כשמיקי ברקוביץ' פגש את מייקל ג'ורדן: תיעוד נדיר

"אני מתרגש מהמעמד הזה", מודה מיקי ברקוביץ', רגע לפני שהוא לוחץ על כפתור ה-Play במסך שמולו. "עברתי מאות משחקים בקריירה, גמרים באירופה, ערבים שהוכרעו בשניות האחרונות, אבל המשחק הזה חקוק בזיכרוני, ואקח אותו איתי לעוד הרבה שנים. אני ומייקל ג'ורדן על אותו מגרש, אתם מבינים מה זה? רק בדיעבד גיליתי בכלל נגד מי שיחקתי".

מיקי ומייקל, ברקוביץ' וג'ורדן; שניהם ילידי 17 בפברואר; האחד - גדול כדורסלני ישראל, האחר - גדול כדורסלני תבל. זו אגדה שהייתה באמת. לפני כמעט 34 שנים, ביוני 1982, הם נפגשו בז'נבה ובבודפשט. פיב"א חגגה 50 שנים להיווסדה, ולרגל המאורע כינסה שני משחקי ראווה בין נבחרת אירופה לבין נבחרת כוכבים מליגת המכללות. ברקוביץ' לבש, איך לא, את הגופייה מספר 9 של האירופים, ג'ורדן הופיע בספרה 7 של ארה"ב. ועכשיו מגיע התיעוד הנדיר של המפגשים הללו.

בשבוע שעבר קיבל אורן דניאלי, בן 35, אוהד מכבי תל אביב, הודעה מחובב כדורסל קרואטי בשם ירדאן דוצ'יץ', ובה הציע לו את הקלטת המשחק הראשון בין שני הסופרסטארים המיתולוגיים. "לאורך השנים אספתי קלטות של מאות משחקים ישנים, המרתי אותם לדיסקים, כיווצתי לתקצירים ושיתפתי ביוטיוב", מספר דניאלי, שבשעות הפנאי שלו הפך להיסטוריון כדורסל ולאנציקלופדיה מהלכת של מאורעות, שיאים וסטטיסטיקות. "כשהחבר מספליט פנה אליי, הבנתי שיש לי ביד משהו לא שגרתי".

ברקוביץ' היה אז בן 28, כוכב על שזכה כבר בשני גביעי אירופה לאלופות עם מכבי, הצעיד את נבחרת ישראל לזכייה במדליית הכסף ביורובאסקט וקיבל גם חוזה מובטח באטלנטה הוקס מה-NBA, אבל נאלץ לוותר עליו לאחר שלא שוחרר מהמועדון הצהוב; ג'ורדן, רק בן 19, בדיוק סיים את עונתו הראשונה במכללת צפון קרוליינה, ואיזו עונה זו הייתה. סל ניצחון שקלע הילד בגמר נגד ג'ורג'טאון הביא לו ולחבריו את הזכייה באליפות ה-NCAA.

האירופים ניצחו בשני המשחקים: 92:111 בז'נבה, כשמיקי קולע 12 נקודות ולמייקל יש 18; ו-88:103 כעבור יומיים בבודפשט, כשמיקי עם 14 ומייקל עם 19. "שמענו על ג'ורדן, ידענו שהוא כוכב, אבל לא ידענו שהבוסר הזה יגיע כל כך רחוק", מודה מספר 9. "מי חשב שכל הכדורסל בעולם ייבנה סביבו?".

- אם הייתם מבינים מי עומד מולכם, הייתם שומרים עליו בדרך אחרת?

"איזה... אם היינו מבינים, היינו עושים במכנסיים", צוחק מיקי.

עיניו של ברקוביץ' נוצצות כשהוא צופה בטקס הצגת השחקנים ומבחין בחבריו לסגל האגדי: הוא מזהה במהירות את ולדימיר טקאצ'נקו, דראגן דליפאגיץ', חואן אנטוניו קורבלאן, אנטולי מישקין ופייר לואיג'י מרזוראטי.

"היו לי שבע הופעות בנבחרת אירופה, ובכל פעם שקיבלתי את הזימון התרגשתי מחדש", נזכר הגארד. "חלק מהשחקנים האלה היו בשבילי מודל לחיקוי, ונרקמו בינינו קשרי חברות לכל החיים. עם החבר'ה ממזרח אירופה בכלל היה אסור לנו להתראות, אבל נפגשנו בסתר בבתי המלון. הם ביקשו שנביא להם מישראל מסטיקים וסיגריות, כי אסור היה להכניס אותם לברית המועצות, והביאו לנו בתמורה כלי קריסטל".

כשהמשחק מתחיל, מיקי רואה את עצמו קולע מרחוק, ואחר כך בחדירה לסל, ולא מאמין כשהוא מגלה שהחטיא זריקת עונשין. "בוא'נה, אני הייתי שחקן", הוא אומר בקריצה. "אולי ג'ורדן ראה מה עשיתי שם, שמר את הקלטת ולמד? אם כן, נראה שהתלמיד עלה על רבו".

- זאת הפעם הראשונה שאתה נתקל במשחק הזה?

"כן. יש לי בבית עשרות משחקים בקלטות ובדיסקים, אבל את המשחק הזה אין לי. אני רוצה להתחיל להראות את הדברים האלה לנכדים שלי, שיידעו מי זה סבא שלהם".

עם שריקת הסיום, נאלץ ברקוביץ' להודות: "זה לא היה כוחות. אנחנו היינו בוגרים ומנוסים, בשיא הקריירה שלנו. הם היו בסך הכל ילדים, שאחר כך התפתחו והגיעו לרמות הכי גבוהות שיש. איזו היסטוריה".

הערב (ראשון, 21:05, שידור ישיר בערוץ 1) ייערך הדרבי התל אביבי ביד אליהו, ואי אפשר לדבר עם מספר 9 הגדול בלי לשאול לדעתו על מה שקורה בקבוצה שהוא עדיין הסמל שלה.

"מכבי תל אביב איבדה את אלמנט ההפחדה", מנתח ברקוביץ'. "כשאנחנו עלינו למגרש, מבחינה מנטלית כבר התחלנו ביתרון של 20-15 נקודות. גם כשפרשתי לא נגמר הכדורסל, הגיעו כוכבים אחרים ומכבי הייתה מכבי, כי כל השחקנים הטובים שאפו להגיע אליה. היום אין לה כבר את היתרון הזה. השחקנים הטובים בארץ מפוזרים בליגה, ובחירת הזרים לא הייתה טובה בשנתיים האחרונות. אי אפשר לבלף".

- שיחקת במשך 16 עונות במכבי תל אביב וזכית ב-16 אליפויות.

"נו, ובשמונה השנים האחרונות מכבי הפסידה ארבע אליפויות. זה לא היה יכול לקרות בימינו. כמו שדיוויד פדרמן אמר: השחקנים שלובשים את החולצה הצהובה, צריכים לתת כבוד לתלבושת. לצערי, זה לא תמיד קורה. אני מאחל למכבי שתזכה העונה אליפות. זה יהיה טוב לכולנו".

- לכולנו? אתה עדיין מרגיש חלק מהמועדון?

"כן, אני תמיד אהיה חלק מההיסטוריה של המועדון הזה".

- ואם מכבי תל אביב תפגוש בגמר את עירוני נהריה, עם בנך, ניב?

"לא לא, אני תמיד עם הילד. זה הלב, זאת הנשמה. גם בעונה שעברה, כשהוא הדיח עם הפועל אילת את מכבי בחצי הגמר, שמחתי איתו, אבל כן, גם כאב לי על מכבי".

- איך זה שמעולם לא השתלבת בתפקיד ניהולי במועדון?

"את זה צריך לשאול אותם. בשביל טנגו צריך שניים. אני תמיד אשמח לעבוד במכבי, לתרום את מה שאני יכול, אולי לעזור מחוץ לפרקט כמו שעזרתי על הפרקט. אבל כרגע טוב לי בחיים. אני בן 62, עובד, מתאמן בחדר הכושר, מבלה הרבה עם המשפחה. יש לי כבר חמישה נכדים, וביחד הם מרכיבים אחלה חמישייה, אבל הבהרתי כבר לילדים שזה לא מספיק, ושקבוצה טובה צריכה גם שחקני חיזוק מהספסל".

- ואם תגיע הצעה, תעזוב את אזור הנוחות ותחזור לסיר הלחץ?

"הכדורסל בדמי. הייתי בסיר הלחץ הזה 20 שנה, כך שהדברים האלה לא משפיעים עליי. אם תגיע הצעה, בוודאי שאשקול אותה בחיוב, למרות שאני יודע שזה כלוב מזהב".

- סיימת את הקריירה דווקא בהפועל תל אביב. אתה זוכר את הדרבי האחרון שלך?

"היה לי קשה מאוד לשחק נגד מכבי תל אביב ביד אליהו, כשאני לבוש בגופייה האדומה של הפועל. אבל זו הייתה חוויה מיוחדת. הרגשתי שאני מהאו"ם. גם אוהדי הפועל וגם אוהדי מכבי קיבלו אותי בצורה מאוד יפה".