דמעות אייבר חשובות מדמעות צ'אבי: העוול שנעשה לקבוצה הקטנה

לפני שש שנים הגיעה אוססונה לשני המחזורים האחרונים בספרד כשהיא מתחת לקו האדום ומצפים לה מפגשים מול ברצלונה וריאל מדריד. על הנייר היה מצבה אנוש, אך רק על הנייר, כי בפועל הייתה זו הסיומת הקלה ביותר. בארסה, בעונת הבכורה של פפ גווארדיולה, כבר הבטיחה את האליפות והתכוננה לגמר ליגת האלופות שנערך ארבעה ימים אחרי הביקור של אוססונה בקאמפ נואו. אז האורחים ניצחו 0:1 את הרכב המחליפים. גם ריאל, מתוסכלת במקום השני, איבדה מוטיבציה מינימלית. היא סיימה את העונה ההיא עם חמישה הפסדים רצופים, כולל 2:1 במגרשה של אוססונה המאושרת, שנשארה בליגה ללא בעיות מיוחדות. בטיס חסרת המזל ירדה במקומה.

איכשהו, המנהג הזה מתקבל בטבעיות מוחלטת, כאילו היה גזירה משמיים. קוראים לזה "קבוצות שאיבדו עניין בליגה", והקבוצות האלה רשאיות מבחינה ציבורית לעשות מה שבא להן, בעוד אחרות נאבקות ברגעים הכי קריטיים של העונה. ואכן, לא טריוויאלי לבוא אליהן בטענות. קחו, למשל, את ברצלונה אתמול. לואיס אנריקה היה מטומטם עם קבלות לו היה מעלה את ההרכב החזק ביותר, כאשר האליפות כבר בכיס, ולפניו גמר הגביע הספרדי וגמר ליגת האלופות. מי ירצה לסכן את הכוכבים במשחק לא רלוונטי? למען האמת, מפתיע שליאו מסי וניימאר היו על הדשא מול לה קורוניה.

ואולם, חוסר הצדק כאן זועק לשמיים. הרי אין כל הגיון בכך שגורלה של אייבר הקטנה, שעלתה דרך בדרך נס לליגה הבכירה לראשונה בהיסטוריה לפני שנה, וכנראה לא תחזור אליה לעולם, יהיה תלוי בעצם העפלתה של בארסה לגמר בברלין. שיהיה ברור – אם זה היה המשחק האחרון של העונה מבחינת בלאוגרנה, היא היתה עולה בהרכב החזק ביותר למופע הפרידה המרגש של צ'אבי. כל השחקנים היו נותנים 100 אחוזים מיכולתם, ובמצב כזה סביר להניח שלה קורוניה היתה מובסת. כמו שהיא הובסה 4:0 בריאזור בסיבוב הראשון. כמו שאייבר עצמה נכנעה בלא תנאי 3:0 בבירת קטלוניה. אבל בארסה ניצחה את באיירן מינכן בחצי הגמר, ולכן לה קורוניה הצליחה ללקט את הנקודה היקרה בתיקו 2:2. בדקות האחרונות לברצלונה ממש לא היה אכפת. גם לקהל לא – הוא בא לראות את הקשר האגדי נפרד מהמועדון, ולתוצאה לא היתה כל חשיבות מבחינתו. אז אייבר ירדה, ורק אוהדיה התייפחו ביציע האיצטדיון הזעיר שלה אחרי הניצחון 0:3 על קורדובה.

אייבר ירדה גם כי גרנאדה סיימה בתיקו עם אתלטיקו מדריד, במשחק בו לשתי הקבוצות הספיקה בדיוק נקודה אחת על מנת להשיג את מטרותיהן. אז הן עשו 0:0, אותו ניתן היה לראות ממרחקים גם ביחסים שהעניקו סוכנויות ההימורים, אבל זו כבר בעיה חמורה אחרת, והיא – לפחות באופן סטטיסטי – פחות שכיחה. יש הרבה יותר מקרים בהם לקבוצות אין מה לחפש במחזורים האחרונים, והכל תלוי בסביבה התרבותית והאנושית שלהן.

באנגליה יש מסורת של מלחמה על כל כדור בכל משחק, והיא נשמרת לאורך זמן, גם אחרי שכוכבים זרים מכל קצוות תבל מילאו את הסגלים. יכול להיות שניוקאסל תנצח היום את ווסטהאם ש"סיימה את העונה" מזמן במקום ה-11, אבל אפשר להיות בטוחים שהפטישים יתנו את כל מה שיש להם, ולא ירחמו על היריבה שנמצאת בסכנת ירידה. לו היתה ווסטהאם קבוצה איטלקית או ספרדית, קל היה הרבה יותר לחזות את התוצאה. זכור לי, למשל, כיצד רג'ינה היתה זקוקה לניצחון על מילאן במחזור האחרון ב-2007 כדי לשרוד. לאיש לא היה ספק שזה מה שיקרה, ובשלב מסוים סוכנויות ההימורים אף הורידו את המשחק הזה מהלוח. זה נגמר ב-0:2.

אפילו מחזורי הנעילה הדרמטיים בגרמניה, בבונדסליגה שנוטה להיות קרובה יותר ברוחה לאנגליה, הדגישו את המצוקה. שאלקה נכנעה אתמול בקלות רבה מדי להמבורג, אחרי שכבר הבטיחה את העפלתה לליגה האירופית. הדבר גרם לירידתה של פרייבורג, אבל גם היא לא בדיוק יכולה לבוא בטענות, כי לפני שבוע ניצחה הקבוצה מהיער השחור את באיירן, שלא התאמצה מולה בלשון המעטה.

התופעה הזו רומסת ברגל גסה את ההגינות של התחרות כולה, אבל לא מתמודדים איתה, כי קשה מאוד למצוא לה פתרון הולם. איך לעזאזל מעודדים קבוצות ללא עניין מעשי להילחם? בהיעדר תמריץ ספורטיבי, ברור לחלוטין כי רק תמריץ כלכלי יכול לעזור. ובאמת, פעמים רבות אנו שומעים על מועדונים שמוכנים לשלם בונוסים נאים מאוד על נקודות לשחקנים שמתמודדים עם היריבות שלהן. זה פופולרי במיוחד בספרד, ונחשב אמנם לא חוקי, אך ההתאחדות מעלימה עין – ובצדק. אסור לשחד שחקנים כדי שיפסידו בכוונה, אך רצוי, וצריך להיות מותר, לשלם להם כדי על מנת שישאפו לנצח. זה יכול לעבוד בחלק מהמקרים, אבל בדרך כלל רק הקבוצות הגדולות יכולות להרשות זאת. עצם המחשבה על כך שאייבר הענייה תעביר מזוודות של כסף למסי וניימאר יותר ממגוחכת.

אז מה אפשר לעשות? שיש שיגידו – כלום, אבל זה קודר מדי. אם פיפ"א, אופ"א וההתאחדויות המקומיות יתחילו לנסות לחשוב בכיוון, אולי בכל זאת יעלו על הסדר שישפר קצת את המצב. אי אפשר לקנוס קבוצות על היעדר מאמץ מקסימלי, בין היתר כי קשה עד בלתי אפשרי להוכיח זאת ברמה המשפטית. הגישה השלילית לא תועיל כאן, ויש צורך לנסות לאתר נוסחא חיובית. מובן שההתאחדות לא יכולה לשלם בעצמה בונוסים לקבוצות נבחרות במחזורי הסיום – לא לא הוגן באופן קיצוני. מדוע, למשל, אמורה ברצלונה לקבל פרס על כך שנפל דווקא בחלקה לפגוש קבוצה שנלחמת נגד ירידה, בעוד ריאל מדריד יכולה להבקיע שביעיה מול חטאפה ולהישאר בלי בונוס רק כי גם היריבה סיימה את העונה?

אפשר אולי לקבוע מראש מענקים כספיים על נקודות שיוענקו לקבוצות לאורך העונה, כאשר הם גדדלים עם הזמן. בסיבוב הראשון יהיו המענקים האלה אפסיים, ובמחזורי הסיום הם יהיו מכובדים הרבה יותר. כך, למשל, גם משחקים חסרי משמעות לחלוטין בין שתי קבוצות מרכז טבלה יזכו לפתע לתשומת לב רבה הרבה יותר.

זה נראה נחמד ממבט ראשון, אך גם לשיטה זו שני חסרונות גדולים. ראשית, בונוס על נקודות פירושו תוספת מענקים לקבוצות הגדולות דווקא, תוך הגדלת אי שיוויון ההכנסות בין הקבוצות הצמרת לקבוצות התחתית. שנית, גם מיליון יורו לא ישכנעו את לואיס אנריקה לסכן את גמר ליגת האלופות לטובת משחק מול לה קורוניה, בעוד לשלם את המיליון הזה לריאל בגין ניצחון על חטאפה זה שיא האבסורד.

בקיצור, הכדורגל מחכה לגאון שיפצח את האגוז ויציל את הענף מהתבזות על בסיס שנתי. עד אז, החינוך צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות, והתקשורת חייבת להוביל את היוזמה. השיקולים של ברצלונה בבחירת ההרכב במצבה הנוכחי היו נכונים לחלוטין מבחינתה, אבל גם בתנאים אלה יש לצפות מהשחקנים על הדשא לגלות אכפתיות וספורטיביות, כפי שהיה קורה באנגליה. האופן בו הוכרע קרב הירידה היה מביך ומביש, וטוב היו עושים העיתונים ברחבי העולם לו לא היו מתמקדים בנסיבות אלה בדמעותיו של צ'אבי, אלא דווקא בדמעותיהם של שחקני אייבר. זה לא טוב לרייטינג, אבל זו ההחלטה הנכונה. אם החרפה הזו תתקבל על ידי כולם כברירת מחדל, אז באמת לא יהיה מה לעשות, ואפשר לסגור את הבסטה.