעלות אוהדים. מלאה או חלקית.

איך? מכבי חיפה יכולה לעבור מהר מאוד למודל דמוי ברצלונה עם התאמות ישראליות. 20 אלף איש שילכו להצביע (ויש לשער שהמספר יגדל משמעותית כשתינתן זכות הצבעה) והכנסות טבעיות של 60 מיליון ש"ח הן בסיס איתן ויציב להחיל מודל שכזה המשלב גם אנשי עסקים שיתרמו סכומים משתנים. הקהילה שנקראת "אוהדי מכבי חיפה" היא מהאיכותיות בישראל ויש בה אנשים טובים לא פחות (זה סתם נימוס. טובים הרבה יותר) ממה שיש היום במועדון. נכון שהיום בישראל כשאומרים אוהדים כולם מדמיינים את לירן חולצה אפורה או ואסילי מנהלים את המועדון, אבל מספיק להסתכל על קטמון ואוסישקין ולהבין שהאנשים הכי איכותיים שמנהלים ספורט בישראל נמצאים בקבוצות אוהדים.

קל לפטור את זה בנאיביות. בפאנלים של תכניות הספורט בטח יקראו לזה הזיה. ילדותיות. אבל זה עובד בספרד ובגרמניה ובעוד אינספור מקומות, כולל ישראל. וזה העתיד של הכדורגל. וזה בעיקר יבטיח שהקבוצה לעולם תישאר מכבי חיפה ולא גחמה של בעל הון כזה או אחר. זה בעיקר יבטיח שכשתקחו את הילד שלכם למשחק של הקבוצה שלכם היא תהיה באמת שלכם. באמת מכבי חיפה, ולא סתם הקבוצה של יעקב שחר.