וורלד סירייס 2015, החל מהלילה בין שלישי לרביעי (2:07, שידורים ישירים ב-FOX)
1) בגלל הבצורת של ניו יורק מטס
בעונה הראשונה של הקבוצה הקטנה מניו יורק, 1962, היא רשמה מאזן מזעזע של 120:40. במשך השנים הבאות, המטס המשיכו לדשדש בקרקעית הליגה עד שפתאום, ב-1969, ה"Miracle Mets" האגדיים זכו באליפות משום מקום, בהפתעה הגדולה בתולדות הענף. 17 שנים חלפו והכתומים-כחולים חגגו שוב, הפעם בעזרת ביל באקנר ואחרי ניצחון על הרד סוקס. מאז ועד היום, הם הגיעו לוורלד סירייס רק עוד פעם אחת, ב-2000, והפסידו שם ליריבה העירונית ניו יורק יאנקיז. 29 שנים בלי אליפות הם די והותר.
רק לפני ארבע שנים, הבעלים של הקבוצה פרד ווילפון היה בחובות של 600 מיליון דולר ולא הצליח להעביר אותה לרוכש אחר ואם לא די בכך, הרי שמכל קבוצות הספורט בארצות הברית, המטס נפגעו יותר מכל מפרשת ההונאה הגדולה של ברני מיידוף, אצלו השקיע ווילסון לא פחות מ-500 מיליון דולר. פתאום, מתוך השפל הגדול, המטס יצאו בעזרת כמה החלטות אמיצות במיוחד לשיא חדש ואולי הם יעצרו סופסוף את הבצורת הארוכה.
2) בגלל הבצורת של קנזס סיטי
אלא שגם בצד השני יש בצורת, ארוכה עוד יותר אפילו, ממש בקצת. שנה אחת לפני שהמטס זכו באליפות האחרונה שלהם, ב-1985, הרויאלס חגגו בפעם הראשונה והיחידה. זו היה הביקור השני שלהם בוורלד סירייס והוא הסתיים ב-3:4 דרמטי על היריבה למדינת מיזורי, סנט לואיס, כולל 0:11 ענק במשחק השביעי והמכריע. לא קל להיות קנזס סיטי ב-MLB. לסנט לואיס, פחות מארבע שעות נסיעה, יש 11 אליפויות, כולל שתיים בעשור האחרון והיא כמעט בכל שנה נמצאת בצמרת הליגה. הרויאלס לעומת זאת, דשדשו במשך שנים ומתוך 17 העונות הגרועות בתולדות המועדון, 11 הגיעו במילניום הנוכחי. לא עוד.
בעונה שעברה קנזס סיטי הדהימה את כולם, גירדה לעצמה מקום בפלייאוף (בפעם הראשונה מאז עונת האליפות) וסיימה עם ריצה מטורפת שנעצרה רק על ידי מדיסון באמגארנר הענק בשבעה משחקים בוורלד סירייס. העונה, הרויאלס כר ישבו במקום הראשון ב-AL מרכז לכל אורך הדרך, ניצחו 95 משחקים (הנתון השלישי הטוב ביותר בתולדותיהם) ונראו בשלים מההתחלה ועד לסוף לעוד מאבק על האליפות. כמות הצופים במשחקי הקבוצה, שבשנה שעברה עמדה על קצת פחות מ-2 מיליון, זינקה העונה ל-2.7 מיליון. הרויאלס, לראשונה מזה 30 שנה, מעניינים מישהו.
3) בגלל המגישים של המטס
לאורך העונה הסדירה, כל קבוצה מציבה חמישה מגישים ברוטציה. בפלייאוף, בגלל שיש קצת יותר הפסקות בין המשחקים, היא יורדת לארבעה. והארבעה של המטס? כל אחד בונבון. מאט הארווי יפתח את המשחק הראשון בקאופמן סטדיום בקנזס סיטי ואחריו ישחקו ג'ייקוב דה גרום, נואה סינדרגארד וסטיבן מאץ. המבוגר מכולם הוא דה גרום, רק בן 27, כך שכולם צעירים, נמרצים והסוויפ הענק על הקאבס בגמר ה-NL אפשר לכולם גם לנוח טוב ולהגיע מוכנים. שיקגו חבטה בסדרה מול המטס ל-16.4 אחוזים עלובים במיוחד ואם כל זה לא מספיק, גם הקלוזר של המטס, ג'וריס פמיליה (כן, כמו ב"לה"), הוא "כיבוי אורות" בפלייאוף הזה, עם שתי חבטות ואפס ריצות שאפשר עד כה בתשעה אינינגים ושני שליש של עבודה. קנזס סיטי תהיה חייבת למצוא פתרונות יצירתיים.
4) בגלל ההתקפה של הרויאלס
ואם בפתרונות יצירתיים עסקינן... אין התקפה יותר יצירתית ובעיקר, ממושמעת בליגה מאשר הרויאלס, שכמעט לא טועים כשהם על הצלחת או לחלופין, על הבסיסים. הרויאלס חובטים בפלייאוף הזה ב-27.1 אחוזים, הרבה, הרבה יותר טוב מכל קבוצה אחרת. גם אחוזי העלייה לבסיס ואחוזי הסלאגינג שלהם בשמיים לעומת היריבות והם הכניסו 20 ריצות יותר מאשר המטס, למרות ששיחקו רק שני משחקים יותר. המטס בונים על כל אחד מארבעת המגישים שלהם שימשוך כמה שיותר בכל משחק, אבל אם החובטים של קנזס סיטי ובעיקר הליד-אוף וה-MVP של גמר ה-AL, אלסידיס אסקובר, יתחילו לשגע את הארווי, סינדרגארד והחבורה, הולך להיות שמח.
5) בגלל שהוורלד סירייס חוזר לניו יורק
מאז אותו סאבווי סירייס על האליפות ב-2000, העיר שלא נרדמת חגגה אליפות רק פעם אחת, כאשר היאנקיז זכו ב-2009. וכרגיל, כשזה בניו יורק, הכול נוצץ, גדול ובעיקר, יקר יותר. כרטיסים למשחקי הבית של המטס נמכרים בשוק השחור ב-1,600 דולר והמצב עד כדי כך מגוחך שאוהדים של המטס גילו שיותר זול להם לטוס לקנזס סיטי ולקנות כרטיסים לשני המשחקים הראשונים של הסדרה מאשר לנסות להיכנס לסיטי פילד של המטס. טיול כזה יעלה בערך חצי מהסכום, 800 דולר, כולל לילה במיזורי. ובינתיים, ב"סטאב האב" כבר סיפרו שאוהד אחד של המטס רכש ארבעה כרטיסים למשחק מספר 3, המשחק הביתי הראשון של המטס בסדרה, ב-11 אלף דולר, הסכום הגבוה ביותר ששולם באתר אי פעם עבור משחק בייסבול.
6) בגלל ההגנה האדירה של קנזס סיטי
דיברנו על ההתקפה המעניינת של הרויאלס, אבל מה לגבי ההגנה האדירה של הקבוצה. התופס, סלבדור פרס, מוביל חבורה ששמרה גם העונה, שנה שנייה ברציפות, על המקום הראשון בליגה בכל הסטטיסטיקות ההגנתיות המתקדמות החשובות. פרס הוא באמת משהו מיוחד ואת רוב הפלייאוף הזה הוא עובר כשהוא סוחב פציעה, מה שלא מפריע לו לתת לב והקרבה על המגרש. בבסיס הראשון מככב עוד אחד שבשנתיים האחרונות מגשים את ההבטחה, אריק הוסמר. "הם בלתי נלאים", אמר כוכב המטס, דניאל מרפי (תכף נגיע גם אליו).
7) בגלל האוהדים הסלבס של המטס
ג'רי סיינפלד כבר נצפה ביציע במהלך הפלייאוף הנוכחי. לטענתו, הסניקרס הכתומים-כחולים שהוא עיצב לעצמו באביב האחרון, הם הסיבה להצלחה של הקבוצה שלו והוא לא שוכח להצטייד בהם בכל משחק. את החגיגות של סיינפלד ביציע ליווה גם כריס רוק ומלבדם, ג'ון סטיוארט וג'ימי קימל הגיעו לסיטי פילד במהלך הסדרה נגד הקאבס. בטוויטר, בירכו את המטס רלף מאצ'יו, ביל מהאר ורבים וטובים אחרים ובין האוהדים המוכרים אפשר למצוא גם את אדם סנדלר, בן סטילר, רוברט דה נירו, ריי רומנו, קווין ג'יימס כמובן ועוד ועוד ועוד. אם המטס יזכו (האמת שגם אם לא), תהיו בטוחים שכל המונולוגים בטוק שואוס האמריקאים יעסקו בסדרה.
8) בגלל המאמנים
נד יוסט, מאמן הרויאלס, היה במשך כמה שנים טובות המאמן המושמץ ביותר בליגה. בין 2003 ל-2008 הוא אימן במילווקי ובנה שם חבורה סופר מוכשרת, אך נראה שלא תמיד הוא יודע מה לעשות איתה. הוא הואשם לא פעם בטעויות מטופשות בניהול הבולפן, הליינאפ ובכלל, הקבוצה כולה ובסופו של דבר, אחרי 11 הפסדים ב-14 משחקים, פוטר שבועיים לפני סיום העונה, רק כדי לראות את מילווקי מגיעה לפלייאוף ראשון מאז 1982. אחרי שנת הפסקה, הוא עבר לקנזס סיטי וגם שם, הפתיחה לא הייתה פשוטה, אבל הוא שוב בנה. הפעם, הוא גם זכה ליהנות מהבנייה שלו. ב-2013 הרויאלס השיגו לראשונה מזה עשור מאזן חיובי ובשנתיים האחרונות הם בוורלד סירייס. נראה שנד יוסט סופסוף למד משהו.
מולו, טרי קולינס הוותיק, כבר בן 66. הוא היה המאמן של יוסטון ואנהיים בשנות ה-90', נעלם למשך שנים, עבד ביפן וצץ לפתע בחזרה במטס ב-2011. גם כאן זה לקח לא מעט זמן וגם כאן נדרשה בנייה מהיסוד והעונה שעברה הייתה השישית ברציפות של המטס עם מאזן שלילי. השנה, הכל התחבר בשעה טובה וניו יורק החטיפה לוושינגטון, שהייתה המועמדת של כמעט כולם לזכייה ב-NL מזרח ואולי גם באליפות. אחד משני המאמנים יכניס את שמו לספרי הזהב של הליגה, אולי בהזדמנות האחרונה שלו.
נעלי המזל של סיינפלד
9) בגלל דניאל מרפי
אחרון חביב, מלך הפלייאוף עד כה. כמעט בכל שנה יש איזה שחקן שמתעלה לפתע באוקטובר וסוחף את הקבוצה שלו. קודי רוס הגיע משום מקום והיה כזה, דייויד אורטיז ומדיסון באמגארנר היו כוכבים לפני, אך ההתעלות שלהם סידרה אליפות. עכשיו, תורו של מרפי, שבפלייאוף הזה חבט להומראנים על הראש של המגישים הכי טובים בליגה, קלייטון קרשאו (פעמיים), זאק גריינקי וג'ייק ארייטה ורשם כמה נתונים סטטיסטיים משוגעים לחלוטין.
כך למשל, באף חודש קלנדרי לאורך הקריירה בת שבע העונות שלו, כולן במטס, לא רשם שחקן הבסיס השני בן ה-30 יותר מארבעה הומראנים. באוקטובר הנוכחי יש לו כבר שבעה. לאורך כל אותה קריירה, רק פעם אחת הוא חבט להומראן בשני משחקים רצופים (בסך הכול, 62 הומראנים בעונה הסדירה, 14 מתוכם העונה, עונת השיא שלו). באוקטובר הנוכחי? שבעה הומראנים, כולל בשישה משחקים רצופים. מרפי הוא השחקן השני אי פעם, אחרי לו גריג האגדי, שרושם שבעה משחקי פלייאוף רצופים עם חבטה, ריצה שהכניס וריצה שהוא עצמו השיג עם הרגליים. אם הכושר הזה יישמר עוד כמה משחקים, הטבעת תהיה קרובה ביותר.