סולנוקי אולאי מהונגריה, בון מגרמניה, שרלרואה מבלגיה והפועל ירושלים. אלו הן ארבע הקבוצות היחידות שהודחו אשתקד מהיורוקאפ בשלב הראשון ונמצאות גם העונה בעמדת הדחה. אז איך אלופת ישראל - זו ששאפה בקיץ להיכנס ליורוליג על חשבונן של קבוצות כמו באיירן מינכן ודרושפאקה, וחלמה לשחק נגד אימפריות ברמתן של ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה - שוב מוצאת את עצמה בשורה אחת עם קבוצות אלמוניות, בינוניות ונטולות יומרות?
בשבוע הבא תמלא שנה לניצחון החוץ האחרון של האדומים בזירה האירופית, והם עומדים על חמישה הפסדים רצופים מחוץ לגבולות המדינה. מבין 12 המשחקים האחרונים שלהם בחו"ל הם ניצחו רק אחד.
אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים בפייסבוק
לדני פרנקו ולשחקניו נותר עוד סיכוי לשרוד ולעלות לשלב הבא ביורוקאפ, אבל ההפסד אמש (שלישי) לנפטונאס קלאיפדה סיבך אותם קשות. הפועל מדורגת במקום החמישי בבית 6 עם מאזן 5:2, כשלליטאים שני ניצחונות יותר ממנה (3:4); ניז'ני נובגורוד, שתארח הערב בדרבי רוסי את נועלת הטבלה קראסני וולגוגראד, עומדת על מאזן 3:3, אבל לה יש כבר ניצחון כפול נגד הנציגה הישראלית והיא תעמוד לפניה בכל טבלה פנימית שאולי תיקרה בדרכן.
בשבועיים הקרובים תקיים ירושלים שני משחקי בית נגד שתי הראשונות בטבלה - גלאטסראי וא.א.ק אתונה - ואחר כך תסיים את השלב במשחק חוץ בוולגוגראד, שעלול להיות לפרוטוקול בלבד.
החשש: זליגת המשבר גם לליגה ולגביע
את עיקר האש סופג, באופן טבעי וצפוי, המאמן פרנקו. בקרב האוהדים החלה תסיסה נגדו, והביקורת הלכו והתגברו בשבוע האחרון עם שני ההפסדים הקריטיים והדרמטיים לניז'ני ולנפטונאס, שהגיעו דווקא אחרי ניצחון נדיר במשחק צמוד, בבית מול וולגוגראד.
הביקורת נגדו נוגעת בראש ובראשונה לחילופים המאוחרים ולהכנה לקויה למשחקים. אמש הוא לא הגיב לבליץ הליטאי ברבע הראשון, ולמעשה הזעיק פסק זמן ראשון רק בדקה השנייה של הרבע השני, כשקבוצתו כבר פיגרה 32:16.
"לא הופתענו משום דבר", הייתה המנטרה של פרנקו, שחזרה על עצמה בראיונות אחרי שני ההפסדים. אבל הפתעות לחוד, ומציאות לחוד: ירושלים, ממש כמו בעונה שעברה, היא קבוצת השלשות הטובה בליגת העל - והיא גם הקבוצה שקולעת הכי מעט שלשות וסופגת הכי הרבה שלשות ביורוקאפ.
בשבוע שעבר כיכב דמיטרי חבוסטוב מניז'ני עם 7 מ-8 לשלוש, אחרי שכבר עמד על 60 אחוזים בסיבוב הראשון. הפעם היה זה תורו של טראוויס ביידר מנפטונאס, וכפי שפרנקו אמר, מפתיע זה לא היה: מדובר בשחקן של 70 אחוזים נדירים מחוץ לקשת לאורך העונה, ואמש הוא ירה 3 מ-4.
אלא שלצד הכישלון הכפול ביורוקאפ, עם ארבעה ניצחונות מ-17 משחקים מאז נחת בירושלים, פרנקו הוא עדיין המאמן שהביא את האליפות ההיסטורית לעיר הבירה, וכפי שאמר מקורב למועדון, "זה מה שמחזיק אותו כל כך איתן ויציב גם עכשיו".
בירושלים עדיין מאמינים שניתן לתקן את הטעויות ולהעפיל לשלב הבא, וגם אם יודחו נראה כי מעמדו של המאמן כלל לא יעלה על הפרק. "הסיכוי היחיד שכיסאו יהיה בסכנה הוא אם הקבוצה תודח מגביע המדינה או תתחיל לזייף ממש גם בליגה", מעריכים מקורבים להנהלה.
החשש מפני זליגת המשבר גם לזירה המקומית עלול להפוך מוחשי בשבועות הקרובים, מכיוון שאחרי ההפסדים שכבר ספגה בראשון לציון ובנהריה, מחכה לאלופה סידרת משחקים לא פשוטה. במוצאי שבת היא תתארח אצל יריבתה המיתולוגית הפועל תל אביב, ובעוד שבוע וחצי תצפין למפגש עם מכבי חיפה. בעוד כחודש, ב-23 בדצמבר, ייפגשו הירוקים והאדומים גם בשמינית גמר הגביע.
ככל שהכרטיס לשלב הבא ביורוקאפ מתרחק, כך גם נכנסות להקפאה התוכניות לחיזוק הסגל. בשבועות האחרונים עקבה ירושלים מרחוק אחרי ההתפתחויות בין גל מקל לכוכב האדום בלגרד, כשחלק ממקבלי ההחלטות גורסים כי אם וכאשר הרכז יתפנה יש להחתימו; גם החיפושים אחר סנטר נמשכו כל העת, אבל אם הקמפיין האירופי יסתיים בעוד שלושה שבועות, לא יהיה טעם בביצוע המהלך.
בירושלים כבר רואים מעבר לפינה את ההכנות לעונה הבאה, ומבינים שיצטרכו לבצע שינוי יסודי כדי לעשות עוד צעד קדימה. בלי קשר לזהות המאמן, לא מן הנמנע שאפשרות מינויו של מנהל מקצועי תתפוס תאוצה מחדש.
ומה עם מחליף ליינסי גייטס?
זה הפך כבר לדפוס קבוע: קבוצה שאיננה מכבי תל אביב זוכה באליפות המדינה, ונכשלת בעונה שלאחר מכן באירופה. הפועל גליל עליון (1993) הודחה בבושת פנים במוקדמות גביע האלופות על ידי גילפורד קינגס; הפועל חולון (2008) אפילו לא שיחקה במפעל יבשתי; גלבוע/גליל (2010) נכנעה במוקדמות היורוליג להמופארם ורשאץ וסיימה אחרונה ביורוקאפ במאזן 5:1; ורק מכבי חיפה (2013) רשמה הצלחה יחסית, כשעלתה שלב במפעל המשני עם פרנקו ודונטה סמית'.
ירושלים רצתה להוכיח שהיא שונה מקודמותיה - ונראה כי כשלה. היסודות לכישלון הזה הונחו ב-29 ביוני השנה, כשהנהלת היורוליג הכריזה מי יקבלו כרטיסים חופשיים, ושמה של אלופת ישראל נפקד מהרשימה.
בבירה משוכנעים כי היעדר המקום בבמה המרכזית של אירופה החליש משמעותית את הסגל, לפחות ביחס לתוכניות שנרקמו לקראת העונה הקרובה, והוביל בראש ובראשונה לעזיבתו של הסנטר דיון תומפסון, שלא היה רק שחקן פנים נפלא, אלא גם הדמות שחיברה את הקבוצה בשלבי ההכרעה של הפלייאוף.
על הנייר, ירושלים הגיעה לעונה הזו עם סגל חזק יותר מזה שהיה לה בעונה שעברה. אי.ג'יי רולנד, אחד הרכזים הטובים ביורוקאפ בשנים האחרונות, נתפס כשדרוג משמעותי לדרווין קיצ'ן ולטיי מקי במשבצת הרכז; דיאור פישר היה אמור לעבות משמעותית את מצבת הישראלים, ולתפוס את עמדת הסנטר המחליף במקומו של יניב גרין; וג'וש דאנקן הוחזר אחרי שנה בבאמברג.
לפרנקו יש מעט נסיבות מקלות בדמות פציעותיהם של שני הישראלים הבכירים, ליאור אליהו והקפטן יותם הלפרין. האלופה שילמה מחיר מקצועי כבד על התנהלותה בסאגת ברייסי רייט, שנמשכה ונמשכה עד אחרי פתיחת העונה. אמנם היא הצליחה להניח את ידיה על מאט ג'נינג ולהחתימו במהלך בזק, אבל איש לא השלה את עצמו שהוא ינפק תוצרת מגוונת כמו קודמו בתפקיד - ובפועל, כפי שניתן היה לחזות מראש, הקבוצה נחלשה בעמדה הזאת.
מי שממחיש אולי יותר מכל אחד אחר את מצבם הבעייתי של האדומים הוא יינסי גייטס. הסנטר מיהר לחתום על חוזה עוד לפני שהקבוצה זכתה אשתקד באליפות, אולם שוחרר לסין עוד לפני המשחק הראשון של העונה - ואף שהוא צפוי לחזור לקראת שלבי ההכרעה בליגת העל, לא הוחתם במקומו שחקן אחר.
כך הפך פישר לסנטר הראשון, ולמעשה היחיד בסגל, כשהוא בן 34 וכשגם כך נרדף תמיד על ידי הרכות שלו מתחת לסלים. האם קבוצה ששואפת ללכת רחוק ביורוקאפ יכולה להרשות לעצמה לוותר על הסנטר המוביל שלה ולא להביא לו תחליף?